בנדיקוט קוצני מצוי
 בנדיקוט קוצני מצוי
| |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| תחום תפוצה | |
|
בנדיקוט קוצני מצוי או בנדיקוט קוצני קלובו (שם מדעי: Echymipera kalubu), הוא מין כיסאי בסוג בנדיקוט קוצני שחי ברחבי מלנזיה. הוא תואר מדעית בשנת 1829 על ידי הזואולוג הגרמני יוהאן בפטיסט פישר (Johann Baptist Fischer) ולו 4 תת-מינים. מקור שמו המדעי (קלובו), בכינוי מקומי בשפה אוסטרונזית במספר איים אינדונזים. מין זה הוא הנפוץ ביותר בסוגו לצד המין בנדיקוט קוצני אדמוני, וטווח התפוצה של השניים חופף באזורים רבים.
לבנדיקוט המצוי 4 תת-מינים:
- E. k .kalubu - מרבית גינאה החדשה, מזרח איי מאלוקו ושרשרת האיים הקטנים בצפון.
- E. k. oriomo - דרום גינאה החדשה.
- E. k. cockerelli - ארכיפלג ביסמרק.
- E. k. philipi - איי ביאק.
אנטומיה ומראה
הבנדיקוט המצוי הוא כיסאי קטן למדי שנראה כשילוב של חולדה וחדף; מבנה גופו קומפקטי וגוצי, אוזניו קצרות ועגולות וראשו משולש וחרוטי. חוטמו הזרבובי וזנבו קצרים ביחס למינים בסוג. רגליו האחוריות גדולות ומסיביות לעומת הקדמיות וטפריו הגדולים והארוכים מותאמים לחפירה. אחד מסימני ההיכר של המין, הוא השיער המזדקר במצח שמתואר על ידי הזואולוג האוסטרלי טים פלנרי (אנ') כ"כתר". אורך ראשו וגופו של הבנדיקוט המצוי 22–38 סנטימטרים, אורך זנבו 9.8-6.3 סנטימטרים ומשקלו 1.8-0.4 קילוגרם. הגודל והמראה החיצוני משתנים בין תת-המינים.
הפרווה של הבנדיקוט המצוי קצרה וצפופה ומורכבת משיער זיפי ודוקרני. צבעה הכללי אפרורי, חום כהה או שחרחר ששזור בשיער אדמדם וצהבהב. הצד התחתון בצבע צהבהב קרמי, אפרפר או לבנבן. בצידי הפנים יש פסים שחרחרים, והגרון, הסנטר והלחיים בהירים; במקרים מסוימים, החלק העליון של הראש כהה כולו. תת-המין שחי באיי ביאק מתאפיין בפרווה כהה במיוחד בכל הגוף שנובעת מעודף מלניזם (תופעה דומה מתרחשת אצל דאון ביאק שחי באותו אזור). בניגוד לבנדיקוט קוצני קלרה ולבנדיקוט קוצני אדמוני, הסוליות האחוריות של הבנדיקוט המצוי אינן שחורות.
תפוצה ואקולוגיה
הבנדיקוט המצוי הוא המין הנפוץ ביותר בסוגו; טווח התפוצה שלו מכסה את כל גינאה החדשה, ארכיפלג ביסמרק (בעיקר בבריטניה החדשה), איי ביאק (יאפן, אווי וביאק), איי האדמירליות, איי רג'ה אמפט (וייג'יו ובטנטה), האיים מיסול וסאלאווטי ושרשרת האיים הקטנים בחוף הצפוני של גינאה (בלופ-בלופ, באג-באג, כרכר, קויל, ווקו וקדובר). בית הגידול של המין מגוון למדי, וכולל יערות גשם בשפלות ובמדרונות הררים עד רום 2,000 מטר, סוואנות גשומות, ביצות ומטעי קפה ובננה. הבנדיקוט מעדיף אזורים שעשירים בצמחייה קרקעית סבוכה שמסתירה אותו מטורפיו, ולכן נפוץ יותר ביערות משניים מאשר ביערות ראשוניים.
הבנדיקוט פעיל בשעות הלילה, ומסוגל לגמוע 1,550 מטר מדי לילה במהלך חיפושו אחר מזון; השכיחות שלו ברחבי גינאה מיוחסת לפעילות הלילית שלו שמגינה עליו מפני הטורפים הרבים הפעילים בשעות היום. הוא נוהג לבנות לעצמו קן צמחי בתוך גזעים חלולים, תחת שורשי עצים או בתוך מחילה שחפר באדמה עד לעומק 4 מטר. הבנדיקוט המצוי הוא אוכל-כל; תזונתו מורכבת מחסרי חוליות מגוונים (חרקים, רכיכות, תולעים) שאותם הוא מוצא בנבירה בפסולת יער ובחפירה באדמה, וכן מפירות שנפלו מן העצים (בננה ופפאיה למשל). תכולת קיבה של מספר פרטים, העלתה שהמין מתבסס יותר על מקורות צמחיים בתזונתו.
מהמעט הידוע על המין, עולה שמדובר במין יחידאי וטריטוריאלי בצורה קיצונית שאינו מסוגל לסבול נוכחות של בנדיקוטים מאותו הזוויג בסביבתו: במחקר שנעשה בשבי, הוכנסו 3 בנדיקוטים לכלוב אחד, ותוך זמן קצר אחד מהם נהרג ונאכל בחלקו. נקבת הבנדיקוט פוריה מאוד ומתרבה מספר פעמים במשך השנה; המרווח בין המלטה להמלטה הוא 120 יום. לאחר תקופת היריון קצרה, הנקבה ממליטה שגר של 1–6 ולדות (בממוצע 3) שמבלים בכיס כ-3 חודשים. הם מגיעים לבגרות זמן קצר לאחר עזיבת הכיס כשמשקלם בסביבות 380 גרם.
מצב
בנדיקוט מצוי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), נוכח התפוצה הרחבה שלו, אוכלוסייתו הגדולה והיציבה ששופעת באזורים עם בית גידול מתאים, והעדר איומים משמעותיים. באזורים מסוימים, מספריו מדלדלים בעקבות ציד אינטנסיבי לבשר וטריפה על ידי כלבי בית, וידוע על מקום אחד שבו הוא כמעט נעלם לחלוטין מהסביבה הכפרית עקב נוכחות גבוהה של חתולים. המין מצוי במספר אזורים מוגנים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
29313018בנדיקוט קוצני מצוי