בסיס דפנה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מוצב דפנה במבט מחוף הים
בסיס דפנה
"מקום כל כך אחר"
פרטים
כינוי בקשר אלחוטי "מסעדה"
מדינה ישראל
שיוך חיל הים חיל הים הישראליחיל הים הישראלי
סוג בסיס קדמי בשליטה מבצעית של חיל הים ופיקוד דרום
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 23 יוני 1970 – 10 ספטמבר 1979 (9 שנים ו־11 שבועות)
מקים היחידה מפקד חיל הים אלוף אברהם בוצר. וסא"ל מיכאל ברקאי מפקד בסיס אשדוד.
מלחמות מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים,
נתוני היחידה
כוח אדם 50-120 קצינים ובעלי דרגות אחרים.
ציוד עיקרי תחנת מכ"ם, כולל מגלה שידורי מכ"ם. ספינות יתוש, רחפות, סירות תובלה, טרקטורים ודוברת מנוף/עגינה.
פיקוד
יחידת אם בסיס אשדוד

בסיס דפנה[1] היה בסיס קדמי של חיל הים שפעל בתקופת מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים והשנים שלאחריה בימת ברדוויל שבצפון חצי האי סיני, תחת אחריות בסיס אשדוד.[2] כתוצאה מכיבוש חצי האי סיני ורצועת עזה, במלחמת ששת הימים התארך מאד חוף הים התיכון של מדינת ישראל. פיקוד חיל הים הגיע למסקנה שקיים צורך בבקרה רצופה על הגבול המערבי של סיני, קו הפסקת האש ומבואות פורט סעיד וזאת מכיוון שלא ניתן היה להסתפק במידע שהתקבל לסירוגין מסיורי כלי שיט. הבסיס פעל משנת 1971 ופורק במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים בשנת 1979.

רקע

גאוגרפיה

ערך מורחב – ימת ברדוויל
מפת התמצאות בצפון סיני, ימת ברדוויל ובסיס דפנה
בסיס דפנה במבט מהים, 25 ביולי 1973.

ימת ברדוויל היא לגונה של הים התיכון הנמצאת לאורך החוף הצפוני של חצי האי סיני. קצהָ המזרחי נמצא במרחק כ-30 קילומטרים ממערב לאל עריש. אורכה כ-90 קילומטרים ורחבה, בנקודה הרחבה ביותר, כ-22 ק"מ. עומקה של הלגונה אינו עולה על שלושה מטרים. הימה מופרדת מהים התיכון על ידי שרטון המקיף אותה משלושה צדדים (למעט הצד הדרומי), שרוחבו בין עשרות מטרים לקילומטר וחצי, וגובהו מגיע עד לשישים מטרים מעל פני הים. הימה מתחברת אל הים התיכון בשני פתחים הנקראים בוראז. במפות צה"ל קיבלו את הכינוי בועז 1 למערבי ובועז 2 למזרחי.

במהלך מלחמת ששת הימים כבש צה"ל את הימה. לאחר הכיבוש הוזמן קבלן אזרחי בשם יונה לרר לבצע עבודת חפירה ימית בפתח המזרחי כדי לאפשר מעבר דגי סְפָּרוּס זהוֹב הידוע בשם דניס ושיט סירות בין הימה לים התיכון. בחודש יולי 1967 ארגן אגף העתיקות שלוש משלחות מחקר שהיו בראשותו של משה דותן, בניהול האגודה למחקר תת-ימי בישראל ובסיוע חיל הים. בין היתר נערכו סקרים תת-ימיים בימה ואותר מטוס דו מנועי ממלחמת העולם השנייה ובו שרידי אדם. על שרטון החול המפריד בין הימה לים הפתוח התגלתה באר מים בנויה ובה מי שתייה, ששימשה כפר קטן של בדואים שהתגוררו על השרטון והתפרנסו מציד ציפורים ברשתות, מדייג ומדגים שנפלטו על ידי גלי הים. ליד הבאר התגלו חרסים ושברי שיש נושאי כתובות מתקופות שונות. בנוסף, התגלתה על השרטון תלולית ובה שרידי יישוב רומי המכונה הר קסיוס.

הפעילות המצרית בגזרה

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ההתשה

במהלך מלחמת ההתשה התברר כי מתקיימת פעילות מצרית רבה בחופי סיני, פעילות שלא פסקה גם לאחר קרב רומני (קרב ימי) שהתרחש ביולי 1967. כוחות משייטת 13 שסרקו את אזור הימה לאחר כיבושה ובדקו את הבדואים והדייגים במקום, גילו כי הם עומדים בקשר עם המצרים בפורט סעיד. בחודש נובמבר 1969 בוצעו פעולות התקפיות של הצי המצרי כנגד מוצבי צה"ל בבלוזה וברומני. בחודש אפריל 1970 הטביעה ספינת טילים מצרית את ספינת הדיג אורית, שעסקה בדיג מול חופי סיני.

משימות בסיס דפנה

המשימות שהוגדרו לבסיס היו:

  • מעקב אחר פעילות הצי המצרי בגזרת פורט סעיד וחוף סיני.
  • מניעת פעילות חבלנית עוינת מול התארגנות פלשתינאית.
  • מניעת הברחות בעיקר חשיש ומניעת קשר בין הבדואים בימה והפלשתינאים ברצועת עזה.
  • שמירת האזור שמול דפנה בים התיכון נקי מדייגי הרצועה, מדייגי הימה ומדייגים מצריים.
  • שמירת תקנות הדייג לפי הוראות משרד החקלאות.[3]

מיקום המוצב

התוקפנות המצרית כנגד כלי שיט אזרחי ופגיעתם במטרה קטנה בטיבוע ספינת הדיג אורית זעזעה את פיקוד חיל הים. ראש מספן ים תא"ל הדר קמחי יצא עם ספינת טילים לאזור וירד לחוף עם מהנדסי בינוי ואלקטרוניקה ממפקדת חיל הים. מסקנת הסיור הייתה שמראש הר קסיוס ניתן יהיה לקבל קו ראיה אלקטרוני למבואות פורט סעיד עם אנטנה בגובה של כ-30 מטר. התכנון הוצג למפקד חיל הים אברהם בוצר שהורה על הקמת מוצב מכ"ם באתר 31°12′27″N 33°03′20″E / 31.20750°N 33.05556°E / 31.20750; 33.05556. מפקד בסיס אשדוד סא"ל מיכאל ברקאי, נתן עדיפות לפרויקט וסיפק ליחידה תמיכה מבסיס אשדוד.

בזמן קצר הוכנו גדרות מחפורות ונשלחה ניידת מכ"ם במטרה לכסות את הפעילות הימית באופן רציף על ידי מכ"ם וכדי לזהות את כלי השיט הצבאיים. כדי להאריך את טווחי הגילוי הותקן גם מכשיר לגילוי וזיהוי שידורי מכ"ם אורנה.[4] על התורן הגבוה הורכבו אנטנות לקשר. במקום הופעלה תחנת מכ"ם שסיפקה תמונה מקומית על כלי השיט באזור החוף. במהלך מלחמת יום הכיפורים סייע המוצב ושימש ממסר קשר בין כלי שיט בים למפקדת חיל הים. התחנה אויישה במוכ"מים (שעברו קורס מוכ"מי ספינת טילים).אלחוטנים וקשרים למשמרות ומכונאים וטכנאים לתחזוקה מחיל הים.

טווחי הפלגה ומרחקים של בסיס דפנה:

  • דפנה - לפתח נמל פורט סעיד 38 מיל ימי בקו אווירי

דפנה לקו הפסקת האש 28 מיל ימי

  • אשדוד - דפנה : 88 מיל ימי
  • אל עריש - דפנה : 40 מיל ימי
  • בועז 1- דפנה: 10 מיל ימי
  • בועז 2- דפנה: 7.8 מיל ימי
  • נחל ים- דפנה: על נתיב השייט: 14.3 מיל ימי
  • זוגבה- דפנה: 2 מיל ימי עד למזח שהיה באזור סככת הרחפות.
  • מהמזח בצד הימה עד לכניסה למוצב: כ 600 מטר.

מוצב מוגן

הגישה אל המוצב שהיה על ראש הגבעה בגובה 70 מטר, מהים ומהימה הייתה פתוחה. הגבעה הוקפה במערכת כפולה של גדרות תיל. בין הגדרות הוטמנו מוקשי תאורה ותיל ממעיד. נחפרו גם עמדות הגנה. תחנת המכ"ם שוכנה במחפורת מוגנת וכך גם מקלט למגורים. לימים נבנה בונקר ממוגן ששיכן בתוכו את המכ"ם, המגל"מ ומרכז ידיעות הקרב של בסיס דפנה. את המחפורות החליפו בונקר ועמדות מבוטנות בהיקף הבסיס שהפך למעוז מאורגן היטב, גם בהשוואה למעוזים על קו התעלה. להגנת המוצב נמצאו במקום שלושים חיילי חיל רגלים בדרך כלל אנשי מילואים בפיקוד שני קצינים שקיימו ביניהם תורנות. מרפאה עם רופא וחובש מחיל הים.

הסיירת הימית

ספינת יתוש במבט מהמנוף של דוברת העגינה.

אחריות הבסיס הייתה לתחזק ולהפעיל את כלי השיט המבצעיים בימה. בעיקר היו אלה 4 ספינות יתוש שהוגדרו כסיירת ימית בפיקוד שני קצינים שהיו כפופים מבצעית ישירות לבסיס אשדוד ולוגיסטית לבסיס דפנה. מפקד הבסיס היה אחראי לתפעולם של היתושים אך לא הייתה לו הסמכות המבצעית להפעילם. השיקול העיקרי לבחירת היתוש היה רדידות המים בימה. היתוש (כלי שיט) נבחר היות שהוא מונע בטורבינות מים ללא מדחפים, כך שניתן היה להפעיל אותם במקומות רדודים שהשוקע נמוך.

בתחילה נקשרו היתושים אל ספינת מצרית שהוחרמה בעת הברחה לטובת הבסיס. לצורך עגינת קבע לספינות היתוש הוכנה בבסיס אשדוד דוברת שירות שהושטה והועגנה בתוך ימת ברדוויל בקרבת הבסיס. עם הזמן הותקן על גבי הדוברה מנוף להרמת יתושים לתחזוקתם. על הדוברה הוחזקו גם מכלי דלק שמן למנועים ומיכלי מים לאנשים. כמו כן, נבנה מבנה המגורים ששימש את צוות הסיירת.

הרחפות

מפקד חיל הים אלוף מיכאל ברקאי מבקר את צוות הרחפות

על אף השוקע הנמוך של היתושים אירעו מקרים רבים של עלייה ו"התיישבות" על שרטון. תנועתם של היתושים בימה הלא ממופה הייתה רצופה תקלות. לשיפור התנועה ויכולת הסיור גילה תא"ל הדר קמחי שהיה אז נספח צה"ל וראש משלחת הקניות של משרד הביטחון בבריטניה חברה בצפון אנגליה שבנתה רחפות נוסעים קטנות. צוות ימאים מהסיירת עם מפקד היחידה, עוזי טישל, נשלחה לאנגליה ולמדה לתפעל את הרחפת. שתי רחפות נרכשו והופעלו בתקופה 1975 -1979. הרחפות צוידו במכ"ם, קשר ומוצבי נשק ופתחו את יכולת הסיור בביטחון מלא תוך עליה על החוף במקומות שעד הופעתן לא הייתה גישה.

כלי שיט נוספים

מדי יום הייתה מגיעה מבסיס אשדוד ספינת "דבור" במשימת בט"ש לאזור הבסיס מצד הים. מדי שבוע הייתה מגיעה לבסיס מצד הים נחתת לצורכי תספוקת לוגיסטית.

במהלך תקופת פעילות הבסיס התבצעו על ידי קבלן ימי אזרחי (יונה לרר) עבודות חפירה ימית בכלי שיט אזרחיים שמטרתם פתיחת המעברים המקשרים את הימה לים התיכון. המעבר המזרחי נקרא "בועז 2 " והמעבר המערבי - "בועז 1 ", סמוך לחוף רומני.

התעבורה בין נחל ים לבסיס דפנה

ימת ברדוויל רדודה מאד ברב שטחה. בקיבוץ נחל ים הוקמה חוליה קדמית שהפעילה סירות שטוחות שקיימו את התעבורה עם הבסיס. המרחק בין הבסיס לנחל ים היה כ- 20 ק"מ. הסירות נקראו "הצהובות" עקב צבען והללו היו מונעות ב-4 מנועי חיצון. בהמשך הייתה גם סירת "דל קיי" בצבע ירוק שנקראה- "הירוקה" וסירה להובלות כבדות שכונתה "הלבנה".

ערך מורחב – נח"ל ים

לתפעול הקשר בין בסיס דפנה לבסיס האם באשדוד הייתה גם חוליה קדמית של דפנה בבסיס אשדוד.

השפעות מזג האוויר

הבסיס היה ממוקם על אי מבודד בקרבת מדבר. בבסיס שררו תנאי מדבר; רוחות וסופות חול. השחיקה בציוד ובאנשים הייתה רבה. כל הפעילות המבצעית והתחזוקתית נעשתה תוך מאבק בסופות החול המלח והזבובים. השירות במקום היה קשה. לבוש צוות הבסיס היה בגד ים וסנדלים. עם קבלת הפיקוד על הבסיס הביא רס"ן עמי שר-אל את נוהלי חיל הים שרכש בפלגות הטרפדות ושייטת ספינות הטילים הוכנסו נוהלי לבוש משמעת והתנהגות צבאית מלאה כולל מסדרי בוקר והנפת דגל הלאום בדומה לנהוג ביחידות של כלי שיט בחיל הים. בכלל זה בגדי עבודה צבאיים ונעליים גבוהות. נכתבו נוהלים רבים בכתב שכיסו את כל תחומי פעילות הבסיס.

כפיפות וארגון מבצעי

המעוזים בסיני היו בשליטה של פיקוד דרום. בסיס -מוצב דפנה שיועד לשרת את משימות חיל הים הוגדר כבסיס קדמי תחת פיקוד בסיס אשדוד. חיל הים ראה את פעילותו העיקרית של הבסיס לכיסוי מבצעי אלקטרוני לכוון הים התיכון ולא הסכים להעמידו בכפיפות (ת"פ) לפיקוד דרום. המוצב חייב אבטחה יבשתית שהייתה תחת פיקוד ממשל אל עריש. מפקד הבסיס המשיך לקבל מכתבים והוראות גם ממשל אל עריש. עקב המצאות 2 כוחות שונים בבסיס התעוררה מחלוקת – מי ינהל אותו. פיקוד דרום גרס שזו אחריותו, חיל הים התנגד (מדובר בתקופה טרום מלחמת יום כיפור).

אלוף פיקוד דרום, אלוף אריאל שרון ביקר בבסיס דפנה יחד עם מפקד חיל הים בנימין תלם שאירח אותו. שרון לא הסכים בשום פנים ואופן לקבל את לבוש החיילים בסנדלים ומחה באוזני מפקד חיל הים. כאשר הוסבר לו שזה לבוש מאושר על ידי חיל הים מחה על כך לרמטכ"ל. בנימין תלם מספר שהייתה לו שיחה עם הרמטכ"ל דוד אלעזר ונעילת הסנדלים קיבלה גם את אישורו.[5]

יחסים בין אישיים היו חשובים לפתרון בעיות. מפקדי הבסיס, כל אחד בזמנו, נהלו מערכות הכרה הדדית עם "השכנים" החיילים שהוקצו לאבטחתו מפיקוד דרום. המחלוקת המתמשכת הסתיימה עם הגעתו של רס"ן עמי שר- אל. עמי יצר קשרי גומלין מצוינים עם מושל אל עריש יצחק שגב ונוצר שיתוף פעולה פורה.[6] עמי נהג לבקר ולהיפגש את מושל אל עריש כל פעם שהיה בדרכו לבסיס וכל פעם בדרכו לחופשה צפונה, דבר שהביא להבנה הדדית טובה יותר.

תחזוקה ותנאי שירות

טרקטור של בסיס דפנה פורק ארגזי אספקה מנחתת בחוף הים.

התנאים בבסיס היו שונים מאלה שבכל יחידות חיל הים. צורת ההספקה העיקרית בשנותיה הראשונות של היחידה הייתה באמצעות נחתת מכוון ים התיכון וטרקטור שהיה ממתין בתחתית הבסיס על החוף והיה כלי התעבורה העיקרי גם ממקום נחיתת ה"צהובות" ועד הגעתו תוך נסיעה לא קלה על דיונות החול למרומי גבעת הבסיס. הריחוק מבסיס האם ומתשתית התחזוקתית של חיל הים דרש הרבה יזמה ואלתורים טכניים. כשירות היתושים ומכשירי המכ"ם, ה"אורנה" והקשר נעשתה במאמץ רב לנוכח תקלות וצרכים של חלקי חילוף. השאיפה להקלת תנאי השירות בבסיס חייבה אספקה טרייה יום יומית. האספקה הגיעה לבסיס באמצעות הסירות הקטנות - "צהובות" או הסירה הגדולה - "לבנה" של החוליה הטכנית שישבה בנחל ים. האספקה של מים ודלקים וצרכים כבדים כלשהם המשיכה להגיע מבסיס אשדוד אחת לשבועיים באמצעות הנחתות. למנועים החיצוניים של ה"צהובות" היו תקלות רבות וזה חייב כמעט באופן שוטף תגבור/החלפת מנועים שהיו מגיעים מבסיס האם באשדוד.

מסדר בבסיס דפנה

אפשרויות הרחצה - בשנותיו הראשונות של בסיס דפנה, אפשרות הרחצה הייתה רק במי הים. מיכל המים המתוקים בנפח 5 מ"ק שימש לשתייה. צינור פולאתילן בקוטר 3 אינץ' הונח מחוף הים אל מעלה הגבעה והנחתת שהייתה מגיעה פעם בשבוע העבירה את המים למעלה הגבעה באמצעות משאבה שבנחתת. רחצה במים מתוקים הייתה מזערית. משמעת מים הונהגה מעת לעת עקב קיבולת מים נמוכה של מיכלי המים בבסיס. בימי החורף כאשר הנחתת לא הייתה יכולה להגיע לבסיס עקב תנאי ים קשים היו מצבים שמשמעת המים הייתה עוד יותר קשוחה.

רפואה -בתחילה לא שובץ רופא וגם מסדרי חולים לא התקיימו. בעת מלחמת יום הכיפורים סופחו רופאים במילואים: ד"ר יורם בייט וד"ר אריה שוורץ. ונורו עמם יחסי חברות וקרבה. לאחר המלחמה אויש הרופא באופן קבוע. לא היו הרבה חולים יחסית לתנאי התברואה הנמוכים. מקרה פציעה אחת של המכונאי שנפל מגנרטור ונחתך קלות בצידו הימני. המפקד והרופא החליטו אז להזעיק מסוק מחמ"ל נחל ים ששלח מסוק. לאחר כשבועיים חזר הפצוע בריא.

בידוד מהעולם - לא ניתן היה לפגוש מישהו ולא לצאת מהבסיס המנותק, סדר החופשות היה שלושה שבועות בתפקיד ושבוע חופש. המציאות של חיי היום-יום בדפנה הייתה שונה מכל מה שהכירו אנשי חיל הים עד אז.

שלווה מדומה - הרגשה של משהו ראשוני, הנוף המשעמם יצר שלווה אצל החיילים. פיקוד הבסיס היה כל הזמן במתח של ביקורות, אורחים מחיל הים ופיקוד דרום, והאירועים רדפו זה את זה.

שותפים לא רצויים – עכברי המדבר, זבובים, נמלים וצרעות היו חלק מהווי החיים. התגברו על אמצעי ההדברה. עכברי המדבר אכלו את הבגדים בארונות.

תספורת - ספר לא היה ביחידה ומצב התספורת היה שונה מהתקן הצבאי.

תברואה - הייתה הקפדה גם כשיש משמעת מים תמיד להשאיר מעט מים למטבח. בעת סערות כשלא הגיעו מים על ידי הנחתת אזי הטרקטור היה מוריד את כלי המטבח לחוף הים ושם היו שוטפים אותם במי ים. הרופא ביצע ביקורת תברואה יומית במטבח ובדיקת ניקיון ונטילת צפרניים של הטבח. עובדת הביקורת ותוצאותיה נרשמו ביומן התברואה.

שירותים - רס"ר היחידה היה אחראי על חפירת בור שירותים חדש כשהבור הישן היה מתמלא וכן היה מטיל סיד לתוך הבורות.

תנאי סיירת היתושים

דוברת העגינה ומגורי סיירת היתושים עוגנת בימת ברדוויל

תנאי אנשי הסיירת היו יותר משונים. בתחילה מזרנים על סיפון הספינה המצרית העוגנת. שיפור ממזרנים ובהמשך למיטות מתקפלות מוצבות בשורה אחת לפי הסדר והוותק: מפקד, מפקדי ספינות עד הימאי האחרון.

כשהגיעה דוברת המגורים כתוספת לדוברת העגינה, שודרגו התנאים במקצת. היתושים הפכו לחלק מהנוף הקבוע בימה. לאחר כחצי שנה הדוברה חזרה לשדרוג נוסף. על סיפונה נבנתה מחומר פלסטי מוקצף מבנה שכלל שלושה חדרים: מטבח, חדר מפקדים, וחדר חיילים. מקלחות לרחצה לא היו.

הדוברות המחוברות יחדיו היו מסתובבות עם כיוון הרוח בימת ברדוויל, ועליהן עשרה חיילים. מרוחקים מהציוויליזציה ומתמודדים עם אתגרים של הישרדות. כל ארוחה, או טלפון למשפחה ולחברה או הרחצה במקלחת חייבה הפלגה לחוף בסירה ואחר כך נסיעה למוצב בקומנדקר ועם הזמן בטרקטור. ואחרי המקלחת חזרה לדוברות. החול מנצח והגוף מתכסה גרגרי חול קטנים ודוקרים. כל זאת רק כאשר לא הוכרזה משמעת מים תעבורת הקשר בין הבסיס לדוברות ודרך מרכזיית הבסיס אל מחוצה לו היה באמצעות קו נל"ן שהיה פרוס ממרומי הגבעה מטה ללשונית החול בימה וממנה במים עד הדוברות עצמן, קו זה היה נקרע לעיתים קרובות ושוב היו נאלצים לפרוס קו חדש, מצב זה מאד הקשה על צוות היתושים.

התחבורה לבסיס האם

כאמור הגישה למוצב הייתה בדרך הים התיכון בכלי שיט מבסיס אשדוד, או בסירות מתוך ימת ברדוויל דרך החוליה בנחל ים או במסוקים. יציאה לחופשות היו חיילי הבסיס יוצאים בסירה מבסיס דפנה לקיבוץ נחל ים, המרחק היה גדול, הראות לעיתים קרובות לקויה, הניווט היה בעזרת עמודים ונצנצים שהיו מסמנים את הנתיב לדפנה. המנועים החיצוניים של ה"צהובות" נשחקו ויצאו מכלל שימוש לעיתים קרובות, לעיתים היה נשכר דייג מקומי שיסייע ויבצע את ההובלה של החזרת החיילים מחופשה והוצאת חיילים לחופשה.. הדרך בים ארכה כשעתיים וחצי. גם כאשר כבר הגיעו החיילים לנחל ים, היה עליהם לחכות להזדמנות של טרמפ או לאוטובוס שעבר בימי ראשון וחמישי בלבד. כתוצאה מכך, היו מגיעים לביתם באיחור גדול. לא מעט מקרים שה"צהובות" היו מתיישבות בימה, והיה צורך לרדת למים ולדחוף אותם, העיכובים הללו גרמו למורת רוח אצל החיילים בבסיס שהמתינו בקוצר רוח להגעת ה"צהובות" על מנת להוציאם לחופשה אחרי 3 שבועות בבסיס המבודד.

הפלגה בימה בשעות החשיכה נעשתה רק במקרים חריגים ביותר. רכישת הרחפות אפשרה תנועה מהירה וקלה יותר. הקמת יחידת הרחפות נעשתה בטקס עם מפקד חיל הים בנימין תלם נכחו חמישה אורחים וארבעה אנשי צוות.

חולית נחל-ים

חולית נחל ים הייתה מרכיב חשוב בתפקוד בסיס דפנה. דרכה עברו פריטי ציוד רגילים וגם מיוחדים ולא מוכרים. השטה בכלי שיט קטנים חייבה בקרה קפדנית לפני שהם עולים סירות. לפעמים היה צורך להשאיר ציוד בחוליה בנחל ים עקב משקל או עקב סוג החומר שלא אפשר הובלתו ביחד עם אנשים. .על חולית נחל ים פיקד רס"ר בקשי שעליו ואנשיו הוטלה אחריות והקפדה על בטיחותם של הנוסעים בהם היו כאלה שאינם יודעים להתנהג בים. מפקד החוליה בקשי מימש את אחריותו התעמת לפעמים עם בכירים ממנו ולא נתן לחרוג מהוראות הבטיחות. עקב ההקפדה על בטיחות והשירות המסור הופעל מערך הסעות יעיל בים וביבשה. אנשי החוליה ידעו מתי ואיך להפחית במשקל הסירות הקטנות, מתי להוריד אנשים מהסירות, מתי להגיד לנוסעים שהציוד המיוחד שיש להם בחגור לא מאפשר להם הובלה בהישט. מפקד החוליה בקשי השגיח גם על ה"לבנה" שלא תערבב חומרים מיוחדים עם אנשים ושלא תעמיס יתר על המידה. נושא הפלגות לילה נידון רבות בין מפקד החוליה ומפקדי הבסיס, והוחלט להעדיף בטיחות לא להפליג בלילה . עם זאת נעשתה הכנה לצורך אילוץ להפליג בלילה. גם ביבשה בקשי ווידא מפקד חולית נחל ים תנועה בטוחה. באחת מסבבי היציאה לחופשה בקשי עצר בנחל ים את האוטובוס הצבאי כשהתברר לו שהנהג איננו כשיר.

הבקורות והביקורים

מסדר כבוד לאורחים בכירים בחצר המוצב.

בנוסף לביקורים הרבים מאד של גורמי חיל הים הגיעו לבסיס דפנה גם משלחות רבות מכלל צה"ל. היו אלה גורמי מטה וגורמים מקצועיים של פקוד דרום, גורמי ביקורת של פקוד דרום, גורמי ביקורת של צה"ל, קצין רפואה ראשי, מקצין חימוש ותחזוקה ראשי, בודקי מים, בודקי מזון, בודקי תחמושת וכיוצא בזה. הביקורים הקשו מאד על מפקד הבסיס, שהיה צריך להיות דרוך, לתת מענה לשאלות חלקן מטרידות, ולרצות את כולם. המבקרים רצו לראות ללמוד לשאול ולבדוק את הפלא במדבר- איך מנהלים בסיס קטן ששולט על זירה ימית בתוך הימה ובכוון תצפית לים התיכון. יחד עם חוליה תעבורה עורפית בנחל ים. . אי המקבל את המזון, חלקי חילוף ותספוקת תחזוקה כאמור מקיבוץ נחל ים, דרך הימה. ואספקת המים והדלק דרך הים התיכון. הבסיס הממשיך להתקיים ולתפקד גם שיש סערת חול או סערת חורף. בסערות שלא מאפשרות תנועת סירות תספוקת ממעגן נחל ים וכשלפעמים גם לא מתאפשר לקבל מים מהנחתת.

תחנת מכ"ם אל עריש

בבנין הממשל באל עריש התמקמה תחנת מכ"ם של בסיס אשדוד. התחנה אוישה ב-12 מפעילות מכ"ם שני נגדים וארבעה תצפיתנים במילואים.

הפעילות

מייד עם התבססות ספינות היתוש בבסיס בתחילת שנת 1973 נשלחו לסיורים בימה בואכה דרך היציאה "בבועז 1" עד לקו הפסקת האש מול פורט סעיד.

הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים

ערך מורחב – קרב פורט סעיד

התרעה למלחמה התקבלה ביום ו' 5 אוקטובר, מפקד הבסיס עמי שר אל שהה בחופשה והוזעק לתדרוך אצל מפקד בסיס אשדוד סא"ל איתן ליפשיץ, מיד לאחר התדרוך יצא ברכב כשעמו סג"ם גבי שילה שמשימתו הייתה להגיע כנציג חיל הים למוצב "בודפשט", הנסיעה עברה בתוך העיר עזה, אל עריש בואכה נחל ים וממנו השייט לבסיס. עם הגעת המפקד לבסיס מיד ריכז את כל חייליו ותדרכם לקראת המלחמה.

בעת פריצת המלחמה צוות הבסיס בכוננות עליונה, לבסיס סופחה מחלקת צנחנים בפיקוד סג"ם יוסף טהר[7] הצנחנים תודרכו להתפרס במחפורות סביב גדרות הבסיס עם דגש על תצפית דרומה. המפקד קיבל דיווח מודיעיני על כך שמסוקי קומנדו מצריים נמצאים בדרכם לפשוט על הבסיס וגם על אפשרות הפגזה מהים על הבסיס.

כוח הקומנדו מצרי הונחת על הציר שבין בודפשט לרומני ולא הגיע לקרבת בסיס דפנה. בלילה הראשון למלחמה הגיעו ספינות טילים של חיל הים והתמקמו למארב צמוד לרצועת החוף של הברדוויל בסמוך לדפנה, באותו לילה התרחש קרב ימי. הקרב החל כאשר ספינת קרב מצרית התקרבה לדפנה מבלי להתגלות ושגרה מטח של 20 רקטות על הבסיס. הללו נפלו בדיונת חול צפונה לבסיס ולא גרמו נזק.

משך כל ימי הלחימה תחנת המכ"ם בבסיס ובדגש מכשיר ה"אורנה" סיפקו לסטילים של חיל הים בכל עת שהיו מגיעים לגזרת הבסיס נתוני כיוונים לשידורי מכ"ם של המצרים. הכיוון איפשר לבצע חיתוך לכיוון הנקלט מהספינה וכך להגדיר את מיקום ספינות האויב. ובכך נתן בסיס דפנה תרומה מבצעית ממדרגה ראשונה לקרב הטקטי.

בלילה השני למלחמה "התיישבה" אח"י חנית (סער 3) על רצועת החוף מזרחית למוצב. פעולות החילוץ נעשו בעזרת ספינות טילים אחרות. הספינה חולצה באמצעות גוררת אזרחית מגויסת של נמל אשדוד בפיקודו של רס"ן מיכה זנד שהוזעקה לצורך זה.

בבוקר ה-8 באוקטובר אח"י מזנק עליה היה מפקד השייטת מיכאל ברקאי התקרבה לנמל פורט סעיד. ספינות טילים מצריות יצאו ותקפו אותה. ההתקיפה נצפתה במכ"ם ובמגלה המכ"ם והועברה לספינות הטילים ששהו בגזרה.

מפקד בסיס דפנה עמי שר-אל שהיה בעצמו מפקד ספינת טילים נעשה מעורב בקרבות. הוא האזין באופן קבוע לעורק הפיקוד החילי וכאשר הבחין שדיווחי הקרב של מפקד השייטת מיכאל ברקאי למפקד חיל הים בנימין תלם לא נקלטים, והוראות מפקד חיל הים למפקד השייטת לא נשמעות, נכנס ביוזמתו לרשת הקשר ופעל כממסר אנושי. מפקד חיל הים שיבח את פעולת הממסור שבלעדיה היה נוצר נתק מוחלט בין מפקדת חיל הים לכוח הימי.

חפ"ק מפקד בסיס אשדוד

מפקד בסיס אשדוד סא"ל איתן ליפשיץ קבע את מפקדתו הקדמית בחדר המבצעים של בסיס דפנה. היה אירוע שנתקעו שתי סירות סנונית של שייטת 13 כארבעים מייל מחוף סיני. שני יתושים יצאו מדפנה דרך "בועז 1" לקראתן וכיוונו אותן לכניסה המזרחית של ימת ברדוויל ומשם לדוברת היתושים.

בסיס איסוף למבצע ליידי

מפקד חיל הים האלוף מיכאל ברקאי בטקס פתיחת נמל דפנה
שני דבורים ושני יתושים בנמל שהוקם בחוף דפנה

כוח תקיפת פורט סעיד כלל שני חזירים הובל למקום על ידי נחתת. פעולת האיסוף הייתה כ-2000 מטר מפתח פורט סעיד. לאיסוף יצאו סירות גומי וגם שני יתושים. הגיע זמן אחרון אך איתן ליפשיץ שיכנע שניתן להמתין שעה נוספת. כך נפגש חזיר אחד עם כח האיסוף שגרר אותו לפתחה המערבית של הימה. בעת האיסוף בים נעשתה על הכוח הפגזה מתותחי ה-130 מ"מ שהוצבו להגנת החוף. חזיר שני שביצע את הפעולה, לא יצא את הנמל והמפעילים שלו נעדרים עד היום.

עם ההשתלטות על תעלת סואץ הועברו ארבעת יתושים במשאיות לבסיס פנרה באגם המר.

מעגן בים התיכון

בשנת 1977 קיבל מיכאל ברקאי את הפיקוד על חיל הים. בתחילת תפקידו הגה את הרעיון של הקמת מעגן בחוף הבסיס בים התיכון, כד לאפשר עגינה בטוחה לספינות דבור (כלי שיט).[8] לשם כך הוטל על מפקד בסיס אשדוד סא"ל משה לוי לבנות שובר גלים מצפון לבסיס. בניית שובר גלים באבן היא הוצאה יקרה ולכן החליט להשקיע במקום גופי כלי שיט שסיימו את שירותם הימי. רס"ן דני אבינון מיחידת הנצלה ימית פיקח, ובצורה מבוקרת הושקעו צוללת אח"י דולפין, אח"י נגה (ק-22) ונחתת ישנה. המעגן נבנה ללא תכנון של מהנדסים ימיים. כל הקמת שובר הגלים ערכה חודש וחצי בלבד. מדי פעם נכנסו דבורים לעגינה. המעגן נקרא בפי הימאים "פורט מוסה" על שם מפקד בסיס אשדוד. תנועת החול בחוף סיני רבה ולא ניתן היה להבטיח את עומק המים וההערכות שבריכת המעגן תיסתם בחול התממשו במהרה.

פינוי

במסגרת הסכם השלום עם מצרים פונה שטח המוצב. חלק כלי השיט השקועים בים חולצו הובלו לעומק הים והוטבעו. המקום נעזב ב 10 מאי 1979 לאחר שהבונקרים פוצצו על ידי חבלנים. את הצוללת לא ניתן היה להזיז והיא פוצצה במקום.

אירוע מוזר

אירע שנתפשה הברחת חשיש. הרבה סוליות עטופות בפלסטיק בתוך גלגל רחב. מפקד הבסיס שהיה מאד אחראי היה משוכנע שמישהו ישים יד על חלק מהסחורה המוברחת ויעשה חגיגה, הורה להחביא את כל הסחורה בחדרו מתחת למיטה. כך היה בטוח שהכל ישאר במקומו. בבוקר, המפקד שהיה משכים קום לביקורת, לא הופיע. מסתבר כי אדי החומר התפשטו באוויר החדר והמפקד התמסטל שלא מרצונו ונשאר רדום כך שלא ניתן היה להעירו עד הצהריים.

ציונים לשבח

מפקד שייטת ספינות הטילים מיכאל ברקאי הגדיר את בסיס דפנה כספינת טילים. הוא ראה בבסיס דפנה חלק מהכח הלוחם והוקיר את השירות שביצע במלחמה. כאשר קיבל אל"ם ברקאי את עיטור המופת הכריז שהעיטור שייך לכל לוחמי ספינות הטילים וכלל בכך גם את בסיס דפנה.

מפקדים ובעלי תפקידים

דרגה ושם תקופת פיקוד הערות
סרן ירוחם רון 1970 המפקד הראשון
סרן שמשון פז 1971
רס"ן עמי שר-אל 1973 -1974 העלאת התקן לרס"ן והצבת מפקד ספינת טילים.
רס"ן עוזי טישל 1974 היה מפקד יתוש ורחפת בסיבוב קודם
סרן צבי שחק 1975
סרן שלמה עופר 1976
סרן גבי שילה מאי 1976 ינואר 1977 בניית מעגן בחוף הים התיכון.
סא"ל נתן כתרן ינואר 1977 – יולי 1978 העלאת דרג היחידה
דוד עצמון אוגוסט -אוקטובר 1978 סיורי דבורים ויתושים עד קו הפסקת האש
סא"ל איתן ליפשיץ, סא"ל רפי אטלינגר ואחרים 1979 בשירות מילואים של חודש כל אחד
רס"ן שמשון פז 1979 מפל"ג שליטה בסיס אשדוד ופירוק היחידה

בין אנשי הצוות

טבלת אירועים בגזרת הבסיס

המועד אירוע תוצאות
לפני הקמת המוצב
9-10 בנובמבר 1969 2 משחתות סקורי ושתי ספינות אוסה הפגזת ריכוזי צה"ל בצומת בלוזה ורומני. המשחתות הותקפו בתגובה על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי אך לא נפגעו.
14 במאי 1970 סטיל אוסה מצרי טיבוע ספינת הדיג אורית ירי 4 טילי סטיקס הספינה טבעה, שני הרוגים ושנים ניצלו ושחו לחוף.
23 יוני 1970 תחילת התארגנות
במלחמת יום הכיפורים
בלילה הראשון 6/7 אוקטובר 1973 התקפת רקטות מהים על המוצב והתפתח קרב פורט סעיד במוצב אין נזקים סטיל אוסה מצרי הוטבע.
ליל 7/8 אוקטובר ספינת טילים אח"י חנית (סער 3) בהחפה מזרחית למוצב ירי טילי סטיקס על אח"י מזנק שלא נפגעה.
הלילה שבין 16 ל-17 באוקטובר סיוע למבצע ליידי של שייטת 13 בנמל פורט סעיד איסוף חזיר אחד לתוך הימה.
לאחר המלחמה
1975 תפישת ספינה מבריחת חשיש בים התיכון אחד המבריחים שלף נשק וחוסל על ידי אנשי הסיירת
1976 יתוש בפיקוד יגאל מאור נתקע בעומק רדוד בעת מרדף אחרי חשודים ברכבי 4X4 במערב הימה לכיוון הגבול המצרי חולץ באמצעות משאבות מים ומדחפי הסירה "הלבנה"
1976 חילוץ יתוש (כלי שיט) שקרע תחתית כשעלה על מטוס טבוע בימה בעזרת שני יתושים שנצמדו אליו
1976 תרגיל חבירה גדול של כוחות צה"ל מהמצרכז לאימונים ביבשה הלוחמים הגיעו ברכב לנחל ים ומשם אל בסיס דפנה
1978 נחתת 36 מטר שהביאה הספקה בחוף נסחפה על הצד לנחתת נגרם נזק. למדו שיש לצמצם את שהיית הנחתת בהחפה.
27 מרץ 1979 מפקד נחתת נמחץ למוות מול חוף הבסיס סרן ירון גולדשטיין מפקד הנחתת ירד למחסן בעת סערה לקשור מיכל המים שנותק והיווה סכנה. נמחץ בין המיכל לדופן ונהרג.
10 מאי 1979 פינוי הבסיס פיצוץ הבונקרים והצוללת השקועה בחול

לסיכום

הפעלת בסיס דפנה נעשתה תוך קשיים רבים לצוות היחידה ויזמה ואלתור מתמשכים. הבסיס מילא את תפקידו בצורה מעולה. לחיל הים הייתה תמונה על מה שקורה באזור ונמנע מגורמים עוינים לפעול. הפעולה העיקרית שציינה את חיוניות הבסיס קרתה במוצאי יום הכיפורים 1973. הבסיס הופגז ברקטות מהים אך לא ניזוק והגיש סיוע לספינות סער שנמצאו במארב שקט והסתמכו על גלוי מהבסיס.

מקורות והסברים

לקריאה נוספת

  • רפיקי כתב, ביקור לאחר המלחמה בבסיס החיל בברדוויל, 'בין גלים' בטאון חיילי חיל הים, חוברת דצמבר 1973, ע'5.
  • זאב משל ואליעזר פינקלשטיין, קדמוניות סיני הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1980, עמ' 101 – 154. - מאמרו של אליעזר אורן סקר צפון סיני 1972-1978
  • ספרם של דבורה פישמן אבי סטרוגו ויהודה דהן זרי דפנה הוצאת יוצאי דפנה 2003
  • אבי סטרוגו ויהודה דהן, הסרט "ימים של חול - זכרונות מדפנה", לימון הפקות, 2003
  • אבי סטרוגו ויהודה דהן, זרי דפנה, זכרונות מבסיס דפנה, ספטמבר 2003.

קישורים חיצוניים

ביאורים

הערות שוליים

  1. ^ על מקור השם יש גרסה כי נבע ממדריכת מכ"ם מצטיינת, דפנה בת קיבוץ משמר העמק, אך היא ומפקדה מבה"ד חיל הים לא תומכים בגרסה הזאת.
  2. ^ במקביל הוקם באותה תקופה בסיס קדמי בחוף עין גדי שבים המלח
  3. ^ התקיים קשר הדוק עם הנציג של משרד החקלאות בימה שהיה אז אבי פרחאן.
  4. ^ על פיתוח ה"אורנה" זכה המפתח יוסי יציב בפרס ביטחון ישראל.
  5. ^ דברי בנימין תלם בסרט "ימים של חול"
  6. ^ זרי דפנה ע' 42.
  7. ^ יוסי טהר נעשה קצין אג"מ בחטיבה 35 ונהרג ב 20 יולי 1981, במבצע צלצל לביעור קיני מחבלים, באזור הזהרני בלבנון.
  8. ^ דברי אל"ם נתן כתרן ברזי דפנה ע' 112.

23164303בסיס דפנה