אתרוג מרוקאי
אתרוג מרוקאי הוא זן אתרוג אשר מקורו במרוקו, ואשר עיקר גידולי זן זה גדלים באזור אסאדס במרוקו.
מאפיינים
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא עוסק בתיאור מעלותיו על פני הזנים האחרים, יש לוודא את נכונות הנתונים.צורה וצבע
האתרוג המרוקאי הוא בעל תחתית ומבנה רחבים מאזור העוקץ ועד לגובה שני שלישים מגופו, שם הוא נהיה צר יותר ביחס לתחתיתו, ומתרחב שוב בהדרגה כלפי מעלה בשיפוע עד לקצהו העליון. תיאור המזכיר את צורתו של האתרוג המרוקאי ניתן למצוא בפירוש רש"י למסכת סוכה: "שיש לו שיפוע רק בגובהו, ולא לכל אורכו, ובחוטמו בעובי גבהו שמשפע משם ויורד לצד ראשו" (רש"י על מסכת סוכה ל"ה עמ' ב).
צבעו של האתרוג המרוקאי בשלב הגידול הוא ירוק, ולאחר הקטיפה הוא הופך לצהוב. בניגוד לאתרוגים אחרים, לא קיים באתרוג המרוקאי הגוון "ירוק ככרתי" (כרישה), שהוא פסול לברכה.
אופן הגידול
בניגוד לזני האתרוגים השונים, שהאתרוג גדל על ענפי עץ בני שנתיים, מה שגורם לפרי לגדול כלפי מטה בשל משיכת האתרוג במשקלו את הענפים הגמישים, באתרוג המרוקאי, הפרי גדל על ענפים חזקים יותר בני יותר משנתיים, כך שהפרי גדל כלפי מעלה, צורת גידול זו מופיעה בהלכה לגבי אופן נטילת ארבעת המינים, שצורת נטילת הלולב צריכה להיות זהה לאופן גידולם - כלומר, שהמקום שבו הם מחוברים לענפי העץ יהיה ממוקם למטה[1].
בניגוד לרוב זני האתרוגים שבהם העץ מפסיק להניב פירות לאחר כשבע שנים, עץ האתרוג המרוקאי יכול להחזיק עשרות שנים ולהניב פירות ללא שינוי.
חז"ל מתארים את האתרוג כפרי שהפיטם שלו לא מתייבש ולא נופל. האתרוג המרוקאי הוא היחיד, ברוב פירותיו, שהפיטם שלו לא נופל במהלך גדילתו, בניגוד לזני האתרוגים האחרים, שבהם נעשה שימוש בריסוס כימי על מנת לשמר את הפיטם במקומו. למרות שברוב המקרים פיטם האתרוג המרוקאי יישאר לאורך כל תקופת הגידול, גם אתרוג מהסוג הזה שהפיטם שלו התייבש ונפל נחשב לכשר לברכה.
אתרוג מתוק
אתרוג מרוקאי תואר על ידי פרופסור הנרי שאפו, כאתרוג מתוק, אתרוג שציפתו מכילה מעט חומצה. הוא גילה כי באתרוגים או לימונים חמוצים יותר, צידה הפנימי של קליפת החרצנים הוא אדום, הצד החיצוני של פריחת העץ סגלגלה, והניצנים בצבע אדמדם-סגול. באתרוג מרוקאי, שאינו חמוץ, אין צבעים אדומים או סגולים בחלקי הפרי והעץ. אפיון זה של האתרוג המרוקאי אוזכר בספר היסוד על הדרים, "תעשיית ההדרים", אשר פורסם בשנת 1967[2].
שאפו היה כנראה הראשון שתיאר זן זה של אתרוג בפירוט, יחד עם איורים של הצורות הרבות של פירות העץ, מאפייני השיח, העלים, והפריחה. שאפו גם ציין כי האתרוג המרוקאי גדל רק באזור אסאדס לצורך מצוות ארבעת המינים, והוא מלבני בצורתו, לא חמוץ ויבש למדי, שונה באופן בולט מן האתרוג המעוגל, שהוא חומצי ועסיסי, אותו ניתן למצוא בשאר חלקי מרוקו ואשר משמש למזון[3].
זהו אחד משני זני אתרוגים מתוקים, הנוסף הוא אתרוג קורסיקאי.
האתרוג המרוקאי ביהדות
מסורת על כשרותו
המועד המדויק שבו החל השימוש באתרוג המרוקאי לנטילת לולב, אינו ידוע. על פי מסורת יהודי מרוקו, האתרוג המרוקאי מלווה אותם מאז הוגלו למרוקו לאחר חורבן בית שני[דרוש מקור], מאידך, יש שכתבו[4] שמקורו מאינדיה (הודו)[5] והגיע למרוקו לפני כ-400 שנה, אתרוג זה זכה להערכה רבה בקהילות יהודי צפון אפריקה ורבניהן, מבלי שהתעוררו מחלוקות באשר לכשרותו של פרי זה[6].
עם זאת, המקור הראשון שהתייחס לכשרות האתרוג המרוקאי הוא ספרו של רבי מרדכי אשיאו, נפטר בשנת ה'תקצ"ח (1837/8), "הגיד מרדכי", שם דיווח על עדות רבני וגאוני המערב על כשרות האתרוג המרוקאי ועל חזקתו כבלתי מורכב[7]. עדות נוספת על חזקת כשרותם של אתרוגי מרוקו, אלו הגדלים באזור תרודאנת, הובאה בספרו של רבי דוד בן שמעון "ומצור דבש", שם כתב בין השאר: ”ובארצות המערב העיר המוחזקת לאתרוגים היא העיר תארודאנת, וכמעט כל המערב נשען עליהם”[8]. עדותו בכתב יחד עם רבנים מרוקאים נוספים שהתגוררו בירושלים על חזקת של אתרוגי מרוקו שוגרה לידי הראשון לציון רבי חיים דוד חזן, על פי בקשת סוחר אתרוגים מלונדון ועל פי דרישת רבי נתן אדלר[9].
הפולמוס בין הפוסקים
בשנת ה'תשמ"א פורסם פסק הלכה מבית דינו של בעל השפע חיים הרב מקלויזנבורג, עליו חתומים עוד שלשה רבנים, האוסרים שימוש באתרוג מרוקאי למצוה, טענת האוסרים היא שלרוב אין לאתרוג זה גרעינים, ושאין עליו מסורת רצופה. וכן העיד מקורבו של החזון איש הרב דוד פרנקל, שבשנת תשי"ב ראה את החזון איש מנענע גם עם אתרוג מרוקו, אולם אחר חג הסוכות כשפתח את האתרוג המרוקאי לראות את סימניו חשש שהם מורכבים[10][11].
הרב יצחק רצאבי פירט כ-11 טעמים לחשוש שאתרוג זה מורכב[12], והוסיף שהאתרוג המרוקאי אינו אותו אתרוג של שנים קודמות[13].
גם הרב שמואל הלוי וואזנר בשו"ת שבט הלוי חושש לאוסרם, אף שלא ראה פסול בהיעדר גרעינים[14].
מאידך המנחת יצחק כתב בתשובה שברור שאין חשש מורכב ואין לפקפק במסורתם[15], וכן נהג הרב אלישיב ליטול אתרוג מרוקאי[16].
לקריאה נוספת
- גליון "צאנז" תשרי תשפ"ב • גליון תקכ"א
- מנחם מנדל גולדשטיין, "אתרוגי מאראקא וכשרותם" - ערעוריו של שרגא שלומאי על אתרוגי מאראקא וסתירת דבריו, בתוך: עץ חיים, כרך ל"ח עמ' ש"ה-ש"ל, תשפ"ב.
- גד דהן, אתרוגי מרוקו - מיקום גידולם וההיסטוריה שלהם
- ישר לוי, אתרוגי מרוקו [דרושה הבהרה]- להוכיח יחוסם (בעברית וצרפתית)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ לדוגמה באתרוג, צריך שהעוקץ יהיה כלפי למטה, והפיטם כלפי למעלה, ולא הפוך
- ^ Herbert John Webber and Leon Dexter Batchelor, The Citrus Industry. לחפש "Sugar or Acidless Oranges"
- ^ Un curieux cedrat Marocain (1950) Rev. Intl. Bot. Appl. Agr. Trop. 30:506–514.
- ^ 279&ArticleID=18341 בדבר כשרות האתרוג המרוקאי] - הרב יצחק רצאבי בשם קובץ פרי תמרים בשם הטבעיים.
- ^ לפי הרב יצחק רצאבי הכוונה היא לאמריקה, 293&ArticleID=18376 דרשת חג סוכות תשפ"ג בדקה 10:00]
- ^ אביחי בן ססי, האתרוג המרוקאי. דורות, תמוז, תשע"ד. עמ' 69–77
- ^ רבי מרדכי אשיאו, הגיד מרדכי, סימן ה, דף י טורים א -ב, באתר היברובוקס. וראו שם סימן יג.
- ^ ראו: שו"ת ומצור דבש, סוף סימן יג.
- ^ ראו:רבי חיים דוד חזן, ישרי לב, מערכת אתרוג, באתר היברובוקס.
- ^ הרב דוד פרנקל, זכור לדוד, עמ' ח"ב עמוד קסח
- ^ וכן העיד תלמידו רבי יחזקאל ברטלר, הובא בקובץ אהלי שם, ט, עמוד ריז, במאמרו של אחיינו הרב זאב שכטר ששמע כן מפי דודו.
- ^ בדבר כשרות האתרוג המרוקאי, ודרשת חג סוכות תשפ"ג החל מדקה 8:00 עד 18:00
- ^ דרשת חג סוכות תשפ"ג החל מדקה 11:00
- ^ שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' ע"ו: "אשתקד אחרי שנת השמיטה נשלחו אלי גם כן כמה אתרוגים מחו"ל, ובתוכם גם אתרוג-מאראקא, ופתחתי אותו אחרי יום טוב, ועלה בלבי חשש מסימני ההרכבה, לא מחמת הגרעינים אלא מחמת מהותו הפנימי, עכ"פ על חשש זה צריך לעמוד בברור גמור על פי התורה, ואולי אין לדון מזה על הכלל כולו".
- ^ חלק ח' סימן נ"ח
- ^ לטענתו של הרב ישר לוי, הרב אלישיב נסמך על בדיקתו של מומחה לחקלאות, פרופסור אליעזר גולדשמידט שחקר את העצים במרוקו וכן את תהליכי הגידול עם החקלאים המקומיים, והגיע למסקנה שמלבד החזקה מדורי דורות אין צורך לעשות הרכבה במרוקו כמו בארצות אחרות (בשאר ארצות נמצא חיידק בשם מאלסקו שמתקיף השורש ומחליש העץ). לטענתו, הרב אלישיב סמך על מסורת זו, ואף המליץ לברך עליהם לכתחילה. (ספר אתרוגי מרוקו).
