באיסה

המבנים המונומנטליים מתקופת הרנסאנס של באיסה ואובדה

**אתר מורשת עולמית**
	הקתדרלה של באיסה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2003, לפי קריטריונים 2, 4
מדינה	ספרד

באיסה
Baeza
	צילה של הקתדרלה מוטל על סמטאות העיר
	צילה של הקתדרלה מוטל על סמטאות העיר
מדינה	ספרד
קהילה אוטונומית	אנדלוסיה
מחוז	חאאן
שטח	194 קמ"ר
גובה	769 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	16,163 (2015)
‑ צפיפות	83.45 נפש לקמ"ר (2015)
אזור זמן	UTC +1
	http://www.baeza.es/baeza/
	(למפת ספרד רגילה) מדריד ברצלונה בילבאו חיחון סרגוסה ואיאדוליד מאלגה קורדובה סביליה גרנדה פלמה מורסיה ויגו ולנסיה מרידה צרפת צרפת פורטוגל מרוקו אלג'יריה באיסה

באֵיסה (בספרדית: Baeza) היא עיר בדרום ספרד, במחוז חאאן (Jaén) שבקהילה האוטונומית של אנדלוסיה. העיר נמצאת 38 ק"מ צפון מזרחה מחאאן ו-90 ק"מ צפונה מגרנדה. באיסה, יחד עם העיר השכנה אובדה מהוות דוגמה אופיינית לבנייה ספרדית בסגנון הרנסאנס במאה ה-16. בשל כך הוכרזו ב-2003 כאתר מורשת עולמית.

גאוגרפיה

באיסה ממוקמת במרכזה של פרובינציית חאאן. היא נמצאת בגובה 769 מטר מעל פני הים, על גבעה גבוהה המהווה חלק מרמת אובדה (Loma de Úbeda). רמה המפרידה בין עמקי נהר הגואדלקיווויר מצפון ונהר הגוודלימאר בדרום.

היסטוריה

בקרבת באיסה התקיים יישוב איברי מבוצר במאות הרביעית והחמישית לפניה"ס.

בתקופה הרומית נקראה ויוטיה Vivatia (ואולי ביאטיה Beatia) ונכללה בפרובינקיה היספניה טארקוננסיס. חשיבותה של ויוטיה בתקופה הרומית הייתה במיקומה על הדרך בין מכרות הכסף שבהרי סיירה מורנה לנמלי הים התיכון.

בתקופה הוויזיגותית הייתה בירת דיוקסיה.

תקופת השלטון המוסלמי הייתה תקופת פריחה, שרידים מתקופה זו הם השערים "חאאן" ו"אובדה".

עם התפוררות ח'ליפות קורדובה, בתקופת הטאיפות שהחלה בשנת 1131, עברה באיסה בין שליטים שונים, כולל מלכים נוצריים. בשנת 1147 נכבשה על ידי אלפונסו השביעי, מלך לאון. כעבור עשר שנים, ב-1157, נכבשה מחדש על ידי המוסלמים בראשות עבד אל-מואמין הח'ליף הראשון משושלת אל-מוואחידון. ב-1212 הוקמה טאיפת באיסה שהעיר באיסה הייתה בירתה. אמיר הטאיפה היה עבדאלה אל באייסי, יליד באיסה שאף כונה "הבאיסי".

התקופה המוסלמית בבאיסה הסתיימה סופית בשנת 1248^[1]. באותה שנה בוטלה הטאיפה, ובאיסה סופחה לממלכת קסטיליה. התושבים המוסלמים גורשו ועברו לגרנדה. לבאיסה הוענקו הטבות במסגרת "הצ'ארטר של קואנקה" במטרה למשוך אוכלוסייה נוצרית מצפון המדינה.

המאות ה-15 וה-16 היוו תקופות פריחה לכלכלת העיר, מה שאפשר את הבניה המונומנטלית שהיוותה בסיס להכרזת העיר כאתר מורשת עולמי. ב-1551 הוקם בה בית דפוס. ב-1595 נוסדה בה אוניברסיטה (נסגרה במאה ה-19).

המאה ה-17 הייתה תקופת שפל כלכלי, בדומה למצב בספרד כולה, אלא שבאיסה לא התאוששה מהשפל הזה. לכך נוספה רעידת האדמה של 1755 בה נהרסו רבים מבתי העיר.