בל 204/205

בל 205
Bell 205

מאפיינים כלליים
סוג	מסוק תובלה רב-תכליתי
ארץ ייצור
יצרן	בל הליקופטר אגוסטה-בל
טיסת בכורה	22 באוקטובר 1956
תקופת שירות	1968 – 1975 (בחיל האוויר הישראלי)
תרשים

בל 205 (אנגלית: Bell 205) הוא מסוק תובלה בינוני מתוצרת חברת בל האמריקנית. המסוק הוא גרסה אזרחית של המסוק הצבאי בל UH-1 אירוקווי. המסוק טס לראשונה בשנת 1956 ונכנס לשירות מבצעי בארצות הברית בשנת 1959.

מסוקי ה- בל 205 הגיעו לחיל האוויר הישראלי כבר בשנת 1968 ולקחו חלק פעיל כבר באותה השנה בפעולות תגמול בירדן ובלבנון. המסוקים שימשו גם במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים, בעיקר כמסוקי חילוץ, אולם מפעם לפעם גם יצאו למשימות סיור ואבטחה. המסוק יצא משירות חיל האוויר הישראלי בשנת 1975, עם כניסת מסוק ה-בל 212 לשירות, שהוא שדרוג דו-מנועי של ה- בל 205.

פיתוח

ב-1952 זיהה צבא ארצות הברית צורך במסוק חדש, למשימות תובלה כללית, פינוי רפואי ואימון מכשירים. על פי הערכת הצבא היו המסוקים הקיימים גדולים מדי, מחד, וללא כוח מספק, מאידך, ומורכבים מדי לתחזוקה יעילה. בנובמבר 1953 הגיש הצבא את הדרישות המעודכנות למחלקת הצבא שבמחלקת ההגנה של ארצות הברית. עשרים חברות ניגשו למכרז ובהם חברת בל הליקופטר. ב-23 בפברואר 1955 בחר הצבא בחברת בל והזמין ממנה שלושה מסוקים מדגם 204. למסוקים אלה ניתן הסימול XH-40.

דגם 204

ערך מורחב – בל UH-1 אירוקווי

בל 204 שיוצר ברישיון על ידי חברת אוגוסטה בל, בצבעי הצי המלכותי ההולנדי

דגם 204 הונע על ידי אב טיפוס של מנוע לייקומינג YT53-L-1, בעל הספק של 700 כוח סוס. אב הטיפוס הראשון של דגם XH-40 טס לראשונה ב-20 באוקטובר 1956 בפורט וורת', טקסס. שני אבות טיפוס נוספים נבנו ב-1957, ועוד לפני בנייתם הזמין הצבא ששה מסוקי ניסוי נוספים שסומלו YH-40. במרץ 1960 הזמין הצבא מחברת בל 100 מסוקים, שסומלו HU-1A וכונו אירוקווי (Iroquois) על שם השבט האינדיאני בעל אותו שם.

בתוך זמן קצר זכה המסוק לכינוי "יואי" (Huey), שנגזר מסימול הדגם הצבאי, HU-1. ב-1962 הונהגה שיטת סימול חדשה לכל כלי הטיס של הכוחות המזוינים של ארצות הברית וסימול המסוק שונה ל-UH-1, אך הכינוי נותר.

דגם 204 היווה קפיצת מדרגה משמעותית בתכנון מסוקים, בהיותו המסוק הראשון שהונע על ידי מנוע טורבינה שסובב את ציר הרוטור. התקנת מנוע הטורבינה יצר מהפכה בביצועי המטוס: משקלו ירד באופן משמעותי ויחס הכוח מול המשקל עלה מאד. צריכת הדלק ירדה וכך הוצאות האחזקה והתפעול. מנוע הטורבינה איפשר למסוק לשאת מטענים יעילים לטווח משמעותי במהירות סבירה. יתרונות אלו הפכו את דגמי 204 ו-205 למסוקים המוצלחים ביותר מתוצרת מערבית, מבחינת מספר המסוקים שנבנו.

דגם 204B סופק לראשונה ב-1961. עד 1967 סופקו 60 מסוקים כאלה לשוק האזרחי, במקביל למסוקי UH-1 הצבאיים. חברת אוגוסטה בל האיטלקית ייצרה ברישיון מסוקים נוספים עד 1973.

דגם 205

בל 205A-1 של חברת תעופה אזרחית, ארצות הברית, 2000

על אף הצלחתם של מסוקי היואי מהדגמים הראשונים ביקש צבא ארצות הברית דגם שיוכל לשאת מספר רב יותר של חיילים. המענה שנתנה חברת בל לבקשה זו היה דגם 205, שבו הוארך גוף המסוק מדגם HU-1B ב-41 אינץ' (104 ס"מ), וכך נוספו עוד ארבעה מושבים ליד תיבת התמסורת, כשפניהם כלפי חוץ. בכך גדל מספר הנוסעים האפשרי ל-15, כולל הצוות. לחלופין ניתן היה לשאת בתא הנוסעים המוגדל שש אלונקות וחובש, שתיים יותר מן הדגמים המוקדמים. במקום דלתות ההזזה שבדגמים הראשונים, שבהם היה חלון אחד, הותאמו לדגם זה דלתות גדולות יותר עם שני חלונות, וכן פנל נוסף שניתן היה לפתוח על ציר, וכך לאפשר גישה משופרת לתא הנוסעים. את הדלתות ואת הפנל ניתן היה להסיר בקלות, וכך להטיס את המסוק בתצורה פתוחה.

אב הטיפוס של דגם 205 טס לראשונה ב-16 באוגוסט 1961. שבעה מסוקים קדם סדרתיים הועברו לניסויים בבסיס חיל האוויר אדוארדס החל ממרץ 1961. לכתחילה צויד דגם 205 ברוטור בקוטר 13.4 מטרים ובמנוע לייקומינג T53-L-9, בעל 1,100 כוח סוס. בגרסאות הבאות הוגדל קוטרו של הרוטור ל-14.6 מטרים וגם יחידת הזנב הוארכה, כדי להכיל את הרוטור המוארך. לאחר התאמות אלה הגיע משקלו הכולל של המסוק ל-4,309 ק"ג. צבא ארצות הברית הזמין את המסוק ב-1963. בדגם הסדרתי הותקן מנוע T-53-L-11 שהיה זהה לדגם L-9 אך הוזן בסוגים שונים של דלק. סימול אבות הטיפוס היה YUH-1D והמסוקים הסדרתיים סומלו UH-1D.

ב-1966 ייצרה בל את דגם UH-1H, בו היה מותקן מנוע לייקומינג T53-L-13 שהיה בעל הספק של 1,400 כוח סוס. צינור פיטו של המסוק הועבר מחרטומו לגגו, כדי למנוע נזק במהלך הנחיתה. דגם 205A-1 האזרחי היה זהה לדגם UH-1H, ולעומת דגם 204 היה ארוך יותר, גדול יותר, ובעל ביצועים טובים יותר הודות למנועו החזק יותר. בסך הכל יוצרו כ-12,000 מסוקים מדגם 205, כולל הדגם האזרחי, על ידי חברות בל ואוגוסטה בל, עד תחילת שנות ה-80 של המאה ה-20. מסוקים צבאיים רבים מדגמי 204 ו-205 הוסבו לשימושים אזרחיים.

שירות בחיל האוויר הישראלי

בל 205 של חיל האוויר הישראלי מנחית כוחות במהלך מרדף בבקעת הירדן, 1968

בל 205 באימון נחיתה על נחתת 60 מטר, 1968

לאחר מלחמת ששת הימים התרחב מאד השטח בו פעל צה"ל, ונוצר צורך דחוף במענה לצרכים התובלתיים והלוגיסטיים שיצרו המרחבים החדשים. המסוקים שהיו אז בשירות חיל האוויר הישראלי, מדגמי סיקורסקי S-55 וסיקורסקי S-58, היו מועטים מדי ובעלי כושר תובלתי מוגבל וביצועים שלא היו מספקים, והיה ברור הצורך במסוק תובלה וסער חדש.

הוחלט על רכישת מסוקי בל UH-1 אירוקווי שהיו אז בשיא פעילותם במלחמת וייטנאם. עם זאת, מסיבות פוליטיות הוחלט שלא לרכוש את הדגם הצבאי. הוחלט גם שלא לרכוש את כל המסוקים ממקור אחד, כדי לא ליצור תלות, ולכן נרכשו 23 מסוקים מחברת אוגוסטה בל האיטלקית שייצרה את הדגם ברישיון (שם סומל אוגוסטה בל AB205) ומסוקים נוספים מחברת בל בארצות הברית.

המסוקים הראשונים מתוצרת אוגוסטה בל הגיעו לנמל חיפה ב-15 בדצמבר 1967 ארוזים בארגזים שהובלו לארץ באוניית משא. המסוק הראשון המריא לטיסת ניסוי ב-29 בדצמבר. מעט פחות משנה לאחר מכן, ב-6 באוקטובר 1968, הגיעו לארץ המסוקים הראשונים מתוצרת בל, ואלו נכנסו לשירות מבצעי 1968. המסוקים נכנסו לשירות גם בבית הספר לטיסה והחליפו את המסוקים הוותיקים.

המסוקים נקלטו בטייסת 124 ("החרב המתהפכת") שהטיסה עד אז מסוקי S-58 ואלואט II, ובטייסת 123 ("ציפורי המדבר") שעם קליטת המסוקים הפכה לטייסת עצמאית (עד אז הייתה הטייסת טייסת הדרכה כחלק מבית הספר לטיסה, והפעילה מסוקי בל 47 ו-S-58). משימות המסוקים כללו תובלה כללית, פינוי נפגעים, חיפוש והצלה, ומשימות תובלת סער בשיתוף עם יחידות מובחרות. חלק חשוב של פעילות המסוקים היה במלחמת ההתשה בבקעת הירדן, בעיקר במרדפים. הפעילות המבצעית הראשונה בה השתתפו מסוקי בל 205 הייתה באל עריש במשימת איתור מחבלים שנמלטו מעזה. המבצעים הראשונים בהם השתתפו המסוקים היו מבצע תופת, הפשיטה על כראמה בדרום בקעת הירדן ב-21 במרץ 1968, ומבצע אסותא, שכלל פשיטה על יעדים נוספים ממזרח לירדן במקביל למבצע תופת. במהלך המבצע השמיד אחד מהמסוקים ג'יפ מחבלים בירי ממקלע שהותקן בו. ב-26 ביולי באותה שנה נפגע לראשונה מסוק בל 205 מאש שירו עליו מחבלים במהלך מרדף, אך הצליח לשוב לבסיסו בשלום; באותו מרדף נהרגו מפקד חטיבת הבקעה, אלוף משנה אריק רגב וסרן גד מנלה, ואילו הכוח הישראלי הרג 8 מחבלים ולכד מחבל תשיעי שנפצע.

מבצעים נוספים בהם השתתפו מסוקי בל 205 במהלך מלחמת ההתשה היו מבצע אירון, ב-1 בדצמבר 1968, בו הנחיתו המסוקים צנחנים מגדוד 890 ומגדוד 50 על שני גשרים שעליהם עבר הכביש העיקרי ומסילת הברזל בין עמאן לבין עקבה ופוצצו אותם באמצעות פצצות מיוחדות שנקראו "מזלף", וכן מבצע תשורה ב-28 בדצמבר 1968, בו שימשו שני מסוקים לתובלת החפ"ק ולביצוע חסימות.

במלחמת יום הכיפורים הפעיל חיל האוויר הישראלי עשרות מסוקי בל 205. משימותיהם העיקריות של המסוקים היו פינוי נפגעים והטסת מפקדים בכירים ואח"מים. המסוקים פעלו מרפידים ומרמת דוד, וחילצו במהלך המלחמה 890 נפגעים, בהם 25 אנשי צוות אוויר וכן 4 טייסי אויב שחולצו ונשבו. משימה נוספת שביצעו המסוקים הייתה מרדף אחרי חיילי קומנדו מצרי שנחתו מאחורי קווי צה"ל.

אחד מלקחי מלחמת יום הכיפורים היה הצורך בהחלפת מסוקי הבל 205. זאת, בשל השחיקה שחלה במספריהם, וכן בשל הצורך במסוק בעל ביצועים טובים יותר בגובה רב ובטמפרטורה גבוהה, והרצון להסתמך על מסוק דו מנועי. בשל כך הוחלט על הוצאת משירות והחלפתם במסוקי בל 212.

גרסאות

בל 204

בל 204 בשירות צבא דרום קוריאה

סימול חברת בל לדגם UH-1.

• בל 204B

סימול חברת בל הליקופטר לדגם UH-1. מסוק תובלה אזרחי או צבאי, עם מנוע T-53-09A. משקל מקסימלי 3,800 ק"ג, עד 10 נוסעים.

• אוגוסטה בל AB 204

דגם 204B שיוצר ברישיון באיטליה.

• פוג'י בל 204B-2

דגם 204B שיוצר ברישיון ביפן על ידי חברת פוג'י תעשיות כבדות.

בל 205

אוגוסטה בל 205 של חיל האוויר של מרוקו

סימול חברת בל לדגם UH-1H.

• בל 205

מסוק תובלה אזרחי או צבאי, עם מנוע T-53-11A. משקל מקסימלי 3,800 ק"ג, עד 14 נוסעים.

• אוגוסטה בל AB 205

דגם 204B שיוצר ברישיון באיטליה.

• בל 205A-1

מסוק תובלה אזרחי או צבאי, מבוסס על דגם UH-1H הצבאי, עם מנוע T-53-13A. משקל מקסימלי 4,310 ק"ג, עד 14 נוסעים.

• אוגוסטה בל 205A-1

דגם AB 205 משופר.

• פוג'י בל 205A-1

דגם 205A-1 שיוצר ברישיון ביפן על ידי חברת פוג'י תעשיות כבדות.

• בל 205B

דגם מוקדם של דגם 210 (ראו להלן). נבנו חמישה מסוקים בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20. עם חרטום של דגם 212, מנוע T-53-17 משופר, גל הנע שונה, רוטור ורוטור זנב שונים. משקל המטוס המרבי עלה ועמד על 4,760 ק"ג.

• בל 210

סימול חברת בל למסוקים מדגם UH-1H ששופצו, שודרגו ונמכרו כחדשים. מנוע T-53-17B, משקל מרבי 4,760 ק"ג, עד 14 נוסעים.

דגמים ניסיוניים

בל 205 מותאם למשימות כיבוי אש, נובמבר 2007

• אוגוסטה בל 205BG

דגם ניסיוני של חברת אוגוסטה בל, מונע בשני מנועי טורבינה גנום (Gnome)‏ H 1200.

• אוגוסטה בל 205TA

אב טיפוס, מונע בשני מנועי טורבינה טורבומקה אסטזו.

• בל 208

דגם ניסיוני של חברת אוגוסטה בל, מבוסס על דגם UH-1D עם שני מנועי קונטיננטל XT67-T-1, שהיו מחוברים לתמסורת אחת.

שדרוגים

בל 205++ של לוחמי האש במחוז קרן (מחוז), קליפורניה

• בל 205A++

שדרוג בשטח של דגם 205A, עם מנוע T53-17 ורוטור של דגם 212. זהה למסוקים הסדרתיים מדגמי 205B ו-210.

• 205B מתקדם

הצעה יפנית לדגם משודרג.

• גלובל איגל

הצעה של חברת פראט אנד וייטני קנדה לדגם UH-1H משודרג עם מנוע PT6C-67D חדש, רוטור זנב משופר ושינויים נוספים. בעל טווח וניצול דלק משופרים לעומת דגם 212.

• יואי 800

דגם מסחרי משופר, עם מנוע LHTEC T800.

נגזרות

• בל 211

גרסה אזרחית של דגם UH-1C שכונתה גם יואיטאג (HueyTug). תמסורת משופרת, רוטור ראשי מוארך, מנור זנב מוגדל, גוף מחוזק, מערכת להגברת היציבות. מנוע T-55-L-7, המייצר 2,650 כוח סוס.

• בל 212

סימול חברת בל לדגם UH-1N.

• בל 214

דגם 205 עם גוף מחוזק ומנוע גדול יותר, כונה גם "יואי פלוס". מותאם לאקלים לח ולגובה רב. פותח בהמשך לדגם 214ST דו-מנועי וגדול יותר.

• בל 412

בל 212 עם רוטור קשיח למחצה בעל ארבעה להבים.

• פאנהא שאבאויז 2-75

מסוק תובלה מתוצרת איראן, שנבנה בהנדסה הפוכה על בסיס מסוקי בל 205 שסופקו לממשלתו של המוחמד רזא שאה פהלווי. המסוק הראשון נבנה ב-1998, ונחשף לציבור בשנה שלאחר מכן. מיוצר באיראן מאז שנת 2002.

מפעילות

מפעילות צבאיות

לכלל המדינות שהפעילו את המסוק ראו: בל UH-1 - מפעילות

מפעילות אזרחיות

כוח שמירת החוק של הרפובליקה האיסלאמית של איראן

מחלקת היערנות של פלורידה

מחלקת היערנות והגנה מפני שריפות

משמר הגבול של ארצות הברית

משרד משאבי הטבע של מדינת וושינגטון

נאס"א

מועצת המחקר הלאומית

המשטרה המלכותית של תאילנד

סוכנות המשטרה הלאומית

מאפיינים

נתונים לדגם 204B

מאפיינים כלליים

• צוות: 1 (2 טייסים לצורך טיסה לפי כללי טיסת מכשירים
• נוסעים ומטען: 8 - 9 נוסעים או מטען עד 1,360 ק"ג
• אורך: 12.69 מטר
• גובה: 4.5 מטר
• קוטר רוטור: 14.63 מטר
• שטח דיסקת הרוטור: 168 מ"ר
• משקל ריק: 2,085 ק"ג
• משקל המראה מקסימלי: 4,310 ק"ג
• הנעה: 1 × מנוע לייקומינג טורבו-ציר T53-L-11A,‏ 1,100 כוח סוס.

ביצועים

• מהירות מרבית: 120 קשר (222 קמ"ש)
• מהירות שיוט: 111 קשר (205 קמ"ש)
• טווח: 533 ק"מ
• סייג רום: 19,390 רגל (5,910 מטר)
• קצב טיפוס: 8.9 מטר/שנייה

חימוש

• מקלעי 7.62 או מאג בצידי תאי הלחימה.

ראו גם

• בל UH-1 אירוקווי
• בל UH-1 אירוקווי - דגמים וגרסאות
• בל 212

לקריאה נוספת

• דני שלום: מטוסי חיל האוויר, מהטייגר מות' עד הסופה. באוויר - פרסומי תעופה וחלל, ראשון לציון. תשס"ו, 2005.

• Christopher Chant: Fighting Helicopters of the 20th Century. Graham Beehag Books, Christchurch, Dorset, England, 1996.
• Yves Debay: Combat Helicopters. Histoire & Collections, France, 1996.
• Lou Drendel: UH-1 in Action. Squadron Signal. Carrolton, TX.
• Rene, J. Francillon: Vietnam: The War in the Air. Arch Cape Press, New York, 1987.
• Jim Mesko: Airmobile: The Helicopter War in Vietnam. Squadron Signal Publications, 1984.
• Wayne Mutza: 'H-1 Huey in Colors. Squadron Signal, Carrolton, TX.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בל 204 בוויקישיתוף

מדיה וקבצים בנושא בל 205 בוויקישיתוף

מדיה וקבצים בנושא בל 204/205 בוויקישיתוף

• בל 205, באתר חיל האוויר הישראלי
• טייסת "ציפורי המדבר", באתר חיל האוויר הישראלי
• טייסת החרב המתהפכת, באתר חיל האוויר הישראלי

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0