ארזי האל

יער ארזי האל (בערבית: أرز الربّ; ארז-אל-ראב) הוא אחד השרידים האחרונים מיערות הארזים של לבנון, אשר שגשגו ברחבי הר הלבנון בימי קדם. האתר מוגדר כיום כשמורת טבע ומאז 1998 הוא מוכר, יחד עם עמק קדישה הסמוך, כאתר מורשת עולמית.

היער שוכן בחלקו הצפוני של הר הלבנון ממזרח לעיירה בשרי, על מורדות הר מקמל, בגובה שבין 1,900 ו-2,050 מטרים מעל פני הים.

היסטוריה

רקע

ארז הלבנון

בעבר היה הר הלבנון מכוסה כולו יערות ארזים עבותים. כיום, לאחר מאות שנים של כריתת העצים והרס היערות, היקף היערות הצטמצם במידה ניכרת.^[1]

היער נזכר כבר במיתולוגיה השומרית, מתואר שם קרב שהתרחש בין הנפילים לבין בני האדם על יער הארזים היפה והשמימי בדרום מסופוטמיה. בסיפור מתואר גם שגילגמש השתמש בעצי הארז על מנת לבנות את עירו.

לאורך השנים השתמשו עמים רבים בעצים, וביניהם הפיניקים, בני ישראל, המצרים, האשורים, הבבלים, הפרסים, הרומאים והטורקים^[2] הפיניקים השתמשו בארזים לבניית ציי הסוחר שלהם. הם נזקקו לעצים לצורך בניית הספינות, ועצי הארז הפכו אותם ל"אומת הסחר הימי הראשונה בעולם".^[3] המצרים השתמשו בשרף העץ בתהליך חניטת והכנת המומיות, ובעץ הארז עצמו בשביל לגלול כמה ממגילות הפפירוס הראשונות שלהם.^[4]

בספר מלכים א' פרק ה' מסופר כי שלמה המלך ביקש מחירם מלך צור עצי ארזים לבניית בית המקדש הראשון, ואכן חירם נענה לבקשתו בשמחה ושולח לו עצי ארזים וברושים. בתמורה נתן שלמה לחירם עשרים אלף כור חיטים, ועשרים אלף כור שמן כתית.^[4] הקיסר הרומאי אדריאנוס הכריז על יערות אלה כעל שטח רומאי, ובעקבות זאת פסק הרס יערות הארזים באופן זמני.

השנים שחלפו, יחד עם הכריתה המתמשכת של עצי הארז, הובילו לירידה במספר של עצי הארז בלבנון. עם זאת, לבנון עדיין ידועה בשל עצי הארז שגדלו בה בעבר. העץ הוא הסמל הלאומי של המדינה ומופיע על דגלה. העצים ששרדו גדלים כיום באזורים הרריים, שם הם מהווים את מין העצים העיקרי.

שימור יער ״ארזי האל״

המאמץ לשימור יער ארזי האל התחילה כבר ב-1876, כאשר המלכה ויקטוריה בנתה חומת אבן גבוהה סביב חורשת ארזים בת 250 דונם על מנת למנוע מהעיזים לאכול את העצים. עם זאת, במהלך מלחמת העולם הראשונה השתמשו חיילים בריטים בארזים כדי לבנות מסילות רכבת.

כיום נשמר היער בקפדנות. ישנה אפשרות לסייר ביער בליווי מדריך מוסמך. כחלק מעבודות השימור, לאחר השלב הראשוני שבו ניקו את האדמה מפסולת, טיפלו בצמחים החולים, ודישנו את האדמה. בשנת 1985 יזם "איגוד חברי יער הארזים" תוכנית לייעור מחדש. השפעת המאמצים אמורה לבוא לידי ביטוי רק בעוד כמה עשרות שנים, בשל צמיחתם האיטית של הארזים. קיימים שרידים גדולים יותר של יערות הארז בלבנון, בין השאר בשמורת הטבע של הרי השוף, אך ביער ארזי האל מצויים העצים העתיקים ביותר שהשתמרו. ארבעה מהעצים הגדולים ביותר מתנשאים לגובה של כ-35 מטרים, כאשר היקף הגזעים שלהם מגיע ל-12–14 מטרים.

אזכורים ספרותיים

אלפונס דה למרטין ביקר במקום במהלך נסיעתו ללבנון בשנים 1832–1833, והזכיר את הארזים בכמה מרשומותיו. הנרי בורדו בא למקום בשנת 1922, וכתב את Yamilé, סיפור על המקום.