אקדוחן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אקדוחן, מתוך מתוך סרט הקולנוע האילם "שוד הרכבת הגדול" ("The Great Train Robbery"), 1903.

אקדוחן (באנגלית: Gunfighter או Gunslinger או Gunman) הוא מונח ספרותי אשר באופן היסטורי משמש לצורך התייחסות אל גברים במערב הפרוע של ארצות הברית, אשר זכו למוניטין של אנשים מסוכנים, החמושים באקדחים, המשתתפים בקרבות אקדחים ויריות. כיום, המונח "אקדוחן" משמש, פחות או יותר, לציון מישהו שהוא בעל היכולת לשלוף במהירות אקדח מתוך חגורה. "אקדוחן" הוא גם אחת הדמויות הפופולריות ביותר בז'אנר המערבון, המופיע לרוב בסרטים, משחקי וידאו, וספרות.

האקדוחנים נעים בין עיסוקים שונים, כולל אנשי חוק, פורעי חוק ובוקרים, אך לעיתים קרובות יותר זהו שם נרדף לשכירי חרב אשר התפרנסו באמצעות נשקם במערב הישן.[1]

מקור המונח

במונח "gun slinger" נעשה שימוש במערבון "Drag Harlan" - סרט קולנוע משנת 1920.‏[2] במהרה, סופרי מערבונים אחרים, כגון זיין גריי, אימצו את המילה והשימוש בה הפך לנפוץ. בהקדמה לספרו משנת 1975‏ "The Shootist", הסופר גלנדון סוורת'וט כותב שהמונחים "gunslinger" ו-"gunfighter" הם מונחים מודרניים, והמונחים בשפה המדוברת באותה התקופה (של המערב הפרוע) היו "gunman", "pistoleer", "shootist" או "bad man" (לפעמים נכתב "badman"). נראה כי סווארת'וט צדק לגבי "gunslinger", אך המונח "gunfighter" הופיע במספר עיתונים בשנות ה-70 של המאה ה-19, המעידים על כך שהמונח היה קיים ושגור כבר במאה ה-19.‏[3] בט מאסטרסון השתמש במונח "gunfighter" במאמרי העיתונים שכתב אודות אנשי החוק ופורעי החוק שהכיר. עם זאת, ג'וזף רוזה ציין כי אף על פי שמסטארסון השתמש במונח "gunfighter" בכתביו, הוא העדיף את המונח "mankiller" כאשר שוחח על אותם אישים.[4] קליי אליסון (1841-1887), אקדוחן ומגדל בקר שהיה ידוע לשמצה בניו מקסיקו ובטקסס, היה הראשון שעשה שימוש במונח "shootist".‏[5]

שימוש

לעיתים, "אקדוחנים" הם גברים שמועסקים על ידי בעלים של חווה במערב הפרוע, לצורך הגנתם, אם נקלעו לסכסוך.[3] במקרים אחרים, כמו למשל במקרה של בילי הנער, המונח מתייחס לפורעי חוק ידועים לשמצה, אך גם עבור שומרי חוק כמו פאט גארט וויאט ארפ. "אקדוחן" יכול להיות פורע חוק - שודד או רוצח שמנצל את השממה של הגבול כדי להסתתר מהחברה התרבותית הנורמטיבית, אך לפשוט עליה מעת לעת. כמו כן, האקדוחן יכול להיות סוכן של המדינה, ארכיטיפ של רוכב בודד, אבל לעיתים קרובות יותר שריף, שחובתו הייתה לעמוד בפני העבריינים ולהביא אותם לדין. היו שם גם כמה בוקרים לאורך ההיסטוריה, שהיו אקדוחנים, כגון כנופיית "Cochise County Cowboys", שלקחו חלק בטבח הדמים של "קניון השלד".[6]

אקדוחנים מפורסמים

"השיעור החשוב ביותר שלמדתי ... היה שהזוכה בדו-קרב הוא בדרך כלל זה שלקח את הזמן שלו. [השיעור] השני היה שאם קיוויתי לחיות בספר, היה עליי להתרחק ממשחקי-אקדח נוצצים כפי שעליי להתרחק מרעל .... בכל שנותיי כאיש חוק בספר, מעולם לא היכרתי אקדוחן מיומן אמיתי שהיה שום דבר, אלא עלבון עבור האיש אשר, מילולית, ירה מהמותן".[7]

- ויאט ארפ

הדימוי של המערב הפרוע, מלא באינספור אקדוחנים, הוא מיתוס שנוצר בעיקר על ידי מחברי ספרות זולה בסוף המאה ה-19. על פי הערכות, כ-20,000 גברים במערב האמריקאי נהרגו בירייה בין השנים 1866 ו-1900,‏[8] ומעל 21,586 בני-אדם נהרגו במהלך מלחמות האינדיאנים, מ-1850 ועד 1890.‏[9] הבולטים והידועים התרחשו במדינות/טריטוריות של אריזונה, ניו מקסיקו, קנזס, אוקלהומה וטקסס.[10] קרבות אקדחים של ממש היו מאוד נדירים במערב הפרוע, אך כאשר חילופי אש כן התרחשו, הסיבות לכך היו מגוונות.[11] חלקם היו פשוט תוצאה של להט הרגע, ואילו אחרים היו סכסוכים ארוכי שנים, או בין פורעי חוק לבין אנשי החוק. אלימות חסרת חוקים, כמו גם עימותים עם אינדיאנים, גם נמנו עם הסיבות.[12] חלק מקרבות הירי הללו התפרסמו, ואילו אחרים דחו ונשכחו עם הזמן, כל עוד שרדו עדי הראייה. כדי למנוע התרחשותם של קרבות אקדחים, ערים רבות במערב הישן של אמריקה, כגון דודג' סיטי (קנזס) וטומסטון (אריזונה), קבעו איסור על נשיאת נשק בתחומן.[13]

קרב האקדחים באו. קיי. קוראל הוא דוגמה מפורסמת של קרב יריות אמיתי שהתרחש במערב הפרוע, בין המערבי החיים האמיתיים, בין האחים ארפ יחד עם דוק הולידיי לבין כנופיית קלנטון-מקלורי. הקרב עצמו נמשך 30 שניות בלבד, בניגוד לאופן הצגתו במספר עיבודים קולנועיים.[14][15]

ב-14 באפריל 1881, נציג החוק דאלאס סטאודנמייר השתתף בקרב יריות באל פאסו, טקסס, שכונה על ידי רבים "ארבעה מתים בחמש שניות", שבו הוא הרג שלושה מתוך ארבעת ההרוגים באקדח בעל קליבר של 44 מ"מ מתוצרת קולט. אחד ההרוגים היה עובר אורח תמים ממוצא מקסיקני.[16] במהלך השנה שלאחר אירועים אלו, הוא הרג לפחות שישה בני-אדם נוספים בקרבות יריות, במסגרת מילוי תפקידו.

קרב יריות נוסף שתועד היטב הסתיים במספר בני-האדם הגבוה ביותר שנהרגו על ירי יורה אחד במהלך תקרית אחת, והיה זה בסקרמנטו, קליפורניה, כאשר קפטן ג'ונתן ר. דייוויס ירה לבדו באחד-עשר שודדים, ב-19 בדצמבר 1854.‏[14] טרם הקרב, דייוויס וחבריו לא ידעו שחבורה של שודדים שהתה בקניון סמוך לשביל. הייתה זו קבוצה מגוונת של שודדים: שני אמריקאים, צרפתי אחד, שני בריטים, חמישה אוסטרלים וארבעה מקסיקנים. כאשר קפטן דייוויס וחבריו צעדו ברגל, כנופיית השודדים הסתערה לעברם ביריות. ג'יימס מקדונלד מת מיד, מבלי שהספיק כלל לשלוף את אקדחו או להגיב בכל דרך אחרת שהיא למתקפה. ד"ר בוליבר הצליח לשלוף את אקדחו ולירות פעמיים אל עבר היורים, בטרם נורה בעצמו, ונפל לקרקע פצוע קשה. קפטן דייוויס תיאר מאוחר יותר שבאותו הרגע, הוא היה נסער מאוד. הוא שלף את שני האקדחים שלו וירה מטח של יריות אל עבר פורעי החוק. הוא פגע בהם, בזה אחר זה. הכדורים שנורו על ידי הפורעים קרעו את בגדיו של דייוויס, אך גרמו לו רק לשתי פגיעות שטחיות בלבד. תוך רגעים ספורים, שבעה מהשודדים היו מתים או גוססים על הקרקע, והאקדחים של דייוויס היו ריקים. ארבעה מהשודדים שנותרו סגרו על דייוויס, על מנת לחסל אותו. דייוויס שלף סכין ומיהר להדוף שניים מהשודדים: הוא דקר אחד מהם למוות, ואת השני הוא פירק מנשקו וחתך את אפו ואת אצבע ידו הימנית. שני התוקפים האחרונים היו כבר פצועים, מפשיטה קודמת. למרות מצבם המוחלש, הם התקרבו אל דייוויס בסכינים שלופות. הקפטן הגיב מיד, והרג את שניהם עם סכינו.

ב-1 בדצמבר 1884, שריף בשם אלפגו באקה מצא עצמו בקרב פנים אל פנים נגד 80 חמושים, באירוע שלימים נועד כ-"תקרית הירי בפריסקו" ("Frisco shootout"). האירוע החל כאשר באקה עצר קאובוי שירה לעברו. בעקבות כך, הקאובוי הזעיק 80 ממקורביו וקרא להם לרצוח את באקה. באקה מצא מקלט בבית עשוי טיט, ובמהלך מצור שנמשך 36 שעות, החמושים ירו לעבר המבנה 4,000 יריות, 400 מתוכן פגעו במבנה, אולם באקה עצמו לא נפגע. באקה השיב ירי, והרג 4 מהחמושים ופצע שמונה נוספים. תקרית הירי הסתיימה כאשר לתוקפים אזלה התחמושת, ובאקה יצא מהבית ללא פגע. לאחר מכן, באקה המשיך בקריירה מכובדת של עורך דין ומחוקק ומת במיטתו בשנת 1945, בגיל 80.‏[17]

בינואר 1887 קומודור פרי אוונס נכנס לתפקידו כשריף ​​של מחוז אפאצ'י, אריזונה. הוא שלח שניים מאנשיו לעצור את אייק קלנטון. קלנטון היה מי שבגללו נערך קרב האקדחים באו. קיי. קוראל ומאוחר יותר הוא הוביל את המארב שבו ירה בוירג'יל ארפ. וויאט ארפ חיפש את אייק קלנטון על מנת לנקום בו, אך מעולם לא מצא אותו - אייק עבר צפונה לאפאצ'י כדי להמשיך לשדוד ולהרוג. שני סגניו של אוונס הרגו את אייק קלנטון; פיין קלנטון נעצר. שלושה חברי כנופיה נוספים נהרגו; כנופיית קלנטון נמחקה. ואז הפנה שריף אוונס את תשומת לבו למשפחת בלווינס, כנופית שודדים אחרת במחוז. ביוני 1887 אבדו עקבותיו של בלווינס, קרוב לוודאי שנהרג בידי כנופיית טוקסברי איתה היה לו סכסוך דמים. בניו של בלווינס חיפשו את אביהם, ובאוגוסט, האמפ בולינס ואדם נוסף נהרגו בידי טוקסברי. עקב כך, אנדי בלווינס (הידוע גם בשם קופר) טמן מארב והרג את ג'ון טוקסברי ואת ביל ג'ייקובס כנקמה. בלווינס חזר לביתו שבהולברוק, שם התרברב על מעשה ההרג שביצע. שריף אוונס הוציא צו מעצר כנגד אנדי בלווינס (קופר) בגין גניבת סוסים, ועל כן נסע להולבוק ב-2 בספטמבר 1887. בעברו, שריף אוונס צד תאואים עבור חברת הרכבות והיה מסוגל לירות ברובה בדיוק רב. כשהוא מחזיק ברובהו בידיו, השריף דפק על דלתו של בלווינס. אנדי בלווינס ענה לקריאה בדלת כשהוא אוחז בידו באקדח. השריף אמר לו לצאת החוצה, ושיש לו צו מעצר נגדו. בלווינס סירב וניסה לסגור את הדלת. אוונס ירה ברובהו מהירך שלו דרך הדלת, ופגע באנדי בלוינס בבטן. אחיו למחצה של אנדי, ג'ון בלווינס, שלף אקדח דרך הדלת וירה לעברו של השריף. הוא החטיא ואוונס ירה בג'ון בלווינס בזרועו. אוונס ראה את אנדי בלווינס דרך החלון, מנסה לירות בחזרה. אוונס ירה דרך הקיר, פגע באנדי בירך הימנית - הוא מת באותו לילה. מוס רוברטס, שהתארח בבית המשפחה, קפץ מחלון צדדי כשהוא אוחז באקדח. שריף אוונס ירה בו בגבו ובחזהו והרג אותו. סמואל יוסטון בלווינס, בן חמש-עשרה, רץ מהדלת הקדמית, עם אקדחו של אחיו, וצעק "אני אתפוס אותו". אמו רצה אחריו. אוון ירה וסם נפל לאחור, גוסס בזרועות אמו. הקרב נמשך פחות מדקה אחת והפך את אוונס לאגדה. בתוך שמונה חודשים שריף אוונס הצליח לפטור את מחוז אפאצ'י משתי כנופיות ידועות לשמצה של שודדים ורוצחים.

גנרל ג'ורג' פטון עצמו ניהל קרב יריות כשהיה סגן צעיר ורדף אחרי פנצ'ו וייה בכל רחבי מקסיקו הצפונית ב-1916. פטון, יחד עם עשרה גברים, נשלחו לחוות סן מיגליטו כדי לחפש את וייה, שפשט לאחרונה על העיר קולומבוס, ניו מקסיקו. פטון מיקם את אנשיו ליד השער הדרומי ועשה את דרכו אל השער הצפוני, כששלושה מאנשיו של וייה נכנסו לחווה רכובים על סוסים. פטון שלף את אקדח הקולט פיסמייקר שלו, שהיה מיושן, וירה בשני אנשים. האיש הראשון נפצע אנושות בחילופי הירי וניסה לשלוף את אקדחו לפני שפטון הרג אותו ביריה אחת. אחרי שהחיילים שלו הורידו את הפושע הנותר, קשר פאטון את שלושת האנשים המתים אל מכסה המנוע של מכוניתו והסיע את הגופות בחזרה למפקדו.

דו-קרב מפורסמים

ביל היקוק הפראי, לאחר שהרג את דייוויס טוט בדו-קרב.

המראה של שני אקדחונים בעלי מוניטין אלים, היוצאים זה מול זה לדו-קרב ברחוב, שבו כל אחד שולף את האקדח שלו ומנסה להרוג את האחר, היא המצאה הוליוודית.[8] עם זאת, דו-קרב כן התרחשו בחיים האמיתיים של המערב הפרוע (אם כי לעיתים רחוקות), ועל כן הם אינם לגמרי מיתוסים בדיוניים.[11][18] על פי עדויות על קרבות שכאלו, הם החלו לראשונה בדרום ארצות הברית, על ידי מהגרים שחצו את הגבול האמריקאי. הדו-קרב היה דומה בצורתו ל-"Code duello" - אמצעי רשמי יותר של יישוב סכסוכים בין שני ג'נטלמנים החמושים בחרב או באקדח, שמקורותיו בטקסי האבירות האירופאית.[19] במחצית השנייה של המאה ה-19, מספר מצומצם של אמריקאים עדיין היה מעורב בדו-קרב כאמצעי לפתרון בעיות, כאשר הדו-קרב הפך לנחלת העבר בארצות הברית כבר בראשיתה של המאה ה-20.‏[20] בספרו "Southern Honor: Ethics and Behavior in the Old South", מתאר הסופר וויאט-בראון את הדו-קרב של המערב הישן של אמריקה כ-"מסורת", שעיקר השימוש בה נעשה על ידי בני-נוער, לצורך יישוב סכסוכים או שיפור במעמדם החברתי.[21]

הדו-קרב המתועד המפורסם ביותר התרחש ב-21 ביולי 1865, בספרינגפילד, מיזורי.[8][17] בין ביל היקוק הפראי לדייוויס טוט פרץ ויכוח בעקבות משחק קלפים והם החליטו לערוך דו-קרב בשעה 18:00. נוכחותו החמושה של ביל גרמה לקהל להתפזר אל עבר בניינים סמוכים, על מנת לתפוס מחסה, וטוט נשאר לבדו בפינה הצפונית-מערבית של כיכר העיר. כשהיו במרחק של כחמישה מטרים זה מזה, שני הגברים שלפו את אקדחיהם וירו באותו זמן, אך היקוק הצליח לירות בטוט בליבו, בעוד הירי של טוט החטיא את היקוק. זו הייתה הדוגמה המתועדת הראשונה של שני גברים שלקחו חלק בדו-קרב של שליפת אקדחים. בחודש שלאחר מכן היקוק זוכה לאחר שטען להגנה עצמית. הסיפור אודות דו-קרב זה פורסם לראשונה במאמר ב-Harper's Magazine בשנת 1867, והפך לנדבך חשוב ב-"אגדות העם" אודות אקדוחני המערב הפרוע.[19]

איש החוק המפורסם ויאט ארפ הודה כי השתתף פעם אחת בדו-קרב, במהלך מסע הנקמה שלו. בעוד ארפ וחברותו עברו במעבר הדרומי של הרי דראגון שבאריזונה, הם מצאו שם פורע חוק אחד בשם "צ'רלי האינדיאני" קרוז ("Indian Charlie Cruz"). על פי אחד הדיווחים, לאחר שהחבורה זיהתה את קרוז, הם החלו לרדוף אחריו וכתוצאה מכך התחיל קרב היריות.[22] החבורה הצליחה ללכוד את קרוז והוא הודה בכך שנטל חלק ברצח של מורגן, אחיו של ויאט, ושהוא הפליל במעשה את סטילוול, האנק סווילינג, קרלי ביל וג'וני רינגו כשאר הרוצחים של מורגן. בזמן זה, וויאט התיר לקרוז לשמור על אקדחו על מנת "לתת לו הזדמנות להילחם כמו גבר". אחרי ההודאה, וויאט אמר לקרוז לשלוף את נשקו, ובכך הזמין אותו לדו-קרב. חבורתו של ארפ ספרה עד שלוש, ולאחר מכן ווייט ירה בקרוז.[23]

"דו-קרב לנגפורד - פיל" היה ב-22 ביולי 1867 בין האקדוחנים ג'ון בול ולנגפורד פיל.

דוק הולידיי עצמו היה מעורב בדו-קרב במסבאה בלאס וגאס, ניו מקסיקו.[24] לאחת מהנשים שעבדו שם היה חבר לשעבר בשם מייק גורדון, שזה עתה השתחרר מהצבא. גורדון רצה שהיא תפסיק לעבוד במקום. כאשר היא אמרה לו להשאיר אותה לבדה, הוא כעס, יצא מן המסבאה והחל לירות בחלונות באקדחו. בעוד כדורים נורים לעבר המסבאה, דוק לקח לידיו את אקדחו ויצא החוצה. גורדון החל לירות לעברו אבל החטיא. הולידיי שלף אז את אקדחו וירה ירייה אחת מטווח רחוק בגורדון. אחר כך הוא חזר למסבאה. גורדון מת למחרת והולידיי ברח. אירוע נוסף המיוחס לדוק הולידיי הוא ירי של אקדח מתוך ידיו של מילט ג'ויס, בעלים של מסבאה, שנופף באקדחו לעברו של הולידיי.

דו-קרב ידוע נוסף במערב הפרוע התרחש בפורט וורת', טקסס, וידוע בשם "הדו-קרב בין לוק שורט לבין ג'ים קורטרייט".[17][25] ג'ים קורטרייט היה מנהל חברת אבטחה שסיפקה "שירותי הגנה" עבור מסבאות בהן התקיימו הימורים תמורת חלק הרווחים שלהם. באותו הזמן, לוק שורט, חבר לשעבר של קורטריט, ניהל את מסבאת "הפיל הלבן" וג'ים רצה ששורט ישכור את שירותיו, אך שורט סירב. ב-8 בפברואר 1887 התעמתו השניים, יחד עם בט מסטרסון לצידו של שורט. העימות הפך לדו-קרב. הם שלפו את אקדחיהם מטווח קצר, שורט ירה ראשון, ופגע באגודלו של קורטרייט. קורטריט ניסה להחליף את האקדח מידו הפצועה אל השנייה, אך הוא היה איטי מדי. שורט ירה שוב, פגע בחזהו והרגו.

הדו-קרב במסבאת "Long Branch", שבדודג' סיטי, קנזס, בה היו מעורבים ליווי ריצ'רדסון, צייד באפלו, ופרנק לאבינג, מהמר מקצועי, התרחש ב-5 באפריל 1879.‏[26] בעוד פרנק ישב ליד שולחן ארוך במסבאה, ריצ'רדסון הגיע למקום, הסתובב והתיישב ליד אותו שולחן. ריצ'רדסון פיתח חיבה כלשהי לאשתו של לאבינג, מאטי, והשניים החלו להתווכח עליה. השניים נשמעו מדברים בקול נמוך. אחרי השיחה, ריצ'רדסון שלף את אקדחו, ולאבינג, בתגובה, שלף אף הוא. בעקבות הירי, המסבאה התמלאה בעשן. המרשל של דודג' סיטי צ'רלי באסט, שהיה במסבאה סמוכה, שמע את היריות ורץ למקום. שני הגברים עדיין עמדו זה מול זה, אם כי בשלב זה ריצ'רדסון כבר ירה חמש יריות מהאקדח שלו, בעוד אקדחו של לובינג התרוקן מתחמושת. סגן השריף דאפי הושיב את ריצ'רדסון על כיסא ולקח את האקדח שלו, בעוד בסט מפרק את לאבינג מנשקו. ריצ'רדסון קם ממקומו והתחיל ללכת לעבר שולחן הביליארד, ונפל על הרצפה כשהוא ירוי בחזהו. פרנק לאבינג, שרק נשרט בידו, נלקח מיידית לכלא. יומיים לאחר מכן, חוקר מקרי המוות קבע כי ההרג היה להגנה עצמית ולאבינג שוחרר מיד.

ב-9 במרץ 1877, המהמרים ג'ים לוי וצ'רלי הריסון התווכחו על משחק קלפים במסבאה בשאיין, ויומינג.[27] בעקבות הוויכוח הם נפגשו בסמטה, הריסון ירה ראשון, אבל החטיא. לוי כיוון את אקדחו ופגע בהריסון, שמת כעבור שבוע.[28]

פורע חוק שאינו מוכר כיום, אך היה ידוע לשמצה בזמנו, היה מריון הדג'פת', שודד רכבת שנהג לחבוש כובע באולר. למרות הופעתו המגונדרת, "היה רוצח קטלני ואחד השולפים המהירים ביותר במערב הפרוע". על פי ויליאם פינקרטון, שלשכת הבילוש הלאומית שלו ביקשה ללכוד את הדג'פת' ואת כנופייתו במשך שנים, הדג'פת' ירה למוות בפורע חוק אחר, שהספיק לשלוף את אקדחו בטרם הדג'פת' שלף את אקדחו.[29] טום הורן, מתנקש ידוע לשמצה, נטל חלק בדו-קרב עם סגן משנה מהצבא המקסיקני, בשל מחלוקת ישנה. ‏[30]‏ האקדוחנים ג'ים לוי וטום קרברי הפכו לידועים לשמצה בגין השתתפותם בלפחות שני דו-קרב יריות במהלך חייהם.[31][32]

מוניטין

רוב אנשי המערב הפרוע שכונו "אקדוחנים" מעולם לא הרגו כל כך הרבה אנשים כפי שיוחס להם, אם בכלל. לעיתים קרובות, הם כונו כך בשל אירוע אחד בלבד, ובשל כך התפתחו שמועות אודותיהם, שהיו כביכול מעורבים באירועים רבים יותר, מכפי שהיו בפועל. לעיתים קרובות, המוניטין שימש לצורך "קידום עצמי" כמו כל דבר אחר; כך, למשל, היה במקרה של בט מאסטרסון.[33] ויאט ארפ, יחד עם אחיו מורגן ווירג'יל, ודוק הולידיי, הרגו שלושה פורעי חוק בקרב האקדחים באו. קיי. קוראל, בטומבסטון, אריזונה. נאמר כי היה מעורב ביותר ממאה קרבות ירי במהלך חייו. עם זאת, פרופ' ביל אוניל מייחס לו רק 5 קרבות ירי, במסגרת ספרו Encyclopedia of Western Gunfighters.‏[12] ארפ הביע את חוסר שביעות רצונו על המוניטין שצבר במהלך חייו. הוא כתב על כך במכתב לג'ון הייז המונד ב-21 במאי 1925, כי היותו ידוע לשמצה הפך לסיפור חייו.[34]

לאחר שאחיו וירג'יל נפצע במארב, ומורגן נהרג על ידי התוקפים המסתתרים, החשודים במעורבות בירי סיפקו אליבי ושוחררו ללא משפט. וויאט ואחיו וורן יצאו למסע נקמה, כדי לאתר ולהרוג את מי שהם סברו שהיו אחראים. וויאט הוצג במספר ספרים וסרטים המשתייכים לז'אנר המערבון כגיבור חסר פחד.[35] הוא נחשב לעיתים קרובות כדמות המרכזית והגיבור של קרב האקדחים באו. קיי. קוראל, לפחות באופן חלקי, מפני שהוא היה היחיד שלא נפצע או נהרג. למעשה, אחיו, טומבסטון מרשל וסגן המרשל וירג'יל ארפ היו אקדוחנים הרבה יותר מנוסים, שכן השניים צברו ניסיון רב עם אמצעי לחימה בעת ששירתו כחיילים בצבא האיחוד במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, ולאחר מכן במסגרת תפקידי אכיפת חוק שונים שמילאו, כגון שריף, שוטר, ומרשל.[36] כמרשל העיר, וירג'יל קיבל את ההחלטה לפרק מנשקם את חברי כנופיית "הקאובויס בטומבסטון" ולצורך כך ביקש את עזרתו של וויאט.[37] אבל משום שוויאט האריך ימים יותר מוירג'יל, ובשל הביוגרפיה היצירתית, Wyatt Earp: Frontier Marshal שיצאה לאור שנתיים אחרי מותו של וויאט, וויאט הפך למפורסם ולנושא של סרטים שונים, תוכניות טלוויזיה, ביוגרפיות ועבודות ספרות.

אין כל תיעוד באמצעותו ניתן לאמת את המוניטין שצבר לעצמו ג'וני רינגו.[38] בכל המקרים המתועדים שבהם רינגו הרג בני-אדם, הם היו לא חמושים, ואין כל עדות לכך שהשתתף בדו-קרב בודד. לעומתו, אקדחונים אחרים הרוויחו ביושר את המוניטין שצברו. ג'ים קורטריט ודאלאס סטודנמייר הרגו מספר אנשים בירי אקדחים, הן כאנשי חוק והן כאזרחים מן השורה.[39] לקליי אליסון ולבן תומפסון היה מוניטין חיובי.[40] ישנם מקרים שבהם חל בלבול בין אקדוחנים בעלי שמות דומים. מקרה שכזה הידוע ביותר הוא החבר הידוע ביותר בכנופיית בוץ' קסידי,[41] סאנדנס קיד, שלמעשה ידוע על השתתפות אחת בלבד שלו בקרב יריות. עם זאת, מספר היסטוריונים סבורים כי ייתכן שבמשך הזמן חל בלבול בינו לבין חבר אחר בכנופיה, קיד קארי, שללא ספק היה החבר המסוכן ביותר בחבורה, לאחר שהרג כמה וכמה אנשי חוק ואזרחים במהלך חייו לפני שנהרג בעצמו. על כן, סאנדנס קיד הפך לידוע ביותר מביניהם.

פורע חוק או איש חוק

לעיתים קרובות, קשה להבחין בין אנשי החוק לבין פורעי החוק של המערב הישן. במקרים רבים, המונח "אקדוחן" היה התייחסות לשוטר. למרות אופן הצגם האידיאליסטית בתוכניות טלוויזיה, בסרטים, ואפילו בספרי ההיסטוריה, מעט מאוד אנשי חוק / אקדוחנים יכולים לטעון שתפקיד אכיפת החוק שלהם היה מקור פרנסתם היחיד. בניגוד לקצינים שומרי חוק מודרניים, לאנשי חוק אלו היו בדרך כלל גם עיסוקים אחרים; לעיתים קרובות, הם הרוויחו כספים, היו בעלי עסקים או פורעי חוק בעצמם - כפי שהיה ביל "קרלי" ברוסיוס, שלמרות ההתייחסות אליו כאל פורע חוק, הוא שימש כסגן שריף, תחת השריף ג'וני בהאן. קרבות-ירי רבים בהם מעורבים אנשי חוק - מקורם במחלוקות הנובעות מעיסוקים חלופיים אלה, ולא בגלל הניסיונות של איש החוק לאכוף את החוק.[42]

טום הורן, הידוע היסטורית בתור מתנקש, שימש גם בתור סגן שריף וכבלש פינקרטון, עבודה שבמהלכה הוא ירה למוות בשלושה בני אדם לפחות כרוצח שכיר.[43] בן תומפסון, הידוע בתור אקדוחן ומהמר, היה מפקד מאוד מוצלח של המשטרה באוסטין, טקסס. פישר קינג היה הצלחה גדולה בתור שריף מחוזי בטקסס. דוק הולידיי ובילי הנער גם כן ענדו תגים של אנשי חוק לפחות פעם אחת.[44] "ביג" סטיב לונג שימש כסגן המרשל של לארמי, ויומינג, בעוד שכל הזמן היה עסוק בביצוע מעשי רצח וגניבה. בדרך כלל, עיירה ובה שיעור פשיעה אלים תפנה לאקדוחן שישמש בתפקיד ראש העיר שלהם, המרשל או השריף המקומי, בתקווה כי האקדוחן יוכל להביא לירידה באלימות ולהחזיר את הסדר.

אקדחונים שומרי חוק ידועים היו בדרך כלל יעילים מאוד בביצוע עבודתם, ובמשך הזמן מצליחים להוריד את רמת האלימות, בדרך כלל לאחר שהאקדוחן שומר החוק היה מעורב במספר תקריות ירי, והפחד שהטיל עקב כך בקרב פורעי החוק גרם להם ליישר קו.[45] לעיתים, הם נשכרו על ידי אנשי בקר או דמויות בולטות אחרות כדי לשמש כמגניהם במהלך מלחמות בקר. על אף שפעלו ברשות מצד רשויות אכיפת החוק, לאקדחונים רבים לא הייתה משרה רשמית. לעיתים, על מנת לעשות דברים באופן רשמי יותר, היו אקדחונים שמונו למשרות באופן פורמלי.[45] דוגמה אחת לכך היא אנשי כנופייתו של ג'סי אוונס, שמונו לסוכנים במהלך המלחמה שמחוז לינקולן (טריטוריית ניו מקסיקו).[46] אף עפ פי שטכנית הם היו אוכפי חוק רשמיים, בפועל הם היו למעשה רק שכירי-חרב.

בדרך כלל, כאשר אקדוחן נשכר על ידי עיירה לתפקיד המרשל, הוא זוכה למלוא תמיכתם של אנשי העיירה עד אשר הסדר שב על כנו, או אז אנשי העיירה "רומזים" לו שהגיע הזמן לשינוי - וזאת על מנת למנות מרשל פחות מסוכן, שמסתמך יותר על הכבוד שרוחשים לו, מאשר על הפחד ממנו, על מנת לאכוף את החוק.[45] דוגמה טובה לכך הייתה החלטה שהתקבלה בשנת 1882 על ידי מועצת העיר של אל פאסו, טקסס, לפטר את מרשל העיירה דאלאס סטודנמאייר. הוא נכנס לאולם המועצה והזהיר את חברי המועצה שלא ינסו לקחת ממנו את אקדחיו או את משרתו, והם שינו מיד את דעתם, ואמרו לו שהוא יכול להמשיך בעבודתו. הוא התפטר בעצמו כעבור יומיים.

מורשת

בוקר חמוש שולף את אקדחו.

אקדוחנים מודרניים

ישנם אנשים המשחזרים את החיים כפי שהיו במערב הפרוע, בין אם מבחינה היסטורית ובין אם בייצוגם בתרבות הפופולרית, באמצעות השתתפות באירועים תחרותיים ייעודיים,[47] בהם כל אקדוחן מאמץ לעצמו מראה המייצג דמות מערבית משלהי המאה ה-19, וכחלק מדמות זו - בוחר לעצמו כינוי. מקורם של אירועים מסוג זה הוא בדרום קליפורניה, ארצות הברית, בראשית שנות ה-80, אך הם מתרחשים כעת במקורות רבים אחרים, כאשר מספר ארגונים מקומיים מעודדים קיומם, הן בארצות הברית והן במדינות אחרות ברחבי העולם. ישנן קטגוריות שונות, בהן האקדוחנים יכולים להתחרות זה בזה.[48]

לצד דמות הקאובוי האייקונית, האקדוחן הפך לדימוי תרבותי של העם האמריקאי ברחבי העולם, תוך אידיאליזציה של מעשי אלימות, לקיחת החוק לידיים, והרפתקה.[49][50] גם מחוץ לז'אנר המערבון, במונח 'אקדוחן' נעשה שימוש בעידן המודרני בשביל לתאר מישהו בעל מיומנות מהירה ומדויקת בירי אקדחים, בין אם בחיים האמיתיים או בז'אנר בדיוני אחר.[51][52][53]

"השליפה המהירה" - שהפכה לפופולרית בזכות האקדוחנים - עדיין נחשבת למיומנות בעלת חשיבות בקרב קהילות אנשי הצבא, המשטרה ואכיפת החוק האמריקניות.[53][54]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Eugene Cunningham Triggernometry: A Gallery of Gunfighters. (Originally 1934). University of Oklahoma Press (1996).
  • Bill O'Neal. Encyclopedia of Western Gunfighters. University of Oklahoma Press (1979).
  • Joseph G. Rosa. The Gunfighter: Man or Myth? University of Oklahoma Press (1969).
  • List of and History of Old West Gunfights
  • Slap Leather, Gunfighter Myth

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אקדוחן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Henry Gaudet. "What Is a Gunslinger?". Wisegeek. September 22, 2014
  2. ^ The terms "gunslinger" and "showdown" were unknown in the Wild West. Gunslinger (or Gun Slinger)
  3. ^ 3.0 3.1 Rosa (1969) vi.
  4. ^ Rosa (1969) vii.
  5. ^ Chuck Parsons, Clay Allison: Portrait of a Shootist (Seagraves, Texas: Pioneer, 1983)
  6. ^ Bishop, William Henry (1888). Old Mexico and her Lost Provinces: a Journey in Mexico, Southern California. Harper and Brothers. נבדק ב-3 במאי 2011. {{cite book}}: (עזרה)
  7. ^ "Old West Myths...And Things Little Known". Shotdoc.com. נבדק ב-2 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 "Wild bill vs Tutt duel". Spartacus Educational. נבדק ב-2 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "The Indian Wars". Boundless. נבדק ב-5 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Cellania, Miss. "The Meanest Towns in the West". Neotorama. November 21, 2011
  11. ^ 11.0 11.1 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם Neo
  12. ^ 12.0 12.1 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם Old West Gunfight archives
  13. ^ "The Law in Tombstone". נבדק ב-8 במרץ 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ 14.0 14.1 Fournier, Richard. "Mexican War Vet Wages Deadliest Gunfight in American History", VFW Magazine (January 2012), p. 30.
  15. ^ Tombstone Nugget; October 27, 1881 article
  16. ^ El Paso Times article documenting the event
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 Petzal, David. "Five Greatest Gunfights of the Old West". Field and Stream. נבדק ב-14 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Adams, Cecil. "Did Western gunfighters really face off one-on-one?". Straight Dope. נבדק ב-4 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה) June 25, 2004
  19. ^ 19.0 19.1 "Wild Bill Hickok fights first western showdown". History.com. נבדק ב-4 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Politics And Pistols: Dueling In America". History Detectives. PBS. נבדק ב-2012-07-22.
  21. ^ Wyatt-Brown, Bertram. 1982. Southern Honor: Ethics and Behavior in the Old South. New York: Oxford University Press. Pages 167 and 350-351. מסת"ב 0195325176
  22. ^ Bell, Bob Boze. "Wyatt Goes Rogue". True West Magazine. נבדק ב-24 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Isenberg, Andrew C. (2013). Wyatt Earp: A Vigilante Life. Hill and Wang; First Edition. p. Chapter 4: Jerk Your. ISBN 978-0809095001. נבדק ב-18 באוקטובר 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  24. ^ "This Day in History: Doc Holliday". History.com.
  25. ^ "Gunfighters Part 4". Legends of America.
  26. ^ "Gunfights: Long Branch Saloon Shootout". Legends of America. אורכב מ-המקור ב-2008-03-21.
  27. ^ "Jim Levy - The Jewish Gunfighter". Legends of America.
  28. ^ Shoot-out (1877) Old West Gunfights - Page 2 Legends of America
  29. ^ Grady, David P. (ביולי–באוגוסט 1996). "American Cowboy". American Cowboy: 64. נבדק ב-28 ביוני 2012. {{cite journal}}: (עזרה)
  30. ^ Desert Evening News November 20, 1903
  31. ^ Jim Levy - The Jewish Gunfighter
  32. ^ McGrath, Roger D. Gunfighters, Highwaymen & Vigilantes: Violence on the Frontier. University of California Press (March 23, 1987). pp. 99- 100. מסת"ב 978-0520060265.
  33. ^ "Masterson Laments Loss of Pistol. Was Confiscated, but He Hopes to Get It Back at Auction Sale". New York Times. 8 ביוני 1902. "Bat" William B. Masterson, in his own parlance, is "sore." His forty-five caliber pistol which he has carried since the strenuous days of his young manhood has been confiscated. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ Dworkin, Mark. "Charlie Siringo, Letter Writer". Western Outlaw Lawman Association Journal. Winter 2003, Vol. XI (4): 16–18.
  35. ^ Gatto, Steve. "Wyatt Earp History Page". WyattEarp.Net. נבדק ב-25 בפברואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ Ashford, David (3 בספטמבר 1994). "First action hero: Wyatt Earp was an elderly movie groupie who failed to make it as an extra..." The Independent. London. נבדק ב-10 בינואר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ Douglas Linder (2005). "Testimony of Virgil Earp in the Preliminary Hearing in the Earp Case". Famous Trials: The O. K. Corral Trial. נבדק ב-2011-02-06.
  38. ^ Wilkinson, Darryl (1992-07-22). "Johnny Ringo Called Gallatin Home as a Boy". Gallatin North Missourian. נבדק ב-15 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ Metz, Leon Claire. 1979. Dallas Stoudenmire: El Paso Marshal. Norman, University of Oklahoma Press. 162 p.
  40. ^ Cunningham, Sharon. The Allison Clan – A Visit, Western Outlaw בתאריך 2007-09-27, בארכיון האינטרנט
  41. ^ "Butch Cassidy and Sundance Kid". Wyoming Tales and Trails. אורכב מ-המקור ב-באוקטובר 1, 2011. נבדק ב-25 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Barra, Allen (2008). Inventing Wyatt Earp: His Life and Many Legends. Lincoln, Nebraska: University of Nebraska Press. p. 440. ISBN 978-0-8032-2058-4. p.117
  43. ^ Carlson, Chip (2001). Tom Horn: Blood on the Moon: Dark History of the Murderous Cattle Detective. High Plains Press. pp. 22–28. ISBN 978-0-931271-58-8.
  44. ^ Woog, Adam (28 בפברואר 2010). Wyatt Earp. Chelsea House Publications. ISBN 1-60413-597-2. {{cite book}}: (עזרה) p.31
  45. ^ 45.0 45.1 45.2 Rosa (1969) p.7-8
  46. ^ Nolan, Frederick (2009) [March 1992]. The Lincoln County War: A Documentary History (Revised ed.). Santa Fe, NM: Sunstone Presse. pp. 510, 219. ISBN 978-0-86534-721-2.
  47. ^ Taffin, John (2005). The Gun Digest Book of Cowboy Action Shooting: Guns · Gear · Tactics. Gun Digest Books. p. 256. ISBN 978-0-89689-140-1.
  48. ^ Henri Brickey. "Modern-day gunslingers enjoy competition and camaraderie". Lubbockonlinecom. July 03, 2008
  49. ^ Leon Claire Metz. Encyclopedia of Lawmen, Outlaws, and Gunfighters. Facts on File. ISBN 0816045437. Introduction and p. 63
  50. ^ Microsoft Encarta 2007 edition: Cowboy
  51. ^ "Oxford definition: Gunslinger". Oxford Dictionary. נבדק ב-12 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ "'Gunslinger' definition". Merriam-Webster Dictionary Online. נבדק ב-6 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ 53.0 53.1 Don Mann. The Modern Day Gunslinger: The Ultimate Handgun Training Manual. Skyhorse Publishing. ISBN 1602399867. Chapter 1
  54. ^ "Point shooting" (PDF). l. נבדק ב-2 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26513606אקדוחן

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אקדוחן&oldid=2035631"