אתרי ג'ומון בצפון יפן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אתרי ג'ומון בצפון יפן
北海道・北東北の縄文遺跡群
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2021, לפי קריטריונים 3 ו-5
מדינה יפןיפן יפן
שטח האתר 1,419 דונם
שטח אזור החיץ 9,848 דונם
קואורדינטות 41°03′56″N 140°33′08″E / 41.065556°N 140.552217°E / 41.065556; 140.552217

אתרי ג'ומון בצפון יפןיפנית: 北海道・北東北の縄文遺跡群) הם 17 אתרים ארכאולוגיים מתקופת ג'ומון באי הוקאידו ובצפון חבל טוהוקו בצפון האי הונשו ביפן שהוכרזו ב-27 ביולי 2021 אתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו. תקופת ג'ומון מייצגת "אורחות חיים ישיבים טרום-חקלאיים ותרבות רוחנית מורכבת של אנשים פרהיסטוריים".[1]

רקע

תקופת ג'ומון היא התקופה השנייה בפרהיסטוריה של יפן אחרי התקופה הפלאוליתית ביפן וזמנה עד 300 לפנה"ס. במהלכה אוכלסה יפן באוכלוסייה מגוונת של ציידים-לקטים ואוכלוסיית חקלאים מוקדמת שהתאחדה באמצעות תרבות ג'ומון משותפת, שהגיעה לדרגה ניכרת של התיישבות קבועה ומורכבות תרבותית. השם ג'ומון הוא תרגום ליפנית של המונח באנגלית "cord-marked" ("מוטבע בחוט") שנתן הארכאולוג והזואולוג האמריקני אדוארד מורס (אנ') לסגנון של כדים שהתגלו בשנת 1877. סגנון עיצוב הכדים בתקופת ג'ומון אופיין בלחיצת חוטים לפני השטח של החימר הלח, והוא מקובל בדרך כלל בין כלי החרס העתיקים ביותר בעולם בעולם.

17 האתרים הארכאולוגיים שבאתר המורשת העולמית כוללים אתרי התיישבות, קבורה, טקסים ופולחן שהם שרידים של חברה ייחודית של ציידים-דייגים-לקטים שחיו ביישובי קבע לאורך התקופה. שישה אתרים שוכנים בדרום-מערב מחוז הוקאידו על האי באותו שם, ושמונה במחוז אאומורי, שניים במחוז אקיטה ואחד במחוז איווטה בצפון חבל טוהוקו בצפון האי הונשו.

האזור בצפון יפן שבו שוכנים אתרים אלו מגוון מבחינה טופוגרפית וכולל הרים, גבעות, מישורים ושפלות כמו גם לשונות ים, אגמים ונהרות ושפע מים. האקלים הממוזג והקריר יצר תנאים לבית גידול של יערות עצים רחבי עלים נשירים שסיפקו מזון זמין בצורת ערמונים ואגוזי מלך. ביערות רעו איילים וחזירי בר אותם צדו התושבים. מפגש בין זרמי ים קרים וחמים יצר תנאים אידיאליים לדיג בים. בנוסף, נוהגים דגי אלתית וטרוטה לשחות במעלה הנהרות למטרת רבייה. תנאים אלו של מזון מוטח בשפע אפשר לילידים של צפון יפן לנהל אורח חיים של התיישבות קבע, כפי שמעידים כלי החרס שהשאירו אחריהם. במשך אלפי השנים הבאות המשיכו הילידים את אורח החיים של ציידים-דייגים-לקטים מבלי שנאלצו לעבור לחקלאות, תוך שהם מתאימים את עצמם לשינויים שחלו בתקופה ארוכה זו באקלים ולעלייה ולירידה בפני הים.[2]

כבר בשלב מוקדם מאוד של התקופה פיתחו הילידים תרבות רוחנית מורכבת המתבטאת בתרבות חומרית שכללה סירים מכוסים בלכה, לוחות חרס עם טביעות רגליים וצלמיות בעלות עיניים לטושות שקיבלו את הכינוי דוגו (אנ'). הם הכינו קברים וגם יצרו אתרים פולחניים, תלוליות עפר מלאכותיות ומעגלי אבנים גדולים שהגיעו לקוטר של יותר מ-50 מטרים.[3] מעגלים אלו שימשו לטקסים ולפולחנים, מקומות לפולחן אבות וסגידה לטבע. משערים שהתושבים הקדמונים שמרו על קשרים חברתיים לאורך הדורות ובתוך היישובים.[2]

המקומות אותם בחרו התושבים הקדומים ליישב היו קרובים למקורות מחייתם ומדגימים את השקפת העולם שלהם. על מנת להבטיח מזון נבחרים מקומות שונים: סמוך לנהרות שבם אפשר היה ללכוד אלתית, ליד החוף שבו אפשר היה ללכוד רכיכות למאכל, או בסמוך למקבצים של עצים שמהם אפשר היה לאסוף אגוזים או פירות יער. במהלך השנים פיתחו הילידים כישורים לציד או לליקוט על פי סוג המזון שבו התמחו. הם התאימו עצמם לשינויים בגובה פני הים. אם פני הים עלו הם הקימו את היישובים במקום גבוה, ואם פני הים ירדו הם הקימו את היישובים על קו החוף.[2]

נוהגים לחלק את התיישבות הקבע לשלושה שלבים: הופעה (emergence), התפתחות (development) ובשלות (maturity). 17 האתרים הכלולים באתר המורשת מסודרים בסדר כרונולוגי ומסווגים לשישה שלבים באמצעות חלוקה של כל אחד משלושת השלבים לשני תת-שלבים כדלהלן: הופעת ההתיישבויות (אתר אחד); המתקנים בהתיישבות עברו חלוקה (אתר אחד); המתקנים בהתיישבות הפכו מגוונים (שלושה אתרים); הופעת יישובים בעלי מרכז מוגדר (שלושה אתרים); הופעת מרכזי פולחן ומקומות קבורה (ארבעה אתרים); והפרדה בין מקומות פולחן ומקומות קבורה (חמישה אתרים). ששת תת-שלבי פיתוח אלו מקבילים לשלבי הכרונולוגיה המקובלת של תקופת ג'ומון: התחלי (incipient), התחלתי (initial), מוקדם (early), תיכון (middle), מאוחר (late) וסופי (final).[3]

טבלת האתרים

מספר מזהה[4] אתר רשות מקומית מחוז שטח
בדונם
אזור חיץ
בדונם
תיאור תמונה קואורדינטות ACA (אנ')
1632-001 אתר אודאי יאממוטו (אנ')
大平山元遺跡
סוטוגאהמה (אנ') אאומורי 7 491 כלי חרס עתיקים ביותר 41°04′02″N 140°33′18″E / 41.067288°N 140.554973°E / 41.067288; 140.554973 (Ōdai Yamamoto Site) [1]
1632-002 אתר קאקינושימה (אנ')
垣ノ島遺跡
הקודאטה הוקאידו 76 535 התיישבות על מצוק מעל הים, בה נמצאו בורות מגורים, כלי חרס מצופים בלכה ולוחות חרס עם טביעות רגליים. 41°55′44″N 140°56′51″E / 41.928861°N 140.9475°E / 41.928861; 140.9475 (Kakinoshima Site) [2]
1632-003 אתר קיטאקוגנה (יפ')
北黄金貝塚
דאטה (אנ') הוקאידו 144 320 ערימת פסולת גדולה הכוללת שרידי רכיכות עצמות דגים, דובי ים ולווייתנים, בית חפור וכלי אבן. 42°24′07″N 140°54′38″E / 42.40203392°N 140.91064837°E / 42.40203392; 140.91064837 (Kitakogane Site) [3]
1632-004 אתר טאגויאנו (אנ')
田小屋野貝塚
צוגארו (אנ') אאומורי 63 2,615 אתר המתוארך עד 2,500 לפנה"ס ערימת פסולת גדולה הכוללת שרידי רכיכות, עצמות עופות, בית חפור ו-50 צמידים מצדפות. 40°53′17″N 140°20′21″E / 40.888176°N 140.339233°E / 40.888176; 140.339233 (Tagoyano Site) [4]
1632-005 אתר קאמגאוקה (אנ') צוגארו (אנ') אאומורי 101 האתר, המתוארך בין 1,000 ל-300 לפנה"ס, שוכן על רמה בגובה 18 מטרים מעל שפלה ביצתית. האתר מכיל בתים חפורים, בית קברות עם תלים וקברים חפורים שהכילו מנחות קברים רבות, כולל חלקי כלי חרס גמורים ובלתי גמורים, צלמיות חרס, חפצי לכה וחרוזי ירקן בסגנון ייחודי. אחד החפצים המפורסמים ביותר שנמצאו היה פסלון חימר גדול (דוגו (אנ')), שהתגלה בשנת 1887. ומכונה פסלון "שאקוקי דוגו" (בתמונה בתבנית למעלה). 40°53′06″N 140°20′22″E / 40.884895°N 140.339569°E / 40.884895; 140.339569 (Kamegaoka Burial Site) [5]
1632-006 אתר פוטאצומורי (אנ')
二ツ森貝塚
שיצ'ינוהה (אנ') אאומורי 43 419 האתר, המתוארך ל-3,500 עד 2,000 לפנה"ס, שוכן על רמה בגובה 30 מטרים מעל אגם, שהיה מפרץ של האוקיינוס בתקופה זו. באתר נתגלו ערימות פסולת ובה קונכיות, עצמות דגים, עופות ויונקים המעידים על התזונה של התושבים, כמו כן התגלו בתים חפורים, כלי חרס, חפצים מירקן ואובסידיאן (המעידים על סחר עם מקומות אחרים) וחפצי עצמות מגולפים. 40°44′54″N 141°13′47″E / 40.74845883°N 141.22984087°E / 40.74845883; 141.22984087 (Futatsumori Site) [6]
1632-007 אתר סאננאי-מרויאמה (אנ')
三内丸山遺跡
אאומורי אאומורי 235 697 האתר, המתוארך עד 2,200 לפנה"ס, שוכן על מדרגת נהר (אנ') בגובה 20 מטרים מעל הנהר אוקידאטה. זהו אתר הג'ומון הגדול ביותר שהתגלה ביפן, והתגלו בו כ-500 בתים חפורים, שרידים לבתים ארוכים, ומחסנים חפורים או על פני הקרקע. כמו התגלו ערימות פסולת עם קונכיות ועצמות, אתרי קבורה, כלי חרס, כלי אבן, כלי עצם וחפצים מירקן ואובסידיאן (המעידים על סחר עם מקומות אחרים). באתר, המתפקד כמוזיאון פתוח, שוחזרו מבנים מתקופה זו. 40°48′40″N 140°41′55″E / 40.81103046°N 140.69849073°E / 40.81103046; 140.69849073 (Sannai Maruyama Site Site) [7]
1632-008 אתר אופונה (אנ')
大船遺跡
הקודאטה הוקאידו 35 183 האתר, המתוארך ל-3,500 עד 2,000 לפנה"ס, שוכן על חוף האוקיינוס והתגלו בו כ-100 בתים חפורים, ערימות פסולת וכלי חרס שמקורם באתרים אחרים באתרי הקבורה. 41°57′29″N 140°55′27″E / 41.95794955°N 140.9243044°E / 41.95794955; 140.9243044 (Ōfune Site) [8]
1632-009 אתר גושונו (אנ')
御所野遺跡
איצ'ינוהה (אנ') איווטה 55 655 האתר, המתוארך ל-2,500 עד 2,000 לפנה"ס, שוכן על מדרגת נהר (אנ') מעל הנהר מבאצ'י. התגלו יסודות ל-800 בתים חפורים בשתיים או שלוש קבוצות, הממוקמות ממזרח וממערב לאזור טקסי מרכזי המכיל נקרופוליס ומבנים פולחניים. תלי עפר בקרבת מקום הניבו עצמות של בעלי חיים שרופים, זרעים, שברי חרס וכלי אבן. ביישוב המרכזי יש שני מעגלי אבנים, בקוטר של 80 מטר ו-50 מטר, סביב בורות קבורה, מוקפים במה שנראה כחורי עמודים ליצירת עמודים ולתמוך במבנים פולחניים. בחלקו הדרומי של שטח זה תל שבתוכו התגלו כמות גדולה של כלי חרס, כלי אבן ושרידי עצמות וצמחים שרופים. 40°11′53″N 141°18′23″E / 40.19815136°N 141.30645834°E / 40.19815136; 141.30645834 (Goshono Site) [9]
1632-010 אתר איראה (יפ')
入江・高砂貝塚|入江貝塚
טויאקו (אנ') הוקאידו 24 340 האתר, המתוארך ל-3,500 עד 800 לפנה"ס, שוכן בגובה 10 עד 20 מטרים מעל מפרץ אוצ'יאורה (אנ'). ערימת פסולת ובה התגלו שרידי עצמות אדם מתקופות שונות, וכן יסודות של בתים חפורים וקברים חפורים. 42°32′50″N 140°46′13″E / 42.54710056°N 140.77019889°E / 42.54710056; 140.77019889 (Irie Site) [10]
1632-011 אתר טקאסגו (יפ')
入江・高砂貝塚
טויאקו (אנ') הוקאידו 28 האתר, המתוארך ל-3,500 עד 800 לפנה"ס, שוכן בגובה 10 עד 20 מטרים מעל מפרץ אוצ'יאורה (אנ'). ערימת פסולת ובה קרוב ל-30 קברים חפורים מתקופות שונות, ועצמות חזירי בר וחטים. 42°32′50″N 140°46′13″E / 42.54710056°N 140.77019889°E / 42.54710056; 140.77019889 (Takasago Burial Site) [11]
1632-012 אתר קומאקינו (אנ')
小牧野遺跡
אאומורי אאומורי 88 269 האתר, המתוארך ל-2,000 עד 1,500 לפנה"ס, שוכן על רמה שיושרה באופן מלאכותי בגובה של 80 עד 160 מטר המשקיפה על מישור אאומורי. האתר כולל מעגלי אבנים קונצנטריים: מעגל אבנים היקפי בקוטר 55 מטר, כאשר מעגל מרכזי בקוטר 2.5 מטר מוקף במעגל אמצעי בקוטר 29 מטר ומעגל חיצוני בקוטר 35 מטר. כמו כן נמצאו חלקים ממעגל רביעי, יחד עם כמה מעגלי אבנים קטנים יותר בקטרים של עד ארבעה מטרים סביב מעגל חיצוני זה. שתי הטבעות החיצוניות של מעגל האבן נעשו על ידי הנחת אבנים סגלגלות בצורה אנכית ואופקית כאילו בונים קיר אבן. בנוסף התגלו באתר ערימת פסולת, וכן יסודות של בתים חפורים וקברים חפורים שבהם התגלו כלי חרס וצלמיות חרס. 40°44′19″N 140°43′43″E / 40.7385616°N 140.72862813°E / 40.7385616; 140.72862813 (Komakino Stone Circle) [12]
1632-013 אתר איסדוטאי (אנ')
伊勢堂岱遺跡
קיטה-אקיטה (אנ') אקיטה 156 1,088 האתר שוכן בגובה 45 מטרים מעל הנהר יוגורומה. שלושה מעגלי אבנים גדולים הממוקמים על רמה שיושרה באופן מלאכותי. הקוטר של המעגל הגדול ביותר הוא בין 42 ל-45 מטרים, והוא מקיף לחלוטין מעגל אבנים רביעי. האבנים, לרבות פורפיר, ריוליט וטוף, הובאו מנחלים במרחק של עד חמישה קילומטרים, ולאתר יש בצידו המזרחי חפיר באורך של יותר מ-100 מטרים. נמצאו יותר מ-100 בורות, הן בתוך ומחוץ למעגלי האבנים, ובהם צלחות וצנצנות טרקוטה, וחפצי חרס קטנים לצד כלי ציד ודייג וכלים יומיומיים. באתר נמצאו גם כ-200 פסלוני דוגו מחרס, שרבים מהם נשברו בכוונה. אחד ממעגלי האבנים מכיל אבן עומדת שנראה כי שימשה כשעון שמש. לצד מעגלי האבנים, חורי עמודים מעידים כי במקום נבנו כ-37 בתים חפורים ברוחב של 3–5 מטרים ואורך של 6–7 מטרים, אם כי אין אינדיקציה כי מדובר ביישוב מיושב דרך קבע. 40°12′05″N 140°20′54″E / 40.20140097°N 140.34830948°E / 40.20140097; 140.34830948 (Isedōtai Stone Circles) [13]
1632-014 מעגל האבנים אויו (אנ')
大湯環状列石
קאזונו (אנ') אקיטה 157 370 האתר, המתוארך ל-2,000 עד 1,500 לפנה"ס, מורכב משני מעגלי אבנים גדולים הממוקמים על רמה מיושרת באופן מלאכותי בגדה השמאלית של נהר אויו. המעגל הגדול יותר בקוטר של 46 מטרים, והוא מעגל האבנים הגדול ביותר שנמצא ביפן. המעגל הקטן יותר בקוטר 42 מטר. כל מעגל עשוי מחלוקי נהר שהובאו מנהר אחר במרחק של כ-7 קילומטרים משם. כל מעגל מכיל מקבצי אבן קטנים יותר, לרבות אבנים עומדות מוקפות באבנים מוארכות, יוצרים שעון שמש. כל מעגל מוקף בשרידי מבנים, בורות אחסון ועפר, והתגלו פסלוני חרס, כלי חרס וכלי אבן (כולל כלי חרס יומיומיים), חרבות אבן וחפצים. אין אינדיקציה להתיישבות קבועה במקום. 40°16′17″N 140°48′16″E / 40.27133697°N 140.80431892°E / 40.27133697; 140.80431892 (Ōyu Stone Circles) [14]
1632-015 מעגלי הקבורה קיוסו (יפ')
キウス周堤墓群
צ'יטוסה (אנ') הוקאידו 109 229 אתר המתוארך לפני כ-3,200 שנים. באתר התגלו 8 קברים המוקפים בסוללות עפר. בחפירות התגלו כלי חרס וכלי עץ. 42°53′09″N 141°42′59″E / 42.88578385°N 141.71640587°E / 42.88578385; 141.71640587 (Kiusu Earthwork Burial Circles) [15]
1632-016 אתר אומורי קצויאמה (אנ')
大森勝山遺跡
הירוסאקי אאומורי 85 1,153 האתר, המתוארך ל-2,000 עד 1,500 לפנה"ס, שוכן על גבעה בגובה 145 מטרים למרגלות הר איוואקי (אנ'). באתר התגלה מעגל אבנים אליפטי, באורך של 48.5 מטר ורוחב של 39.1 מטר. הוא נבנה על ידי יישור ראש גבעה, ולאחר מכן סידור 77 מכלולי אבנים בשולי סוללה. מכלולי האבנים מורכבים מכ-1,200 אבני פירוקסן אנדזיט, שנאספו מהנחל העובר מצפון ומדרום לאתר. המעגל מתוכנן כך שהוא מיושר לנקודה שבה השמש שוקעת מעל פסגת הר איוואקי בנקודת ההיפוך החורפית. באתר נחשפו כלי חרס, וכלי אבן וכ-250 חפצי אבן דמויי דיסק בקוטר של חמישה עד עשרה סנטימטרים, העשויים מאותו פירוקסן אנדזיט כמו מעגל האבנים. כמו כן נחשף בית חפור גדול כ-100 מטר דרומית-מערבית למעגל האבנים. קוטרו 13 מטר עם אח במרכז. 40°41′56″N 140°21′30″E / 40.69889°N 140.35833°E / 40.69889; 140.35833 (Ōmori Katsuyama Stone Circle) [16]
1632-017 אתר קורקאווה (אנ')
是川石器時代遺跡
האצ'ינוהה אאומורי 13 484 האתר, המתוארך ל-3,000 עד 1,000 לפנה"ס, שוכן על מדרגת נהר (אנ') בגובה 10 עד 30 מטרים מעל הנהר ניידה. האתר קטן יחסית, כולל אזור המגורים, בית הקברות, אזור העבודה, ערימת פסולת ומקום פולחן. נחשפו כלי חרס מצופים לכה וצלמיות חרס. באתר יש שחזור של בית חפור. 40°28′25″N 141°29′28″E / 40.473722°N 141.491032°E / 40.473722; 141.491032 (Korekawa Site) [17]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "Jomon ruins added to UNESCO World Heritage List". The Japan Times. 27 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Executive Summary
  3. ^ 3.0 3.1 Advisory Body Evaluation (ICOMOS)
  4. ^ "Jōmon Prehistoric Sites in Northern Japan : Multiple locations". UNESCO World Heritage Centre.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32844071אתרי ג'ומון בצפון יפן