קאסר אל-יהוד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ארץ המנזרים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קאסר אל-יהוד
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מידע כללי
מדינה ישראלישראל ישראל
כנסיית יוחנן המטביל

קאסר אל-יהודערבית: قصر اليهود, תעתיק מדויק: קצר אליהוד; מילולית: "ארמון היהודים") הוא המקום שבו, על פי המסורת היהודית[דרוש מקור], חצו בני ישראל את נהר הירדן בכניסתם לארץ כנען[1]. בבית עברה השוכנת מול קאסר אל-יהוד, על הגדה המזרחית של נהר הירדן, הטביל, על פי המסורת הנוצרית, יוחנן המטביל את אותו האיש ואת מאמיניו, ואתר הטבילה נחשב כשלישי בקדושתו בעולם הנוצרי, לאחר כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית הקבר ה"קדוש" בירושלים[2]. עוד מקובל לזהות באתר את המקום בו נפרד אליהו מאלישע ועלה במרכבות האש השמיימה[3].

קאסר אל-יהוד שוכן בחלקו הדרומי של נהר הירדן, 10 ק"מ מזרחית ליריחו ודרומית לגשר אלנבי. השם "קאסר אל-יהוד" הוא אחד השמות שניתנו לכנסיית יוחנן המטביל שבאתר, על שום צורתה המפוארת, אך הוא משמש את המתחם כולו. המתחם משתרע על פני שטח של 329 דונם השייכים לכנסייה היוונית אורתודוקסית.

היסטוריה

קפלה פרנציסקנית
דיר אל-חבש - הכנסייה החבשית

לאורך השנים נבנו לאורך גדתו המערבית של הירדן מנזרים ובתי הארחה לשימושם של הצליינים שהגיעו לטבול במקום. ריבוי המנזרים במקום הקנה לו את הכינוי "ארץ המנזרים". הכנסייה הראשונה שהוקמה בקאסר אל-יהוד, כנסיית יוחנן המטביל, נבנתה בתקופה הביזנטית (ככל הנראה בסוף המאה החמישית או בראשית המאה השישית). יסודותיו של המבנה המשמש אותה כיום נבנו במאה ה-12, והוא שופץ על ידי הכנסייה היוונית-אורתודוקסית בשנות ה-50 של המאה ה-20. בשל המבנה המבוצר שלה ומיקומה הגבוה, נהנתה הכנסייה מבטחון יחסי, ולכן שימשה גם כבית הארחה לצליינים.

בתקופה העות'מאנית, כאשר הצטמצם מנהג הטבילה בירדן לכנסיות המזרחיות והשלטונות העניקו את חסותם לטקסי טבילה על הגדה המזרחית של הנהר, ננטשו המנזרים בהדרגה. בתקופת המנדט הבריטי, התחדשה התיירות ליריחו ולאתר, ומנזרים חדשים הוקמו במקום. בין כנסיית יוחנן המטביל לבין אתר הטבילה עצמו הוקמו קפלות פרנציסקניות, ומדרום לאתר הטבילה, לאורך הנהר, נבנו מנזרים וכנסיות נוספים, ובהם מנזר סורי-אורתודוקסי, מנזר קופטי, קפלה רוסית, מנזר חבשי ("דיר אל-חבש") וכנסייה רומנית. מצבם של המבנים התדרדר בעקבות רעידת אדמה ב-1956, ובמלחמת ששת הימים, כאשר השתלטה ישראל על אזור המנזרים, הם ננטשו מיושביהם. גדר מערכת נמתחה ממערב למתחם, ולאורכה הוטמנו מוקשים. האתר שהיה שוקק חיים התרוקן ממבקרים. כחלופה למקום, הוקם ב-1981 אתר הטבילה ירדנית מדרום לכנרת. האתר נפתח שוב לטבילת צליינים ב-2011.

המקום כיום

בשנות השמונים של המאה ה-20 חודשו טקסי הטבילה באתר בעקבות בקשת הפטריארכיה היוונית, ועם הזמן חידשו עדות נוצריות אחרות את הנוהג. מדי שנה ב-18 בינואר חוגגת הכנסייה היוונית אורתודוקסית את חג ההתגלות במקום. מיסה יוונית-אורתודוקסית נוספת מתקיימת בקאסר אל-יהוד מספר ימים לפני הפסחא. לקראת ביקור האפיפיור בישראל בשנת 2000 ביצעה רשות הטבע והגנים עבודות באזור, שאפשרו את הגישה לנהר, ועבודות מקיפות יותר נערכו באתר בשנת 2003, לאחר שהירדן עלה על גדותיו וסחף חלק מהמבנים באתר. עם זאת, למעט כנסיית יוחנן המטביל, המנזרים עצמם עדיין סגורים למבקרים מחשש למיקוש, וניתן היה להגיע לאתר רק בתיאום עם הרשות, מאחר שהביקור כרוך בחציית גדר המערכת. בבית עברה שמצדו המזרחי של הנהר, הנמצא בריבונות ירדנית, נבנו מספר כנסיות החל בשלהי המאה ה-20. האזור פותח באופן משמעותי והוקמה בו תשתית תיירותית נרחבת.

בשנת 2011 נפתחה למבקרים גישה לאתר הטבילה ולנהר ללא צורך בתיאום מראש.

בקרבת האתר נמצא מוצב נטוש שעבר הסבה ומשמש בית לעטלפים אוכלי חרקים. לנוחיות המבקרים הוצבה מצלמה בתוך המוצב ומסך מציג את המתחולל בפנים ללא הפרעה לעטלפים.

בשנת 2017 הגיעה לראשונה קבוצת מתנדבים בהנהגת עוזי דיין ל"ארמון היהודים" והציעה לקרוא למקום מעברות הירדן. בשנת 2018 בתאריך י' בניסן הגיעו למקום כ-1000 איש[4].

בדצמבר 2018 דווח שהסתיים פינוי המוקשים בשלושה מתוך שבעת המנזרים שמוקשו לאחר מלחמת ששת הימים[5]. לאחר סיום העבודות צפויים המנזרים לחזור לידי הכנסיות, ולחזור לפעול לאחר שיפוץ.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קאסר אל-יהוד בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25342183קאסר אל-יהוד