מבצע יכין

מבצע יכין, שנקרא גם עליה ג', היה מבצע להעלאת יהודי מרוקו. המבצע החל ב-כ בכסלו תשכ"ב, 28 בנובמבר 1961 ונמשך עד שנת 1964, ובמסגרתו עלו למדינת ישראל כ-80 אלף יהודים.

מבצע זה התבצע מתוך הסכם חשאי עם חסן השני מלך מרוקו, שהרשה ליהודים לעזוב את מרוקו, בתנאי שיעדם המוצהר אינו ישראל והגוף שמטפל בהגירה אינו גוף ציוני. ארגון ההגירה שנבחר היה היא"ס (H.I.A.S. – Hebrew Sheltering and Immigrant Society). ממשלת ישראל שילמה 50 דולר עבור יציאתו של כל עולה.

רקע

התארגנות ציונית החלה במרוקו כבר בשנת 1900, והחל בשנת 1921 השתתפו נציגי יהדות מרוקו בקונגרסים הציוניים. עד שנת 1956 עת קיבלה מרוקו עצמאות מצרפת.

עם פרוץ המאבק על עצמאות מרוקו התעוררה בישראל דאגה לשלום יהודיה. התקרבות מרוקו אל העולם הערבי ואל הליגה הערבית גרמה לשינוי ביחסה ליהודים, והאנטישמיות בה גברה. מדינת ישראל, הרואה עצמה אחראית ליהודים בתפוצות, עמדה בפני האתגר של התמודדות עם המציאות החדשה במרוקו והצורך להכשיר את יהודיה לקחת את גורלם בידיהם ולהתכונן לבאות.

האנשים שעבדו והעבירו את יהודי מרוקו לישראל "המסגרת"

הפעילים היו צעירים מיהודי מרוקו, מגויסים מקרב תנועות הנוער החלוציות ובוגריהן. אחרי שבוגרי התנועות מהערים החשובות במרוקו נשבעו אמונים למדינת ישראל ועם ישראל על דגל ישראל ועליו ספר תנ"ך ואקדח, החלו ההתארגנויות הראשונות לעליה. הצעירים קיבלו הרצאות בחיק הטבע, וכך הוקם הגרעין הראשון של השומר הצעיר, גרעין "סוללים" שתכנן עלייה ישר לאחד הקיבוצים בארץ ישראל.

תנועות הנוער החלוציות היו הבסיס ממנו נשאבו אותם חברים רגישים ומסורים ביותר שעסקו בעליה הבלתי לגלית ב"מקהלה" (הכינוי לארגון שטיפל בעליה הבלתי לגלית) ובמשימות סודיות נוספות. כאשר שלטונות מרוקו החליטו להקשות על היהודים לצאת את מרוקו וצמצמו כמעט לאפס את מתן הדרכונים ליהודים נכנסו לפעולה הארגונים היהודיים והחלו להנפיק דרכונים מזויפים והוקם מערך של צעירים שדאגו להעביר בבטחה את העולים עד לחוף הים שם המתינו להם סירות אשר הובילו אותם לאוניות קטנות שעגנו בגיברלטר או בספרד, משם הפליגו לארץ ישראל. כך הועברו 250 ילדים לישראל במסגרת עליית הנוער. אחר כך בקשו הורי הילדים להצטרף לבניהם בישראל. ההוראות היו להיפטר ככל האפשר מרכושם מבלי לעורר חשד בקרב שכניהם המוסלמים, ולעזוב את מרוקו עם מזוודה אחת בלבד.

כרוז "המסגרת"

בחודש יולי 1954 הוטלה על המוסד הישראלי, בשיתוף עם מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית, המשימה להקים במרוקו מחתרת יהודית להגנה עצמית. את הכשרת המגויסים בישראל ארגן שלמה חביליו שעמד בראש משלחת של כ-20 שליחים, ופיקד על הפעילות עד 1961. ראשוני השליחים של "המוסד" הגיעו למרוקו בחודש אוקטובר 1955. בחודש נובמבר 1955 הוקמו בקזבלנקה החוליות הראשונות של הארגון להגנה עצמית - "גונן". בחודש ינואר 1956 הוקמה "המסגרת" כשם צופן למחתרת היהודית במרוקו. לצד השליחים הישראלים פעלו ב"מסגרת" מגויסים מיהודי מרוקו – צעירים שגויסו מקרב תנועות הנוער החלוציות ובוגריהן. צעירים אלה, כמו מפקדיהם הישראלים, היו נתונים עקב פעילותם בסכנה מתמדת. עם קבלת העצמאות הופסקה העלייה הרשמית ממרוקו והיהודים יכלו לצאת רק בדרכים בלתי לגאליות. אלפי יהודים יצאו באופן זה, עד טביעתה הטראגית של אוניית המעפילים "אגוז" ב-13 בינואר 1961.

לאחר טביעת "אגוז" הופצו כ- 10,000 כרוזי מחאה במרוקו במבצע "בזק", שנעשה בתכנון "המסגרת" ובהדרכת אנשיה. במבצע זה השתתפו רבים מחברי תנועות הנוער הציוניות במרוקו. בכרוז נכתב:

לאחינו היהודים במרוקו ארבעים וארבעה מאחינו בעלי דחף עז לחיות בארץ הקודש, מלאי תקוות לעתיד טוב יותר נעלמו במצולות ים. רק מעטים זכו להיקבר לפי מנהגינו, כאשר היתר נעלמו במעמקי הים. משפחותיהם, כל העם היהודי מבכים את אובדנם. תקווה עתיקת יומין מזה 2000 שנים, דוחפת את היהודים לעזוב בכל דרך אפשרית ובכל האמצעים העומדים לרשותם, לכיוון ציון וירושלים. אבדה כל אפשרות למצוא ביטחון במרוקו העצמאית. קיימת אפשרות, שארמון בית המלוכה אינו מעורב בגל האנטי יהודי המתפתח ברגעים אלה. אנחנו יודעים שהאנטישמיות נוגדת את עקרונות האסלאם. אבל, ישנם גורמים שהחליטו בסוד לרדוף אותנו ולהעליב אותנו. על כל אלה לדעת, שסופם יהיה מר מעמלק והמן עד היטלר ואייכמן. הדרך היא ארוכה, מאלה שהוכו על ידי הגורל. אנחנו לא לבד! כל קהילות ישראל ברחבי העולם, מבכים את המתים ונלחמים למען זכויותינו וחירויותינו. ראו נא! את עוצמת תגובת העיתונות בעולם כולו ובארגונים היהודים והלא יהודים בבתי המחוקקים. מחר יום השלושים לאבל, הבה נתאחדה בשתים עשרה בצהריים, במשך שתי דקות דומייה, לזכרם של החללים. זו הפגנתנו הראשונה! אל תאבדו את אומץ לבכם! הישארו חזקים ונועזים! הקרב למען זכויותינו וחירויותינו ממשיך!

כמה ממפיצי הכרוזים נתפסו בשעת מעשה ונאסרו, ובעקבותיהם נאסרו גם רבים מפעילי "המסגרת", נחקרו ועונו באכזריות על ידי כוחות הביטחון המקומיים. שניים מהם, רפי ועקנין ומרסל רוימי, מתו בעקבות העינויים הקשים והוכתרו להרוגי מלכות. המבצע, חרף תוצאותיו הקשות, העלה מחדש את נושא העלייה לארץ ישראל על סדר היום של יהדות מרוקו, העלה את קרנה של המדינה ורוח אחרת, של כבוד עצמי גאווה וביטחון החלה לנשוב בקרב יהודי מרוקו.

ראו גם

• מבצע מוראל
• יהודית יחזקאלי גלילי אשת סוד

קישורים חיצוניים

• הדרך ממרוקו לישראל מאת דן כנפו (באנגלית)
• הדרך ממרוקו לישראל מאת דן כנפו (עברית)
• מסמכים בארכיון המדינה הנוגעים למבצע יכין
• ההסכם החשאי עם מלך מרוקו, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
• שמחה אהרוני, יהדות מרוקו: תחקיר מספרי לתקופה מ־27.11.61 עד 31.12.64, פריז, 1965

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34292895מבצע יכין