אתרוג תימני
אתרוג תימני הוא זן נבדל של מין האתרוג, המאופיין במספר תכונות שונות ומיוחדות משאר הזנים.[1] גזע העץ כמו גם גודלו הממוצע של הפרי הבשל הוא גדול מעט יותר מן הגזע והפרי של זנים אחרים ממין זה.
ככל מיני האתרוג (וכל פירות ההדר בכלל), גם האתרוג התימני מוצאו מאזור דרום-מזרח אסיה. לתימן הוא יובא ככל הנראה לפני זמן רב דרך אגן הים התיכון על ידי יהודים שלקחו עימם אתרוגים וזרעי אתרוגים למקומות פזוריהם.
מאפיינים
המאפיין העיקרי של האתרוג התימני הוא העדרם של בקבוקוני המיץ בפלחיו. הקליפה הלבנה תופסת את מרבית נפחו של הפרי ובתוכה מצויים חדרי הזרע בלבד (בניגוד לשאר מיני האתרוגים ופירות ההדר בכלל, בהן נמצא במקום זה גם שקיקי המיץ). האתרוג התימני הוא ללא פיטם והוא חלק כלימון (ללא בליטות כמעט). האתרוג מגיע לגודל ניכר יחסית לשאר המינים, ואתרוגים במשקל 2.5 ק"ג אינם נדירים.
הרב יוסף קאפח[2] העיד שהיו שני זנים של אתרוגים בתימן.
- אתרוג המיועד לאכילה: גודלו נע בין 3–8 ק"ג טעמו מתוק, צורתו עגולה וקליפתו יחסית חלקה. משתמשים בו למצווה רק לעיתים רחוקות.
- אתרוג "שעאנין"[3] (=להושענות) - גודלו עד 2 ק"ג, צורתו יפה ומשתמשים בו למצווה, וגם לאכילה.
בפרדס אתרוגים תימניים שבישוב נאות קדומים התפתח בשנת 2006 על אחד העצים אתרוג במשקל הקרוב ל-4 ק"ג, אשר נכלל, בספר השיאים של גינס.[4] אתרוגי תימן גדלים ונסחרים ומשמשים למאכל בתימן גם היום.
גנטיקה וטוהר הזן
על אף השוני הניכר מן הזנים הסטנדרטיים של האתרוג הנפוץ, האתרוג התימני הוברר על ידי קבוצת מומחי הדרים וגנטיקאים כזן אמיתי של מין האתרוג בעל דמיון גנטי קרוב לשאר המינים (ושוני רב ממיני הדר אחרים כגון הלימון). השוויון הגנטי המוחלט, ובהתחשב בעובדה שהכלאה היברידית מושלמת אינה יכולה להתקיים במיני פירות אלא רק בצמחים (זאת באמצעות תהליך ההאבקה), מביאה את החוקרים למסקנה כי האתרוג התימני הוא אכן זן מקורי נפרד העומד בזכות עצמו ולא הכלאה המורכבת מאתרוג "רגיל" ופרי כלשהו נוסף.
בייחוד נראה כי האתרוג התימני מזוהה במידה רבה עם האתרוג המרוקאי המעובד באופן מסורתי באזורים מרוחקים, בהיעדר כל סוג אחר של פרי הדר. מכיוון שלא ניתן להרכיב את האתרוג המרוקאי ואף לא לגדל עמו שום פרי הדר מסוג אחר (עובדה המצביעה על טוהרו), יש לראות את הסוג התימני, הדומה לו גנטית, כטהור אף הוא.
יש הטוענים אף כי היעדר בקבוק המיץ של האתרוג היא עדות ברורה לטוהרו הגנטי, וכי כל הזנים האחרים פיתחו את המיץ בשל היותם מורכבים עם שורשי לימון או חושחש. טענה זו נסתרת על ידי העובדה שאף הפירות של עץ אתרוגים תימני באוסף פירות ההדר של אוניברסיטת קליפורניה(אנ') אינם מכילים מיץ, למרות היותם מורכבים על כנה של לימון פונדרוסה.[5]
האתרוג בקיום מצוות ארבעת המינים
אף על פי שזנים אחרים של אתרוגים חסרי מיץ, כגון "ידו של בודהה", נמצאים בהודו ובסין, הם לא התפשטו בקהילות היהודיות ולפיכך רוב היהודים אינם מודעים להם. האתרוג התימני הוא האתרוג חסר המיץ היחיד המשמש לקיום מצוות ארבעת המינים. על פי המסורת התימנית, סוג זה של האתרוג שימש את יהודי תימן מאז בואם לחצי האי, לדבריהם בעת חורבן בית המקדש הראשון.
לארץ הובא האתרוג התימני על ידי עולים מתימן ובראשם הרב שלום יצחק הלוי שהבחינו שהאתרוג הנפוץ בארץ אינו זה שהיו רגילים לנוטלו בתימן. הם כתבו על כך לאחיהם שטרם עלו, ואלו הביאו עימם את זרעי האתרוגים בעלייתם ארצה והחלו לגדלו בפרדסים במספר מקומות בארץ, כמו באזור העיר רחובות ובשכונת שעריה שבפתח תקווה. בהתחלה הופץ זן זה רק בקרב התימנים, אך אט אט החל האתרוג להתפשט בארץ גם בקרב האשכנזים.
טוהר האתרוג התימני
בשל בעיית האתרוגים המורכבים, האתרוג התימני נחשב על ידי רבים כמהודר ביותר לשם קיום מצוות ארבעת המינים. בייחוד מקפידים על כך הסוברים (בעקבות דעתו של החזון איש) שלא רק פירות העץ שהורכב בעצמו עם מין אחר פסול לקיום המצווה, אלא אף פירות עץ שזרעיו נלקחו מעץ מורכב אחר ("תולדות המורכב") פסול. אלא שנכון להיום אין בידי החוקרים כל דרך מקצועית לברר האם מקורו של אילן מסוים הוא "טהור" לגמרי או שזרעיו נלקחו מעץ מורכב. האתרוג התימני עונה על בעיה זו שכן ככל הידוע מגדלי האתרוגים בתימן לא נהגו כלל להרכיב מיני אתרוגים אלו באלו ולפיכך הוא בעל סבירות גבוהה של אתרוג טהור לחלוטין.
כמו כן יש שמביאים ראייה לטוהרו של האתרוג התימני ולאותנטיות שלו מהלשון "חדרי הזרע" המצויה בכתבי הראשונים, שיותר משתמע ממנה שהגרעינים שוכנים בחללים ריקים ללא מיץ, כמו כן חלק מהראשונים פירשו את דברי הגמרא על נקב מפולש בנקב מהקליפה עד חדרי הזרע אם כן מוכח לכאורה שהיה שם חלל ריק שעד אליו הגיע הנקב, ולכן נקרא מפולש.
החזון איש, שהחזיק בדעת הסוברים שפרי הנלקח מעץ אתרוגים שלא ידוע מקורו הוא פסול,[6] הקפיד בתחילה לקיים את המצווה רק על אתרוג תימני ואמר עליו בלשון הזה: "אין יותר כשר מאתרוג תימני".[7] בהמשך, לאחר שהועלה חשש שחלק מן הפרדסנים החלו להרכיב את הזן עם פירות הדר אחרים, הפסיק החזון איש להשתמש בו ופנה לחפש זן טהור אחר (הידוע כיום כ"זן חזון איש").[8]
מלבד החזון איש, רבנים נוספים הקפידו לברך על האתרוג התימני בארבעת המינים, ובהם הרב איסר זלמן מלצר, הרב יחזקאל אברמסקי הרב יעקב ישראל קניבסקי,[9] הרב יעקב מוצפי והרב עובדיה יוסף.[10]
מנגד, יש שכתבו לפקפק על טוהרו של האתרוג התימני בשל השוני הניכר שבינו לבין המינים המקובלים בארץ ישראל, הן מבחינת גודלו וצורתו הייחודיים והן בשל החוסר בשקיקי המיץ המצויים באתרוגי ארץ ישראל.[11] יש שהוכיחו גם מדברי התוספתא[12] שגם האתרוגים בזמן חז"ל היו בעלי מיץ שלא כאתרוג התימני.[13] אך למרות זאת רבים מקפידים לברך גם על אתרוג תימני בשל יופיו.[14]
גודל האתרוג
האתרוג התימני, עשוי כאמור להגיע לגודל של כמה קילוגרמים. במשנה נחלקו תנאים האם ישנה הגבלה על גודלו של האתרוג. לפי רבי יהודה השיעור המקסימלי של האתרוג הוא כדי "שיאחז שתים בידו". לדעתו, אם האתרוג גדול מדי שאין אפשרות להחזיק שניים כמותו ביד אחת הרי הוא פסול. לעומתו סבור רבי יוסי שאין כל הגבלה על גודל האתרוג ואפילו אם אי אפשר להחזיק אלא "אחד בשתי ידיו" הוא כשר למצוה.[15] להלכה נפסק כרבי יוסי[16] ולפיכך אין כל בעיה עם גודל האתרוג התימני. בגמרא אף סיפרו על רבי עקיבא "שבא לבית הכנסת ואתרוגו על כתפו" מרוב גודלו.[17][18]
לקריאה נוספת
- הרב יצחק רצאבי, האתרוג התימני, בני ברק תש"ס.
- פרופ' אליעזר גולדשמידט, מחקר גנטי השוואתי של 12 טיפוסי אתרוג, בתוך: הליכות שדה, 146, עמ' 21 והלאה.
קישורים חיצוניים
- Elisabetta Nicolosi, Stefano La Malfa, Mohamed El-Otmani, Moshe Negbi, and Eliezer E. Goldschmidt, or the Authentic Citron (Citrus medica L.): Historic and Genetic Analysis, HortScience December 2005 40:1963-1968, (Full Text (PDF)
- הרב יצחק רצאבי, מעלת האתרוג התימני, באתר יד מהרי"ץ
- מידע על אתרוג תימני בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ yemen Yemen (Temoni) citron
- ^ הליכות תימן עמוד צ"ד. הציטוט מובא גם כאן
- ^ כך כינו אותו ערביי תימן, שבעיקר הם היו מגדלים אותו עבור היהודים
- ^ הדר, רפואה ומורשת והכל בפרי אחד
- ^ yemen Yemen (Temoni) citron
- ^ חזון איש, הלכות כלאים סימן ג ס"ק ז
- ^ מועדים וזמנים ח"ב סי' קיח הע' ב'
- ^ ראו אברהם חיים עדס, ארבעת המינים למהדרין, אתרוג חזון איש ואתרוג תימני (עמ' רעא)
- ^ הרב שלמה אבינר, מי האשכנזים שהשתמשו באתרוג תימני ומי לקחו אתרוג מרוקאי?, באתר כיפה, 03 באוקטובר, 2017
- ^ עיתון הדרך, גיליון 9. והובא שם על אתרוגי 'יחוה דעת' שנמכרו בזמנו, והרב עובדיה כתב בכתב ידו "הנני מאשר בזה... למהדרין מן המהדרין מזן מיוחד אשר הובא לארץ ישראל בזמנו מתימן, על ידי ראש רבני תימן הג"ר שלום יצחק הלוי זצ"ל
- ^ ראו: שלמה שלומאי, "דבר אל הקורא", בתוך קונטרס פרי עץ הדר, כפר הרואה 1968; הרב משה שטרנבוך, שו"ת תשובות והנהגות חלק א, סימן שפב
- ^ תוספתא מסכת תרומות, פרק י הלכה ב
- ^ ראו בעניין זה בספר אורחות רבינו (עמוד רסב) בשם הרב יעקב ישראל קניבסקי. אמנם הקהילות יעקב עצמו סמך על אתרוגי תימן וכאמור, ודבריו שם נאמרו רק כנגד מי שטען שדווקא אתרוגי ארץ ישראל בעלי המיץ הם מורכבים.
- ^ ראו תשובות והנהגות שם; הרב יצחק רצאבי, פסקי מהרי"ץ, סוכה ולולב, עמ' רד.
- ^ משנה, מסכת סוכה, פרק ג', משנה ז'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז', הלכה ח'שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרמ"ח, סעיף כ"ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ל"ו עמוד ב'
- ^ הרב שלמה אבינר, האתרוג הענק של רבי עקיבא, באתר "סרוגים", 19 באוקטובר 2016
32222196אתרוג תימני