קרב מצר דנמרק
 | ||||||||||||||||||
| ביסמרק יורה על אה"מ פרינס אוף ויילס בקרב מצר דנמרק | ||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939–1945) | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 24 במאי 1941 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מצר דנמרק בין איסלנד לגרינלנד | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
67°46′0″N 31°0′0″E / 67.76667°N 31.00000°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון גרמני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
קרב מצר דנמרק היה קרב ימי שהתרחש במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-24 במאי 1941, במצר דנמרק, בין איסלנד לגרינלנד.
במהלך הקרב הטביעה אוניית המערכה הגרמנית ביסמרק את סיירת המערכה הבריטית אה"מ הוד; האונייה הבריטית נפגעה מפגז שחדר למחסן התחמושת שלה והתפוצצה; רק שלושה מתוך 1,418 אנשי צוותה נותרו בחיים. אוניית המערכה אה"מ פרינס אוף ויילס נפגעה אף היא בקרב. "ביסמרק" הצליחה לעבור ולהיכנס לאוקיינוס האטלנטי, אך בשל נזק שספגה בקרב נאלצה להפליג לצרפת לתיקונים וטובעה לאחר שלושה ימים על ידי הצי המלכותי הבריטי.
מהלך הקרב
ביום ראשון, 24 במאי, בשעה 5:30 לפנות בוקר, לקראת יציאה ממצר דנמרק, גילו מכשירי ההאזנה של האוניות הגרמניות את נוכחותן של שתי אוניות אחרות באזור. כרבע שעה לאחר מכן כבר היו האוניות בטווח ראייה, ומאוחר יותר גילו הגרמנים שהמדובר בשייטת בריטית ובה אוניית המערכה הבריטית החדשה אה"מ פרינס אוף ויילס וסיירת המערכה אה"מ הוד.
ב-5:49 הורה האדמירל הבריטי, לנסלוט הולנד, לפתוח באש מטווח של כ–20 קילומטרים על האונייה הגרמנית המובילה, פרינץ אויגן, שזוהתה בטעות כביסמרק. לאחר כמה דקות זוהתה הטעות והירי עבר אל המטרה הנכונה, והאוניות הבריטיות החלו בתמרון שנועד לקרב אותן אל הגרמנים ואל המיקום הנוח ביותר מבחינתן. כשתי דקות לאחר מכן השיבו הגרמנים באש, אל עבר אה"מ הוד.
בשעה 6:00, כעשר דקות לאחר תחילת הקרב, ירתה ביסמרק את המטח החמישי שלה אל אה"מ הוד, מטווח של כ-15 קילומטרים. האונייה נפגעה מפגז אחד לפחות באמצעיתה. סילון עצום של אש עלה ממנה כלפי מעלה, ולאחריו פיצוץ אדיר שבעקבותיו נבקעה האונייה הענקית לשניים. תוך שלוש דקות טבעו שני חלקיה, ורק שלושה מתוך 1,415 אנשי צוותה שרדו, וחולצו כשעתיים לאחר מכן בידי משחתת בריטית. האדמירליות הבריטית הגיעה למסקנה לאחר הקרב שהאונייה נפגעה במחסן התחמושת שלה. אה"מ פרינס אוף ויילס נאלצה לפנות לכיוון האוניות הגרמניות כדי שלא להיפגע משרידיה של הוד, ונפגעה שוב מתותחיהן של האוניות הגרמניות; בשל פגיעות אלה, ותקלות מכניות שעדיין לא נפתרו (האונייה הבריטית הייתה עדיין בשלבי הרצה, ולא הייתה מוכנה לגמרי לפעילות) יצאו כמעט כל תותחיה מכלל פעולה. אה"מ פרינס אוף ויילס פנתה וניתקה מגע, תוך שהיא מניחה מסך עשן כבד כדי לחפות על נסיגתה; קפטן הביסמרק רצה להמשיך אחרי אה"מ פרינס אוף ויילס ולהטביע אותה, אך האדמירל ליטיינס דחה את הרעיון; מטרתה של השייטת הגרמנית הייתה לפגוע באוניות הסוחר של בעלות הברית ולא להתעמת עם אוניות הקרב הבריטיות. הקרב נמשך פחות מעשרים דקות, ובמהלכו הצליחו הגרמנים להטביע סיירת מערכה אחת ולהניס אוניית מערכה שנייה – הישג חסר תקדים.
למרות השמחה על סיפון הביסמרק על הניצחון, הרי שהאונייה לא הייתה במצב בטוח. ראשית, גם ביסמרק נפגעה מפגזי האוניות הבריטיות. האונייה נפגעה שלוש פעמים: פגז אחד הרס אחת מסירות ההצלה, פגע במעוט שעל הסיפון, ונפל לים; פגז שני פגע במרכז הספינה, חדר אליה מתחת לחגורת השריון, הרס את אחד מהגנרטורים והוציא את אחד מחדרי הדוודים מכלל שימוש. הפגיעה השלישית, החמורה ביותר, הייתה בצד השמאלי של החרטום. הפגז חדר בגובה פני הים, חדר לשני מכלי דלק, ויצא מצידו השני של החרטום מבלי שהתפוצץ. חלק מהדלק דלף מהמכלים החוצה, ובמקביל חדרו מי ים למכלים וזיהמו אותם. מעבר לכך, נפגעה מערכת היניקה, וכך לא ניתן היה להעביר עוד כאלף טון של דלק אל המנועים. המים שחדרו לאונייה גרמו לשקיעת החרטום בשתיים עד שלוש מעלות, דבר שהביא גם לנטייה שמאלה של תשע מעלות, וליציאתו של המדחף הימני מן המים. מפקד האונייה, לינדמן, הורה על הצפת מכלים בצד הנגדי של האונייה, כדי לאזן את הנטייה, והמהירות המקסימלית ירדה ל-28 קשרים. נעשו תיקונים שונים כדי לנסות ולמנוע את חדירת המים, ולאחר עבודה של צוללים בתוך המכלים המוצפים הצליח הצוות לשאוב חלק מהמים החוצה והחרטום החל לעלות מחדש[1].
ואולם, למרות התיקונים היה ברור לאדמירל ליטיינס ולמטהו שבמצבה של האונייה – ללא אחד מחדרי הדוודים, במהירות מופחתת, הצפה של כמה מדורים, אובדן דלק ושובל של דלק שנמשך למרחק רב מאחורי האונייה – לא ניתן יהיה לבצע את משימתה המקורית של האונייה ללא תיקונים משמעותיים במבדוק. חזרה לנורווגיה הייתה אפשרות, אך לצורך כך היה על האוניות לחצות שוב את מצר דנמרק או לעבור בין איסלנד לאיי פארו, כאשר הצי הבריטי כולו בכוננות עליונה. האדמירל ליטיינס החליט שעדיף להפנות את האונייה לסנט נזר בצרפת, כדי להכניס אותה למבדוק הגדול שהיה שם. למרות המרחק הרב יותר לשם, היה בכך יתרון שכן האונייה הייתה יכולה לחמוק בשטחי האוקיינוס העצומים, ויתרון נוסף היה בכך שכאשר יסתיימו התיקונים בצרפת תהיה ביסמרק מוצבת קרוב מאד לנתיבי השיט באוקיינוס, וכך תוכל לחזור במהירות למשימתה[2].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
