משתנה (מתקן)

מִשְׁתָּנָה היא מתקן סניטרי המשמש גברים להשתנה בעמידה. משתנות מותקנות בעיקר בבתי שימוש ציבוריים, בחלקם שנועד לשימושם של גברים בלבד. למשתנות מספר דגמים:

משתנה אישית, לשימושו של גבר יחיד. בדרך כלל מוצבות משתנות אחדות זו בצד זו, כך שגברים אחדים יכולים להשתמש בהן במקביל.
משתנה רחבה, בדמות קיר חרסינה (או חומר אחר) לשימושם של גברים אחדים באותה עת.
משתנה ציבורית ניידת. בדומה לשירותים ציבוריים ניידים המוצבים בסמוך לאירועים ציבוריים כמו הפגנות וירידים, יש גם משתנות ציבוריות פתוחות. מידת הצניעות שהן מספקות פחותה מתא שירותים עם דלת, אך בשל כך הן יעילות יותר, ובמקרים רבים מוצבות בסמוך לשירותים מלאים, כדי להקל על העומס עליהם.
במקומות שונים בעולם, בעיקר באירופה, יש משתנות ציבוריות לנשים. בדומה למשתנות לגברים, משתנות אלו אינן סגורות בתאים אלא צמודות לקיר, ולאחר הקינוח, המטליות מושלכות לפח הניצב בסמוך, ואינן מודחות כמו באסלה

המשתנה אינה מעניקה את הפרטיות שמקנה תא שירותים סגור, אך השימוש בה מהיר יותר. לעיתים מותקן במשתנה מתקן אוטומטי לשטיפתה בתום השימוש.

משתנה כיצירת אמנות

בשנת 1917 יצר הפסל הצרפתי מרסל דושאן את יצירתו "מזרקה", שאינה אלא משתנה עשויה חרסינה לבנה, שעליה חתם דושאן את שמו של יצרן המשתנה "R. Mutt, 1917".

עבודה זו נחשבת לאחת מן העבודות המורכבות ביותר באמנות המודרנית, כיוון שהיא נראית כחסרת תוכן ממשי. היא מפנה את מבטו של הצופה לשאלה "מהי אמנות?" או "מה ראוי להיות אמנות?". הדרך בה דושאן בוחר לעשות זאת היא בעזרת מושג ה"רדי מייד" שמשמעותו לקיחת עצם מן המוכן והפיכתו ליצירת אמנות.

משתנה
משתנות ציבוריות ניידות פתוחות באמסטרדם. בכל מתקן יכולים להשתמש עד ארבעה אנשים בו-זמנית
משתנה ציבורית לנשים. בדומה למשתנה לגברים, המשתנות השונות מופרדות זו מזו על ידי מחיצות, ללא תאים ודלתות
פסלו של מרסל דושאן, "מזרקה"