בית שימוש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף בית הכיסא)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "שירותים" מפנה לכאן. לערך העוסק בענפי השירותים בכלכלה, ראו שירותים (כלכלה).

בית שימוש (ידוע גם כשירותים, בית כיסא, בית הכבוד, נוחיות) הוא מקום שאדם עושה בו את צרכיו.

היסטוריה

מתקני השירותים העתיקים ביותר (הכוללים מושב) שנמצאו נתגלו בלות'אל במערב הודו. הם מתוארכים לשנת 2,500 לפנה"ס ומשתייכים לתרבות ההארפה של עמק האינדוס. בתי הכיסא שלהם היו משוכללים למדי, היו בנויים מלבני חימר שרופות והכילו מושב ומערכת לניקוז מים כאשר ההפרשות היו מתנקזות לתוך בורות ניקוז תת-קרקעיים. עם שקיעתה של תרבות עמק האינדוס אבד גם הידע ההנדסי הסניטרי הנדרש לבניית מתקנים מסוג זה.

שירותים בעלי מושב נתגלו גם במצרים העתיקה (2,100 לפנה"ס) ופעלו ככל הנראה באופן דומה. ברומא העתיקה היו שירותים ציבוריים בעלי מושב מאבן וחור באמצע בצורת מפתח. השירותים היו צמודים אחד לשני ומסודרים בשורה ללא מחיצות כאשר מתחתם הייתה תעלת ניקוז עם מים זורמים. לא ידוע אם הייתה הפרדה בין גברים ונשים במתקנים אלה. מתקנים פרימיטיביים יותר נמצאו באזורים שונים ברחבי האימפריה הרומית (בארץ ניתן לראות שירותים מסוג זה באתר העתיקות של בית שאן).

הראיות ההיסטוריות מלמדות כי היוונים הקדמונים עשו צורכיהם מחוץ לביתם בפומבי ללא בושה. היה זה שכיח לראות עבדים המביאים לאנשי אצולה סירי לילה והללו עשו צורכיהם לתוכם בזמן אירוע פומבי כמו מסיבה פתוחה או צפייה במחזה.[דרוש מקור]

לאחר שקיעת האימפריה הרומית בימי הביניים הייתה ירידה חדה ברמת הסניטציה וההיגיינה ובעיקר רווח השימוש בסירי לילה. הדבר בלט במיוחד בערים שם נהגו תושביהן להשליך החוצה מהחלונות את תכולת סירי הלילה אל המדרכות המזוהמות. בני האצולה השתמשו לעיתים בסירי לילה מהודרים בצורת קופסאות עץ מעוצבות אך לא הייתה שום מערכת ניקוז ואת הפסולת היו משליכים מחוץ לבית או לנהר הקרוב.

ב-1556 פרסם ג'ון הרינגטון, שהיה מאנשי החצר של המלכה אליזבת הראשונה, מאמר סאטירי בו הביא לראשונה תוכנית מפורטת לבנייה של בתי שימוש עם אסלה נשטפת. המתקן שתיאר כלל שסתום מכני לחתימת השירותים ומיכל מים לצורך הדחה, ובכך כלל את המרכיבים הבסיסיים המוכרים בבתי שימוש מודרניים. שכלול נוסף למבנה זה נהגה ב-1775 על ידי הממציא הסקוטי אלכסנדר קמינגס (שאף הוציא פטנט על המצאתו). שכלול זה איפשר להותיר את האסלה מלאה במים באופן קבוע, וכך למנוע התפשטות של ריחות לא נעימים.

במאות ה-18 וה-19 הוכנסו שיפורים במנגנון ההדחה וזרימת המים ובמערכת הניקוז. במאה ה-20 בתי השימוש המודרניים כבר זכו לתפוצה נרחבת באירופה, השיפור המשמעותי היחידי שנוסף הוא חיבורו של מכל ההדחה לשירותים עצמם בעוד שקודם לכן הוא היה מוצמד אל הקיר.

בלונדון החל שימוש נרחב בשירותים מודרניים הכוללים שטיפת אסלה כבר במאה ה-19 אך בהיעדר מערכת ביוב מודרנית הוזרמו השפכים לנהר התמזה ששימש גם למי השתייה והדבר הוביל לפריצה נרחבת של מגיפות כולרה ולסירחון הגדול של קיץ 1858.

ניתן לומר שהשירותים המודרניים קדמו למערכת הביוב, ובשל כך נוצרה בעיה. בעקבות הסירחון הגדול הוחלט בלונדון על הקמת מערכת ביוב מודרנית ראשונה מסוגה שניקזה את השפכים לנקודה מרוחקת מחוץ לעיר. בהמשך נבנו בהדרגה מערכות ביוב מודרניות במדינות נוספות. בארצות הברית הוקמו מערכות ביוב מודרניות במדינות השונות בין השנים 19001935.

סוגי בתי שימוש

בתי שימוש בימינו מחולקים לפי שתי חלוקות עיקריות:

  • דרך הטיפול בצרכים
  • דרך השימוש

חלוקה לפי דרך השימוש היא:

חלוקה לפי דרך הטיפול בצרכים היא:

הסוג הראשון, הוא בתי שימוש ביתיים, הידועים לנו יותר והרווחים יותר בציבור. הם מורכבים לרוב מאסלת קרמיקה ומכל הדחה שמוצב מעליהם וכינויו "ניאגרה". לאחר עשיית הצרכים, לוחץ המשתמש על לחצן במכל ההדחה שגורם לשחרור של המים שאגורים במכל ההדחה אל האסלה. זרם המים באסלה נע לביוב מכיוון שפתח היציאה של האסלה גבוה מפתח הכניסה לצינור הביוב. כאשר זרם המים נכנס לביוב הוא יוצר וואקום שמושך את המים שיורדים באסלה וטרם נכנסו לביוב ביחד עם הצרכים וגורם להם להימשך לתוך הביוב. באסלות "מונובלוק" מכל ההדחה מוצב על האסלה ובאופן יחסי מפל המים פחות חזק ביחס למכל הדחה שמותקן גבוה יותר מעל פני האסלה; בגלל זה יש להקפיד במיוחד בהתקנה של אסלות אלה שפתח היציאה של האסלה יהיה גבוה מפתח הכניסה לצינור הביוב כדי שיהיה ריקון טוב של הצרכים בהדחה אחת באמצעות יצירת וואקום מספיק חזק שימשוך את הצרכים לביוב. לאחר ההדחה, מכל ההדחה מתמלא במים עד שהם מגיעים למפלס מסוים שגורם למצוף, שנימצא במכל ההדחה לעלות ולסגור את הכניסה של אספקת המים למכל ההדחה.

הסוג השני, הוא בתי שימוש ביולוגיים, בהם עושה האדם את צרכיו לתוך פיר באדמה, שם, עם הזמן, הצרכים הופכים לדשן, חומר המשמש כמסייע לגדילתם של צמחים.

הסוג השלישי, הוא בתי שימוש כימיים, הנראים כמו פח אשפה. לשירותים אלו מעין אסלה קטנה מפלסטיק, והצרכים נכנסים לתוך המכל התחתון. בתוך המכל ישנם חומריים כימיים המפרקים את הצואה ומאפשרים את אחסונה לזמן מה בתוך המכל.

השימוש העיקרי בשני הסוגים האחרונים הוא במקומות שבהם אין תשתית קבועה המחוברת לרשת אספקת מים ופינוי ביוב (כגון: עמדות צבא, מקלטים, או מקומות בהם צפוי ריכוז זמני של כמות גדולה של אנשים - הפגנות, פסטיבלים וכו').

חלוקה לפי מגדר המשתמש:

  • שירותי נשים בחדר נפרד משירותי הגברים - שיטה זו מקובלת במבני ציבור והיא מבטיחה פרטיות ופוטרת מהטרדות בחדר שירותים. היא מאפשרת גם לתכנן את חדר השירותים כך שישרת מספר גדול של אנשים בזמן קצר. בשירותי גברים, למשל, ניתן להחליט על מספר אופטימלי של שירותי עמידה, אסלות, כיורים ומיבשי ידיים כך שמספרם של פריטים אלה אינו זהה. בשירותים כאלה, על פי רוב, רק אחת האסלות נגישה לנכים וקיבוץ כל האסלות שבקומה אחת של מבנה ציבור בחדרי שירותים בודדים חוסך את הצורך להנגיש חדרי שירותים רבים כמו גם את הוצאות האינסטלציה. כאשר הורה וילד ממגדרים שונים נכנסים לשירותים מסוג זה, הכניסה היא לשירותים המוקצים למגדרו של ההורה.
  • שירותי יוניסקס - שירותים שאין בהם הפרדה בין סוגי המשתמשים. מצויים על פי רוב בבתים פרטיים או כחלק ממתחם החדר המושכר בבית מלון. כמו כן קיימים במקומות בילוי שונים ובמקומות עבודה מסוימים.
  • שירותים משפחתיים - תופעה חדשה יחסית במבני ציבור שאליהם הורים מגיעים עם ילדים קטנים (כגון קניונים ומוזיאונים). לחדר שירותים כזה ההורה נכנס עם מספר ילדים קטנים ממגדרים שונים ונועל אחריו את הדלת. בחדר שירותים כזה יש על פי רוב אסלה אחת או שתיים ומתקן להחלפת חיתולים והוא אינו מחולק לתאים. יתרון נוסף של חדר שירותים משפחתי הוא שהוא קל לשימוש עבור נכים קשים שחייבים לקבל סיוע בשירותים. הסייע האישי של נכים אלה יכול להיכנס אתם אל חדר השירותים גם אם הוא אינו בן מינם ופעולת הסיוע אינה חשופה בפני זרים בשירותים הציבוריים הרגילים.

יחס שירותים לאדם

יחס מספר חדרי שירותים לאדם מהווה אומדן לרמה סניטרית. במדינות מתפתחות נעשה בשימוש בשירותים משותפים לשכונה ולכן אומדן זה הופך מהותי יותר. בערים מסוימות בהודו לדוגמה יחס של 1:50 גם הוא בגדר שאיפה. במדינות מפותחות לעומת זאת נקבע בחוק יחס שירותים-לאדם מינימלי במבני ציבור ובמקומות העבודה.

בסוף 1994 נוסף לחוק התכנון והבנייה סעיף 158א1, הקובע כי "בבית שימוש ציבורי יהיה המדור המיועד לנשים גדול בשטחו ובמספר הקבועות שבו מן המדור המיועד לגברים באותו מקום, הכל כפי שיקבע שר הפנים בתקנות בהתייעצות עם המועצה הארצית ועם שר הבריאות". הפרטים נקבעו בטבלאות שבהוראות למתקני תברואה, ה'תש"ל-1970. ב"תקנות התכנון והבניה" (בקשה להיתר, תנאים ואגרות) התש"ל-1970 הוגמשו הכללים, ונקבע כי "במוסדות חינוך, בתי תפילה ובמוסדות קהילתיים אחרים, שלגביהם יוכיח מבקש ההיתר, להנחת דעתו של המהנדס ובהתייעצות עם משרד הבריאות, כי מספר הנשים הצפויות להשתמש בבניין שיוקם, קטן ממספר הגברים, יופחת השטח בבית השימוש הציבורי לנשים ומספר הקבועות שבו מזה של הגברים, בהתאם לקבוע בטבלאות; ואולם במוסדות חינוך ובמוסדות קהילתיים אחרים בהם מספר הגברים הצפויים להשתמש בבניין קטן ממספר הנשים, יופחת השטח בבית השימוש הציבורי לגברים ומספר הקבועות שבו, בהתאם לקבוע בטבלאות".

שילוט

שירותים ציבורים משולטים בדרך כלל בשיטות הבאות:

  • 00 - הסיבה למיספור זה אינה נהירה. יש גרסאות הסבר שונות אולם הן אינן מגובות במקורות אמינים. אחד ההסברים הוא שבמלונות שווייצריים במאה ה-19, כשבתי השימוש היו במסדרון, סומנו החדרים 01, 02, 03 וכדומה, והשירותים סומנו 00 בקצה. אפשרות נוספת היא ראשי התיבות Officers Only - במהלך מלחמת העולם השנייה, שירותי שדה היו מיועדים לקצינים בלבד, ומכאן העיוות עם השנים ועם ערבובי השפות והתרבויות ל-"00".[1]
  • WC - ראשי תיבות של Water Closet (בתרגום מילולי: "ארון מים"), שם נוסף לבית שימוש. סימון זה הוא גם ראשי התיבות של Women Comfort (נוחיות נשים), אשר מקורו אינו ידוע.
  • איור של גבר ואישה.

בהלכה

על הלל הזקן מסופר במדרש:

"כשהיה הלל יוצא למקום, היו אומרים לו: להיכן אתה הולך? - לעשות מצווה אני הולך. - מה מצווה הלל? - לבית הכיסא אני הולך! - וכי מצווה היא זו? - אמר להן: הן, בשביל שלא יתקלקל הגוף... מה אם אוקיינות (פסלים) העומדות בפלטיות (ארמונות) של מלכים, הממונה עליהם להיות שפן וממרקן... אנו שנבראנו בצלם ודמות... על אחת כמה וכמה!"

מסכתות קטנות, אבות דרבי נתן, נוסחא ב, פרק ל'

ההלכה קובעת כללי התנהגות בבית השימוש. אחדים מהכללים המופיעים בקיצור שולחן ערוך (סימן ד'):

  • יהא צנוע בבית הכסא. לא יגלה את עצמו, עד שישב. וגם אז יצמצם שלא לגלות רק מה שמכרח לו לגלות, שלא לטנף את בגדיו.
  • לא ימהר לצאת מבית הכיסא, עד אשר ברור לו שאינו צריך עוד.
  • כשמטיל מים בעמידה, ישגיח שלא ינתזו על מנעליו ובגדיו. ויזהר מאד שלא לאחוז בידיו במילתו.
  • בבית הכיסא אסור להרהר בדברי תורה.
  • בכל פעם שנפנה או שמטיל מים ואפלו רק טפה אחת, ירחץ ידיו במים ויברך ברכת אשר יצר.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24571522בית שימוש