דוכסות פרוסיה
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה | ||
| שפה נפוצה | גרמנית | ||
| עיר בירה | קניגסברג | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | הקמת הדוכסות על ידי אלברכט, דוכס פרוסיה | ||
| תאריך | 1525 | ||
| פירוק | הקמת ממלכת פרוסיה | ||
| תאריך | 1701 | ||
| ישות קודמת |
 מדינת המסדר הטבטוני | ||
| ישות יורשת |
 ממלכת פרוסיה | ||
דוכסות פרוסיה הוקמה בשנת 1525 בעקבות המהפכה הפרוטסטנטית, על בסיס מדינת המסדר הטבטוני, ובראשה עמד אלברכט, דוכס פרוסיה מבית הוהנצולרן. לאחר שהפלג הפרוסי בבית הוהנצולרן נכחד, נפלה הדוכסות לידי קרוביהם, הנסיכים הבוחרים מברנדנבורג. בשנת 1701 הוקמה על בסיס הדוכסות ממלכת פרוסיה, שלימים היוותה את הבסיס לקיסרות הגרמנית .
היסטוריה
פרוסיה הטבטונית
בשנת 1198 נוסד המסדר הטבטוני בחסותו של מלך פולין. אבירי המסדר הטבטוני ייסדו מדינה זאת כחלק מהתהליך של התנצרות התושבים הבלטיים על ידי המסדר. הם פיתחו את החקלאות, הדת והתעשייה במדינה. תחת המסדר תושבי ארץ פרוסיה לא היו בעלי זכויות מרובות, והם סבלו ממשטר כוחני ויציב שלא התאים לרצונותיהם. עקב התבוסה של המסדר הטבטוני כנגד פולין בקרב טננברג (Tannenberg) בשנת 1410, התבצעה חלוקה חשובה בתולדות פרוסיה, כאשר החלק המערבי ביותר שלה היה נתון תחת שלטון פולני. המסדר הטבטוני לא הפסיד את פרוסיה כולה והוא המשיך לשלוט במקביל בפרוסיה המזרחית בלבד בשטח כולל של 36,960 קמ"ר ובתוכו העיר קניגסברג.[1][2]
בדצמבר 1510 מת פרידריך, דוכס סקסוניה שהיה ראש המסדר הטבטוני, ואלברכט פון ברנדנבורג-אנסבך מונה ליורשו, בתקווה שיחסיו עם דודו זיגמונט הראשון, מלך פולין יועילו לפתרון הסכסוך בפרוסיה המזרחית, שהוחזקה על ידי הפולנים מחתימת האמנה השנייה של תורן בשנת 1466. אלברכט ניסה ליצור ברית עם מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", וסירב להישבע אמונים לזיגמונט הראשון, מלך פולין. בעקבות כך פרצה בשנת 1519 שוב מלחמה בין פולין למסדר הטבטוני, שגרמה להרס רב בפרוסיה. בשנת 1521 הביא אלברכט להסכם הפסקת אש לארבע שנים, ובמהלכה ניסה לקבל סיוע מקרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" ונסיכים אחרים, ואף ביקר לשם כך בדיאט של נירנברג בשנת 1522, אך לא הצליח לקבל סיוע.
בשנת 1522 נפגש אלברכט עם מרטין לותר, ששכנע אותו להמיר את דתו ללותרניזם, להתחתן ולהפוך את נחלותיו לדוכסות שתישמר בידי יורשיו. אולם אלברכט התקדם בזהירות, ואף הבטיח לאפיפיור אדריאנוס השישי שהוא יעניש את האצילים שעברו לדת הלותרנית.
הקמת דוכסות פרוסיה
בשנת 1525 חתם אלברכט יחד עם זיגמונט הראשון, מלך פולין על אמנת קרקוב, שלפיה נקבע שהנחלות שבחזקת אלברכט ייהפכו לדוכסות פרוסיה, שתהיה פייף פולני, ותעבור ליורשיו אחריו. לאחר מכן המיר אלברכט את דתו ללותרנית, וכשהוזמן לבית המשפט הקיסרי סירב להופיע. בעקבות סירובו להופיע הוחרם אלברכט ואף מונה ראש חדש למסדר הטבטוני, אולם בעקבות מרד האיכרים של אלזס והמלחמות עם הטורקים לא נאכף החרם, והדוכסות נשארה בידי אלברכט. בשנת 1526 הצטרף אלברכט לברית טורגאו, אולם לא נטל חלק במלחמות השונות נגד קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה".
בשנת 1568 מת אלברכט בטפיאוב כתוצאה ממגפה, ובמקומו עלה לשלטון בנו אלברכט פרידריך, דוכס פרוסיה, שבשנת 1569 נשבע שבועת אמונים פיאודלית לזיגמונט השני, מלך פולין. בשנת 1573 במהלך הבחירות למלכות פולין, ניסה אלברכט פרידריך להתקבל לסנאט הפולני, אולם בקשתו נדחתה עקב התנגדותו של יאן קוכנובסקי. אלברכט פרידריך התנגד בתחילה לבחירתו של סטפאן באטורי כמלך פולין, בעקות תמיכתו במקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", אולם באוקטובר 1576 נתן את תמיכתו לבאטורי. עקב היותו דובר פולנית שוטפת והיותו נינו של קז'ימייז' הרביעי, מלך פולין, היה אלברכט פרידריך לפרק זמן מסוים מועמד רציני לכס המלוכה הפולני.
בשנת 1572 החל אלברכט פרידריך להראות סימנים של הפרעה נפשית, ובשנת 1578 מונה בן דודו גאורג פרידריך, מרקיז ברנדנבורג-אנסבך לעוצר הדוכסות. לאחר מותו של גאורג פרידריך בשנת 1603, מינה זיגמונט השלישי ואזה את יואכים השלישי פרידריך, הנסיך הבוחר מברנדנבורג, ולאחר מותו בשנת 1605 החליפו בנו יוהאן זיגיסמונד, הנסיך הבוחר מברנדנבורג לעוצר הדוכסות.
ברנדנבורג-פרוסיה
בשנת 1618 מת אלברכט פרידריך ללא בנים, ומשום כך ירש אותו חתנו יוהאן זיגיסמונד, הנסיך הבוחר מברנדנבורג שהקים את ברנדנבורג-פרוסיה. ברנדנבורג-פרוסיה נותרה עד להסכם והלאו (1657) ישות פוליטית מחולקת: ברנדנבורג הייתה חלק מהקיסרות הרומית ה"קדושה", בעוד שפרוסיה הייתה שטח חסות פולני.
בשנת 1619 מת יוהאן זיגיסמונד, ובנו גאורג וילהלם, הנסיך הבוחר מברנדנבורג עלה במקומו לשלטון. מכיוון שהיה וסאל של מלך פולין, נשבע גאורג וילהלם בשנת 1621 אמונים לזיגמונט השלישי, מלך פולין, ובשנת 1633 נשבע שוב אמונים לולדיסלב הרביעי, מלך פולין.
במהלך מלחמת שלושים השנים, ניסה גאורג וילהלם לשמור על נייטרליות, אך לבסוף נאלץ על ידי גיסו גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה בשנת 1626 להצטרף לפרוטסטנטים. אזור ברנדנבורג סבל מאד בעקבות המלחמה, ושני הצדדים בזזו ושדדו את האזרחים. לעומת זאת, פרוסיה נשארה שקטה, עקב היותה הרחק מאזורי הקרבות.
גאורג וילהלם שמר על בריתו עם השוודים, עד שהובסו בקרב נורדלינגן בשנת 1634. בשנת 1635 חתם גאורג וילהלם על שלום פראג עם פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", ובשנת 1637 עבר לגור באחוזותיו בפרוסיה.
ב-1 בדצמבר 1640 מת גאורג וילהלם בקניגסברג, ובמקומו עלה לשלטון בנו פרידריך וילהלם, הנסיך הבוחר מברנדנבורג.
הנסיך הבוחר הגדול
לאחר המלחמה אימץ פרידריך וילהלם מדיניות זהירה של גישושים בין המעצמות הגדולות, על מנת לפתח את ארצו הפגועה. הוא הנהיג רפורמות כלכליות, פיתח את צבאו, החליש את המעמדות לטובת שלטון אבסולוטי ריכוזי והזמין לארצו אלפי הוגנוטים, שנמלטו מצרפת לאחר ביטול האדיקט של נאנט על ידי לואי הארבעה עשר, מלך צרפת וכן עשרות משפחות של יהודים עשירים שגורשו מווינה בשנת 1670 על ידי לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". בשנת 1648 רכש את הינטרפומרן וכן שטחים נוספים. הוא נחשב לנסיך הבוחר החשוב בתולדות פרוסיה, והקים צבא חזק ואימתני בפעם הראשונה לברדנבורג ולפרוסיה כאחד. הוא גרם לכל הגורמים החשובים להקמתה המאוחרת יותר של הממלכה הפרוסית, שבעתיד, תהפוך לממלכה ולאימפריה גדולה.[3]
בנוסף לצבא היבשה, חיזק פרידריך וילהלם גם את הצי הברנדנבורגי. הוא התאמץ להשתלט על מושבות במערב אפריקה ובאיי הודו המערבית, אבל רק לקראת סוף שלטונו בשנת 1680 זכה להצלחה בתחום. כך למשל הוקמה בשנת 1683 מצודת גרוס פרידריכסבורג בגינאה בת-ימינו, אשר עמדה על תלה עד 1727.
תחת שלטונו של הנסיך פרידריך וילהלם הייתה ברנדנבורג-פרוסיה למדינה החזקה ביותר אחרי אוסטריה בקיסרות הרומית ה"קדושה". לאחר שנחלשה פולין בעקבות סכסוכים שוודים-פולנים, הצליח פרידריך וילהלם בהסכם והלאו בשנת 1657 לשחרר את דוכסות פרוסיה מהצמיתות לכתר הפולני. בשלום אוליבה בשנת 1660 זכתה ריבונות הדוכסות לאישור סופי. היה זה צעד מכריע בדרך להפיכת פרוסיה לממלכה תחת בנו - פרידריך השלישי, הנסיך הבוחר מברנדנבורג.
ממלכת פרוסיה
לדרגתו, שמו ויוקרתו של נסיך נודעה בזמן האבסולוטיזם חשיבות פוליטית מכרעת. בנו של הנסיך הגדול, פרידריך השלישי מברנדנבורג, שהיה רודף כבוד, ייחס חשיבות גדולה לכך שדוכסות פרוסיה נמצאת מאז 1660 בריבונות מלאה. לפיכך פעל להפיכתה לממלכה ולהפיכתו-הוא למלך. בהסכמתו של קיסר הקיסרות הרומית-גרמנית הכתיר את עצמו ב-18 בינואר 1701 בקניגסברג, כפרידריך הראשון "מלך בפרוסיה". השימוש בתואר המצמצם (מלך בפרוסיה ולא מלך פרוסיה) היה חיוני, שכן "מלך פרוסיה" הובן כמי שרואה עצמו שליט על כל השטחים הפרוסיים. מכיוון שחלקים מפרוסיה המערבית היו עוד בשלטון פולני, היה יכול הדבר להביא לקונפליקט עם ממלכה זו.
מאז 1701 התקבל הכינוי ממלכת פרוסיה לכל השטחים שבשלטון בית הוהנצולרן, בתוך ומחוץ לקיסרות הרומית ה"קדושה".
דוכסי פרוסיה
- אלברכט, דוכס פרוסיה (1525–1568)
- אלברכט פרידריך, דוכס פרוסיה (1568–1618)
- יוהאן זיגיסמונד, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (1618–1619)
- גאורג וילהלם, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (1619–1640)
- פרידריך וילהלם, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (1640–1688)
- פרידריך השלישי, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (1688–1701)
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
23122049דוכסות פרוסיה