בודניב
| סמל בודניב סמל בודניב | |
| מדינה |
 מרוקו |
|---|---|
| מחוז | דרעה-תאפילאלת |
| פרובינציה | א-רשידיה |
| שטח | 6.74 קמ"ר |
| גובה | 950 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 11,373 (2014) |
| ‑ צפיפות | 1,678 נפש לקמ"ר (2014) |
|
(למפת מרוקו רגילה) | |
בודניב (בערבית: بوذنيب; בברברית: ⴱⵓⴷⵏⵉⴱ) היא עיירה ברברית במחוז דרעה-תאפילאלת בהרי האטלס במזרח מרוקו, סמוך לגבול עם אלג'יריה. בבודניב התקיימה קהילה יהודית גדולה עד מבצע יכין.
גאוגרפיה ואקלים
בודניב שוכנת כ-88 ק"מ מזרחית לבירת המחוז א-רשידיה, על גדותיו של נחל קיר (גיר) (אנ').
האקלים בבודניב הוא מדברי וכמות המשקעים הממוצעת הוא כ-100–120 מ"מ בשנה.
היסטוריה
המקום שבו קיימת היום בודניב היה מימי קדם מקום חנייה לנוודים, בשל קיבוץ עצי דקל שהיו בו שהעניקו צל רב. אט אט הפך המקום ליישוב קבע. בעשורים הראשונים של המאה ה-20, הציבו השלטונות הצרפתיים חיל מצב בבודניב, שהיווה מרכיב חשוב בהתפתחות העירונית של המקום, אך גם בסיס נרחב להתנגדות מרוקאית לאומנית לשליטה הצרפתית במרוקו.
אוכלוסיית בונדניב גדלה בקצב מהיר, בזכות התיישבות קבע של נוודים ובזכות עיור של כפריים מרחבי האטלס.
בשנות מלחמת העולם השנייה הקים משטר וישי מחנה ריכוז בבודניב, שבו נכלאו יהודים ממרכז אירופה וכן צרפתים קומוניסטים ותומכי דה-גול[1]. המחנה הוקם בתחילת 1941 ונסגר בנובמבר 1942[2]
בבודניב קיימים ארבעה בתי ספר יסודיים, חטיבת ביניים אחת, בית ספר תיכון אחד, ואצטדיון כדורגל המשרת את קבוצת הכדורגל המקומית.
הקהילה היהודית
הקהילה היהודית בבודניב זכתה לפרסום לאחר שבשנת 1920 הגיעו אליה האחים הרבנים ישראל ויצחק אביחצירא, אשר נמלטו מעירם ריסאני בשל המצב הביטחוני הרעוע בה, והפכו למנהיגי הקהילה היהודית בבודניב. רבי ישראל שכיהן כרב העיר ומחוז תאפילאלת, ייסד בבודניב מחדש את ישיבת "אביר יעקב" שבה עשרות תלמידים, מהם שכיהנו אחר כך במשרות רבניות חשובות. באותה התקופה, הייתה בודניב למרכז התורני העיקרי במחוז[3].
למורת רוחם של הרבנים אבוחצירא, הוקם בבודניב בית ספר של רשת אליאנס. על פי המסופר, רבי ישראל אבוחצירא הפעיל לחץ כבד על ההורים ששלחו את ילדיהם לבית הספר, ובעקבות כך הוציאו ההורים את ילדיהם ממנוף והוא נסגר[4].
רבי יצחק עזב את בודניב בשנת 1936, ועבר לארפוד. רבי ישראל עזב את בודניב לראשונה בשנת 1922, עז עלה לארץ ישראל. הוא שב לבודניב לאחר כשנה. הוא עזב את בודניב שוב בשנת 1933 ועלה לארץ ישראל, ושב לבודניב שנית. בשנת 1939 עזב סופית את בודניב, ועבר גם הוא לארפוד.
אחרי עזיבת הרבנים אבוחצירא, שימש כרב בבודניב רבי יחיא שניאור, תלמיד רבי ישראל אבוחצירא. לאחר עלייתו לארץ בשנות ה-60 כיהן כרב שכונת מוסררה בירושלים[5].
חכמים נוספים מבני משפחת אבוחצירא שפעלו בבודניב היו רבי מכלוף אדהאן ובנו רבי יחיא[6], וכן רבי אבא אבוחצירא, בנו של רבי יצחק אבוחצירא, שקבור בבודניב.
הקהילה היהודית בבודניב התקיימה עד לשנות ה-60 של המאה ה-20, אז עלו אחרוני היהודים מבודניב לישראל במסגרת מבצע יכין. בית הקברות היהודי בבודניב שמור היטב עד היום, וקברי הצדיקים שבו מהווים מוקד משיכה לתיירים.
הערות שוליים
- ^ מחנות עבטדה בכפייה במרוקו
- ^ Prison camps as recognised under the Article 2 Agreement with the Jewish Claims Conference
- ^ מאיר נזרי, קהילות תאפילאלת סג'למסה, חלק שלישי עמ' 426
- ^ הרב ברוך אבוחצירא, הסבא קדישא אדמור סידנא בבא סאלי חלק א עמ' קעה-קעז
- ^ חכם יחיא שניאור, אתר "החכם היומי"
- ^ רבי יחיא אדהאן, אתר מורשת מרוקו
