ארמון הארכיבישוף בקרומייז'יז'

ארמון הארכיבישוף בקרומייז'יז'
	אין תמונה חופשית
אתר מורשת עולמית
	הגנים והטירה בקרומייז'יז'
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים 2, 4

ארמון קרומייז'יז' (צ'כית: Zámek Kroměříž או Arcibiskupský zámek, גרמנית: Schloss Kremsier), השוכן בצפון-מערב המרכז ההיסטורי של העיירה הצ'כית קרומייז'יז', היה מקום המגורים הראשי של הבישופים ושל הארכיבישופים (החל מ-1777) של אולומוץ.

היסטוריה

בית המגורים הראשון באתר הוקם על ידי הבישוף סטניסלס תורזו ב-1497, והוא נבנה בסגנון גותי מאוחר. בשלבי הבנייה המאוחרים הוספו אלמנטים בסגנון הרנסאנס. תורזו היה זה שהורה להקים את הגן, שהורכב מבוסתן, מטבח גן, וגן פרחים שזכה לתשומת לבו של המלך ולדיסלב השני בזמן ביקורו במקום ב-1509.

יורשיו של תורזו כמעט ולא שינו את מבנה הטירה. בשנת 1643 פשט הצבא השוודי על העיירה כחלק ממלחמת שלושים השנים, ושנתיים לאחר מכן פרצה במקום מגפה. מצבה של העיירה החל להשתפר לאחר מינויו של הרוזן קארל ליכטנשטיין-קסלקורן לתפקיד הבישוף של אולומוץ ב-1664. ליכטנשטיין-קסלקורן שאף להפוך את מראה העיר ליותר מפואר, ולפיכך החל במספר פרויקטי בנייה וקביעת חוקי עזר שלפיהם יש לשפץ את חזיתות הבתים. כמו כן, הוא שכר את שירותיו של המהנדס האזרחי והאדריכל פיליברטו לוצ'ס, שעיצב מחדש את "גן התענוגות" (Pleasure Garden, לוסטגארטן) ושיפץ את הטירה שנפגעה קשות במלחמה כך שניתן יהיה לגור בה. האדריכל ג'ובאני פייטרו טנקאלה המשיך את העבודות בטירה לאחר מותו של לוצ'ס ב-1666, והן הסתיימו ב-1675.

לאחר שסיים לעבוד על הגן טנקאלה החל לעצב ולבנות מחדש את הטירה. עבודה זו הייתה אמורה להיות אחת מיצירות המופת שלו, ולהתבצע לפי מסורת הבארוק של ג'נובה וטורינו. אולם, טנקאלה שילב מספר אלמנטים גותיים בתהליך הבנייה. במקביל לשיפוצים הבישוף החל להקים גלריית ציורים שהכילה יצירות אמנות רבות. בין היצירות ניתן למנות את הציור The Flaying of Marsyas, שהיה הציור המיתולוגי האחרון של טיציאן.

קרומייז'יז' והארמון נפגעו בשריפה שהתרחשה במרץ 1752. הבישוף לאופולד בדריץ' אגהק פיקח על השיפוצים, וגייס את שירותיהם של מספר אמנים ובעלי מלאכה.

ב-1777 הפכה הבישופות לארכיבישופות, והארכיבישוף קולורדו-ואלדזי (הראשון בתפקיד) הורה לעצב מחדש את "גן הטירה" (Castle Garden) בהתאם לגישה הרומנטית של שלהי המאה ה-18, אך ללא שינוי במתאר הגאומטרי בסגנון הבארוק. העבודות בגן נמשכו גם במהלך המאה ה-19, ובמהלכן נבנו ארקדות, גשרים, וחווה חקלאית קטנה.

הטירה והגן נשמרו היטב על ידי הנהלת הארכיבישופות, וכתוצאה מכך מונומנטים רבים השתמרו במצב טוב. חזית הטירה שופצה ב-1948 לרגל האספה הפדרלית של אוסטריה, והן נמשכות מאז. במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה התדרדר במקצת מצבם של הגנים, ובעיקר של הגן המכונה "גן התענוגות", אך במקום מתבצעות עבודות שיפוץ.

תיאור

הבניין הראשי מתנשא לגובה שלוש קומות, והוא מורכב מארבעה אגפים המקיפים חצר מרכזית בצורת טרפז. קומת הקרקע מוגבהת מפני השטח שעליהם נבנה הבניין, כיוון שהם אינם מישוריים. הבניין היה מוקף בעבר בחפיר, אך ב-1832 הוחלט למלא אותו. בחזית הראשית משובצים 11 מסגרות של חלונות, המוארכות על ידי פילסטרים שכותרותיהם מעוטרות בקרניזים. כל חזיתות הבניין מקושטות. בתוך הבניין קיים מגדל המתוארך לימי הביניים, ובראשו ניצב צריח מחודד.

הקומה הראשונה בתוך הטירה מכונה פיאנו נובילה (piano nobile), ובה נמצאים מספר חדרים חשובים: חדר הכס שבו יושב הארכיבישוף, אולם כנסים, ושני רפקטוריום. הקומה השנייה מורכבת מחדרי אורחים, האולם הפאודלי או וסאלי, והקפלה. הספרייה הנמצאת בקומה זו מכילה כ-33,000 כתבי יד, אינקונבולות, ספרים והדפסים. כמו כן, בטירה שוכן הארכיון המוזיקלי של קרומייז'יז' כל החדרים העיקריים מקושטים במגוון יצירות אמנות. בספרייה נמצא בין השאר הארכיון המוזיקלי של קרומייז'יז'.

בחזית הגן של הטירה נמצאת טראסת גן בארוקית המכונה ג'יארדינו סגרטו. אל הטראסה ניתן להגיע באמצעות מסדרון מקומר עם שני גרמי מדרגות המכונה אכסדרת קולורדו (Colloredo), שנבנה ב-1795.

הטירה מחוברת אל גן הטירה באמצעות מערכת של חדרי קרקע גדולים. הגן משתרע על פני שטח של 47 הקטאר, והוא בית גידול עבור מספר מיני עצים אקזוטיים הכוללים מחטניים ועצים נשירים, המקובצים ביחד או מפוזרים. בתוך הגן שוכנים מספר מבנים וביניהם האכסדרה הפומפיאנית החצי-מעגלית שנבנתה ב-1846 כדי לשמש כמקום התצוגה של מספר פסלים מפומפיי, ואת החווה המערבית שהיא מבנה מפואר בסגנון האימפריה הצרפתית הכולל אכסדרה ומספר אגפים.

גן התענוגות משתרע על פני שטח של 10 הקטאר, והוא שוכן בחלק הדרום-מערבי של המרכז ההיסטורי בקרומייז'יז'. הגן נבנה בסגנון איטלקי, והגישה אליו היא דרך גלריה קשתית באורך 244 מטרים. בסמוך ליציאה מהגלריה אל הגן נמצאת רוטונדה מתומנת עם גלריה בקומת הקרקע ומספר מזרקות. בראש הרוטונדה ניצב תוף שמעליו כיפה ומגדל תאורה. בתוך הרוטונדה יש קישוטים רבים הקשורים לאירועים מיתולוגיים.

הרוטונדה מוקפת במבנים גאומטריים המכילים מבוכים וגני פרחים, המופרדים אחד מהשני באמצעות פרגולות חיות. החלק הבא של הגן ידוע בזכות התילים הנמוכים שבראשם סוכות, וכן זוג בריכות נוי מלבניות המסודרות באופן סימטרי סביב ציר הגן. החלק הבא של הגן הוא כלוב עופות שנבנה על אי קטן בתוך אגם, חממות ודרך המובילה בחזרה אל החלק הראשון של הגן והאכסדרה הסמוכה אליו.