בחירות בארצות הברית
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ארצות הברית |
|
קבינט • סוכנויות פדרליות • משרד הרשות המבצעת |
בחירות בארצות הברית נערכות עבור פקידי ממשל ברמה הפדרלית, המדינתית והמקומית. ברמה הפדרלית, ראש המדינה הלא הוא הנשיא, נבחר בעקיפין על ידי תושבי כל מדינה, באמצעות חבר אלקטורים. כיום, אלקטורים אלה כמעט תמיד מצביעים בהצבעה עממית של מדינתם. כל חברי המחוקקים הפדרליים, הקונגרס, נבחרים ישירות על ידי תושבי כל מדינה. ישנן משרות רבות שנבחרות ברמת המדינה, כאשר לכל מדינה יש לפחות מושל או מחוקק נבחר אחד. ישנם גם משרדים נבחרים ברמה המקומית, במחוזות, ערים, עיירות, עיירות, מחוזות משנה וכפרים; כמו גם למחוזות מיוחדים העשויים לעבור את גבולות המחוז והעירייה. על פי מחקר של מדענית המדינה ג'ניפר לולס, היו 519,682 נבחרי ציבור בארצות הברית נכון לשנת 2012.[1]
בעוד שחוקת ארצות הברית אכן קובעת פרמטרים לבחירת פקידים פדרליים, החוק המדיני, ולא הפדרלי, מסדיר את מרבית היבטי הבחירות בארצות הברית, כולל פריימריז, זכאותם של הבוחרים (מעבר להגדרה החוקתית הבסיסית), ניהול כל מערך הבחירות בכל מדינה, כמו גם ניהול הבחירות המדינתיות והמקומיות. כלל הבחירות - הפדרליות, המדינתיות והמקומיות - מנוהלות על ידי המדינות הבודדות.[2]
ההגבלה והרחבת זכויות ההצבעה לקבוצות שונות הייתה תהליך שנוי במחלוקת לאורך ההיסטוריה של ארצות הברית. כאשר הממשלה הפדרלית הייתה מעורבת גם בניסיונות להגדיל את שיעור ההצבעה, באמצעות צעדים כמו חוק רישום הבוחרים הלאומי משנת 1993. גם נושא מימון הבחירות היה שנוי במחלוקת, מכיוון שמקורות פרטיים מהווים כמויות נכבדות של תרומות קמפיין, במיוחד בבחירות הפדרליות, בהן לתרומות אלה יש משקל רב. מימון ציבורי מרצון למועמדים הוצג בשנת 1974 לקראת הבחירות לנשיאות. על נציבות הבחירות הפדרלית, שהוקמה בשנת 1975 על פי תיקון לחוק קמפיין הבחירות הפדרלי, מוטלת האחריות לחשוף מידע על מימון קמפיין, לאכוף את הוראות החוק כמו גם גבולות ואיסורים על תרומות, ולפקח על המימון הציבורי של בחירות לנשיאות ארצות הברית.
הבחירות
הבחירות לנשיאות
ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית
הבחירות לנשיאות ארצות הברית מתקיימות אחת לארבע שנים, תמיד ביום שלישי שבין ה-2 ל-8 בנובמבר, ברציפות מאז שנת 1792. למעשה, באותו יום שלישי בחודש נובמבר מתקיימות בארצות הברית בחירות כלליות בכל שנה, ופעם בארבע שנים הבחירות הן גם לנשיאות. בשאר השנים הבחירות הן לסנאט (בכל שנה זוגית, לשליש מחברי הסנאט), לבית הנבחרים (בכל שנה זוגית), וכן לתפקידים של מושלי מדינות, בתי מחוקקים של המדינות, ותפקידים נוספים במדינות, טריטוריות וערים, לפי הצורך. בשנה שבה יש בחירות לנשיאות, מתמודדים במקביל זוגות של מתמודדים, האחד למשרת הנשיא והשני למשרה של סגנו. המצביעים בוחרים בזוג מתמודדים, שניהם מאותה המפלגה. אף על פי שבארצות הברית רשומות עשרות מפלגות (בבחירות לנשיאות של 2012 התמודדו מועמדים מעשרים מפלגות שונות ועוד עשרות עצמאיים) – החל משנת 1853, כיהנו רק נשיאים שהשתייכו לאחת משתי המפלגות הראשיות: המפלגה הרפובליקנית, והמפלגה הדמוקרטית.
למעשה המצביעים אינם בוחרים את הנשיא ואת סגנו באופן ישיר, אלא בוחרים בנציגים הנקראים "אלקטורים", אשר מתכנסים בחודש דצמבר כדי לבחור את הנשיא ואת סגנו. בגלל שיטת הבחירות המיוחדת לארצות הברית, שתפורט להלן, בבחירות של 2012 למשל היו רק לשישה זוגות מועמדים אפשרות תאורטית לזכות בתפקידים. השיטה גם מאפשרת תוצאה של הבחירות, שהיא נדירה אך לא תאורטית (ואכן קרתה חמש פעמים בהיסטוריה, לאחרונה בשנת 2016), כך שיכולים להיבחר באופן חוקי נשיא וסגן-נשיא שקיבלו פחות קולות של מצביעים, בכל ארצות הברית, מאשר קיבלו יריביהם.
הבחירות לקונגרס
הבחירות לבית הנבחרים
- ערך מורחב – בית הנבחרים של ארצות הברית
הבחירות לנציגים נערכות אחת לכל שנה בעלת מספר זוגי, ביום שלישי הראשון לאחר יום שני הראשון שחל בחודש נובמבר. המפלגות הגדולות נוהגות לבחור את המתמודדים בבחירות מקדימות הנערכות מספר חודשים לפני הבחירות לבית הנבחרים. הכללים לגבי מועמדים עצמאיים שונים ממדינה למדינה. לרוב נבחרים נציגי המדינה בשיטה רובנית פשוטה, לפיה המועמד שקיבל את המספר הגדול ביותר של הקולות במחוזו זוכה במשרה. יוצאת דופן היא לואיזיאנה המשתמשת בשיטה בת שני סיבובים אם אף אחד מן הנציגים לא קיבל רוב מן הקולות הכשרים. מושבים המתפנים במהלך כהונת בית הנבחרים דורשים בחירות מיוחדות על מנת לשוב ולאיישם.
לכל מדינה ממדינות ארצות הברית ישנו ייצוג בבית הנבחרים, שהוא יחסי למספר תושביה, אך כל מדינה זכאית לפחות לנציג אחד. מדינות הזכאיות על פי גודל אוכלוסייתן ליותר מחבר אחד בבית מחולקות למחוזות בחירה, הבוחרים את חבר בית הנבחרים. לאחר כל מפקד מחולקות המדינות למחוזות על פי תוצאות המפקד, על אף שהמדינה רשאית לשרטט את גבולות מחוזותיה בכל עת על פי צרכיה. כל מדינה קובעת את גבולות מחוזות הבחירה בחקיקה או באמצעות ועדות בלתי מפלגתיות. על גבולות המחוזות לאפשר ייצוג שווה לאוכלוסייה, ושרטוט הגבולות באופן שרירותי (Malapportionment) נקבע על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית כבלתי חוקתי.
הבחירות לסנאט
- ערך מורחב – הסנאט של ארצות הברית
כהונתו של סנאטור נמשכת שש שנים, אך בחירות לסנאט נערכות אחת לשנתיים (ביום שלישי שאחרי יום שני הראשון של נובמבר). הסנאטורים מאורגנים במסגרת שלוש קבוצות (Classes), באופן שכל שנתיים מועמדים לבחירה חברי אחת מהן, כשליש מחברי הבית. שני המושבים של אותה מדינה בסנאט לעולם אינם עומדים לבחירה באותה שנה (למעט בחירות מיוחדות). הסנאטור בעל הוותק הגדול יותר ממדינה מסוימת ידוע בתור "הסנאטור הבכיר" מאותה המדינה והשני בתור "הסנאטור הזוטר".
הסנאטורים נבחרים על ידי אזרחי המדינה שלהם. כמעט בכל המדינות נערך סיבוב בחירות אחד לתפקיד ומנצח זה שזכה במירב הקולות (לאו דווקא רוב מוחלט). בכמה מדינות נערכים שני סיבובי בחירות, במקרה שלא היה מועמד שזכה ברוב מוחלט בסיבוב הראשון. סנאטור שנבחר יכהן עד תום כהונתו, מותו או התפטרותו אלא אם כן יחליט הסנאט ברוב של שני שלישים להרחיקו. במקרה שמתפנה מקום בסנאט כתוצאה ממוות, התפטרות או הרחקה קובע התיקון השבעה עשר לחוקה כי מושל המדינה ימנה סנאטור באופן זמני עד שייערכו בחירות מיוחדות (בדרך כלל במועד הבחירות הבא). סנאטור שנבחר בבחירות מיוחדות ישלים את הזמן שנותר משש שנות הכהונה המקורית.
הבחירות המקומיות
החקיקה של כל מדינה, הנשלטת על ידי בית הנבחרים, היא שקובעת את מועדי ואופי הבחירות המקומיות. בכל הבחירות המקומיות נקבעים תפקידי המושל ונבחרי בית המחוקקים, ובחלק מהמדינות נקבעים תפקידים נוספים כגון: סגן המושל, פרקליט המדינה, שר החוץ, ואף חברי בית המשפט העליון של המדינה. בהתאם להפרדת הרשויות הנהוגה בכל ארה״ב, בית המחוקקים נבחר בנפרד מנבחרי הרשות המבצעת.
לשם הנוחות, במדינות רבות הבחירות המקומיות נערכות בשנים זוגיות ביחד עם הבחירות הפדרליות. לעומת זאת בחלק קטן מהמדינות קיימת הפרדה מסוימת בין הבחירות הפדרליות לבחירות המקומיות כך שחלק מהבחירות נערכות בשנים אי-זוגיות - וירג'יניה וניו ג'רזי הן המדינות היחידות בהן מתקיימות בחירות בכל שנה.
הצבעה בארצות הברית
לצד הליך הצבעה סטנדרטי (ידוע גם כהליך הצבעה מסורתי), כלומר הצבעה ביום הבחירות בקלפי שהאזרח רשום אליה, יש בארצות הברית מגוון הליכי הצבעה לא סטנדרטיים. את הליכי ההצבעה הלא סטנדרטיים נהוג לחלק לשלושה סוגים עיקריים – הצבעה מוקדמת, הצבעת נפקדים והצבעה בדואר.
בשונה מרוב הדמוקרטיות בעולם, בארצות הברית אין מנגנון בחירות מרכזי אחד. הואיל ומדובר בפדרציה יש לכל מדינה עצמאות רבה בקביעת כללי ההצבעה בבחירות בתחומה. לכן, יש הבדלים ניכרים בהליכי ההצבעה הלא סטנדרטיים בין מדינה למדינה ולעיתים גם בתוך אזורים שונים במדינה עצמה וההיסטוריה של התפתחות הליכי ההצבעה הלא סטנדרטיים שונה ממדינה למדינה.
הצבעה בקלפי
במשך שבעת העשורים הראשונים לקיומה של ארצות הברית, הבחירות נמשכו מספר ימים וזאת כדי לאפשר לאזרחים מהאזור הכפרי להגיע לערים ולבתי המשפט המחוזיים שם היה נהוג להצביע. בשנת 1845 הממשל הפדרלי קבע יום בחירות אחד אחיד בכל מדינות ארצות הברית. יום הבחירות נקבע למועד קבוע – יום השלישי שבא אחרי יום השני הראשון בנובמבר. הממשל הפדרלי קבע רק יום אחד לבחירות כדי למנוע מאזרחים לעבור בין מדינה למדינה וכך להצביע יותר מפעם אחת.
במדינות רבות, ובהן ניו יורק, ניו ג'רזי, הוואי, קנטקי ואוהיו, נחשב יום הבחירות כיום שבתון. במדינות אחרות, אך לא בכולן, ניתנת לעובדים הזכות לצאת על חשבון זמן העבודה ולהצביע. ציר בית הנבחרים מטעם המפלגה הדמוקרטית, ג'ון קונירס, הציע להפוך את יום הבחירות לחג לאומי, בשם יום הדמוקרטיה. על פי ההצעה, בכל יום בחירות פדרלי יהנו העובדים מפגרה, כדי לאפשר להם להצביע, לאייש נקודות קלפי, ולהגביר את המודעות לדמוקרטיה.
הצבעת נפקדים
"הצבעת נפקדים" (Absentee ballot) היא הליך בו אנשים שלא יכולים להצביע בקלפי אליו הם רשומים מצביעים באופן אחר. בהצבעת נפקדים, האזרח מצביע בקלפי אחרת מזו שהוא רשום אליה, או בקלפי ייעודית, או בהצבעה בדואר, או בהצבעת פרוקסי או בהצבעה אונליין. הצבעת נפקדים מיועדת לאזרחים שאינם יכולים להגיע לקלפי אליו הם רשומים, כגון חיילים בשירות פעיל, סגל דיפלומטי, ימאים, אזרחים החיים מחוץ לארצם ולאזרחים שמתקשים להגיע לקלפי אליו הם רשומים, כגון פצועים, חולים ונכים.
"הצבעת נפקדים" הונהגה בארצות הברית לראשונה במהלך מלחמת האזרחים. היה זה הרעיון של אדווין סטנטון, מזכיר המלחמה בממשלו של אברהם לינקולן, ליצור מנגנון הצבעת נפקדים לבחירות לנשיאות של 1864. זאת כדי לאפשר לחיילים הנמצאים רחוק מביתם להצביע בבחירות. חידוש זה השתלם ללינקולן הרפובליקני שהצליח בעזרת קולות החיילים להביס את יריבו הדמוקרטי, ג'ורג' מקללן.
ב-1896 הייתה ורמונט המדינה הראשונה לאפשר הצבעת נפקדים גם לאזרחים. עד אמצע המאה ה-20 רוב המדינות של ארצות הברית אימצו איזשהו סוג של הצבעת נפקדים – לאנשי צבא ולאזרחים.
הצבעת נפקדים בארצות הברית נחלקת לשני תתי סוגים – הצבעת נפקדים "מגבילה" והצבעת נפקדים "ליברלית". בהצבעת נפקדים מגבילה חייב המצביע להצהיר מראש על אחת ממספר סיבות מוגדרות כדי להיות זכאי להצביע בדרך זו. בהצבעת נפקדים ליברלית, הידועה יותר כ-No Excuse או כ-No Fault, המצביע אינו חייב לספק "תירוץ" כדי להיות זכאי להצביע בהליך זה. קליפורניה הייתה המדינה הראשונה שאפשרה הצבעת נפקדים ליברלית בבחירות האמצע של 1978.
בשנת 1986 עבר חוק פדרלי להסדרת הצבעת נפקדים – The Uniformed and Overseas Citizens Absentee Voting Act (UOCAVA) (אנ'). החוק הסדיר הצבעת נפקדים של כוחות הצבא, של הימאים בצי הסוחר, של עובדים בממשל הפדרלי המוצבים מחוץ לארצות הברית ושל אזרחים אמריקאים החיים מחוץ לארצות הברית.
בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20 החלו מדינות ארצות הברית להתנסות בסוגים נוספים של הליכי הצבעה לא סטנדרטיים בנוסף להצבעת נפקדים. כך, למשל, מספר מדינות הוסיפו הליך של הצבעת נפקדים בה ויתרו על דרישת המגורים ועל הדרישה של סיבה מוגדרת.
הגדלת הנגישות של ה-Absentee ballot נתפסת בעיני רבים כדרך מהותית לשיפור כמות המצביעים במערכת בחירות.
הצבעה מוקדמת
הצבעה מוקדמת היא הליך נוחות בו אנשים שלא יכולים להצביע ביום הבחירות המיועד או שלא נוח להם להצביע ביום זה, מצביעים במהלך תקופה מוגדרת מראש לפני הבחירות.
במשך שבעת העשורים הראשונים לקיומה של ארצות הברית, הבחירות נמשכו מספר ימים וזאת כדי לאפשר לאזרחים מהאזור הכפרי להגיע לערים ולבתי המשפט המחוזיים שם היה נהוג להצביע. בשנת 1845 הממשל הפדרלי קבע יום בחירות אחד אחיד בכל מדינות ארצות הברית. יום הבחירות נקבע למועד קבוע – יום השלישי שבא אחרי יום השני הראשון בנובמבר. הממשל הפדרלי קבע רק יום אחד לבחירות כדי למנוע מאזרחים לעבור בין מדינה למדינה וכך להצביע יותר מפעם אחת.
בארבעת העשורים האחרונים התווספו הליכי הצבעה לא סטנדרטיים שונים ומגוונים להצבעת הנפקדים הקלאסית הקיימת מאז מלחמת האזרחים, ביניהם הצבעה מוקדמת.
הצבעה מוקדמת בארצות הברית יכולה להתבצע דרך הדואר, או באתרי הצבעה ייעודיים. בחלק מהמדינות נהוג למקם אתרי הצבעה ייעודיים להצבעה מוקדמת בסופרמרקטים ובמרכזי קניות, כדי להקל עוד יותר על המצביעים.
הצבעה מוקדמת מותרת ב-31 מהמדינות ללא צורך בסיבה, ואסורה ב-16 מהן. ב-3 מהמדינות ניתן להצביע הצבעה מוקדמת מנומקת.
מספר המצביעים בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים גדל בהתמדה. כך, למשל, רק אחוז חד ספרתי מכלל המצביעים הצביע בהצבעה מוקדמת במהלך המאה ה-20 אך בשנת 2000 זינק שיעור המצביעים בהצבעה מוקדמת ל-16% מכלל המצביעים.
בבחירות 2004 ניצלו 22% מהמצביעים את זכותם להצבעה מוקדמת.
בבחירות של 2012 כ-46 מיליון בוחרים – שליש מכלל הבוחרים – הצביעו בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים. מחצית ממספר זה הצביעו בהצבעת נפקדים, כ-17 מיליון מצביעים הצביעו בהצבעה מוקדמת ויותר משישה מיליון מצביעים הצביעו דרך הדואר.
הצבעה בדואר
הצבעה בדואר היא הליך בו ההצבעה או לפחות חלק ממנה מתבצע באמצעות הדואר. פתקי ההצבעה והמעטפות מחולקים לאזרחים דרך הדואר, והם מחזירים את המעטפה דרך הדואר, דרך מרכזים ייעודיים, או דרך תיבת איסוף ייעודית.
הצבעה בדואר היא כל הליך הצבעה בו רשות הדואר של ארצות הברית ממלאת תפקיד בפרוצדורה של ההצבעה. כאמור, בהצבעת נפקדים ובהצבעה מוקדמת ניתן להצביע דרך הדואר, אך אפשר להצביע בהליכים אלו גם בדרכים אחרות. על כל פנים, כל מדינות ארצות הברית מתירות להצביע הצבעת נפקדים דרך הדואר. בהליך הצבעה כללי בדואר מקבלים כל המצביעים הרשומים במדינה את פתקי ההצבעה ואת מעטפות ההצבעה בדואר בשבועות לפני הבחירות. המצביעים יכולים לשלוח חזרה את המעטפות עם הצבעתם בדואר, או להפקיד אותן בתיבות איסוף ייעודיות (Drop Box) או להביא אותם לאתרים איסוף ייעודיים.
מ-1981 ואילך התנסתה אורגון בהליך הצבעה בדואר לכלל האוכלוסייה (all-mail) – בתחילה בבחירות מקומיות, ואז בבחירות פדרליות – ובשנת 2000 הייתה המדינה הראשונה להנהיג הליך הצבעה בדואר לכלל האוכלוסייה בבחירות לנשיאות. בשנת 2011 מדינת וושינגטון אימצה את הליך all-mail, קולורדו בשנת 2013, ולאחר מכן אימצו הליך זה גם יוטה, הוואי והבירה וושינגטון די.סי.. לצד הליך ההצבעה בדואר, עדיין אפשר להצביע במדינות אלו גם בהליך הצבעה המסורתית בקלפי.
בבחירות של 2012 כ-46 מיליון בוחרים – שליש מכלל הבוחרים – הצביעו בהליכי הצבעה לא סטנדרטיים. מחצית ממספר זה הצביעו בהצבעת נפקדים, כ-17 מיליון מצביעים הצביעו בהצבעה מוקדמת ויותר משישה מיליון מצביעים הצביעו דרך הדואר.[דרוש מקור]
בבחירות לנשיאות ארצות הברית של שנת 2016 כ-33 מיליון מצביעים הצביעו באמצעות הדואר (כרבע מכל המצביעים).[3]
בארצות הברית הבוחרים רשאים להצביע מוקדם יותר או להצביע בדואר. ברוב האזורים בארצות הברית המצביעים אינם נדרשים לספק סיבה מיוחדת שתאפשר להם לעשות זאת.[4]
האפשרות להצביע בדואר קיימת כיום הן במדינות עם רוב רפובליקני והן במדינות עם רוב דמוקרטי[5],
אף על פי כן, הנושא הפך שנוי במחלוקת במהלך מערכת הבחירות לנשיאות של שנת 2020. הזמינות של האפשרות להצביע בדואר הוכחה כדרך להגדלת אחוזי ההצבעה בקרב הציבור האמריקני.[6][7]
מספר האמריקנים שהצביעו מוקדם יותר או בדואר הגיע לשיא ב-2020 בשל מגפת הקורונה.[8]
ראו גם
- בחירות לנשיאות ארצות הברית
- יום הבחירות (ארצות הברית)
- מערכת בחירות
- מערך עיבוד פתקי הצבעה
- הבחירות לרשויות המקומיות בישראל
- הבחירות לרשויות המקומיות ברוסיה
- הצבעה מוקדמת
- הצבעה בדואר
- Absentee ballot
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של בחירות בארצות הברית
- מצפן הבחירות
- בחירות בארצות הברית
- FairVote.org
- סטטיסטיקות בחירות בארצות הברית: מדריך משאבים מספריית הקונגרס
- סטטיסטיקות בחירות
בחירות - ארצות הברית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-31 במרץ 2015. נבדק ב-2015-05-19.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "Elections & Voting". Whitehouse.gov. 2 באפריל 2015. נבדק ב-14 באוקטובר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Corse, Alexa; McMillan, Robert (23 במאי 2020). "Voting by Mail in November? States Need to Prepare Now". Wall Street Journal (באנגלית אמריקאית). ISSN 0099-9660. נבדק ב-2020-06-02.
{{cite news}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ "Voting Outside the Polling Place: Absentee, All-Mail and other Voting at Home Options". www.ncsl.org. נבדק ב-2020-07-02.
- ^ Wines, Michael (2020-05-25). "Which Party Would Benefit Most From Voting by Mail? It's Complicated". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-05-28.
- ^ Hill, Charlotte; Grumbach, Jacob; Bonica, Adam; Jefferson, Hakeem (2020). "We Should Never Have to Vote in Person Again". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-05-17.
{{cite news}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ Thompson, Daniel M.; Wu, Jennifer A.; Yoder, Jesse; Hall, Andrew B. (2020-06-09). "Universal vote-by-mail has no impact on partisan turnout or vote share". Proceedings of the National Academy of Sciences (באנגלית). 117 (25): 14052–14056. doi:10.1073/pnas.2007249117. ISSN 0027-8424.
- ^ Gamio, Lazaro; Keefe, John; Lu, Denise (2020-09-22). "Tracking Absentee Votes in the 2020 Election". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-09-23.
39893134בחירות בארצות הברית