ז'אטץ
 | |||||||||||||
| כיכר סבובודי עם בית העירייה בלילה | |||||||||||||
| מדינה |
 צ'כיה | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קראי | אוסטי נד לבם | ||||||||||||
| ראש העיר | ראידם לאיבל | ||||||||||||
| תאריך ייסוד | סביב המאה ה-11 | ||||||||||||
| שטח | 42.68 קמ"ר | ||||||||||||
| גובה | 337 מטרים | ||||||||||||
| קואורדינטות | 50°19′48″N 13°32′40″E / 50.33°N 13.544444°E | ||||||||||||
| אזור זמן | UTC +1 | ||||||||||||
| www.mesto-zatec.cz | |||||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||||
| |||||||||||||
ז'אטץ (בצ'כית: Žatec, בגרמנית: Saaz, "זאץ") היא עיירה במחוז משנה לואוני (אנ') במחוז אוסטי נד לבם שבצפון-מערב צ'כיה. יש בה כ-19,000 תושבים. היא שוכנת על הנהר אוהז'ה (אנ'). ז'אטץ מפורסמת במסורת של למעלה מ-700 שנה של גידול כשותנית זאץ המשמשת מספר מבשלות בירה. אתר המורשת העולמית ז'אטץ ונוף הכשותנית של זאץ נכלל ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו בשנת 2023.[1] מרכז העיירה ההיסטורי שמור היטב ומוגן על פי חוק מ-1961 כשמורת מונומנט עירוני ובחלקו גם כאזור מונומנט עירוני.
השם ז'אטץ מקורו במילה בצ'כית עתיקה záteč או zateč שמשמעותה היא מקום בנהר שבו מצטבר קרח בערוץ צר.[2]
גאוגרפיה
ז'אטץ ממוקמת כ-18 קילומטרים מערבית ללואוני (אנ') ו-62 קילומטרים צפונית-מערבית לפראג. היא שוכנת בנוף חקלאי של אגן מוסט (אנ'). הנקודה הגבוהה ביותר נמצאת בגובה 337 מטרים מעל גובה פני הים. הנהר אוהז'ה (אנ') זורם בעיירה. מפגש הנהרות אוהז'ה ובלשאנקה (אנ') ממוקם על הגבול המוניציפלי המזרחי של העיירה.
היסטוריה
האזכור הראשון בכתב של ז'אטץ הוא בכרוניקה הלטינית של תיטמר ממרסבורג משנת 1004. בשנת 1248, ז'אטץ נקראה לראשונה כעיר. בשנת 1265 היא קיבלה את הפריבילגיות של עיר מלכותית מאוטוקר השני, מלך בוהמיה (אנ').[3]
במאה ה-16 מנתה ז'אטץ כ-5,000 תושבים והיא הייתה אחת הערים המאוכלסות ביותר בממלכה. בשנת 1827 נבנה גשר שלשלאות מעל האוהז'ה, גשר השלשלאות הראשון בבוהמיה.[3]
מפרוץ המלחמות ההוסיטיות ב-1419 ועד למלחמת שלושים השנים, הייתה העיירה הוסיטית או פרוטסטנטית, אך לאחר קרב ההר הלבן (1620) עזב חלק גדול מהתושבים הצ'כים את העיירה.[3] היא נשארה גרמנית וקתולית עד 1945. באמצעות הסכם מינכן הפכה זאץ לחלק מגרמניה הנאצית ב-1938. ב-3 ביוני 1945 קיבצו הצ'כים כ-5,000 תושבים גרמנים בכיכר העיר והם הוצעדו לפוסטולופרטי (אנ'), שם נרצחו לפחות 763, ההערכות נעות עד ל-2,000 קורבנות שנהרגו על ידי הצבא הצ'כוסלובקי בז'אטץ ובצעדה.[4]
ראשית חיל האוויר הישראלי
ב-1948 אפשרה צ'כוסלובקיה לחיל האוויר הישראלי שזה עתה הוקם להחזיק את מטוסיו בשדה תעופה בז'אטץ, עד שניתן היה להעבירם לישראל. ז'אטץ שימש למעשה כבסיס של חיל האוויר הישראלי, שכונה עציון, עד שזה נסגר בלחץ אמריקני באוגוסט 1948.[5] עד סגירתו הגיעו לבסיס זה כעשרה מטוסי תובלה אשר הוברחו מארצות הברית בניצוחו של מהנדס הטיסה היהודי-אמריקני אל שווימר, תחת כיסוי חברת התעופה הפנמית LAPSA.[6][7]
יהדות ז'אטץ
יהודים היגרו לעיר המלכותית זאץ במאה ה-14 לכל המאוחר, וניתן להוכיח את קיומם מאז 1350. היה גטו יהודי ובו בית קברות ("יודנגארטן") על הגדה הימנית של האגר (השם הגרמני הקדום של הנהר אוהז'ה). בשנת 1541 היה פוגרום ביהודים, הם גורשו ורכושם נגנב. במכתב בשנת 1543 אישר פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" שהעיר לא תצטרך עוד לסבול את היהודים. היהודים שגורשו התיישבו בכפרים שונים בסביבה, למשל הורשנץ (נזבליצה (אנ')), ליבוטשן (ליבוצ'ני (אנ')), לייבשיץ (ליבישיצה (אנ')), מיכלוב (מיכולופי (אנ')), פוסטלברג (פוסטולופרטי (אנ')) וצ'רדיץ (צ'רדיצה (אנ')).[8][9]
אבל גם בסביבה, למשל. בבילנץ (בילנצה (אנ')), דויטשה רוסט (פודבוז'אנסקי רוהוזץ (אנ')), דרהנץ ליד לובנץ (דרהוניצה ליד לובנץ (אנ')), אידליץ (אודליצה (אנ')), לדאו ליד פודרזאם (לטוב ליד פודבוז'ני (אנ')), מאשאו (משטיוב (אנ')), פלצנדורף ליד פרוץ (הז'יווצ'יצה ליד פרוץ (אנ')), פודרזאם (פודבוז'ני) ווייטנטרביטש (שירוקה טז'בצ'יץ ליד וליקה וס (אנ')) היו קהילות יהודיות ובתי קברות יהודיים.
ההגירה חזרה של יהודים מכפרי הסביבה הללו לזאץ החלה שוב רק בסביבות 1850 עקב האמנציפציה היהודית לאחר המהפכה של 1848/49. בשנת 1868 הועבר בית הכנסת מליבוטשאן לזאץ ובזאץ נוסדה קהילה דתית יהודית. בית הקברות היהודי בטרנובנר שטראסה (Trnowaner Straße) נפתח בשנת 1869 (עם אולם טקסים מאז 1902). בית הכנסת של זאץ נבנה בשנים 1871–72 על פי תוכניותיו של יוהאן שטאניק בלנגגאסה ושופץ בשנת 1911. הוא השני בגודלו בבוהמיה.
בסביבות שנת 1900 היה המספר הגדול ביותר של תושבים יהודים בעיר, עם כ-1,300 יהודים שהתגוררו בזאץ. הגירה משמעותית החלה בשנות ה-30 של המאה ה-20. עם שילוב חבל הסודטים ברייך הגרמני ב-1938, רוב היהודים כבר עזבו את העיר; עם גירוש אחרוני היהודים ב-1942, הגיע סופה של הקהילה היהודית. בית הכנסת נהרס חלקית בליל הבדולח ב-1938, אך שימש שוב כבית חולים ולאחר מלחמת העולם השנייה כמחסן. לאחר שיפוץ בשנת 2008, הוא משמש כיום כמרכז תרבות שכן אין עוד קהילה יהודית בז'אטץ.
דמוגרפיה
עד 1945, זאץ הייתה מאוכלסת בעיקר על ידי גרמנים שגורשו.
התפתחות האוכלוסייה בזאץ עד 1945
| שנה | 1869 | 1880 | 1890 | 1900 | 1910 | 1921 | 1930 |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תושבים | 10,050 | 11,660 | 14,520 | 17,754 | 18,666 | 17,761 | 19,757 |
התפתחות האוכלוסייה בז'אטץ לאחר תום מלחמת העולם השנייה[10]
(נכון ל-31 בדצמבר של השנה המתאימה)
|
|
כלכלה
ז'אטץ וסביבתה ידועים במסורת של גידול כשותנית זאץ. כשותנית זאץ או כשותנית ז'אטץ היא כינוי מקור מוגן.[11]
מסורת ייצור הבירה החלה כאן בשנת 1261; גידול כשותנית מתועד לראשונה בשנת 1348.[3] בשנים 1800–1801 החלה מבשלת ז'אטץ לייצר בירה, והיא ממשיכה עד היום.[12]
תחבורה
- רכבת
בין השנים 1872–1873, הייתה זאץ מחוברת לרשת הרכבות דרך מסילת הרכבת בושהרד מפראג לקומוטאו ומסילת הרכבת פילזן–פריזן(–קומוטאו) מפילזן לדוקס. כיום עדיין קיימים קו הרכבת פלז'ן-דוכקוב מפילזן לבילין וקו הרכבת פראה-חומוטוב מפראג לקומוטאו.
ישנן שתי תחנות רכבת: ז'אטץ (Saaz Stadt לשעבר) וז'אטץ זאפאד (Saaz West לשעבר).
- כבישים
ניתן להגיע למעיירה בדרכים הבאות:
- כביש I/27
- כביש מהיר II/225
- כביש מהיר II/227
- כביש מהיר II/250
אתרי תיירות
מאז 1961, הליבה ההיסטורית של ז'אטץ מוגנת כשמורת מונומנט עירוני (אנ'). זהו אוסף של מבנים וסגנונות אדריכליים חשובים מהתקופה הרומנסקית ועד לאר נובו.[3]
מאז 2003, האזור שמדרום למרכז ההיסטורי מוגן כאזור מונומנט עירוני. יש לו ערך בעיקר בגלל המבנה הטכני שלו הקשור לגידול הכשותנית.[13]
כנסיית עליית מרים הבתולה השמימה היא אחד המונומנטים המשמעותיים ביותר. היא נבנתה במקור בסגנון רומנסקי וחלק מחלקיה הרומנסקיים עדיין נשמרו. בשנים 1724–1728 נוספה הקפלה של יאן מנפומוק. בסביבות 1740, שוחזרה החזית המערבית בסגנון הבארוק.[14]
מסורת גידול הכשותנית ומבשלות הבירה מוצגת בהרחבה בעיירה. ישנם מוזיאון כשותנית ומוזיאון בירה. מקדש הכשותנית והבירה הוא מתחם תיירותי עם מספר אטרקציות, בהן מגדל תצפית ושעון אסטרונומי קטן. אתר המורשת העולמית ז'אטץ ונוף הכשותנית של זאץ (הכולל את הכפר טרנובני בתוך ז'אטץ ואת הכפר סטניק (אנ')) נוסף לרשימת המורשת העולמית של אונסק"ו בשנת 2023.[1]
ז'אטץ מארחת את דוצ'סנה (Dočesná), פסטיבל קציר הקשור לכשותנית. הוא מתקיים בכיכר העיר מדי ספטמבר.[15]
ז'אטץ שימשה כאתר צילום לסרטים היסטוריים וסדרות טלוויזיה רבות.
ערים תאומות
לז'אטץ ברית ערים תאומות עם:
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ז'אטץ
- Nomination Text – UNESCO
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Žatec and the Landscape of Saaz Hops
- ^ "Jméno Žatecký". Ptejte se knihovny (בצ׳כית). National Library of the Czech Republic. 2014-12-16.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 "Historie" (בצ׳כית). Město Žatec.
- ^ "Mord im Fasanengarten" (בגרמנית). Der Spiegel. 2009-08-30.
- ^ ביל נוביק-הברחת מפציץ B-17, מבצע בלק, מבצע אבק
- ^ נתיבי אוויר פנמיים בע"מ. בספרדית: Lineas Aereas de Panama Sociedad Anonima
- ^ LAPSA באתר Airline History
- ^ jüdische-gemeinden.de Klaus-Dieter Alicke: Aus der Geschichte der jüdischen Gemeinden im deutschen Sprachraum
- ^ Ernst Mändl, Heinrich Schwenger: Geschichte der Juden in Saaz. In: Hugo Gold : Die Juden und Judengemeinden Böhmens in Vergangenheit und Gegenwart I. Jüdischer Buch- und Kunstverlag, Brünn/Prag 1934, S. 579–584 (; also PDF at hugogold.com).
- ^ Database of Demographic Indicators for Selected Towns of the Czech Republic. Tab. 235
- ^ "Žatecký chmel" (בצ׳כית). Žatecký chmel.
- ^ Žatecký pivovar
- ^ "Žatec – městská památková zóna" (בצ׳כית). National Heritage Institute.
- ^ "Chrám Nanebevzetí Panny Marie v Žatci" (בצ׳כית). CzechTourism.
- ^ "Dočesná" (בצ׳כית). Žatecká Dočesná.
37755569ז'אטץ