בולסלאב ביירוט

בולסלאב ביירוט

לידה	לובלין, האימפריה הרוסית
פטירה	מוסקבה, ברית המועצות

בולסלאב בְּיֶירוּט (בפולנית: Bolesław Bierut (מידע • עזרה); ‏18 באפריל 1892, לובלין - 12 במרץ 1956, מוסקבה) היה פוליטיקאי ומנהיג קומוניסטי פולני, סוכן נ.ק.ו.ד., המזכיר הכללי של מפלגת הפועלים המאוחדת הפולנית ומנהיגה של פולין בין השנים 1948-1956.

ראשית דרכו

ביירוט נולד ברורי יזויצקה (כיום מחוז רורי בעיר לובלין) והיה הבן הצעיר במשפחת איכרים, מן העיר טרנובז'ג. ב-1900 נשלח ללמוד בבית הספר הקתולי החמש-שנתי בלובלין. בית הספר הטמיע בתלמידיו תחושה דתית והלאומית עמוקה, וגם בולסלאב היה חסיד של תחושות אלו בתקופה זו.

בתחילת 1905, בהיותו בשנתו האחרונה בבית הספר, השתתף בהפגנות כנגד שימוש החובה בשפה הרוסית בכיתות הלימוד, ובשל כך גורש מבית הספר. כל ידע שהתווסף לו מאז נרכש על ידו בצורה אוטודידקטית. מ-1906 ועד 1912 עבד כעוזר בנאי, ומ-1912 החל לעבוד כסדר בבית דפוס.

פעילותו הפוליטית במסגרת הרפובליקה הפולנית השנייה

ב-1910 הצטרף לחוג הפועלים שנהו אחר הגותו של הפילוסוף המרקסיסט הפולני יאן המפל. להמפל הייתה השפעה משמעותית על השקפותיו הפוליטיות והדתיות של ביירוט, ובהשפעתו התנתק מן הדת.

ב-1912 הצטרף למפלגתו של הפלג השמאלי שפרש מן המפלגה הסוציאליסטית הפולנית כמה שנים קודם לכן. שנה מאוחר יותר, עבר להתגורר בוורשה, שם עבד בבית הדפוס. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שב להתגורר בלובלין. לאחר כיבוש העיר על ידי כוחות האימפריה האוסטרו-הונגרית, השתמט מן השירות הצבאי וחי תחת השם הבדוי "ייז'י בולסלב ביילאק" (Jerzy Bolesław Bielak). ב-1915 החל לעבוד בחנות קואופרטיב צרכנים בלובלין, שנוסד כשנתיים קודם לכן בין השאר על ידי יאן המפל. ב-1916 התמנה למנהל המסחרי של הקואופרטיב, ומאפריל 1917 הפך לחבר מועצת המנהלים שלו.

באותה שנה היה חבר ועדת הבחירות למועצת העיר לובלין מטעם המפלגה של הפלג השמאלי שיצא מהמפלגה הסוציאליסטית הפולנית. בנובמבר 1918 הפך לחבר מועצת פועלי לובלין מטעם הקואופרטיב. חודש לאחר מכן, לאחר איחודן של המפלגה הסוציאליסטית-שמאל הפולנית (בה היה חבר ביירוט) עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של ממלכת פולין וליטא ויצירת המפלגה הקומוניסטית של פולין, הפך ביירוט לחבר במפלגה זו, אך לא היה פעיל בה.

ב-1919 היה ממקימי "האיגוד לעובדי החברות הקואופרטיביות" ביחד עם יאן המפל. בתקופה זו הצטרף אל המפלגה הסוציאליסטית הפולנית. בקונגרס הראשון של האיגוד, שהתקיים במאי 1920, נבחר ביירוט יחד עם המפל ומספר אנשים אחרים לוועד המנהל של האיגוד.

ב-1921 היה ממייסדי קואופרטיב השיכון של ורשה. בשנה זו הוא שב לשורותיה של המפלגה הקומוניסטית של פולין. ביוני 1922 הפך לחבר ועדת הביקורת של "האיגוד לעובדי החברות הקואופרטיביות".

ב-1923 הפך לחבר הוועד המנהל של המפלגה הקומוניסטית במחוז זגלמביה. בשנה זו נעצר שלוש פעמים לתקופות של עד חודש. בכל הפעמים שוחרר בערבות או בשל מחוסר ראיות. לאחר שאיימו עליו במעצר פעם נוספת, עזב לוורשה והחל לעבוד כפקיד במשרה מלאה במשרדי המפלגה הקומוניסטית.

במאי 1925 נשלח מטעם המפלגה לשהות בת שנה בברית המועצות, שם שהה תחת השם הבדוי "יאן איוואניוק" (Jan Iwaniuk). בברית המועצות קיבל הכשרה בעקרונות של קשירת קשר, עבודת מודיעין וחבלה. בנוסף נפגש עם בכירי המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.

ב-1927 הפך לראש המחלקה הטכנולוגית המרכזית ולאחראי על ההדפסה במפלגה הקומוניסטית של פולין. בנובמבר של אותה שנה נשלח שוב למוסקבה, הפעם למד בבית הספר הבינלאומי ע"ש לנין שהופעל על ידי הקומינטרן.

בין השנים 1930-1931 היה חבר פעיל בקומינטרן ונשלח מטעמו ל"משימות מיוחדות" באוסטריה, צ'כוסלובקיה ובולגריה. מבולגריה הוא נאלץ לברוח מחשש למאסר בחזרה למוסקבה, וב-1932 שב לפולין. בין אוקטובר 1932 לינואר 1933 שימש כמזכיר הוועד של המפלגה הקומוניסטית בלודז', לאחר מכן עבר לתפקיד במחלקה הצבאית של המפלגה (שפעלה מטעם הגה-אר-או). בין ינואר לדצמבר 1933 שימש כחבר מזכירות הוועד המרכזי של ארגון "העזרה האדומה", ארגון שפעל מטעם הקומינטרן והגיש סיוע לקומוניסטים ברחבי העולם.

בדצמבר 1933 נעצר ונשפט בעוון פעילות "אנטי-פולנית" ונגזרו עליו 7 שנות מאסר. הוא שהה בתקופת המאסר בבתי הסוהר של ורשה, מיסלוביצה וראביץ'. ב-1936, בתקופת שהותו בכלא, הוצא מן המפלגה. בהמשך תקופתו בכלא, במסגרת הטיהורים הגדולים, פורקה המפלגה הקומוניסטית של פולין ומרבית מנהיגיה נשלחו לברית המועצות ונרצחו בה; בזכות מעצרו נמנע גם הוא מגורל זהה.

בדצמבר 1938 שוחרר מהכלא בחנינה שהוענקה לו על ידי הממשלה הפולנית, ובתקופה שעד לפרוץ מלחמת העולם השנייה חי בוורשה ועבד כמנהל חשבונות באחד מהקואופרטיבים הצרכניים.

תקופת מלחמת העולם השנייה

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה והמערכה בפולין עבר ללובלין, שהייתה מזרחית יותר וכבר עמדה להיכבש על ידי הצבא הסובייטי, וזאת כדי להתחמק משירות צבאי בצבא הפולני. הוא שב לוורשה רק לאחר כיבוש כלל שטחי פולין על ידי גרמניה הנאצית וברית המועצות. באוקטובר 1939 עבר לקובל, שהייתה חלק משטחי פולין אותם כבשה ברית המועצות. שם ויתר על אזרחותו הפולנית וקיבל על עצמו אזרחות סובייטית. בקיץ 1941 עבר להתגורר במינסק שהייתה תחת כיבוש גרמניה הנאצית, זאת תוך כדי שהוא שומר על קשר מתמיד עם המודיעין הסובייטי.

ביולי 1943 שב לפולין והצטרף אל הוועד המרכזי של מפלגת הפועלים הפולנית. בינואר 1944 מונה ליושב ראש "המועצה הלאומית הפולנית" (גוף שיצרו הסובייטים בפולין במהלך מלחמת העולם השנייה). בתקופה זו התגלע סכסוך בינו לבין ולדיסלב גומולקה, ששאף להפיכתה של פולין לקומוניסטית בצורה הדרגתית ורצה להכליל במבנים הפוליטיים גם נציגים עממיים שנבחרו בצורה דמוקרטית, בעוד ביירוט רצה לבנות את הקומוניזם בפולין בצורה כוחנית ואלימה, בחסות הצבא האדום והנ.ק.ו.ד.. ביוני 1944 ביירוט שלח מכתב גינוי חריף למזכיר הכללי של הקומינטרן באותה תקופה, גאורגי דימיטרוב, בו הוא האשים את הנהגת מפלגת הפועלים הפולנית, ובמיוחד את העומד בראשה, גומולקה, ב"סיעתיות" (דבר שלטענת סטלין היה "גרוע מפשיזם"), חוסר אחידות מחשבתית ו"אופורטוניזם". כתוצאה מהמכתב העמיק סטלין את שליטתו בהנהגת מפלגת הפועלים הפולנית.

באוגוסט 1944 הפך ביירוט לחבר בפוליטביורו של הוועד המרכזי של מפלגתו. באותו החודש נסע למוסקבה כדי להשתתף בשיחות עם ראש הממשלה הפולנית הגולה סטניסלב מיקולאיצ'יק, שמטרתן הייתה להקים קואליציה משותפת בין הממשלה הגולה לכוחות הקומוניסטיים; השיחות נכשלו בשל הצבת תנאים בלתי אפשריים לקיום הקואליציה מצד ביירוט. באוקטובר נסע למוסקבה לסבב פגישות נוסף עם מיקולאיצ'יק, גם הפעם לא הושג כל הסכם. עיקר המחלוקת בין הצדדים הייתה על שאלת גבולותיה של פולין: אנשי הממשלה הגולה רצו בגבולות המזרחיים שהיו לפולין ב-1939, ואילו הקומוניסטים הפולנים (בהשפעתו של סטלין) רצו בגבול מערבי יותר על בסיס קו קרזון. ב-12 באוקטובר 1944, כאשר עוד היה בברית המועצות, הכריז ביירוט כי "אנחנו כאן מטעם המדינה הפולנית כדי להצהיר שלבוב שייכת לרוסיה".

באפריל 1945 שב למוסקבה ויחד עם הסוציאליסט הפולני אדוארד אוסובקה מוראבסקי חתם עם סטלין על הסכם "ידידות ועזרה הדדית" בין המדינות. הסכם זה נחתם כאשר באותו הזמן התנהל במוסקבה משפט ראווה כנגד 16 בכירים מהממשלה הפולנית הגולה ומהארמייה קריובה, אשר נשפטו לתקופות מאסר. ביירוט קיבל מידע מראש הנ.ק.ו.ד. לגבי משפט הראווה לפני שזה התרחש, אך הוא לא דאג להזהיר את הנשפטים.

לאחר הקונגרס של מפלגת הפועלים הפולנית בדצמבר 1945, הפך ביירוט לחבר הלשכה המדינית של המפלגה והיה לסמן קיצוני בתמיכתו העיוורת בברית המועצות ובסטליניזם.

פעילותו הפוליטית במסגרת הרפובליקה העממית הפולנית

נשיא פולין (1947–1952)

לפני משאל העם של 1946 (שכונה "שלוש פעמים כן", שכן נשאלו בו שלוש שאלות - האם אתה בעד ביטול "הסנאט של פולין", האם אתה בעד רפורמה אגררית, והאם אתה בעד ייצוב גבולה המערבי של פולין על קו נהרות האודר והנייסה; המפלגות הקומוניסטיות תמכו בשלוש הנקודות) - ביירוט וולדיסלב גומולקה, שני המנהיגים של המפלגה, נפגשו עם יועץ סובייטי שהדריך אותם כיצד לבצע זיוף בתוצאות כדי לבסס את שלטון המפלגה וליצור מקסם שווא של דמוקרטיה ותמיכה עממית.

ב-5 בפברואר 1947 נבחר לתפקיד נשיא פולין, בבחירות שתוצאותיהן זויפו אף הן על ידי הקומוניסטים בהוראת ברית המועצות.

בקיץ 1948 התגלע סכסוך נוסף בין מנהיגי מפלגת הפועלים הפולנית גומולקה וביירוט, הפעם סביב הסנקציות שהטילה ברית המועצות נגד המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה בראשות יוסיפ ברוז טיטו, לאחר שהאחרון ניתק קשריו עם ברית המועצות ועם סטלין באותה שנה. גומולקה התנגד לסנקציות, אך ביירוט הביע שוב תמיכה מלאה בפעולותיו של המשטר הסובייטי.

במהלך ביקור בקרמלין הסובייטי ב-15 באוגוסט 1948, העניק סטלין את אישורו להדחת גומולקה מראשות המפלגה. מליאת הוועד המרכזי של מפלגת הפועלים הפולנית הדיחה אותו ב-31 באוגוסט 1948; במהלך המליאה נשא ביירוט נאום בו תקף בחריפות את גומולקה בעוון "סטייתו הימנית-לאומנית". ביירוט מונה במקומו לתפקיד מזכיר המפלגה, ונותר בתפקיד זה גם לאחר האיחוד של מפלגת הפועלים הפולנית עם המפלגה הסוציאליסטית הפולנית ויצירת מפלגת הפועלים הפולנית המאוחדת ב-22 בדצמבר 1948.

המציאות החדשה בה גומולקה גורש בבושת פנים מן המפלגה בשל "סטייה מחשבתית", הובילה ל"טיהור" המפלגה מתומכיו של גומולקה ולשליטה מוחלטת של האגף הסטליניסטי הנוקשה בתוך המפלגה. בנוסף גדל גם מספרם של היועצים הצבאיים הסובייטים בצבא הפולני ובממשל. החשוב שבהם, קונסטנטין רוקוסובסקי, שהיה מרשל ברית המועצות, מונה ב-6 בנובמבר 1949 לתפקיד "שר ההגנה" של פולין, דבר שסימל את הידוק השליטה הסובייטית בפולין.

ב-2 באוגוסט 1951 הוביל ביירוט למעצרו של גומולקה.

ב-22 ביולי 1952 אימץ את החוקה הפולנית החדשה, שפותחה על ידי ועדה מיוחדת בראשותו (ונכתבה לאור המודל של החוקה הסטליניסטית מדצמבר 1936). בחוקה נרמסו עקרונות דמוקרטיים בסיסיים כמו הפרדת רשויות, והחוקה הכריזה על פולין כרפובליקה עממית הנשלטת על ידי מפלגת הפועלים הפולנית המאוחדת. בחוקה נוצרה משרת "ראש ממשלת פולין", וביירוט נבחר לשמש בתפקיד זה.

ראש ממשלת פולין (1952–1956)

בתפקידו כראש ממשלה המשיך ביירוט ליישם את תהליכי ה"סובייטיזציה" של פולין. ביירוט היה אחראי על הפשעים הרבים שביצעה המערכת הקומוניסטית הפולנית בשנים אלו, בהם הפעלת הדיכוי כנגד יריביה הפוליטיים של מפלגת הפועלים, ובנוסף הוא נשא באחריות ישירה (כנשיא ועדת הביטחון של הוועד המרכזי של המפלגה) לרדיפתם והוצאתם להורג של פעילים למען עצמאותה של פולין. הוא גם פיקח באופן אישי על חקירות של חיילי הצבא הפולני. מתוך נתונים חלקיים, בעת שלטונו הוצאו להורג כ-2,500 איש. הקרבנות היו בעיקר אנשי הארמייה קריובה ואנשים שהיו מקושרים אל הממשלה הפולנית הגולה. התעמולה הקומוניסטית כינתה אותם בשם "המחתרת הריאקציונרית".

בנוסף, בתקופתו כ-200 אלף איש היו לקרבנותיו של הדיכוי הממשלתי; על פי נתונים רשמיים (שהיו מסווגים אז) באמצע שנת 1952 היו 49,500 אסירים פוליטיים בבתי הכלא הפולניים ובנוסף היו כ-2,500 איש בבתי סוהר נפרדים ל"עבריינים פוליטיים צעירים". בין השנים 1949-1952 נשלחו 46,700 איש למחנות עבודה בכפייה, וב-1954 לבדה נשלחו עוד 84,200 איש למחנות אלו.

על פי הערכות מ-2007, בין השנים 1944-1956 היו בבתי הכלא בפולין בין 350 ל-400 אלף אסירים מסיבות פוליטיות (כ-100 אלף מהם נאסרו בתקופת שלטונו של ביירוט בין 1948-1956). בתקופת שלטונו, כמיליון עובדים נידונו לקנסות בסכומים שונים בשל כישלונם לפעול על פי "משמעת העבודה הסוציאליסטית". גם הכמורה הפולנית סבלה מרדיפה ודיכוי בתקופה זו, כאשר בסוף 1951 היו במעצר כ-900 כמרים וב-1953 היה ביירוט אחראי ישיר למעצרו של ראש הכנסייה הקתולית בפולין, החשמן סטפן וישינסקי. המשרד הפולני לביטחון פנים הכין באותה תקופה רשימה ארוכה של "אויבי משטר פוטנציאליים"; בינואר 1953 היו ברשימה זו כ-5.2 מיליון אזרחים וב-1954 היו בה למעלה מ-6 מיליון איש.

גם לאחר מותו של סטלין ב-1953, שלטונו של ביירוט המשיך לשמור על עקרונותיו. בתקופת שלטונו תמך ביירוט בהחמרת העונשים על נטילת חלק ב"פשעים כלפי השלטון"; בעוון הפצת בדיחות פוליטיות או ביקורת מופגנת כלפי המנגנון הקומוניסטי הפולני ומנהיגיו העונש היה בין 5 ל-10 שנות מאסר בפועל. עונשים אלו היו בתוקף עד לשנת 1969. על מעשים אלו נידונו למספר שנים בכלא אלפי בני אדם; רק בפברואר 1950 נידונו למאסר על כך 4,500 איש, כאשר 58% מתוכם היו איכרים ופועלים.

מותו

קברו של ביירוט בבית הקברות פובונזקי, 2004

בפברואר 1956 הוזמן ביירוט למוסקבה כאורח הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית. בוועידה זו נאם ניקיטה חרושצ'וב את נאומו הסודי, בו הוקיע את פולחן האישיות שהנהיג יוסיף סטלין ואת פשעיו הרבים בכל תקופת שלטונו.

ב-12 במרץ 1956, בעודו במוסקבה, נפטר ביירוט. יומיים לאחר מכן הועברה גופתו לוורשה, שם הושם לראווה לציבור בבניין הוועד המרכזי של מפלגת הפועלים הפולנית המאוחדת. בלווייתו שנערכה זמן קצר לאחר מכן, נשא אדווארד אוחאב את נאום האבל המרכזי. ב-20 במרץ 1956 נבחר אוחאב להחליף את ביירוט בתפקיד המזכיר הכללי של הוועד המרכזי במפלגה.

עם מותו של ביירוט באה לסיומה תקופת הסטליניזם ברפובליקה העממית הפולנית, והחלו תהליכי דה-סטליניזציה שכללו את "טיהור" המפלגה ממקורביו של ביירוט ומסטליניסטים אדוקים אחרים.

נסיבות מותו של ביירוט נותרו בלתי ברורות. הרופאים ממרפאת הקרמלין שהגיעו אליו ראשונים טענו כי מת מ"משהו על קו הגבול של שפעת ודלקת ריאות". מאוחר יותר נטען באופן רשמי כי סיבת המוות המיידית הייתה תסחיף ריאתי. סיבה נוספת שנמסרה למחרת מותו לגבי נסיבות המוות, ברדיו הפולני, הייתה התקף לב.

שמועות רבות נפוצו לאחר מכן על נסיבות מותו. חלקן טענו כי מת כתוצאה מהרעלתו על ידי גורמים סובייטים בכירים שראו בו כמכשול לתהליכי הדה-סטליניזציה שהם רצו ליישם בכלל המדינות הקומוניסטיות. חלק מן השמועות טענו כי התאבד בעקבות מה ששמע בנאומו הסודי של חרושצ'וב. אחרים טענו כי נורה למוות על ידי חבר הפוליטביורו הפולני והסוכן הסובייטי פרנצ'ישק מזור שנשלח בפקודתם של הפולנים או בפקודת המנהיגים הסובייטים.

כיום נראה כי גורם המוות היה ככל הנראה בריאותו הלקויה של ביירוט, שסבל מאז 1955 מטרשת עורקים מתקדמת, דלקת ריאות ומחלות כליות שונות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בולסלאב ביירוט בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25182310בולסלאב ביירוט