ברית הבריונים
ברית הבריונים הייתה תנועה לאומית רוויזיוניסטית שפעלה בארץ ישראל בשנות ה-30. התנועה התנגדה לשלטון הבריטי, שאותו הגדירה כ"כובש זר", ודגלה בשיבת העם היהודי לארצו, תוך שימוש בכוח הזרוע במקרה הצורך. מקימי התנועה היו "השלישייה": ד"ר אב"א אחימאיר, המשורר אורי צבי גרינברג וד"ר יהושע ייבין. הייתה זו למעשה התנועה הראשונה בארץ ישראל שפעלה באופן אקטיבי נגד הבריטים, ויש הרואים בפעולותיה את זרע המאבק המזוין בבריטים, שלימים הובילו מחתרות אצ"ל ולח"י.
הרקע להקמת התנועה
מחתרת ברית הבריונים האנטי-בריטית הוקמה מקרב הנוער הלאומי וצעירי בית"ר בשנת 1930 בעקבות פרעות תרפ"ט שהוכיחו, לטענתם, את חוסר יכולתו וחוסר רצונו של השלטון הבריטי לדאוג לביטחון היישוב היהודי. את התנועה המחתרתית הזו, שתשתיתה הרעיונית הייתה באגף המקסימליסטי בתנועת הצה"ר, הקימה קבוצת אינטלקטואלים, ובראשם "השלישייה": הראשון היה ד"ר אב"א אחימאיר, פילוסוף ופובליציסט שהתאכזב מהסוציאליזם הבינלאומי, וכבר ב-1927 הצטרף לתנועה הרוויזיוניסטית בראשות זאב ז'בוטינסקי, וקרא בלהט להתנגדות אקטיבית לשלטון הבריטי. אחימאיר התנגד לזרם הסוציאליסטי, וטען כי שיבת העם היהודי לארצו תתקיים רק במהפכה לאומית. רעיונו המקורי של אחימאיר (אותו ביטא במכתב שכתב בשנת 1928 לידיד) היה להקים ארגון חדש ובו "מקום רק לחיילים ומפקדים", ואשר יהיה מושתת "על איכות ולא כמות". השני היה המשורר אורי צבי גרינברג, שהזדהה עם הרעיונות הלאומיים והאקטיביים שהביע אחימאיר, והשלישי היה הסופר ד"ר יהושע ייבין. בהמשך הצטרפו לשורות התנועה אינטלקטואלים נוספים, כמו יוסף כצנלסון, אלכסנדר זאובר, ד"ר משה הר-אבן וגרשון שץ.
שם התנועה
שם הקבוצה "ברית הבריונים" ניתן על ידי אצ"ג. מקור השראתו היה במונח "בריונים" המופיע בשיריו של המשורר יעקב כהן אשר אהד את הקנאים הלאומיים, בעקבות הכינוי בו מכנה התלמוד הבבלי את הסיקריים (מסכת גיטין נו, א). אחד משיריו של כהן, "שיר הבריונים",[1] שחובר בשנת 1903, היה גם המנון "השומר" והיה אהוב במיוחד על צעירי הרוויזיוניסטים, ומכאן קצרה הדרך לאימוץ השם באופן רשמי. בריונים זה גם במשמעות - לוחמים. אחימאיר ביקש לקרוא לתנועה "אגודת ש. א." - על שם שרה אהרנסון. שם נוסף היה "ברית ציונים מהפכנים".
האידאולוגיה של התנועה
חברי התנועה ראו עצמם כממשיכי דרכם של הקנאים מימי המרד הגדול ברומאים, שכונו 'סיקריקים', שכן גם הם התנגדו לשיתוף פעולה עם השלטון המקומי הזר, ודרשו בכל מחיר עצמאות לאומית ומדינית. 'הבריונים' קראו להפסקת השותפות של המוסדות הציוניים עם הממסד הבריטי, ולשחרור הארץ בכוח המרי העברי.
בתחילה ראה ז'בוטינסקי את פעילותם בעין יפה, אך בהמשך, כשדעותיהם הקצינו, הוא התנער מהם וטען כי גישתם נוגדת את עמדתה הרשמית של התנועה הרוויזיוניסטית. ז'בוטינסקי טען אז שחובה לנסות להגיע להישגים מדיניים על ידי הידברות ושיתוף פעולה עם הממשל הבריטי, לפני כל שימוש בכוח. בוועידה העולמית החמישית של ברית הצה"ר יצא ז'בוטינסקי בחריפות כנגד חברי הקבוצה ה"מקסימליסטית". אולם למרות חילוקי הדעות במישור האידאולוגי, חלק ז'בוטינסקי כבוד רב ל"שלישייה" ולשאר חברי הקבוצה בשל אמונתם העזה בצדקת דרכם. הוא אף כינה את אחימאיר "מורי ורבי", בשל מסירותו לחינוך ולהוראה בקרב הנוער העברי וחברי תנועת הנוער בית"ר.
פעילות התנועה
פובליציסטיקה
ראשית פעילותה של התנועה הייתה בהפצת ביטאון בשם "חזית העם", אותו יסד וניהל יהושע ליכטר ("איש ברוריה") וערכו ייבין ואחימאיר, וכן פרסום עלון בשם "הבריון". בעיתונים אלה פרסמו ראשי התנועה את דעותיהם במאמרים הפובליציסטיים, בהם הביעו את דעתם בעיקר בנושאי חינוך ולאומיות.
תעמולה וחינוך
עיקר פעולותיה של האגודה במגזר היהודי היו תעמולה נגד רעיונות תנועת העבודה וברית שלום, ולא פעם הם הפריעו לדובריהם בהרצאות ובכנסים. בערים שונות הוקמו קבוצות קטנות של צעירים שהיו חברי בית"ר והצה"ר. הקבוצות העיקריות פעלו בתל אביב, בירושלים ובקרב פלוגות העבודה הבית"ריות, ובייחוד בראש פינה. בירושלים פעלה קבוצת תלמידים מהסמינר למורים, אשר עיקר תרומתם לתנועה הייתה העמקת רעיונותיה והשמשתם לתוכנית לימודים מסודרות.
התנגדות לשלטון הבריטי
עם התבססות התנועה והתחזקותה, החלו חבריה לפעול באופן אקטיבי להגשמת רעיונותיהם. הם ארגנו הפגנות כנגד פקידים וחברי ממשל בריטים, בהן קראו לסילוקה של בריטניה מארץ ישראל. הפעולה הראשונה הייתה ב-9 באוקטובר 1930, עת הפגינו אחימאיר וחבריו מול מלון פלטין בתל אביב נגד סגן שר המושבות הבריטי דרומונד שילס, הוכו, נאסרו - פעולה שהיא ראשית המרי האקטיבי נגד השלטון הזר הבריטי. בעקבות האיסור שהטילו הבריטים על יהודים לתקוע בשופר ליד הכותל המערבי במוצאי יום הכיפורים, קיימו אנשי התנועה טקס שנתי קבוע, בו אחד מחבריהם תקע בשופר על אפו ועל חמתו של השלטון. ראשון התוקעים היה משה צבי סגל. 'הבריונים' פעלו אף נגד מפקד האוכלוסין שערכו הבריטים בקרב היישוב היהודי.
הגנה על רכוש יהודי
חברי התנועה שמרו במספר מקומות בארץ על רכוש יהודי (בעיקר חקלאי) שהיה מועד דרך קבע להתנכלות וגנבה מצד ערביי הסביבה, וכן הגנו על יהודים שחיו באזורי ספר או במקומות מבודדים.
חרם על גרמניה
בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933, קרא ז'בוטינסקי לחרם על מוצרים גרמניים. חברי ברית הבריונים פשטו על בתי קולנוע במטרה למנוע את הקרנתם של סרטים גרמניים. כן הם הסירו את דגלי צלב הקרס מבנייני הקונסוליה של גרמניה ביפו ובירושלים. פעילותם זכתה להצלחה חלקית (סרטים גרמניים לא הוקרנו עוד בארץ), אך במקרים רבים אחרים הם נעצרו בידי השלטונות, אם כי לזמן קצר וללא הגשת כתב אישום. מעצריהם הפכו אותם לאסירים הפוליטיים הציוניים הראשונים, אחרי מאסרו של ז'בוטינסקי ואנשי ההגנה ב-1920.
סופה של התנועה
את סופה של ברית הבריונים ניתן לקשר גם לפרשת רצח ארלוזורוב. חיים ארלוזורוב, מנהיג ציוני וחבר בהנהלת הסוכנות היהודית, נרצח בתל אביב ב-16 ביוני 1933. עם הוודע דבר הירצחו, נעצרו מנהיגי ברית הבריונים (אב"א אחימאיר, יהושע השל ייבין, חיים דבירי, משה סבוראי, יעקב אורנשטיין, יוסף כצנלסון ויהושע ליכטר. אצ"ג, שהה אז בחו"ל)[2] על ידי השלטונות הבריטיים. אב"א אחימאיר הואשם בשותפות לרצח בטענה כי הסית את הציבור לפגוע באופן פיזי בארלוזורוב במאמריו הקיצוניים בעיתון "חזית העם", על רקע המשא ומתן שניהל ארלוזורוב עם השלטונות הנאצים בגרמניה. את אחימאיר יצג הסניגור צבי אליהו כהן. עוד בטרם החל המשפט בוטל האישום על הסתה שהוליכה לרצח. במשך השנה בה התנהל משפטו שהה אחימאיר במאסר. הבריטים הותירו את אחימאיר במאסר שנה וחצי נוספות באשמת ארגון "תנועת הסתה לאומית". בתקופת שבתו במאסר בבית הסוהר המרכזי בירושלים בשנים 1933–1935 כתב יומן שראה אור בשם רפורטז'ה של בחור "ישיבה".
אחר שחרורו פנה אחימאיר להוראה ופובליציסטיקה, ונמנע מפעילות פוליטית בשל החשש מהמשטרה הבריטית. באין מנהיג שיקח על עצמו את הפעילות המתמדת והתובענית, בא הקץ לברית הבריונים.
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל היישוב | ||
- אב"א אחימאיר
- אורי צבי גרינברג
- אלכסנדר זאובר
- חיים דבירי
- יהושע ייבין
- זאב ז'בוטינסקי
- התנועה הרוויזיוניסטית
- ברית שלום
לקריאה נוספת
- יהודה לפידות, "לידתה של מחתרת - האצ"ל בשנות השלושים", תל אביב: הוצאת מכון ז'בוטינסקי (לקריאה מקוונת)
- יוסף קיסטר (עורך), "אחימאיר ובית"ר", הוצאת המרכז למורשת ירושלים ע"ש זאב ז'בוטינסקי
- יוסף אחימאיר ושמואל שצקי (עורכים), "הננו סיקריקים - עדויות ומימסכים על ברית הבריונים", הוצאת "ניצנים", 1978
- אב"א אחימאיר, "ברית הבריונים", כתבים נבחרים, כרך ג', רמת גן, הוועד להוצאת כתבי אחימאיר
- חיים דבירי, "יום אביב שלא יישכח", הוצאת יאיר, תשמ"ו-1986
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברית הבריונים |
- "ברית הבריונים"(הקישור אינו פעיל) באתר האינטרנט של "בית אבא"
הערות שוליים
- ^ שיר הבריונים.(הקישור אינו פעיל, 20 במאי 2021)
- ^ ארכיון זאב ז'בוטינסקי
31433522ברית הבריונים