גאלפסטרים G100

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף גאלפסטרים G150)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גאלפסטרים G100
Gulfstream G100
"אסטרה" משנת ייצור 1990, מספר רישוי N916CG
"אסטרה" משנת ייצור 1990, מספר רישוי N916CG
"אסטרה" משנת ייצור 1990, מספר רישוי N916CG
מאפיינים כלליים
סוג מטוס מנהלים
ארץ ייצור ישראלישראל ישראל
יצרן התעשייה האווירית לישראל
טיסת בכורה 1984
תקופת שירות 19852017 (כ־32 שנים)
צוות 2
נוסעים 6-9
יחידות שיוצרו 245 - אסטרה / גאלפסטרים G100
120 - גאלפסטרים G150
מחיר 6 מיליון דולר (אסטרה בשנת 1983)
15.7 מיליון דולר (גאלפסטרים G150 בשנת 2015)
ממדים 
אורך 16.94 מטר
גובה 5.54 מטר
מוטת כנפיים 13.65 מטר
שטח כנפיים 29.41 מ"ר
משקל ריק 6,214 ק"ג
משקל המראה מרבי 11,181 ק"ג
ביצועים 
מהירות שיוט 896 קמ"ש
מהירות מרבית 0.875 מאך
טווח טיסה מרבי
5,462 ק"מ
סייג רום 14,800 מטר
הנעה 
Honeywell TFE731-40-R-200G turbofans, 18.9 kN (4,250 lbf) thrust each
ה"אסטרה 1125" בסלון האווירי בפריז בשנת 1988
"גאלפסטרים G150" משנת ייצור 2008 ברישוי ספרדי EC-KTK
"אסטרה SPX" בשירות חיל האוויר של ארצות הברית

גאלפסטרים G100אנגלית: Gulfstream G100), היה הידוע בעבר בשם "אסטרה" (באנגלית: IAI Astra) הוא מטוס מנהלים דו-מנועי אשר יכול לשאת בין שישה לתשעה נוסעים. המטוס יוצר על ידי התעשייה האווירית לישראל החל משנת 1985. בין השנים 1997 ו-2001 יוצר עבור חברת "גלקסי איירוספייס" (שותפות של התעשייה האווירית ו"הייאט קורפ"), והחל מ-2001 עבור חברת גאלפסטרים איירוספייס שרכשה את חברת "גלקסי איירוספייס". בשנת 2002 החל פיתוח גרסה משופרת של המטוס, "גאלפסטרים G150", המטוס האחרון יוצר בשנת 2016, והמסירה האחרונה ללקוח הייתה בשנת 2017.

היסטוריה

פיתוח המטוס

תכנונו של G100 מתבסס על ניסיון שרכשה התעשייה האווירית בייצור מטוס הווסטווינד. פיתוח האסטרה החל בשנת 1980 על בסיס ה"וסטווינד 2" (דגם 1124) תוך הכנסת שיפורים רבים, הגדלת טווח הטיסה והמהירות בעיקר על ידי עיצוב חדש של מבנה כנפיים, שיתן ביצועים טובים יותר ויאפשר חסכון בדלק[1].

אב טיפוס של המטוס טס לראשונה ב-18 במרץ 1984[2]. ב-24 בספטמבר 1984 שבר מטוס האסטרה את שיא המהירות בטיסה מחוף לחוף בארצות הברית למטוס מנהלים, כאשר טס מיו יורק ללוס אנג'לס ב-4 שעות ו-24 דקות[3].

המטוס הראשון מייצור סדרתי טס לראשונה ב-20 במרץ 1985 וקיבל את אישור רשות התעופה הפדרלית של ארצות הברית ב-29 באוגוסט 1985.

בשנת 1989 הושק דגם חדש של האסטרה ה-SP, ב-1994 הוחל בפיתוח הדגם המשופר SPX, המסוגל לטוס במהירות של 0.87 מאך, קרוב למהירות הקול, ושטווח הטיסה שלו הוא 2,950 מייל ימי. המטוס קיבל את רישוי רשות התעופה הפדרלית של בדצמבר 1998[4].

גאלפסטרים G100/G150

בשנת 1996 עבר ייצור המטוס לחברה חדשה - "גלקסי איירוספייס", שותפת של התעשייה האווירית ו"הייאט קורפ", שבשליטת משפחת פריצקר משיקגו[5]. במאי 2001 רכשה גאלפסטרים איירוספייס את חברת "גלקסי איירוספייס"[6]. מאז שווקה "האסטרה" בשם "גולפסטרים-G100"[7].

ב-18 בינואר 2005 נערך טקס הגלילה של ה"גאלפסטרים G150", דגם משופר של האסטרה, מטוס מנהלים מקטגוריה בינונית שיכול להטיס עד שמונה נוסעים[8]. ב-3 במאי 2005, בוצעה בהצלחה טיסת הבכורה של המטוס[9]. בשנת 2009 הפכה התעשייה האווירית ההודית ("הינדוסטאן אירונאוטיקס") לספק משנה בייצור המטוס[10].

דגמים

דגם יצרן תאריך אישור שירות הערות
אסטרה 1125 התעשייה האווירית 20 במרץ 1985 הדגם הראשון ממנו יוצרו 32 מטוסים.
אסטרה 1125 SP התעשייה האווירית 1990 דגם בו שופרה האווירודינמיקה של המטוס כך שטווח הטיסה גדל ב-98 קילומטר, שודרגה האוויוניקה ועיצוב הפנים. יוצרו 36 מטוסים מדגם זה.
אסטרה 1125 SPX גלקסי איירוספייס שולבו מנועים חדשים מתוצרת חברת האניוול ושולב כנפון קצה-כנף.
Gulfstream G100 גאלפסטרים איירוספייס השם החדש של האסטרה 1125 SPX לאחר הרכישה בידי "גאלפסטרים איירוספייס", בסך הכל יוצרו 77 מטוסים מדגם G100/1125 SPX.
Gulfstream G150 גאלפסטרים איירוספייס 2005 הגרסה המשופרת של ה-G100, הוגדל תא הנוסעים ושופר חרטום המטוס. בשנת 2016, 120 מטוסים מדגם זה היו בשירות.
  • כל הדגמים ייצורו במפעלי התעשייה האווירית, אך החל משנות ה-90 שווקו על ידי "גלקסי איירוספייס" ואחר כך על ידי "גאלפסטרים איירוספייס".

מפעילים

בשנת 1997 רכש חיל האוויר של ארצות הברית את "אסטרה" והוא קיבל את הכינוי C-38. המטוס נרכש למטרת הטסת מפקדים, כאמבולנס אווירי ולאימון טייסים[11].

חיל האוויר של אריתריאה רכש את המטוס כמטוסו הרשמי של נשיא המדינה. בשנת 2012 ערקו שני טייסים יחד עם המטוס לערב הסעודית[12].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גאלפסטרים G100 בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ דוד מושיוב, "אסטרה" יירש את " ווסטווניד" כמטוס־מנהלים מתוצרת ישראל, דבר, 30 באוקטובר 1980
  2. ^ יעקב בן-אמיר ומאיר כהן, 10 מטוסים נמכרו עוד לפני טיסת הניסוי, חדשות, 18 במרץ 1984
  3. ^ דן ארקין, מטוס המנהלים "אסטרה" השיג שיא טיסה עולמי, מעריב, 4 באוקטובר 1984
  4. ^ דרור מרום, ‏תאגיד תעופה דרום-קוריאני רכש מתע"א מטוס "אסטרה-SPX", באתר גלובס, 24 בפברואר 2000
  5. ^ רן דגוני, ‏תע"א ופריצקר מסרבות לפרסם את מבנה הבעלות בחברה המשותפת למטוסי מנהלים, באתר גלובס, 24 בנובמבר 1996
  6. ^ דרור מרום, ‏ג'נראל-דיינמיקס רוכשת את חברת מטוסי המנהלים גלאקסי של תע"א ומשפ' פריצקר, באתר גלובס, 1 במאי 2001
  7. ^ דרור מרום, ‏ג'נרל-דיינמיקס משנה את מותגי מטוסי הגלאקסי והאסטרה מתוצרת תע"א למותגי גולפסטרים, באתר גלובס, 21 ביוני 2001
  8. ^ רן דגוני, ‏התעשייה האווירית תחשוף מחרתיים בנתב"ג את מטוס המנהלים 150-G, באתר גלובס, 16 בינואר 2005
  9. ^ אורה קורן,אמנון ברזילי, מטוס המנהלים של התעשייה האווירית השלים בהצלחה טיסת בכורה, באתר הארץ, 4 במאי 2005
  10. ^ אורה קורן, הינדוסטאן אירונאוטיקס הפכה ספק משנה של תע"א בייצור מטוסי מנהלים, באתר TheMarker‏, 10 באפריל 2009
  11. ^ "C-38 Courier". www.globalsecurity.org. נבדק ב-24 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Oliva, Leandro (7 באוקטובר 2012). "REPORT: Air Force Captains Steal Eritrean Presidential Jet, Defect to Saudi Arabia". Business Insider. Allure Media. {{cite news}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34813584גאלפסטרים G100