אלכסנדר זאובר

אין תמונה חופשית

אלכסנדר (שמשון יעקב) זאובר (17 במאי 1903 - 9 בספטמבר 1961) היה עיתונאי ישראלי, איש התנועה הרוויזיוניסטית ובורר. היה המוציא לאור והעורך של השבועון "עיתון מיוחד" משנת ייסודו ב-1934 ועד לסגירתו ב-1952. ממנהלי "אוי קלט" בארץ ישראל, עיתונאי בעיתון "דואר היום" עיתונאי ב"ידיעות אחרונות" ומקים מוסף "7 ימים" ב"ידיעות אחרונות" ועורכו הראשי של "דאס אידישע פאלקסבלאט". מלבד עיסוקו העיתונאי פעל בענייני ציבור, היה ממנהיגי יהדות הונגריה בארץ ועזר רבות לארגוני המחתרת השונים בתקופת המנדט.

חייו

זאובר נולד בעיירה נאדי-שומקוט הסמוכה למונקאץ' (היום באוקראינה), שהייתה אז חלק מממלכת הונגריה, בן לשמואל זאובר, מתלמידיו של ה"כתב סופר", וגיטל לבית שטרנבך. בשל מותם של הוריו בגיל צעיר, הוא גדל אצל סבו מיכאל שטרנבך והתחנך בחדר מסורתי. הוא התגייס לצבא הצ'כוסלובקי ושם קיבל את השם אלכסנדר. בשנת 1930 עבר להתגורר בברלין שם למד בבית הספר לרבנים, במהלך שהותו בגרמניה למד את השפה הגרמנית. בשנת 1933 עלה לארץ ישראל, באותה שנה נשא לאישה את אילנה ברודי, לשניים היו שני ילדים: מיכאל ואמיצה. העברית הייתה שגורה בפיו בזכות לימודיו בגימנסיה העברית שבעיר הולדתו.

פעילות עיתונאית

זאובר הקים בהונגריה את העיתון "דאס יודישע פאלקסבלאט" שהיה העיתון ההונגרי הציוני הראשון. זאובר כתב רבות בעיתון אוי קלט, ובעיתון דואר היום.

עיתון מיוחד

ערך מורחב – עיתון מיוחד

זאובר נחשב ל"אבי העיתונות הצהובה בארץ ישראל" זאת בשל העיתון שהיה תחת עריכתו ובבעלותו "עיתון מיוחד", שעסק בפלילים וברכילות על חיי האישים בארץ ישראל דבר שהיה נדיר וראשוני בארץ. כותרותיו של זאובר ב"עיתון מיוחד" היו יוצאות דופן, סנסציוניות, ובנוסח מחורז. כתבות רבות בעיתון כתב זאובר תחת שמות עט שונים, בהם השם "סבירם", שפירושו סבי רב מיכאל, על שם סבו הרב מיכאל שטרנבך. עיתון מיוחד זכה לתפוצה גדולה אך בשל קריאתו של יהודה מוזס לאלכסנדר זאובר להצטרף לסגל ידיעות אחרונות החליט זאובר לאחר 19 שנים לסגור את עיתון מיוחד ולהמשיך בקריירה העיתונאית שלו בידיעות אחרונות .

ידיעות אחרונות

בשנת 1948, כאשר חל הפילוג ב"ידיעות אחרונות" וקם "מעריב", יהודה מוזס פתח בגיוס מזורז של עיתונאים ובהם זאובר, שעבד ב"ידיעות אחרונות" עד סוף ימיו. במהלך פעילותו היה כתב לענייני משפט. זאובר היה העורך הראשון של המוסף "7 ימים", ולקח תפקיד זה בשל קרבתו של 7 ימים ל"עיתון מיוחד" שהיה בבעלותו לפני שהצטרף ל"ידיעות אחרונות".

אף שהרבה לכתוב על שערוריות, מעולם לא הוגשה למוסדות העיתונאיים תלונה נגדו.

פעילותו הציבורית

מעמדו כעיתונאי הקנה לו מעמד ציבורי והוא שימש כבורר ומפשר בבעיות שהיו בין אנשי היישוב. הוא השתייך לברית הציונים הרוויזיוניסטים, והיה חבר באגודות שונות כמו "התאחדות עולי הונגריה".

כאשר הקימו אב"א אחימאיר, אורי צבי גרינברג וד"ר יהושע ייבין את "ברית הבריונים", הצטרף גם זאובר לתנועה. על אף היותו איש ימין היה גאה בבנו מיכאל זאובר שהלך אחרי דוד בן-גוריון ונמנה עם מקימי קיבוץ שדה בוקר.

בזמן מלחמת העצמאות השתתף במשלחת לקניית נשק לצ'כוסלובקיה, זאובר נבחר לתפקיד זה בשל קרבתו והשפעתו על אנשי השלטון, כושר השכנוע שלו וידיעת השפה הצ'כית.

זאובר היו ידוע בנדיבות וברוחב הלב שגילה ובעזרה שנתן לאנשים בתקופתו, אחד מן הסיפורים הידועים ביותר בתל אביב של אז היה על שאול טשרנחובסקי, שהיה חבר בפרלמנט העיתונאים של זאובר ברחוב רוטשילד בתל אביב. אחת לשבוע היו נפגשים עיתונאים כדוגמת שלום רוזנפלד ועוד רבים בבית קפה.בחבר קבוע בפרלמנט היה הרופא של תל אביב בעותה העת, שאול טשרנחובסקי, שבעקבות מצבו הכלכלי הרעוע היה מעין נוהל שבו נהוג לתת לו לירה אחת מכל עיתונאי, יום אחד הפתיע זאובר את יושבי הפרלמנט ונתן לטשרנחובסקי 10 לירות, כסף רב באותו הזמן, כנשאל מה הוא עושה, ענה "לירה אחת הוא לא יחזיר, אבל 10 לירות זה כסף גדול ולכן לי הוא יחזיר".

משלחת הנשק לצ'כוסלובקיה

על אף היותו ריווזיניסט ובשל ידיעת השפה הצ'כית, נתבקש זאובר בידי בן-גוריון להוות חלק ממשלחת קניית הנשק מצ'כוסלובקיה. הכסף לקניית הנשק נאסף מתרומותיהם של יהודי ארצות הברית, אך הממשל האמריקאי סירב לשחרר את הכספים לטובת בניית הצבא הישראלי העתיד לקום. מי שנרתם לטובת המשימה היה לא אחר מאשר פרנק סינטרה, הזמר הידוע והציוני הנלהב השתמש בקשריו והעביר את הכספים במזומן בתוך מזוודה אל הארץ.

ספרו

"דם קדושים בעפר הכביש" הוצאת "ספר" שנת 1936

מותו

זאובר נפטר בערב ראש השנה בהיותו בניו יורק עם משלחת חסידי חב"ד. ארונו של זאובר הובא לישראל. כשפרשי המשטרה סוגרים את התנועה יצא מסע ההלוויה של זאובר מבית החולים איכילוב אל "בית סוקולוב" שם הספידהו ד"ר הרצל רוזנבלום, שר המשטרה בכור שטרית, רב השכונות יצחק ידידיה פרנקל, עו"ד יהודה שפיגל מנהל משרד הדתות לשעבר ונשיא התאחדות עולי הונגריה בישראל דאז, וד"ר מרטין פלדי, יו"ר התאחדות עולי הונגריה בת"א.

לקריאה נוספת

• אבא אחימאיר, עין הקורא, הוצאת הוועד להוצאת כתבי אחימאיר, 2003, עמ' 140-141.

קישורים חיצוניים

• עקיבא צימרמן, על העולם הזה בלי משוא פנים, אתר הצופה, 31.12.2006
• אלי אשד, קיצור תולדות הרכילאות והסלבריטאיות העברית, עיתון הרכילות הראשון
• קדחת צהובה, אספה פלד
• זאב גלילי, " הייתי מביא לביאליק בכל בוקר שני כעכים ולחם לבן צרפתי שאהב", באתר "היגיון בשיגעון"
• דוד תדהר (עורך), "אלכסנדר (שמשון יעקב) זאובר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2387

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25097505אלכסנדר זאובר