ג'ון קלארק (מושל ג'ורג'יה)
 | |||||
| ג'ון קלארק | |||||
| לידה | מחוז אדג'קומב, פרובינציית קרוליינה הצפונית, אמריקה הבריטית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | מחוז ביי, טריטוריית פלורידה, ארצות הברית | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות הלאומי, מריאטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית | ||||
| |||||
ג'ון קלארק (באנגלית: John Clark, לעיתים מאוית Clarke; ) היה בעל חוות מטעים ופוליטיקאי אמריקאי מג'ורג'יה, איש המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, שכיהן כמושל ג'ורג'יה ה-31 בשנים 1819–1823. לפני כן הוא כיהן כחבר בית הנבחרים של ג'ורג'יה. במהלך תקופת כהונתו כמושל, הוא הגן בהצלחה על זכויות המדינות בפסק הדין "אקס פרטה מדרסו" (Ex parte Madrazzo) בבית המשפט העליון של ארצות הברית, במסגרת תביעה של אזרח ספרדי שטען בעלות על חלק מהעבדים של קלארק.
ביוגרפיה
ראשית חייו
ג'ון קלארק נולד במחוז אדג'קומב שבפרובינציית קרוליינה הצפונית. בילדותו עברה המשפחה למחוז וילקס שבפרובינציית ג'ורג'יה. יחד עם אביו, אלייז'ה קלארק (אנ'), קצין צבא ובעצמו חבר בית הנבחרים של ג'ורג'יה, הוא לחם בקרב קטל קריק (אנ') במלחמת העצמאות של ארצות הברית, ושירת במיליציה של ג'ורג'יה. ב-1796 הוא הגיע לדרגת מייג'ור גנרל.
מחוקק בג'ורג'יה
קלארק לא היה מעורב ישירות בניסיונו של אביו להקים את מה שנקרא "רפובליקת טרנס-אוקוני" (Trans-Oconee Republic) ב-1794, אך הוא היה מעורב בשערוריית הקרקעות יאזו (Yazoo land scandal) שהתרחשה בעקבותיה. הוא יצא נקי מהשערורייה, וב-1801 נבחר לבית הנבחרים של ג'ורג'יה. באותה תקופה היו בפוליטיקה של ג'ורג'יה שתי סיעות יריבות, באופן דומה לאלו שבפוליטיקה הלאומית. קלארק היה מנהיג הסיעה שבאופן כללי כללה מהגרים מקרוליינה הצפונית ומתיישבים באזורים החדשים של ג'ורג'יה. יריביו העיקריים, ויליאם קרופורד וג'ורג' טרופ, הובילו את הסיעה השנייה, שכללה בעיקר מהגרים מווירג'יניה ותושבי אזורים אמידים ומבוססים יותר של המדינה.
היריבות בין הסיעות התדרדרה למאבק אלים כאשר קרופורד הרג את פיטר לורנס ואן אלן, אחד מבעלי בריתו של קלארק, בדו-קרב ב-1802. ארבע שנים לאחר מכן פצע קלארק את קרופורד בדו-קרב. לאחר שלא היה שבע רצון מהתוצאה, קרא קלארק תיגר על קרופורד שוב, אך זה סירב. בפרץ זעם על כך שקרופורד לא הסכים להתייצב לדו-קרב, תקף קלארק את בעל בריתו של קרופורד, השופט צ'ארלס טייט, ברחובות מלידג'וויל, והצליף בו בשוט. על תקרית זו נקנס קלארק ב-2,000 דולר.
מושל ג'ורג'יה
ב-1813 וב-1817 התמודד קלארק ללא הצלחה בבחירות למשרת מושל ג'ורג'יה. בבחירות לנשיאות של 1816 הוא היה חבר בחבר האלקטורים. ב-1819 הוא נבחר לבסוף כמושל לאחר שהביס את יריבו משכבר הימים טרופ. שנתיים לאחר מכן הוא הביס את טרופ שוב בהפרש קולות קטן ונבחר לתקופת כהונה שנייה. במהלך תקופת כהונתו כמושל, הוא פיקח על חתימת ההסכם שפתח להתיישבות את אדמות האינדיאנים מאומת המוסקוגי בין הנהרות פלינט ואוקמלגי. ניסיונותיו החוזרים ונשנים להשגת קרקעות מהאינדיאנים הקנו לו כינוי בשפתם שמשמעותו הייתה "תמיד מבקש אדמות". כדי לשקם את נזקי השריפה של 1820, העביר קלארק לסוואנה סכום של 10,000 דולר מקופת המדינה. הוא גם הקצה חצי מיליון דולר לעבודות ציבוריות ולהקמתם של בתי ספר ציבוריים.
אקס פארטה מדרסו
חואן מדרסו (Juan Madrazo) היה נתין ספרדי, שספינתו "איסבליטה" נשבתה על ידי המושבה אמיליה שהייתה במרד מול ספרד, שאף מדינה לא הכירה בה והיא נוהלה בעיקר על ידי אמריקאים. בית משפט במדינה זו הכיר בספינה ובמטען העבדים שהיא נשאה כשלל ביזה חוקי ומכר אותם לוויליאם בואן. בואן העביר את העבדים בהמשך לאינדיאנים מאומת המוסקוגי, שם הם נלכדו על ידי ג'ורג'יה. לאחר לכידתם, הורה קלארק שכמה מהם יימכרו, וחלק אחר מהם נשאר בבעלותו.
לאחר סבב של תביעות בבית המשפט המחוזי בג'ורג'יה, הגיש מדרסו תביעה בבית המשפט לעתירות. הדיון היה על השאלה אם לבית המשפט הייתה סמכות שיפוט במקרה. בית המשפט פסק על השבת העבדים למדרסו. מדינת ג'ורג'יה עתרה לבית המשפט העליון של ארצות הברית על בסיס הטענה שזה לא היה מקרה הקשור למשפט הימי, אלא תביעה נגד המדינה, כך שלא היה למדרסו שום זכות לתבוע אותה על בסיס התיקון ה-11 לחוקת ארצות הברית, שמעניק חסינות למדינות ארצות הברית מפני תביעות משפטיות של אזרחי מדינות אחרות או אזרחים זרים, בפני בתי משפט פדרליים של ארצות הברית.
בפסק הדין, שנכתב על ידי נשיא בית המשפט העליון, ג'ון מרשל, והתקבל פה אחד על ידי כל השופטים, נקבע שהספינה והעבדים לא היו בתחום השיפוט של בית המשפט הימי או בבעלות של אזרח פרטי. המושל לא היה במקרה הזה אזרח פרטי, אלא פעל מטעם המדינה. לפיכך, המקרה של מדרסו נדחה בשל חוסר עמידה.[1]
שנותיו האחרונות
ב-1823 נבחר טרופ כמושל ותקופת כהונתו של קלארק הסתיימה. ב-1825 התקיימו לראשונה בחירות כלליות למשרת המושל, שכן עד אז נבחר המושל על ידי בית המחוקקים. בבחירות אלו היו רשומים יותר מ-40,000 בעלי זכות בחירה, וקלארק, שניסה להתמודד שוב מול טרופ, נוצח בהפרש של 683. קולות. הוא פרש מהפוליטיקה, ולאחר מכן קיבל את מינויו של הנשיא אנדרו ג'קסון לתפקיד נציג פדרלי לאינדיאנים ושומר היערות הציבוריים בפלורידה. הוא מחל לכל יריביו לשעבר, למעט קרופורד.
ג'ון קאלרק נפטר במפרץ סנט אנדרוז שבפלורידה ב-12 באוקטובר 1832, כתוצאה ממחלת הקדחת הצהובה. הוא נטמן במקום מותו, וב-1923 הועבר קברו לבית הקברות הלאומי שבמריאטה, ג'ורג'יה על ידי בנות המהפכה האמריקאית (אנ').
על שמו נקראו העיר קלארקסוויל שבג'ורג'יה ומחוז קלארק שבאלבמה.[2][3]
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 287
קישורים חיצוניים
- ג'ון קלארק, באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'ון קלארק, באנציקלופדיה החדשה של ג'ורג'יה (באנגלית)
- ג'ון קלארק, באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ג'ון קלארק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
38070122ג'ון קלארק (מושל ג'ורג'יה)