יהושע ליכטר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהושע ליכטר

יהושע ליכטר (1901, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – 1958, ירושלים), שנודע בשם העט איש-ברוריה, היה פעיל רוויזיוניסטי, מייסד, מו"ל ומנהל ביטאון בית"ר, "חזית העם".

ליכטר עלה לארץ ישראל ב-1921 והצטרף לגדוד העבודה. ב-1923 היה בין ראשוני המצטרפים לברית הציונים הרוויזיוניסטים. אימץ קו לוחמני במיוחד בשנות השלושים, והיה גם מראשוני המצטרפים לברית הבריונים. במסגרת הברית היה מפקד חוליה שעסקה בהעפלה יבשתית מגבול הלבנון, ליד מטולה.

ליכטר יסד וניהל את הביטאון קצר-הימים "חזית העם" (19311934), שאותו ערכו אב"א אחימאיר ויהושע השל ייבין. ליכטר גם פרסם מפרי עטו תחת שם העט "י. איש ברוריה". בהוצאה לאור שבה יצא העיתון, שנקראה אף היא "איש ברוריה", יצאו חוברות וספרים של ברית הצה"ר. בין הביטאונים של איש ברוריה היה גם קונטרס חריף נגד חיים ארלוזורוב ("הינוקא האדום"), שבעקבותיו הואשם ליכטר בהסתה שהובילה לרצח.

לאחר רצח ארלוזורוב הכריז הממשל הבריטי על ברית הבריונים כעל "ארגון בלתי-חוקי", ושבעת בכירי חברי הארגון (אב"א אחימאיר, יהושע השל ייבין, חיים דבירי, משה סבוראי, יעקב אורנשטיין, יוסף כצנלסון ויהושע ליכטר עצמו) נדונו ביוני 1934 לעונשי מאסר, ויהושע ליכטר נידון למאסר של שלושה חודשים.

יהושע ליכטר עסק בין היתר ביוזמות נדל"ן; יזם ומימן את הקמת שכונת התקווה בתל אביב.[1]

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0