ענג'ר
 | |
| הדקומנוס בחורבות ענג'ר | |
| מדינה |
 לבנון |
|---|---|
| שטח | 20 קמ"ר |
| גובה | 950 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 5,500 |
| ‑ צפיפות | 275 נפש לקמ"ר |
| קואורדינטות | 33°43′33″N 35°55′47″E / 33.7258333333333°N 35.9297222222222°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
ענג'ר (בערבית: عنجر, בצרפתית: Anjar, בארמנית: Անճար), הידועה גם בשם חאוש מוסא (حوش موسى), היא עיירה השוכנת בגובה של 950 מטר בבקאע שבלבנון. היא ממוקמת בצומת דרכים היסטורי ועכשווי חשוב, על כביש ביירות-דמשק, סמוך למקום בו הוא חוצה את כביש האורך של הבקאע, המוביל מזחלה ומבעלבכ בצפון אל דרומה של לבנון. ענג'ר שוכנת במרחק של כ-5 ק"מ בקו אווירי מערבית לגבול סוריה, והיא היישוב הלבנוני האחרון לפני הגבול.
אוכלוסיית העיירה מונה כ-5,100 איש, רובם ארמנים, ושטחה הוא 18 קמ"ר[1]. תושביה עוסקים בגידול תפוחים וגפנים ובייצור תכשיטים. בשנת 1949 נחשפו מצפון ובצמוד לעיירה שרידיו של יישוב מהמאה ה-8 אשר התקיים במשך עשרות שנים ספורות בלבד. שרידים אלה הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 1984.
היסטוריה
באתר בו שוכנת ענג'ר התקיים יישוב אנושי בתקופה ההלניסטית, הרומית ובתקופה הנוצרית המוקדמת. שרידיו של מקדש רומי ניצבים על גבעה במג'דל ענג'ר, כ-2.5 ק"מ דרומית-מערבית לעיר. בתחילת המאה ה-8, הקים הח'ליף וליד הראשון מבית אומיה (705-715) יישוב בענג'ר בצורת מבצר מלבני מתוכנן, אך בנייתו לא הושלמה מעולם. לאחר שהח'ליף איברהים אבן אל וואליד הובס על ידי העבאסים בשנת 744 בקרב שהתרחש סמוך לעיר, פסק היישוב במקום והעיר גוועה ונהרסה.
מקור שמה של העיירה הנוכחית הוא בשמו של מעיין "עין ג'רא" (عين جرا) הנמצא כקילומטר צפונית מזרחית לעיירה. היא קמה בשנת 1939 כאשר 5,125 פליטים ארמנים מאזור מוסא דאג שסמוך לאנטקיה נמלטו משישה כפרים, מיד עם סיפוחו של האזור לטורקיה ב-7 ביולי 1939, ולאחר שזה התקיים משך מספר חודשים כמדינת האטיי. בתוך עשרה ימים, כמעט כל האוכלוסייה הארמנית עזבה את האטיי[2]. העיירה תוכננה ונבנתה בצורת נשר הפורס את כנפיו. במרכזה של העיירה היא נחצית על ידי רחוב מרכזי ובכל אחד משני צדדיו "כנף" שבה שלוש שכונות, ואלה קרויות על שמם של כפרי המוצא של התושבים בטורקיה. חלק מהמתיישבים החדשים עזבו את ענג'ר והיגרו לארמניה ב-1940.
במהלך הסדר הסורי בלבנון, הקים צבא סוריה את מרכזו הצבאי באזור הבקאע בענג'ר, כמו גם את מרכז שירותי המודיעין הסוריים.
האתר
 | |
| מראה בחורבות ענג'ר. במרכז התמונה הטטראפילון המשוחזר | |
| מדינה |
לבנון |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1984, לפי קריטריונים 3, 4 | |
אתר העיר מהמאה ה-8 שמר על התוואי התכנוני המקורי שלו, אשר הושפע מהאדריכלות הרומית ואשר הוקם בשיטות בנייה ביזנטיות. צורתו כשל מלבן מדויק באורך של 385 מטר מצפון לדרום וברוחב של 350 מטר ממזרח למערב, ושטחו כ-135,000 מ"ר. הוא מוקף חומה שסביבה ארבעים מגדלים - 36 מהם לאורך צלעות האתר, וארבעה מגדלים עגולים נוספים בפינותיו. האתר מחולק לארבעה רבעים שווים על ידי שני רחובות - הקארדו ברוחב של כ-20 מטר מוביל מצפון לדרום, והדקומנוס המשני המוביל ממזרח למערב. בקצות הרחובות שוכנים שערים הקבועים במבני פורטיקו, ושני הרחובות נפגשים בדיוק במרכזו של האתר. במקום מפגשם ניצבים שרידיהם של ארבעה מבנים שלכל אחד מהם היו ארבעה עמודים (Tetrapylon), ואחד מהם שוחזר. מתחת לשני הרחובות נחפרו תעלות ביוב ולאורכם שכנו ארקאדות ובהן פעלו כ-600 חנויות.
לכל אחד מהרבעים אופי שונה - הארמון הראשי והמסגד שכנו ברובע הדרום-מזרחי, הארמון המשני ברובע הצפון-מערבי, ארמון נוסף ומרחצאות בסגנון רומי ברובע הצפון-מזרחי, ואילו הרובע הדרום-מערבי היה בעיקרו רובע מגורים שנחצה על ידי רחובות שתי וערב צפופים. מבנה האתר ותכנונו מזכיר במידה רבה את ארמון דיוקלטיאנוס בספליט שבקרואטיה[3]. חלק ניכר משני הרבעים המזרחיים מכוסים בחורשות של עצי אקליפטוס וברוש. הארמון הראשי השתרע סביב חצר מרכזית בשטח של 40 מ"ר ושרידיו השתמרו בצורה טובה. מבנה זה היה הראשון שהתגלה באתר. צמוד מצפון לארמון שוכנים שרידיו המעטים של המסגד שאורכו 45 מטר ורוחבו 32 מטר. למסגד הובילו שתי כניסות ציבוריות וכניסה נוספת שהייתה שמורה עבור הח'ליף. הארמון המשני עוטר בעיטורים בהשפעה רומית ויוונית, אך עבודת המחקר שנעשתה בו מקיפה פחות מזו שנעשתה בארמון הראשי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
  | |
|---|---|
|