בקתת סוכר

בקתת סוכר (או בית סוכר) הוא מבנה חקלאי-מסחרי הנפוץ בעיקר במזרח קנדה (אם כי באזורי ניו אינגלנד הנמצאים כיום בארצות הברית קיימות בקתות סוכר עתיקות בשטחים של משפחות המתיישבים הראשונים). בקתות הסוכר נמצאו בשטחים פרטיים או שטחי חוות ובהן בושל סירופ מייפל מלשד שנאסף מעצי אדר. הבקתות שכנו לרוב בחורשת עצי אדר ("חוות אדר") שגודלו למטרת הפקת לשד האדר בעבודת כפיים (זאת בניגוד למפעלים לייצור תעשייתי של סירופ מייפל שנבנו במהלך המאה ה-20).

היסטורית, מוסד בקתות הסוכר הובא לאזור צרפת החדשה (כיום קוויבק) על ידי מתיישבים ממוצא שווייצרי ונורמני במהלך המאה ה-17. מטרתם הייתה לייצר סירופ מחמם וטעים, הן למכירה והן לשימוש אישי בחודשי החורף הקרים. עם הכיבוש הבריטי ב-1763 הועתקה המסורת גם לאונטריו ולניו ברנזוויק.

לשד האדר הובל לבקתות הסוכר בחביות או דליים גדולים, על גבי עגלות שנגררו על ידי סוסים או שוורים. להפקת ליטר אחד של סירופ מייפל בושלו בבקתות הסוכר 20–50 ליטר של לשד אדר (בהתאם לסמיכות הלשד). הבקתות נבנו עם פתח בגג, מחופה תריס, כדי לאפשר אוורור העשן מהלשד המורתח.

כיום בקתות סוכר רבות מנוהלות כעסק מסחרי, ואף מציעות פעילויות לציבור הרחב בחלק מחודשי השנה, למשל אירועי קבלת פנים, עם מאכלים מלווים בסירופ מייפל (כגון שינקן, בייקון, נקניקיות, שעועית אפויה, ביצים מקושקשות, גלדי שומן חזיר, פנקייק ועוד). פעילויות אחרות הן נהיגה במזחלות, סיורים מודרכים, ייצור ממתקי מייפל (מייפל טאפי) לעיני הקהל ומכירתם, מכירת מאכלים ביתיים כגון חמוצים, לחם ביתי ופאי.

בקתות הסוכר משמשות בעיקר בין סוף אוקטובר לתחילת אפריל, חודשים בהם לשד האדר זמין ומתאים ליצירת סירופ מתוק (בשאר הזמן הרכבו הכימי שונה והסירופ לא יהיה מתוק). עם זאת, כאשר הטמפרטורות צונחות מתחת ל-C° ‏0 לא ניתן מעשית להפיק את הלשד, לכן פעילות ההפקה מוגבלת לרוב לתחילת האביב, בדרך כלל בשבועיים הראשונים של אפריל. משום כך הפכה תקופה זו להיות חגיגת אביב שנתית ותזכורת לחג הפסחא, החל לעיתים באותם תאריכים.