רות בנדיקט

רות בנדיקט (אנגלית: Ruth Benedict‏; 5 ביוני 1887 - 17 בספטמבר 1948) הייתה אנתרופולוגית אמריקנית.

היא נולדה בעיר ניו יורק בשם רות פֿוּלטוֹן, עשתה את חוק לימודיה בקולג' ואסאר, אותו סיימה ב-1909. החלה ללמוד באוניברסיטת קולומביה ב-1919, הייתה תלמידתו של פרנץ בועז, קיבלה את הדוקטורט והצטרפה לסגל הפקולטה ב-1923. בין תלמידיה והקולגות שלה היו מרגרט מיד ומארוין אופלר.

פרנץ בועז שהיה מורה ורבּה, כונה אבי האנתרופולוגיה האמריקנית, דרך לימודו וזווית השקפתו ניכרים היטב בעבודותיה של בנדיקט. בועז הוא מחברן של עבודות קלאסיות רבות כמו Race, Language and Culture - אולי הטקסט האנטי-גזעני הכי משפיע שצץ בעולם האקדמי בן התקופה ההיא. בספר זה ניסה בועז להוכיח כי גזע, שפה, ותרבות אינם תלויים זה בזה. לאחר בועז, טענות כי גזע מסוים נחות, ואינו מסוגל להעפיל למעלת הישגי התרבות, לא נלקחו ברצינות. רות בנדיקט הושפעה מרוח השוויוניות הנלהבת של בועז, מורה, והמשיכה את דרכו במחקרה ובכתיבתה.

Patterns of Culture

ספרה של בנדיקט Patterns of Culture, שראה אור ב-1934, תורגם לארבע עשרה שפות ופורסם במהדורות רבות כקריאת יסוד לקורסים באנתרופולוגיה באוניברסיטאות בארצות הברית במשך שנים רבות.

תמצית רעיון הספר, בהתאם למבוא אותו כתבה מרגרט מיד, "השקפתה על תרבויות אנושיות כעל "צו אישיותי מורחב". בנדיקט הסבירה כי כל תרבות בוחרת מתוך "הקשת הרחבה של הפוטנציאל האנושי", רק מאפיינים מעטים נהפכים להיות תכונת האופי המובילות של אנשים החיים בתרבות. תכונות אלו מהוות את הצירוף של התלות אסתטיקה וערכים בכל תרבות, שמסתכמים יחד לתבנית ייחודית. היא מתארת דרך משל את הדגש שהושם על ההבלגה בתרבויות הפואבלו בדרום-מערב אמריקה והדגש על התרת הרסן בתרבויות האמריקאיות הילידיות של הערבות הגדולות. היא השתמשה בניגוד הניטשיאני של "אפולוני" ודיוניסי" כאבן שואבת לרעיונותיה בדבר התרבויות הילידיות הללו באמריקה. היא מתארת כיצד ביוון העתיקה מדגישים מעריצי דיוניסוס, אל היין, את הפראות, ההפקרות והשחרור, זאת בדומה לדפוס הרווח בין ילידים אמריקנים. היא מתארת בפרוטרוט את הניגוד שבין טקסים, אמונות, העדפות אישיות בין אנשים מתרבויות שונות, על מנת להדגים כיצד לכל תרבות ישנה "אישיות" השוכנת בקרבו של כל אינדיבידואל.

אנתרופולוגים אחרים מן האסכולה של "תרבות ואישיות" טיפחו אף הם רעיונות אלו, הבולטת שבהם היא מרגרט מיד בספרה Coming of Age in Samoa (שפורסם לפני Patterns of Culture) ו-Sex and Temprament in Three Primitive Societies (שפורסם מיד אחרי שספרה של בנדיקט ראה אור).

בנדיקט הייתה תלמידתו הבכירה של פרנץ בועז, בזמן שמיד החלה ללמוד עמם, והן הושפעו רבות זו מזו. אברם קרדינר הושפע אף הוא מרעיונות אלו, בזמן שרעיון "תבנית האישיות" נולד: מקבץ קווי האופי השכיח ביותר שנצפה באנשים מכל תרבות נתונה.

ב-Pattetrns of Culture מביעה בנדיקט את אמונתה ביחסיות תרבותית. היא שואפת להראות שלכל תרבות יש את הצווים המוסריים שניתן להבינם רק אם מישהו יחקור את התרבות כמכלול. היא חשה כי תהיה זו טעות להמעיט בערכם של המנהגים או הערכים מתרבות השונה מזו של הבוחן אותה. למנהגים אלו משמעות לאנשים המקיימים אותם ואל לנו לפוטרם כלאחר יד או לקחתם כמובן מאליו. אסור לנו להעריך אנשים לפי הסטנדרטים שלנו בלבד. היא טוענת כי המוסר יחסי לערכי התרבות שבה האדם פועל.

היא תיארה את ה-Kwakiuts של החוף הצפון-מערבי (בהתבסס על עבודת השדה של המנטור שלה פרנץ בועז), הפואבלוס של ניו מקסיקו (שבקרבם היא חיה לצורך מחקרה), העמים של הערבות הגדולות, ותרבות ה-Pobu של גינאה החדשה (בהקשר להם היא נסמכה על עבודת השדה של מיד). היא הבחינה שערכיהם, אפילו כשהם נדמו מוזרים, נקל להבינם במונחים של העקביות של המערכות התרבותיות שלהם ויש להבינם ולכבדם.

מבקריה של בנדיקט הביעו התנגדות לרמת ההפשטה וההכללה הטבועה בגישת "תרבות ואישיות". כמה מהם טענו שהתבניות הייחודיות שהיא מצאה הן רק חלק ממערכת או תת-מערכת של התרבות בכללותה. לדוגמה דייוויד פרנד אברל כתב שייתכן שהפואבלו הם רגועים, עדינים ונוהגים בטקסיות כשהם נתונים למצב רוח מסוים ובנסיבות מסוימות, אך הם עלולים להיות חשדנים, נקמנים ומחרחרי ריב בהינתן נסיבות אחרות. אף על פי כן, תאוריה האלגנטיים של בנדיקט הם תוססים, קריאים ונגישים. דורות חדשים של תלמידים ממשיכים לגלות עניין רב במחקריה, אפילו שאנתרופולוגים נטשו ככלל את אסכולת "תרבות ואישיות".

ב-1936 היא מונתה לפרופסור חבר באוניברסיטת קולומביה. בנדיקט הייתה בין האנתרופולוגים החברתיים המובילים שגייסה ממשלת ארצות הברית למחקר ולייעוץ הקשורים למלחמה, לאחר כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה.

אחת מעבודותיה הפחות ידועות היא עלון בשם The Races of Mankind, אותו חיברה ביחד ג'ין וולטפיש, עמיתה מהמחלקה לאנתרופולוגיה של אוניברסיטת קולומביה. עלון זה יועד לחיילי צבא ארצות הברית והוא נכתב בשפה פשוטה ואויר בקריקטורות, על מנת להביע טיעון מדעי כנגד האמונה הגזענית.

"The Races of Mankind"

"העולם מתכווץ", פתחו בנדיקט וולטפיש, "שלושים ושבע אומות התאחדו למטרה משותפת והיא ניצחון על מדינות הציר התוקפניות והשמדתו הצבאית של הפשיזם". הם ממשיכים: "האומות התאחדו נגד הפשיזם ובהן "טיפוסים של אנשים השונים זה מזה בתכלית במראם". הכותבים מספקים בחלק אחר חלק הטיעונים הטובים ביותר שהם יכולים להביא בעד שוויון בני האדם. הם מעוניינים לעודד את כל סוגי בני האדם לחבור יחדיו ולא להילחם ביניהם. הם מציינים כי "אנשי הארץ הם משפחה אחת. לכולנו יש כל כך הרבה שיניים, עצמות ושרירים - כך שכולנו מגיעים ממערכת אחת של אבות קדומים. לה משנה מה צבענו, גודל ראשנו, מרקם שערנו"..."גזעי האנושות הם מה שהתנ"ך אומר שהם - אחים"... בגופות אלה מוצפנת קרבת הדם שלהם".

הסביבה משפיעה על תכונותינו הפיזיות. למשל, עור כהה מאפשר לבעליו הגנה מפני שמש טרופית יוקדת. אולם מה שלא יהיו קווי המתאר הפיזיים שלנו, בלי להתייחס לצורה או לגודל של ראשנו, אנו אינטליגנטים במידה שווה. "המדענים המעולים ביותר אינם מסוגלים להסיק על פי בחינת המוח לאיזו קבוצה של אנשים משתייך בעליו... לכמה מן האנשים המבריקים ביותר בעולם יש מוחות קטנים מאוד. מצד שני המוח הגדול בעולם שייך לאימבציל".

הסביבה היא בעלת השפעה רבה יותר על האינטליגנציה מאשר התורשה והדבר כולל כמה כסף מוציאים על בתי ספר. "לבנים דרומיים", לדוגמה, מצליחים פחות מ"שחורים צפוניים" במבחני מנת המשכל שנערכו לחיילי ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה. וההוצאות פר-נפש על בתי ספר בדרום היו רק חלקיק מאלו שבמדינות הצפוניות ב-1917. "ההבדל ניכר מחמת פערי הכנסה, חינוך, יתרונות תרבותיים, והזדמנויות אחרות". לא רק שהאינטליגנציה של בני האדם היא זהה, בסך הכול, אלא שהדם הוא בעל אותו הרכב כימי. אין לאנשים שונים דם שונה - "לכל גזעי האדם יש כל סוגי הדם" - והם יכולים לקבל עירויי דם זה מזה על מנת להציל חיים. כל האנשים הם פרי ערבוב גזעים, שנוצרו כתוצאה מ"תנועת האנשים על פני כדור הארץ... משחר ימי ההיסטוריה".

ידע זה חותר לפעול כנגד עליונות, אותה מביע אדם באומרו: "אני נולדתי בן לגזע העליון"... דעה קדומה "גזענות", כותבים המחברים, הופכת אנשים לאכזריים.

The Chrysanthemum and the Sword

ספרה של רות בנדיקט The Chrysanthemum and the Sword (החרצית והחרב). זהו מחקר של הסוציולוגיה והתרבות של יפן, שפורסם ב-1946, והוא פרי מחקריה בתקופת המלחמה. הספר הוא דוגמה של גישת אנתרופולוגיה ממרחקים: מחקר תרבות באמצעות הספרות, דרך גזירי עיתונות, סרטים, הקלטות וכדומה, והוא היה בשימוש אנתרופולוגים שסייעו לארצות הברית ובעלות בריתה במלחמת העולם השנייה. היות שלא היה באפשרותם לבקר בגרמניה הנאצית או ביפן תחת הקיסר הירוהיטו, עשו אנתרופולוגים שימוש בחומרים תרבותיים שהופקו במרחקים. הם ניסו לתהות על קנקנן של התבניות התרבותיות שיש להניח שעוררו את התוקפנות הטבועה בתרבויות הללו.

עבודתה של בנדיקט מתקופת המלחמה כללה מחקר מקיף, שחלק הארי שלו הושלם ב-1944, ומטרתו הייתה להבין את התרבות היפנית, שלא עלה בידי האמריקנים לתהות על פשרה. לדוגמה, האמריקנים ראו כטבעי למדי ששבויי מלחמה ירצו שמשפחותיהם ידעו שהם בחיים ומילאו את פיהם מים כשנשאלו על תנועות כוחות צבא. החיילים היפנים בניגוד לכך שחררו את חרצובות פיהם ולא ניסו ליצור מגע עם משפחותיהם. נשאלת גם השאלה מדוע אנשים אסיאתיים לא התייחסו ליפנים כאל משחרריהם מהקולוניאליזם המערבי, ולא קיבלו את היפנים כעליונים עליהם.

בנדיקט שיחקה תפקיד מרכזי בהבנת מקומו של קיסר יפן בתרבות היפנית הפופולרית, ובניסוח ההמלצות לנשיא פרנקלין רוזוולט, שהתירו את המשכיותו של שלטון הקיסר והכללתו כחלק מהצעת הכניעה הסופית שהגישה ארצות הברית ליפן.

הספר התקבל בביקורות מעורבות. מבקר אחד כתב: "הוא מעורר חוסר אמון, מאחר שלבנדיקט לא היה כל ניסיון ישיר ביפן", ותיאר אותו: "יש להחשיבו כרדוד וגזעני". בניגוד לכך הצהיר השגריר היפני בפקיסטן בנאום פומבי: "ב-1946 פרסמה רות בנדיקט, אנתרופולוגית אמריקאית בעלת שם, ספר על יפן המכונה The Chrysanthemum and the Sword, המהווה קריאת חובה לסטודנטים רבים של לימודי יפן. לפי דברי מרגרט מיד הרי שיפנים נוספים שקראו עבודה זו, מצאו אותה די מדויקת, אם כי "מוסרית". חלקים מן הספר הוזכרו בספרו שכתב Takeo Doi ושמו The Anatomy of Dependence, כשהוא נעזר ברעיונותיה על מנת להרחיב את תפישותיו, והוא גם ביקר חלק מהמושגים אותם כיסה ספרה.

אחרי המלחמה

היא המשיכה בהוראתה לאחר מלחמת העולם השנייה, והגיעה לדרגת פרופסור מן המניין חודשיים בלבד טרם מותה, ונפטרה ב-17 בספטמבר 1948. בול דואר של ארצות הברית הונפק לכבודה ב-20 באוקטובר 1995.

הנצחה

• בניין באוניברסיטת SUNY Stony Brook מכונה קולג' בנדיקט, על שמה של רות בנדיקט.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רות בנדיקט בוויקישיתוף

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
• ספרייתה של רות בנדיקט בעיזבון השמור בספריית מכללת ואסאר בעיר פוקיפסי שבמדינת ניו יורק, ארצות הברית.
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33232723רות בנדיקט