ג'ון הנסון (פוליטיקאי)
 | |||||
| ג'ון הנסון, ציור המיוחס לג'ון הסליוס, סוף שנות ה-60 של המאה ה-18 | |||||
| לידה |
14 באפריל 1721 ליד פורט טבק, פרובינציית מרילנד | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
15 בנובמבר 1783 (בגיל 62) אוקסון היל, מחוז פרינס ג'ורג', מרילנד | ||||
| מדינה | ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | לא צוין | ||||
| |||||
ג'ון הנסון (באנגלית: John Hanson; 14 באפריל 1721 – 15 בנובמבר 1783) היה אחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית, סוחר ופוליטיקאי ממדינת מרילנד בתקופת המהפכה האמריקאית. בשנת 1779 נבחר הנסון לכהן כנציג בקונגרס הקונטיננטלי, לאחר ששירת במגוון תפקידים למען המטרה הפטריוטית במרילנד. בשנת 1781 חתם על תקנון הקונפדרציה, לאחר שמרילנד הצטרפה לשאר המדינות ואישרה את המסמך. בנובמבר 1781, בעקבות אישור התקנון, נבחר לתפקיד נשיא קונגרס הקונפדרציה – תפקיד שהיה בעיקר סמלי ואדמיניסטרטיבי ולעיתים כונה "נשיא ארצות הברית בקונגרס המתכנס" – על ידי עמיתיו הנציגים.
הנסון לא היה האדם הראשון שכיהן בתפקיד זה. סמואל הנטינגטון ותומאס מקיין קדמו לו תחת תקנון הקונפדרציה, כמו גם חמישה אנשים נוספים שכיהנו כנשיאי קונגרס הקונפדרציה לפני אשרור התקנון. צאצאיו של הנסון וכמה מבני זמנו טענו בטעות שהוא היה למעשה הראשון שכיהן בתפקיד "נשיא ארצות הברית", תפקיד ניהולי שונה לחלוטין שנוצר ב-1789 עם חקיקת חוקת ארצות הברית.[1]
ראשית חייו
הנסון נולד בקהילת פורט טובקו במחוז צ'ארלס שבפרובינציית מרילנד ב-14 באפריל 1721. הוא נולד באחוזה בשם "מולברי גרוב" למשפחה עשירה ובולטת.[2] משפחת הנסון הייתה ממוצא אנגלי. הוריו היו סמואל הנסון (בערך 1685–1740) ואליזבת (סטורי) הנסון (בערך 1688–1764). סמואל הנסון היה בעל אדמות אשר החזיק ביותר מ-1,000 אקרים (4.0 קמ"ר) וכיהן במגוון תפקידים פוליטיים, כולל שתי כהונות באספה הכללית של מרילנד.[2]
סבו של הנסון, שגם שמו היה ג'ון, הגיע למחוז צ'ארלס שבמרילנד כעובד חוזה בסביבות 1661. בשנת 1876, סופר בשם ג'ורג' הנסון טען כי ג'ון הנסון היה חלק מעץ המשפחה שלו, המתאר שוודיים-אמריקאים שהתפצלו מארבעה אחים שוודים שהיגרו ל"שוודיה החדשה" ב-1642. סיפור זה שוחזר פעמים רבות לאורך המאה שלאחר מכן, אך מחקרים אקדמיים בסוף המאה ה-20 הראו כי אין קשר בין הנסון למשפחות השוודיות-אמריקאיות הללו.[3]
מעט מאוד ידוע על ראשית חייו של הנסון; סביר להניח כי קיבל חינוך פרטי, כפי שהיה נהוג בקרב בני המעמד הגבוה בתקופתו ובאזור מגוריו. הוא הלך בדרכו של אביו כחקלאי, בעל עבדים, ופוליטיקאי. לעיתים כונה ג'ון הנסון הבן, כדי להבדילו מאדם מבוגר יותר בעל אותו שם.[3]
קריירה פוליטית
קריירת השירות הציבורי של הנסון החלה בשנת 1750, כאשר מונה לשריף של מחוז צ'ארלס. בשנת 1757 נבחר לייצג את מחוז צ'ארלס בבית הנבחרים התחתון של האספה הכללית של מרילנד, ושירת בתפקיד זה במשך שתים-עשרה שנים, תוך ישיבה בוועדות חשובות רבות.[3] מרילנד הייתה קולוניה פרטית, והנסון הזדהה עם "מפלגת העם" או "מפלגת הכפר", שהתנגדה לכל הרחבה של סמכויות המושלים הפרטיים על חשבון הבית הנבחר התחתון שנבחר על ידי העם. הוא היה מתנגד מוביל לחוק הבולים של 1765, ועמד בראש הוועדה שניסחה את ההוראות לצירי מרילנד בקונגרס חוק הבולים. כמחאה על חוקי טאונסנד, בשנת 1769 היה הנסון אחד החותמים על החלטת אי-ייבוא, שבמסגרתה הוחלט להחרים ייבוא בריטי עד שהחוקים יבוטלו.[3]
,_1871_-_NARA_-_518070.jpg)
בשנת 1769 שינה הנסון כיוון, ככל הנראה כדי לקדם את ענייניו העסקיים. הוא התפטר מהאספה הכללית, מכר את אדמותיו במחוז צ'ארלס ועבר למחוז פרדריק שבמערב מרילנד. שם כיהן במגוון תפקידים, כולל סגן מודד, שריף וגזבר מחוזי. כאשר היחסים בין בריטניה הגדולה למושבות הגיעו למשבר בשנת 1774, הפך הנסון לאחד הפטריוטים המובילים של מחוז פרדריק. הוא עמד בראש אספה מקומית שהעבירה החלטה המתנגדת לחוק נמל בוסטון.[3] בשנת 1775 היה ציר בוועידת מרילנד, גוף לא-חוקי שהתכנס לאחר פיזור האספה הקולוניאלית. יחד עם צירים אחרים חתם על "האגודה של בני החורין" ב-26 ביולי 1775, שהביעה תקווה לפיוס עם בריטניה אך קראה גם להתנגדות צבאית לאכיפת חוקי הכפייה.[5]
עם פרוץ העימותים, עמד הנסון בראש ועדת התצפית של מחוז פרדריק, חלק מארגון הפטריוטים שלקח על עצמו את השליטה בממשל המקומי.[6] בתפקידו זה היה אחראי על גיוס וחימוש חיילים, ותחת הנהגתו שלח מחוז פרדריק את החיילים הדרומיים הראשונים להצטרף לצבאו של ג'ורג' וושינגטון. בשל המחסור בכספים, שילם הנסון לעיתים קרובות לחיילים ולאחרים מכספו הפרטי. ביוני 1776 עמד בראש אספה במחוז פרדריק שקראה למנהיגים הפרובינציאליים באנאפוליס להורות לנציגי מרילנד בקונגרס הקונטיננטלי להכריז על עצמאות מבריטניה. בזמן שהקונגרס עבד על הכרזת העצמאות, הנסון היה במחוז פרדריק, עסוק בייצור מנגנוני ירי, אחסון אבק שריפה, שמירת אסירים, גיוס כספים וחיילים, טיפול בתומכי המלוכה ובביצוע שאר המשימות שנדרשו מתפקידו כיו"ר ועדת התצפית.[7]
בשנת 1777 נבחר הנסון לבית הנבחרים החדש של מרילנד, הראשון מתוך חמש כהונות שנתיות. בדצמבר 1779 מינה אותו בית הנבחרים לציר בקונגרס הקונטיננטלי השני, והוא החל לכהן בפילדלפיה ביוני 1780. "הנסון הגיע לפילדלפיה עם מוניטין של מי שהיה המממן המוביל של המהפכה במערב מרילנד, ובמהרה היה חבר בכמה ועדות שעסקו בענייני כספים."[8]
כאשר נבחר הנסון לקונגרס, מרילנד עיכבה את אשרור תקנון הקונפדרציה. המדינה, שלא היו לה תביעות על אדמות במערב, סירבה לאשר את התקנון עד ששאר המדינות יוותרו על תביעותיהן לאדמות אלו. כאשר המדינות האחרות עשו זאת לבסוף, החליט בית המחוקקים של מרילנד בינואר 1781 לאשרר את התקנון. כאשר קיבל הקונגרס הודעה על כך, הצטרף הנסון לדניאל קרול וחתם על תקנון הקונפדרציה בשם מרילנד ב-1 במרץ 1781.[9] עם אשרור התקנון על ידי מרילנד, נכנסו התקנונים לתוקף רשמי. שנים רבות לאחר מכן טענו ביוגרפים של הנסון כי הוא היה גורם מכריע בהשגת הפשרה ובכך הבטחת אשרור התקנון, אך לפי ההיסטוריון ראלף לברינג, אין עדויות תיעודיות לדעותיו או לפעולותיו של הנסון בפתרון המחלוקת.
בשנת 1782 הכריז הנסון, בשם הקונגרס הקונטיננטלי, על יום "תודה חגיגית" המוכר כ-חג ההודיה.[10]
נשיא הקונגרס
ב-5 בנובמבר 1781 נבחר הנסון לנשיא הקונגרס.[3] תחת תקנון הקונפדרציה, הן הרשות המחוקקת והן הרשות המבצעת היו בידי הקונגרס (כפי שהיה וכפי שעדיין קיים בבריטניה); נשיאות הקונגרס הייתה תפקיד טקסי ברובו, אך התפקיד דרש מהנסון לשמש כמנחה נייטרלי בדיונים, לטפל בהתכתבות רשמית ולחתום על מסמכים. הנסון מצא את העבודה מייגעת ושקל להתפטר לאחר שבוע בלבד, תוך שהוא מציין את בריאותו הלקויה ואת אחריותו למשפחתו. עמיתיו שכנעו אותו להישאר בתפקיד, שכן באותו רגע לא היה לקונגרס קוורום לבחירת מחליף. מתוך תחושת חובה, המשיך הנסון לכהן, אף על פי שכהונתו כציר בקונגרס עמדה להסתיים. ב-28 בנובמבר 1781 בחרה האספה של מרילנד בו מחדש כציר, והנסון המשיך לכהן כנשיא עד 4 בנובמבר 1782.[3]
תקנון הקונפדרציה קבע כי נשיאי הקונגרס ישרתו כהונה של שנה אחת, והנסון היה הראשון שעשה זאת.[11] עם זאת, בניגוד לטענות של כמה מתומכיו המאוחרים, הוא לא היה הנשיא הראשון ששירת תחת התקנון ולא הראשון שנבחר תחתיהם. כאשר התקנון נכנס לתוקף במרץ 1781, הקונגרס לא טרח לבחור נשיא חדש; במקום זאת, סמואל הנטינגטון המשיך לכהן בתפקידו, שכבר עלה על שנה. ב-9 ביולי 1781 נבחר סמואל ג'ונסטון לנשיא הקונגרס הראשון לאחר אשרור התקנון. עם זאת, הוא דחה את המשרה, אולי כדי להכשיר את עצמו לבחירות לתפקיד מושל קרוליינה הצפונית. לאחר שג'ונסטון דחה את התפקיד, נבחר תומאס מקיין. מקיין כיהן רק כמה חודשים והתפטר באוקטובר 1781 לאחר ששמע על כניעת הבריטים ביורקטאון.[12] הקונגרס ביקש ממנו להישאר בתפקיד עד נובמבר, אז הייתה אמורה להתחיל ישיבה חדשה של הקונגרס. באותה ישיבה החל הנסון לכהן את כהונתו השנתית.[3] אחד מרגעי השיא של כהונתו היה כאשר ג'ורג' וושינגטון הציג את חרבו של קורנווליס בפני הקונגרס.[13]
המשך חייו
הנסון פרש מתפקיד ציבורי לאחר כהונתו השנתית כנשיא הקונגרס.[3] במצב בריאותי ירוד, נפטר ב-15 בנובמבר 1783 בעת שביקר באחוזת "אוקסון היל מנור" במחוז פרינס ג'ורג', מרילנד, אחוזתו של אחיינו תומאס הוקינס הנסון.[14] הוא נקבר שם. בעת מותו היה בבעלותו לפחות 223 אקרים ו-11 עבדים.[15]
חיים אישיים
בסביבות 1744, נישא הנסון לג'יין קונטי (1728–1812), בתו של אלכסנדר קונטי (1692–1740). לשניים היו שמונה ילדים, ביניהם:[16]
- ג'יין קונטי הנסון (1747–1781), שנישאה לפיליפ תומאס (1747–1815)
- פיטר קונטי הנסון (1748–1776), שנהרג בקרב פורט וושינגטון במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית.
- אלכסנדר קונטי הנסון האב (1749–1806), שהיה מסאי בולט. לעיתים נוצר בלבול בינו לבין בנו, אלכסנדר קונטי הנסון הבן (1786–1819), שהיה עורך עיתון וסנאטור אמריקאי.
מורשת
בשנת 1898 כתב דגלאס ה. תומאס, צאצא של הנסון, ביוגרפיה שהציגה את הנסון כנשיא הראשון האמיתי של ארצות הברית. [17]תומאס הפך ל"כוח המניע" מאחורי הבחירה בהנסון כאחד משני האנשים שייצגו את מרילנד בהיכל הפסלים הלאומי בוושינגטון די.סי. הנסון לא היה ברשימה המקורית של מועמדים, אך נבחר לאחר מאמצי שתדלנות של האגודה ההיסטורית של מרילנד. בשנת 1903 נוספו פסלים מברונזה של הנסון וצ'ארלס קרול, שיצר הפסל ריצ'רד א. ברוקס, לאולם הפסלים; פסלו של הנסון ממוקם כיום בקומה השנייה של מסדרון החיבור של הסנאט.[18] גרסאות קטנות של פסלים אלו מוצבות על שולחן הנשיא באולם בית המדינה של מרילנד.
כמה היסטוריונים הטילו ספק בהתאמת הבחירה בהנסון לייצוג מרילנד באולם הפסלים. לפי ההיסטוריון גרגורי סטיברסון, הנסון לא היה אחד ממנהיגי מרילנד הבולטים בתקופת המהפכה. בשנת 1975 כתב ההיסטוריון ראלף לברינג כי "הנסון לא היה צריך להיות אחד משני המרי-לנדים שנבחרו", אך הוסיף כי הנסון "כנראה תרם כמו כל מרי-לנדי אחר להצלחת מהפכת ארצות הברית". במאה ה-21 שקלו מחוקקי מרילנד להחליף את פסלו של הנסון באולם הפסלים בפסלה של הארייט טאבמן.[19]
הרעיון שהנסון היה הנשיא הראשון הנשכח של ארצות הברית קיבל תקדים נוסף בביוגרפיה משנת 1932 מאת העיתונאי סימור וויימיס סמית'.[20] ספרו של סמית' טען כי למהפכה האמריקאית היו שני מנהיגים עיקריים: ג'ורג' וושינגטון בשדה הקרב וג'ון הנסון בפוליטיקה. כמו ספרו של תומאס מ-1898, ספרו של סמית' היה אחד מכמה ביוגרפיות שנכתבו במטרה לקדם את הנסון כ"נשיא הראשון של ארצות הברית".[19] לגבי דעה זו, כתב ההיסטוריון ראלף לברינג: "אלו אינן ביוגרפיות שנכתבו על ידי היסטוריונים מקצועיים; הן אינן מבוססות על מחקר במקורות ראשוניים". לפי ההיסטוריון ריצ'רד ב. מוריס, אם נשיא הקונגרס היה אמור להיקרא הנשיא הראשון של ארצות הברית, "ניתן היה להעלות טיעון חזק יותר לטובת פייטון רנדולף מווירג'יניה, הנשיא הראשון של הקונגרס הקונטיננטלי הראשון והשני, או לטובת ג'ון הנקוק, הנשיא של הקונגרס כשהגוף הכריז על עצמאותו". הטענה כי הנסון היה נשיא שנשכח של ארצות הברית התחדשה באינטרנט, לעיתים עם טענה חדשה שהוא למעשה היה אדם שחור; תמונה אנכרוניסטית של הסנאטור ג'ון הנסון מליבריה שימשה לתמיכה בטענה זו.
בשנת 1972 הופיע הנסון על גבי כרטיס דואר אמריקאי בערך 6 סנט, שבו הופיע שמו ודיוקנו לצד המילה "פטריוט". ההיסטוריון אירווינג בראנט מתח ביקורת על בחירת הנסון לכרטיס, וטען כי מדובר בתוצאה של "מתיחה ישנה" שקידמה את הנסון כנשיא הראשון של ארצות הברית. בשנת 1981 הופיע הנסון על בול דואר אמריקאי בערך 20 סנט. כביש 50 בין וושינגטון די.סי. לאנאפוליס נקרא על שמו של ג'ון הנסון. ישנם גם בתי ספר על שמו באוקסון היל, מרילנד, ובוולדורף, מרילנד. בנק חיסכון לשעבר שנקרא על שמו מוזג בשנות התשעים עם הבנק התעשייתי של וושינגטון די.סי.
בשנות ה-70 שימש צאצאו של הנסון, ג'ון הנסון בריסקו, כדובר בית הנבחרים של מרילנד, אשר העביר "חוק המכריז על 14 באפריל כיום ג'ון הנסון". בשנת 2009 נוסדה אגודת ההנצחה של ג'ון הנסון בפרדריק, מרילנד, כדי להקים את האנדרטה הלאומית לג'ון הנסון ולהגביר את מודעות הציבור לאישיותו כמו גם למיתוסים הרבים שנכתבו עליו.[21]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Presidency of the United States of America - Historical Development, Powers, Roles | Britannica, www.britannica.com, 2024-12-30 (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 "John Hanson – Maryland Center for History and Culture". Maryland Center for History and Culture (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2025-01-05.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 3.8 John Hanson | FOSTER History & Collective Memory, www.fosterhistory.com, 2021-02-09 (באנגלית)
- ^ Fanelli & Diethorn 2001, p. 158.
- ^ Articles of Confederation | Summary, Date, & Facts | Britannica, www.britannica.com, 2024-12-11 (באנגלית)
- ^ Committee of Observation for Frederick County, Maryland. Committees of Correspondence for each District in the County appointed. Two Companies of Riflemen raised, in compliance with a Resolution of the Continental Congress, Officers of the Companies | Northern Illinois University Digital Library, digital.lib.niu.edu
- ^ 1909digital, John Hanson, native of Maryland, is the First President of the Confederation Congress., Maryland 400, 2024-02-28 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Levering, Ralph B. (1976)., "John Hanson, Public Servant"., Maryland Historical Magazine 71, עמ' 113–33
- ^ John Hanson - One of America's Founding Fathers, www.theconstitutional.com, 2020-12-30 (באנגלית)
- ^ Frank Corder, CORDER: America's founders understood to whom we rightfully give thanks, Magnolia Tribune, 2022-11-24 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Articles of Confederation (1777), National Archives, 2021-04-09 (באנגלית)
- ^ American Revolution - Colonial Grievances, Taxation, Intolerable Acts | Britannica, www.britannica.com, 2024-12-19 (באנגלית)
- ^ Surrender of Cornwallis | Architect of the Capitol, www.aoc.gov
- ^ Articles of Confederation, US Constitution, Constitution Day Materials, Pocket Constitution Book, Bill of Rights, www.constitutionfacts.com
- ^ Hesselius, John, 1728-1778, John Hanson, mdhistory.org
- ^ Jane Contee | FOSTER History & Collective Memory, www.fosterhistory.com, 2021-02-09 (באנגלית)
- ^ John Hanson First Edition Archives, Raptis Rare Books | Fine Rare and Antiquarian First Edition Books for Sale (באנגלית אמריקאית)
- ^ John Hanson Statue, U.S. Capitol for Maryland | AOC, www.aoc.gov
- ^ 19.0 19.1 John Hanson | PureHistory (באנגלית)
- ^ - TIME, web.archive.org, 2008-03-07
- ^ Megan McDonough, John Hanson Briscoe, former speaker of the Maryland House and circuit court judge, dies, washington post
ג'ון הנסון (פוליטיקאי)40273395Q711760