למרטין גריפין הארדמן

למרטין גריפין הארדמן
Lamartine Griffin Hardman
	למרטין גריפין הארדמן
לידה	הרמוני גרוב, ג'ורג'יה, ארצות הברית
פטירה	אטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות גריי היל, קומרס, ג'ורג'יה, ארצות הברית
	25 ביוני 1927 – 27 ביוני 1931; (4 שנים)
	→ קליפורד ווקר ריצ'רד ראסל הבן ←
	1909–1910
	1909–1910
	1902–1906; (כ־4 שנים)
	1902–1906; (כ־4 שנים)
	1907–1908
	1907–1908

למרטין גריפין הארדמן (באנגלית: Lamartine Griffin Hardman;‏ ) היה רופא, חוואי, איש עסקים, יזם ופוליטיקאי אמריקאי מג'ורג'יה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ג'ורג'יה ה-65 בשנים 1927–1931.

ראשית חייו

למרטין גריפין הארדמן נולד בעיירה הרמוני גרוב שבג'ורג'יה. אביו, ויליאם ב. ג'. הארדמן, היה הרופא "החוקי" הראשון של הרמוני קרוב, והגיע למחוז ג'קסון בערך בשנת 1848 כבוגר בן 26 של הקולג' הרפואי של ג'ורג'יה שבאוגוסטה ושל הקולג' הרפואי על שם ג'פרסון שבפילדלפיה. ב-1851 הא נשא לאישה את אליזבת סוזאן קולקוויט, שבין קרובי משפחתה נמנו ארבעה ממושלי ג'ורג'יה ומושלי טקסס. ויליאם הארדמן ניהל חווה בשטח אדמה גדול, עסק ברפואה, והיה כומר של הכנסייה הבפטיסטית שאך נוסדה בהרמוני גרוב. הוא היה פעיל בממשל העירוני, תרם לניסוח סעיף החוק לאיסור על צריכת משקאות חריפים בצ'רטר של העיר והוביל לסלילת מסילת הברזל הצפון-מזרחית דרך העיר.

למרטין גריפין הארדמן הלך בדרכי אביו כאשר למד בבית ספר לרפואה, וב-1877 בערך סיים את לימודיו בקולג' הרפואי של ג'ורג'יה. לאחר מכן הוא למד בבית החולים בלוויו שבניו יורק, באוניברסיטת פנסילבניה, במרפאה העירונית (Polyclinic) של ניו יורק ובבית החולים גאייז (Guy's Hospital), בו הוא קיבל תואר שני. ב-1890 הוא שב להרמוני גרוב כדי להצטרף למרפאה של אביו.

עד מהרה רכש הארדמן נכסים חקלאיים במחוזות הסמוכים. ב-1893 הוא ייסד את טחנת הקמח של הרמוני גרוב כדי לעורר את הצמיחה הכלכלית של העיר ואת האזור הכפרי של צפון ג'ורג'יה.

ב-1899 פתח הארדמן בשותפות עם אחיו, ויליאם ב. הארדמן, שגם הוא היה רופא, את סנטוריום הראדמן, בית החולים המתקדם ביותר בצפון-מזרח ג'ורג'יה באותה תקופה. עד מהרה היה ברור שהארדמן היה לרופא בעל שם לאומי. הסנטוריום פעל עד 1945, כאשר הוא נמכר, שמו שונה לבית החולים קומרס, והועבר אל מחוץ לעיר. כיום הוא ידוע כמרכז הרפואי נותרידג'.

במהלך התקופה בה הוא היה רופא בהרמוני גרוב, ערך הארדמן ניסויים בתחום ההרדמה, בהיותו מושפע מעבודתו של קרופורד לונג (אנ'), חלוץ בתחום ההרדמה מהעיר ג'פרסון הסמוכה.

עם תחילת המאה ה-20, זכה הארדמן לשם כאחד מהאישים האמידים ביותר בצפון ג'ורג'יה. בבעלותו היו קרקעות בשטח של 10,000 אקרים (40 קמ"ר) של מטעי אפרסקים ותפוחים בשבעה מחוזות של ג'ורג'יה ופלורידה. הוא היה פעיל בתחום הניסויים החקלאיים, ובפיתוח שיטות חדשות רבות שהוא חלק בנדיבות עם הקהילה החקלאית.

מחויבותו ליזמות החקלאית השתקפה בשירותו הפעיל כחבר חבר הנאמנים של הקולג' המדינתי לחקלאות של ג'ורג'יה באת'נס (כיום הקולג' לחקלאות של אוניברסיטת ג'ורג'יה). הוא גם ישב בחבר הנאמנים של שורטר קולג' ברום, של אוניברסיטת מרסר באטלנטה, ושל הסמינר הבפטיסטי הדרומי בלואיוויל, קנטקי.

מחוקק בג'ורג'יה

ב-1902 נבחר הארדמן כנציג מחוז ג'קסון בבית הנבחרים של ג'ורג'יה. ב-1907 הוא נבחר לסנאט המדינתי, וב-1909 שב לבית הנבחרים. הארדמן היה מחוקק פעיל. הוא הגיש הצעות חוק שבהן נדרשו בתי הספר הציבוריים לקיים קורסים בסיסיים בחקלאות, ייסד את מועצת הבריאות המדינתית, דאג לטיפול חינם באנשים שנדבקו בכלבת, דאג לאיסור מכירה וצריכה של אלכוהול, שנחשב כאחד הניצחונות הראשונים של תנועת חוק היובש הלאומית, ועתר בפני הקונגרס של ארצות הברית להקמת נציבות למחקר בתחום הניקוז במדינה.

ב-1901 הכיר הארדמן את אמה וילי גריפין בת ה-19, בת למשפחה בולטת מבחינה חברתית מולדוסטה, וב-1907 נישאו השניים ונולדו להם ארבעה ילדים.

בשנים 1914–1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, שימש הארדמן כמנהל הדלקים הפדרלי בג'ורג'יה. בתוקף תפקידו זה הוא היה אחראי לאכיפת הקיצוב בפחם, במיוחד כדי להעריך ולחלק את המשאב לאותן תעשיות שהיו חיוניות למאמץ המלחמתי.

מושל ג'ורג'יה

פעמיים התמודד הארדמן ללא הצלחה בבחירות על משרת מושל ג'ורג'יה. בפעם הראשונה, ב-1914, הוא נוצח על ידי נתניאל אדווין האריס, ובפעם השנייה, ב-1916 על ידי יו דורסי. ניסיונו השלישי היה ב-1926, אז הוא התמודד מול שלושה מועמדים. הוא ניהל את מסע הבחירות שלו על בסיס ההבטחה להסב את ממשלת המדינה לגוף בסגנון עסקי. הבחירות הסתיימו בסיבוב שני מול שכנו במחוז ג'קסון ויושב ראש מחלקת הכבישים של ג'ורג'יה, ג'ון הולדר. בסיבוב השני ניצח הארדמן לאחר שזכה ב-276 אזורי הצבעה מול 138 של הולדר. הארדמן היה המושל המבוגר ביותר עד כה בהיסטוריה של ג'ורג'יה, בן 71 בעת השבעתו.

המרוץ של 1926 בין הולדר לבין הארדמן יצר פילוג פוליטי מריר בין הערים קומרס וג'פרסון, שתי הערים הגדולות ביותר במחוז ג'קסון. הארדמן עשה מאמצים להעביר את הולדר מתפקידו כיושב ראש מחלקת הכבישים, אך הולדר, שהיה מקושר הרבה יותר לבית המחוקקים המדינתי בהשוואה להארדמן, הצליח לשמור על משרתו. עבודות סלילת הכבישים התקדמו באיטיות במהלך תקופה זו בעוד שהשניים המשיכו ביריבותם הפוליטית. שנתיים לאחר מכן נבחר הארדמן לתקופת כהונתו השנייה כאשר בבחירות אלו הוא התמודד שוב מול הולדר.

כמושל, פיקח הארדמן על עבודות השיפוץ של הקפיטול המדינתי של ג'ורג'יה באטלנטה, על רכישתו של בית רודס כמקום משכן לארכיון המדינתי, ועל הקמתו של מפעל לייצור לוחיות רישוי.

אחת מתרומותיו המשמעותיות ביותר למדינה בעת כהונתו כמושל הייתה הנהגת תהליך מחקר ליעילות הממשל, מינוי וועדת אלן לפישוט ותיאום, בראשותו של איש העסקים מאטלנטה, איוון אלן הבן. אף על פי כן, ממצאי הוועדה לא יושמו אלא רק לאחר תום כהונתו של הארדמן כמושל. השפל הגדול דיכא כל תמיכה בעריכת שינויים שהוא ניסה להניע בשיתוף עם האספה הכללית של ג'ורג'יה. הממצאים סללו את הדרך לתהליכים גורפים של ארגון מחדש של הממשל על ידי יורשו של הארדמן בתפקיד, ריצ'רד ראסל הבן.

על הארדמן סופרה אנקדוטה מעניינת: שני גברים שהורשעו ברצח נידונו למוות. אישה אחת התוודתה על כך שהיא ואדם אחר ביצעו למעשה את הפשע. עורכי הדין של שני הנידונים התחננו בפני הארדמן להשעות את ביצוע העונש עד שתתבצע הערכה של העדות החדשה. הארדמן יישב את העניין באמצעות חקירה של תצלומי שני האנשים, הגיע למסקנה שברור שהם היו בעלי אופי פלילי, ואישר את הוצאתם להורג.

שנותיו האחרונות

בשל גילו, תקופת כהונתו של הארדמן כמושל התאפיינה בבריאותו הלקויה ובעייפות. לאחר תום כהונתו כמושל הוא בילה את שנותיו האחרונות בביתו בקומרס (העיר ששמה שונה כשלושה עשורים קודם לכן מהרמוני גרוב, למורת רוחו של הארדמן).

למרטין גריפין הארדמן נפטר באטלנטה ב-18 בפברואר 1937 כתוצאה מאי-ספיקת לב. הוא נטמן בבית הקברות גריי היל שבקומרס.

ב-1918 הושלמה בנייתו של אולם הארדמן באוניברסיטת ג'ורג'יה. ביתו של הארדמן בקומרס הוכרז כאתר היסטורי, כמו בית החווה שלו ליד העיר הלן. גביע הארגון הרפואי של ג'ורג'יה קרוי על שמו.