ג'יהאד

שגיאות פרמטריות בתבנית:פירוש נוסף
פרמטרי חובה [ נוכחי ] חסרים

סמלילה של הג'יהאד האיסלאמי (הפלסטיני)

ג'יהאד (בערבית: جهاد; תעתיק מדויק: גִ'האד) הוא מונח המתאר את חובתו של מוסלמי לשמור את חוקי האסלאם. מוחמד הכריז שמלחמה בכופרים היא ג'יהאד, מלחמת מצווה, ולכן כל המשתתפים בה יזכו לגמול רב. בפועל משמש המושג כיום בעיקר לתיאור מאבק אלים (נגד "כופרים" שאינם מוסלמים או השייכים לפלג אחר) בשם דת האסלאם. בפלגים אסלאמיים אחדים בסונה, בעיקר הקיצוניים שבהם, הג'יהאד מוזכר כ"עמוד השישי" של האסלאם, וזאת כדי לתת כבוד למעמד הדתי שלו, אף על פי שאין שום עדות לכך בקוראן ואף לא בחדית'. בשיעה הג'יהאד נחשב לאחד מעשרת המאפיינים של הדת. המשמעות שניתנה למונח "ג'יהאד" היא לא על פי הפירוש המילולי של הפועל, שהוא "פעל באופן נמרץ" או "התאמץ".

כל אדם שמת במהלך ביצוע ג'יהאד נקרא "שהיד" (קדוש) כי הוא מת על קידוש הא-ל (אללה).

מקור הג'יהאד

לאחר שמוחמד כבש את העיר מכה, הצטרפו אליו שבטים בחצי האי ערב. הוא רצה להפיץ את דת האסלאם ובכך להגדיל את השפעתו באמצעות הכרזת מלחמת "ג'יהאד" נגד כל הכופרים.

אפיון המושג

ג'יהאד חיצוני וג'יהאד פנימי

בקוראן מדובר על ג'יהאד חיצוני - מאמץ צבאי, ואף מלחמה, נגד פגאנים (עובדי אלילים) כדי שיקבלו על עצמם את דת האסלאם, או נגד לא-מוסלמים בכלל אם הם תוקפים מוסלמים או מורדים בשלטון מוסלמי. כינוי אחר לג'יהאד חיצוני הוא "הג'יהאד הקטן" (الجهاد الصغير או الجهاد الأصغر), מה שרומז, לפי כמה מאסכולות האסלאם, על כך שהוא משני בחשיבותו ואינו נכלל בחמשת עמודי האסלאם. לפי חלק מהמלומדים כמו למשל אל-זרקשי, על המוסלמים להיות בשלום עם לא-מוסלמים רק במידה ולא ניתן להעביר אותם לאסלאם

ישנם גם מקורות לקיומו של ג'יהאד פנימי - מאמץ אישי של המאמין לשיפור עצמי נגד תשוקותיו השפלות וכיבוש יצרו, או הגברת הרגשות השליליים כלפי הכופרים והחוטאים, כגון שנאה ותיעוב כלפיהם. כינוי נוסף לג'יהאד זה הוא "הג'יהאד הגדול" (الجهاد الكبير או الجهاد الأكبر). יש המפרשים את הביטוי "ג'יהאד פנימי" כהשקעת מאמץ בהקמת משפחה, בניית בית וגידול ילדים. בעת החדשה, וגם בימינו, שימש הביטוי במשמעות של רפורמות פנימיות בשלטון ובכלכלה במדינות מוסלמיות.

מקור הג'יהאד הפנימי אינו מצוי בקוראן, אלא בקובצי חדית' שבהם מוחמד מזכיר את הביטויים. לפי אחד מהם, אמר מוחמד ללוחמים ששבו משדה הקרב: "באתם מהמקום הטוב ביותר - מן הג'יהאד הקטן אל הג'יהאד הגדול. שאלו: מהו הג'יהאד הגדול? אמר: כאשר האדם כובש את יצרו". יש לציין כי זהו סיפור ממקור רעוע ביותר ואינו מקובל על המוסלמים.

ג'יהאד הגנתי וג'יהאד התקפי

הבנת הג'יהאד שנויה במחלוקת בקרב המוסלמים כיום.

ג'יהאד הגנתי

הקוראן פוסק כי:

נִתְּנָה לְאֵלֶּה אֲשֶׁר יִלָּחֲמוּ בָהֶם, (רְשׁוּת) לְהִלָּחֵם, כִּי עֻשָּׁקוּ, וְאָכֵן יָכֹל יוּכַל אֱ-לֹהִים לְהוֹשִׁיעָם; אֵלֶּה אֲשֶׁר נֻשְּׁלוּ מֵחַצְרוֹתֵיהֶם, בְּלִי מִשְׁפָּט, רַק עַל אָמְרָם: “אֱ-לֹהֵינוּ אֱ-לֹהִים”.

המקור בערבית

أُذِنَ لِلَّذِينَ يُقَاتَلُونَ بِأَنَّهُمْ ظُلِمُوا وَإِنَّ اللَّهَ عَلَى نَصْرِهِمْ لَقَدِيرٌ ۝ الَّذِينَ أُخْرِجُوا مِنْ دِيَارِهِمْ بِغَيْرِ حَقٍّ إِلَّا أَنْ يَقُولُوا رَبُّنَا اللَّهُ

— סורה 22 (סורת אל-חג'), פסוקים 39–40, תרגומו של יוסף יואל ריבלין

מאבק צבאי נגד שלטון לא-מוסלמי בשטח הנתפס כדאר אל-אסלאם (כלומר טריטוריה מוסלמית, שרוב תושביה מוסלמים ו/או נשלטה בעבר על ידי האסלאם), בייחוד אם הוא מדכא את האסלאם או נתפש ככובש זר, נחשב כג'יהאד אשר לדעת רבים הוא הג'יהאד הרלוונטי כיום. בתקופות הקולוניאליות אוכלוסיית המוסלמים קמה לעיתים קרובות נגד השלטונות תחת דגל הג'יהאד (כגון המאבק הצ'צ'ני נגד השלטון הרוסי או מלחמת העצמאות של אלג'יריה נגד השלטון הצרפתי). לפי הבנה זו הג'יהאד אינו שונה מהזכות להתנגדות צבאית כלפי כיבוש, אשר אושרה לפי האו"ם ולפי החוק הבינלאומי.

על פי דעת רוב פוסקי האסלאם, המלחמה במדינת ישראל היא ג'יהאד לגיטימי בשל מיקומה, המצוי בבית האסלאם, תפיסה שכיום מקובלת על מנהיגי איראן, אל-קאעידה, חזבאללה וחמאס.

ג'יהאד התקפי

כיבוש של אדמות המוגדרות דאר אל-חרב (מדינות בית המלחמה), והבאתן תחת ידי שלטון מוסלמי, או מלחמה לצורך המרת דת, נקרא גם הוא מבחינה היסטורית ג'יהאד. על כך נכתב: "הרגו את המְשַתפים בכל מקום אשר בו תמצאום" (סורה 9, פסוק 5, תרגום אורי רובין). פסוק זה נקרא "פסוק החרב" (בערבית: آية السيف) ("המְשַתפים" הם עובדי-אלילים לא-מוסלמים, כלומר שאינם יהודים או נוצרים). בשנת 632, בעת בקורו האחרון של מוחמד במכה, קבע ופסק כי כל המוסלמים אחים הם, ואל להם להילחם זה בזה, אבל עליהם להילחם למען יומרו כל בני האדם.

סמכות

מוסלמים מאמינים כי רשות ההכרזה על ג'יהאד חיצוני ניתנת אך ורק לרשות או סמכות חוקית אשר היא בעצמה מוסלמית.

רוב המוסלמים מכירים בכך שהשליט במדינתם הוא למעשה אותה סמכות חוקית והוא הרשאי להכריז על ג'יהאד על ידי התייעצות עם יועציו. ההלכה האסלאמית קובעת^{[דרוש מקור]} גם כי ג'יהאד כזה מותר רק כנגד אלה אשר בצורה פעילה מדכאים או רודים במוסלמים או פולשים לאדמות אסלאמיות.

ישנו דיון רחב לגבי שתי הדרישות. מפלגות אסלאמיות במדינות דמוקרטיות לדוגמה, מקבלות את תוקפה של הרשות החוקית של המדינה ואת חוקי המלחמה אשר קובעים סטטוס לא-קרבי. עובדה זו מגבילה את פעילות הג'יהאד לאלה אשר מקבלים את ההגדרות הללו.

ארגוני טרור אסלאמיים כגון חזבאללה, אל-קאעידה, דאעש, הג'יהאד האסלאמי, בוקו חראם, וא-שבאב הכריזו על ג'יהאד באופן עצמאי וכך הן מתעלמות מהרשויות ומסמכותן. הן גם חולקות על המגמה הרווחת בקרב מוסלמים לגבי ההגדרה של הדיכוי. את ההתעלמות מהממשלות ומהרשויות המוסלמיות השונות הם מסבירים בכך שמוסדות אלה מונהגים בידי כופרים באסלאם. תנועות אלו משקיעות מאמץ תעמולתי בהצגת ממשלות ערביות מסוימות או מנהיגים ערביים מסוימים כאילו באו ממוצא זר, או כאילו הם חוטאים ומסיתים נגד האסלאם.

טרור

השהאדה, המהווה סמל עבור רבים מלוחמי הג'יהאד

כיום פעולות טרור אסלאמי רבות נחשבות על ידי רבים כביטוי של ג'יהאד. שתי קבוצות אסלאמיות אף קוראות לעצמן "ג'יהאד אסלאמי": הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והג'יהאד האסלאמי המצרי (בשנות השמונים הייתה קיימת בלבנון קבוצת טרור בשם "הג'יהאד האסלאמי" שממנה צמח החזבאללה), אך למעשה כל ארגוני הטרור המוסלמים הפונדמנטליסטים רואים עצמם חלק מהג'יהאד האסלאמי. קבוצות אלה זוכות לתומכים רבים בתוך העולם האסלאמי הרואים צידוק דתי חזק להבנה צבאית של המושג ג'יהאד.

ישנם אנשי דת מוסלמים המעודדים ג'יהאד נגד המערב ובעיקר נגד ישראל וארצות הברית, גם באמצעות פיגועי התאבדות. רבים מאנשי דת אלו נמצאים תחת חסות של ממשלות ערביות, או עומדים בראשן של תנועות קיצוניות (כגון השיח אחמד יאסין שעמד בראש החמאס).

ישנם פסקי-דין אסלאמיים שרואים בכל הריגה של אזרח דבר שאינו מוצדק, אינו מוסרי ומנוגד לאתיקה של האסלאם. בכל אופן, קיימת הדעה אשר סוברת כי מותר לבצע פיגוע התאבדות אסטרטגי אם הוא אושר על ידי המפקד הצבאי המקומי. ישנם המבחינים בין אזרחים לחיילים בהקשר זה, אך גם אלו לרוב רואים בכלל האוכלוסייה יעד לגיטימי. לרוב, גם ילדים ונשים הם יעד אפשרי, שכן גם הם חלק מן החברה שלוחמים בה. המתנגדים לפיגועים מעין אלו מתנגדים לרוב מסיבות פוליטיות ולא דתיות. בינואר 2008 יצא השייח' אחמד חסון, המופתי של סוריה, והאישיות הדתית הבכירה במדינה, בהצהרה גינוי חריפה בתקדימה כנגד הג'יהאד בנאום בפני הפרלמנט האירופי. השייח' חסון אמר בין היתר: "שא-לוהים יקלל כל מי שהורג ילד או בן אנוש כלשהו, אם זה פלסטיני, ישראלי או עיראקי - כיוון שהוא הורג את האדם אשר א-לוהים נתן לו הכבוד ובירך מעל כל היצורים בעולם".

יש לציין כי אין אף לא עמדה אחת עליה מסכימים כל המוסלמים בנוגע לסוגיה זו, שכן מדובר במונח סובייקטיבי, אשר הדעות עליו חלוקות.

ראו גם

• מוג'אהדין
• טרור אסלאמי
• הג'יהאד הסלפי
• מלחמת מצווה
• מסעי הצלב

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'יהאד בוויקישיתוף

• ג'יהאד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ג'האד עד מוות - המניע הדתי, ד"ר אהרון יפה
• ynet ואיי.פי, חמינאי: להגביר את הג'יהאד נגד ישראל, באתר ynet, 5 בספטמבר 2005
• צוואותיהם של מבצעי פיגועי ההתאבדות בריאד, אתר מכון ממר"י
• רועי נחמיאס, אבו מאזן: "הג'יהאד הגדול הוא ג'יהאד הבנייה", באתר ynet, 9 בספטמבר 2005
• עיון מחדש במחשבת הג'יהאד, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
• יונתן גונן, תופעת "ג'יהאד ג'יין"(הקישור אינו פעיל, 18 בינואר 2023) - הדור הנשי של אל-קאעדה
• דוד בוקעי, ‏שלום של מכה או ג'יהאד של מדינה? בטל ומבוטל (נאסח' ומנסוח') באסלאם, נתיב 121, מרץ 2008
• מתיאס קונצל, ג'יהאד ושנאת היהודים; על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר, דצמבר 2019, באתר מורשת יהודי מרוקו
• ג'האד, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ג'יהאד37428803Q44311