דויד פלץ
 | |
| לידה |
23 בפברואר 1947 ורוצלב, פולין |
|---|---|
| נהרג | 5 ביוני 1967 (בגיל 20) |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1965–1967 (כשנתיים) |
| דרגה |
 סגן |
| תפקידים בשירות | |
| קצין בגדוד שריון | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת ששת הימים | |
| עיטורים | |
 עיטור העוז | |
דויד פלץ (23 בפברואר 1947 – 5 ביוני 1967) היה קצין שריון בצה"ל, שלחם בחזית המצרית במלחמת ששת הימים ונפל בקרב. על פעולתו במלחמה עוטר בעיטור העוז.
ביוגרפיה
דויד פלץ נולד בשנת 1947 בעיר ורוצלב שבפולין. בשנת 1957 עלה לישראל עם משפחתו. למד בבית ספר בקבוצת חניתה ואחר כך בבית ספר יסודי בתל אביב. למד ארבע שנים בתיכון העירוני א' במסלול ערב. כאשר במהלך היום עבד במוזיאון של העירייה.
ביולי 1965 התגייס לשירות סדיר בצה"ל והוצב לחיל השריון. בהמשך עבר קורס קצינים. ביוני 1967 היה מוצב בגדוד הטנקים 82 של חטיבה 7.
במלחמת ששת הימים
בפרוס מלחמת ששת הימים פרצה חטיבה 7 לתוך רצועת עזה. בהמשך השתתף גדוד 82 בקרב לכיבוש המערך המצרי בצומת רפיח.
פעולתו של פלץ בקרב תוארה בספר חשופים בצריח:
... [הטנק]... של סגן דויד פלץ, נפגע מפגז של ט/34 בצידו השמאלי. הטנק החל להתלקח וסגן פלץ קפץ מהצריח לעפר, בו התגלגל כדי לכבות את בגדיו הדולקים. אף כי היה כווי חזר סגן פלץ לטנק המתלקח, העלול בכל רגע להתפוצץ על תחמושתו, כדי לראות מה אירע לצוות ואם יוכל לחלצו. הטען-קשר אברהם מעתוק נהרג. הנהג והתותחן נפצעו קשה. בטנק, שהיה לתנור לוהט ועשן, נאבק סגן פלץ באביזרים כדי לחלץ את התותחן הפצוע. בעמל רב הצליח לחלצו מהטנק ולגררו תחת צרורות המקלעים [המצרים] למקום מחסה. אחר כך חזר לטנק המלובן כדי לחלץ את הנהג. את הפצועים אסף זחל. התחמושת התפוצצה ומעצמתה הועף צריח הטנק למרחק. פגז פגע בזחל וסגן פלץ נהרג.
דויד פלץ היה בן 20 במותו. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי הארעי ליד בארי. ב-7 במאי 1968 הוטמן ארונו בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.
על פעולתו במלחמה הוענק לפלץ צל"ש הרמטכ"ל. בשנת 1973, לאחר קבלת חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, הומר הצל"ש בעיטור העוז.
הנצחה
שמו של פלץ הונצח על גבי אנדרטאות אחדות: אנדרטת יד לשריון, אנדרטת אוגדת הפלדה, אתר ההנצחה לחללי גדוד 82, גן הבנים בתל אביב, בית יד לבנים בתל אביב ובית יד לבנים בחולון.
ראו גם
קישורים חיצוניים
