המערב הישן של אמריקה

ארכיטיפ אופייני, הקאובוי, במערב הפרוע. 1887

המערב הישן של אמריקה (באנגלית: American frontier) הוא מונח תרבותי-היסטורי המתייחס לאזור הממוקם במערב אמריקה הצפונית, על פי רוב במערב ארצות הברית. האזור יושב בתקופת הזמן מאמצע המאה ה-19, בייחוד מהתקופה שקדמה למלחמת האזרחים ועד לסופה. הביטויים המערב הישן והמערב הפרוע מתייחסים לחיים מעבר לרצועת הספר, שלא הייתה מיושבת על ידי מתיישבים אירופאים. טרמינולוגיה זו עשויה למקם את הרקע הרבה לאחור, עד לתקופה הקולוניאלית האמריקאית, אך כוונתה על פי רוב לציין את השנים המאוחרות של המאה ה-19, ואת האזורים שמערבית לרצועה שבין דקוטה הצפונית לטקסס, ועד לאוקיינוס השקט.

סקירה

מראה אופייני של אדמות מערב אמריקה (ושטח מסוג כזה אחראי באופן חלקי לכך שאזור זה וכן כמה מאזורי הצפון קרויים "המדבר האמריקני הגדול"). נוף זה הוא בקילבורן הול שבניו מקסיקו.

היבטים רבים של חיי המערב הישן תוארו ברומנטיות יתרה. במערבון אופייני, המערב הישן הוא נוף צחיח מיושב בידי ארכיטיפים רבים, ובהם:

• בוקרים ואינדיאנים.
• אנשי חוק (השריף וסגניו) ומגוון טיפוסים של פורעי חוק.
• כורי זהב (לרוב במכרות הזהב שלהם).
• ציידים ולוכדי פרוות.
• מגוון סיירים אחרים.

עימותים נוצרו בדרך כלל ועדיין מתרחשים, על מקורות מים, כיוון שאדמה ללא מים ערכה מועט במדינות המערב הצחיחות. תקופת הבהלה לזהב במערב הישן הובילה לנדידה קדחתנית של עובדים לאזורי הספר בעקבות גילויים של זהב בכמויות מסחריות. בהיסטוריה של ארצות הברית וקנדה, התרחשו מספר גלים של בהלה לזהב בשלהי המאה ה-19, כמו בסיירה נבדה ובפרייזר קניון.

היסטוריה - המערב הישן במציאות

דמויות, אירועים ואתרים מסוימים שהתקיימו, הם חלק ממארג ההיסטוריה האמריקאית והפולקלור שלה.

אירועים ואנשים

טיפי של שבט בלקפיט

אזור הספר לפני תחילת המאה ה-19 ורכישת לואיזיאנה

לפני תחילת המאה ה-19, היו האזורים שממערב למיסיסיפי מיושבים בעיקר על ידי אינדיאנים. מגוון השבטים הילידים בצפון אמריקה התפרשו החל מהמערב התיכון ועד לחוף המערבי. התקיימו רשתות סחר שהתמשכו מערבה עד להרי הרוקי, צפונה עד לאגמים הגדולים ודרומה עד למפרץ מקסיקו. הקיאווה (Kiowa) ושאר שבטי המישורים, יורשי התרבות האמריקאית העתיקה, איכלסו את המישורים הגדולים. הם חיו, נדדו וצדו בין נהר המיסיסיפי להרי הרוקי ומגבולה הצפוני של מקסיקו עד לתוך מחציתה של אלברטה שבקנדה. שבטי המישורים העיקריים היו הדקוטה (Dakota), הבלקפוט, השאיין, הלקוטה והקומאנצ'י. חיות בר היו מצויות בשפע וכללו עדרי באפלו עצומים. בדרום-מערב ארצות הברית איכלסו האפאצ'י והנאוואחו את האדמות הפוריות היבשות.

בשנת 1541 חצה פרנסיסקו וסקס דה קורונדו את הנהר ארקנסו וסייר במרכז שטחה של ארצות הברית לעתיד.

בשנים 1769–1770 יצאה משלחת פורטולה מבאחה קליפורניה, חקרה את שטח צפון קליפורניה עד מפרץ סן פרנסיסקו וייסדה את היישובים הספרדיים הראשונים באזור (סן דייגו ומונטריי), אשר הובילו להקמת פרובינציית אלטה קליפורניה ("קליפורניה עילית)" כחלק ממלכות המשנה של ספרד החדשה.

ב-1776 שימש שביל חואן באוטיסטה דה אנסה (Juan Bautista de Anza Trail) את אנסה המפקד וקבוצה של כמעט 300 מתיישבים, חיילים ובני משפחותיהם כדי לחצות את מדבריות סונורה וקולורדו בחיפוש אחר חיים טובים יותר לאורך גבולה של האימפריה הספרדית.

רכישת לואיזיאנה ב-1803 הרחיבה את הגבול המערבי של ארצות הברית.

חקר המערב

ראשית המאה ה-19

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

הסיירים והציידים המוקדמים

בין חלוצי המגיעים למערב היו לואיס וקלארק. משלחת לואיס וקלארק (1804-1806) הייתה המסע המסודר הראשון של מתיישבים אירופאים מעבר לגבול המערבי, אל חוף האוקיינוס השקט ובחזרה. אחרים היו ציידים הרפתקנים. פיתוח האזור נעשה במקביל להתפתחות צירים אשר הובילו את המהגרים אליו. במקביל, ארצות הברית הגבילה את שטחי ההתיישבות של שבטי האינדיאנים.

צירים, דרכים ונתיבים

לפתיחת ציר סנטה פה ב-1821, הייתה חשיבות מכרעת בפיתוח הסחר וההגירה לאזור. הציר שימש למסחר בין קנזס סיטי, מיזורי וסנטה-פה שבניו מקסיקו עד 1880. מסנטה פה ועד לפואבלו דה לוס אנחלס (כיום: לוס אנג'לס) עבר "הציר הספרדי העתיק", שבו השתמשו אלה שהמשיכו מערבה. ציר נוסף הוביל את החלוצים המורמונים מאילינוי לאזור ביוטה שבו הקימו ב-1846 את סולט לייק סיטי. בצפון עברו המתיישבים דרך "ציר אורגון", שיישבו את אזור צפון-מערב ארצות הברית של ימינו בין 1841 ו-1869.

ב-1840 נעשה שימוש בציר אורגון גם כדי לפתח מסלול דרומי יותר, לכיוון קליפורניה. באותן שנים החלה הגירה המונית לקליפורניה: כ-250,000 איש ניסו את מזלם במציאת זהב באזור, או הקימו בו חוות. הבהלה לזהב בקליפורניה (1848-1858) החלה לאחר גילוי של זהב ליד סקרמנטו, קליפורניה. זמן לא מועט לאחר מכן, מהגרים החלו לזרום בהמוניהם לצפון קליפורניה, כששיאה של התופעה ב-1849. הבהלה לזהב בקליפורניה ופיתוח האזור שלחוף האוקיינוס השקט פיתחה ציר נוסף, "הפוני אקספרס" שנסע מסיינט-ג'וזף שבמיזורי לסקרמנטו, דרך יוטה, נברסקה, וקנזס. הציר היה פעיל בין אפריל 1860 ואוקטובר 1861.

מפת הטריטוריה האינדיאנית - 1836

טריטוריה אינדיאנית

טריטוריה אינדיאנית הייתה השטח שנקבע לצדה של ארצות הברית לשימושם של האינדיאנים. הגבולות הכלליים נקבעו בשנת 1834 באמצעות חוקי המגע עם האינדיאנים, שהועברו בקונגרס האמריקאי והסדירו את היחסים בין האינדיאנים לשאינם אינדיאנים. אלו היו טריטוריות בלתי מאורגנות שהוקמו עבור הילידים האמריקאים, בניגוד לטריטוריות המאורגנות שיושבו בידי הלבנים, אנשי מזרח אמריקה ואשר הקונגרס האמריקאי החיל עליהן את חוקי היסוד.

חלוצים ומתיישבים אחרים

דייבי קרוקט היה חבר קונגרס מטנסי שתמך בזכויותיהם של הפולשים לקרקעות המערב. ב-1835, לאחר שהובס בבחירות אמר, "אתם יכולים כולכם ללכת לעזאזל ואני אלך לטקסס". הוא הצטרף למהפכה הטקסנית. בנובמבר 1835 עזב את טנסי ועבר לטקסס. ב-14 בינואר 1836 קרוקט ו־65 גברים אחרים הושבעו לממשלה הזמנית של טקסס. כתמורה הובטחו לכל אחד מהם בערך 19 קמ"ר (4,605 אקרים) אדמה. ב-6 בפברואר 1836 קרוקט ובערך 12 גברים שנותרו, הגיעו לסן אנטוניו דה בקסר.

קרוקט נטל חלק בקרב אלמו (23 בפברואר - 6 במרץ 1836) והיה אחראי על הגנת הגדר המערבית בחזית הקפלה. הכוחות הטקסנים שמנו 180 עד 250 לוחמים, הוכרעו בידי 1,300 עד 1,600 חיילים מקסיקנים. ישנה מסורת שקרוקט נהרג במהלך הקרב עצמו. אך מיומנו השנוי במחלוקת של José Enrique de la Peña שנחשף ב-1955, נראה שייתכן שהיו כששה טקסנים ששרדו את הקרב וביניהם כנראה קרוקט. הם נלקחו כשבויים בידי הגנרל המקסיקני מנואל פרננדז קסטרילון והוצאו להורג בפקודתו של נשיא מקסיקו הגנרל אנטוניו לופז דה סנטה אנה. שתי הדעות נהנות מתמיכה בין היסטוריונים.

קייל מקג'י התפרסם בתור "הפתי הזקן והמטורף" של המערב הפרוע. הוא היה מראשוני המתיישבים בקליפורניה ונאהב כדמות אב על ידי כל מי שפגש בו. מקג'י בלה חלק גדול מחייו בחיפוש הזהב של קורטז האגדי, בלי להיות מודע לכך שקורטז שהה בעיקר באזורי אריזונה ומקסיקו. מקג'י מצא באקראי מרבץ זהב שהצית פרץ של מתיישבים למה שנעשה האזור הגדול של סן פרנסיסקו.

הבהלה לזהב ותקופת מלחמת האזרחים

איור של מחפש זהב

1849 - 1865

הבהלה לזהב של קליפורניה הייתה הבהלה לזהב של 1848–1858, סוג של היסטריה המונית, שהוצתה בעקבות גילוי זהב סמוך לסקרמנטו שבקליפורניה. התקופה מאופיינת בהגירה המונית דרך המערב הישן לעבר צפון קליפורניה. זו הייתה בין תקופות ההגירה החשובות ביותר בהיסטוריה האמריקאית והיא הובילה להפיכתה של קליפורניה למדינה. שיא הבהלה היה בשנת 1849 והמהגרים של אותה תקופה נודעו כאנשי 49 (49ers).

בין אנשי 49 היה ג'ושע אייברהם נורטון (Joshua Abraham Norton), שב-1849 היגר מדרום אפריקה לסן פרנסיסקו, לאחר שקיבל במתנה מאביו 40,000 דולר, כנראה בירושה. במהלך השנים הבאות הוא הספיק לצבור כסף רב ולהפסיד את כספו וב-1859 לאחר שאיבד את יכולתו הכלכלית, הכריז על עצמו כעל "קיסר ארצות הברית ומגינה של מקסיקו" ונודע כהוד מלכותו הקיסר נורטון הראשון. לא היה לו כוח פוליטי והשפעתו התקיימה רק ככל שהסובבים אותו החליטו לרצותו. הוא טופל בסן פרנסיסקו בצורה מכובדת ומטבע שהונפק בשמו כובד על ידי המוסדות שבהם היה רגיל לבקר.

בתקופה זו חיו כמה מגיבורי המערב הפרוע אשר הפכו מאוחר יותר לדמויות היסטוריות, כמו ביל היקוק הפראי. ב-1855 הוא היה נהג כרכרות בצירי סנטה פה ואורגון. כישוריו בקרבות ירי הובילו לכינויו. הוא חי תקופה בחבל ג'ונסון שבקנזס ומאוחר יותר היה שוטר עירוני בנברסקה. הוא התפרסם כאשר לכד לבדו את אנשי כנופיית מק'קנלס תוך שימוש בתחבולה. בכמה אירועים אחרים, היקוק התעמת עם כמה גברים והרג אותם אף על פי שנלחם לבדו.

באותה תקופה השתמשו גם בנתיב הפוני אקספרס מסנט ג'וזף במיזורי לסקרמנטו שבקליפורניה. אורכו של הנתיב היה 1,840 מילים והוא חצה את המדינות מיזורי וקליפורניה ואת אדמות טריטוריית יוטה, טריטוריית נברסקה וטריטוריית קנזס (כיום שוכנות שם המדינות: מיזורי, קנזס, נברסקה, ויומינג, קולורדו, יוטה, נבדה וקליפורניה). ציר זה היה פעיל אך ורק 18 חודשים, בין אפריל 1860 ואוקטובר 1861.

דודג' סיטי

מצודת דודג', קנזס, נוסדה בשנת 1864 ונפתחה בשנת 1865 כסנטה פה טרל קרוב לאתר הנוכחי של דודג' סיטי, קנזס (שנוסדה ביוני 1872). המצודה הציעה הגנה לקרוני רכבת ולשירות הדואר של ארצות הברית, ושירתה כבסיס אספקה לכוחות מזוינים שהועסקו במלחמות האינדיאנים.

קרב האקדחים באו. קיי. קוראל

ערך מורחב – קרב האקדחים באו. קיי. קוראל

מופע המערב הפרוע של באפלו ביל

ערך מורחב – באפלו ביל קודי

The Frisco Shootout

1 בדצמבר 1884. איש החוק האגדי אלפגו בקה, עצר בפריסקו קבוצת בוקרים שיצרה מהומה וירתה בעיירה. לאחר איומים של החברים של הבוקרים שנעצרו, בקה נמלט ומצא מחסה בביתו של ג'רונימו ארמיג'ו. הבוקרים, שגילו את מיקומו, אספו קבוצה של כ-80 בוקרים, ותקפו את הבית. נורו כ-4000 כדורים על ביתו, ובסוף ההתקפה, הבית נראה כמו גבינה שווייצרית. באופן מדהים, אף אחד מהכדורים לא פגע בבקה. במהלך ההתקפה, בקה הצליח להרוג 4 מהבוקרים, ולפצוע 8 נוספים. לאחר 36 שעות, ההתקפה הסתיימה, כשלבוקרים אזלה התחמושת. בקה יצא מהבית ללא נזק. במאי 1885 בקה נאשם ברצח של אחד מאותם בוקרים. בקה נעצר, ושוחרר מהכלא באוגוסט 1885, לאחר שהביאו את הדלת מביתו של ארמיג'ן לאחר ההתקפה כראיה. בדלת היו יותר מ-400 חורים של קליעים.

המערב הפרוע ביצירות אמנותיות

מערבונים

ערך מורחב – מערבון

החיים במערב הפרוע היוו השראה לסוגה (ז'אנר) שלמה של סרטים, מערבונים. סרטים אלה תרמו לא במעט למיתולוגיזציה של המערב הפרוע, בתוארם את מאבקם של אנשי החוק בפורעי החוק, או של המתיישבים הלבנים באינדיאנים, שתוארו במערבונים הקלאסיים כ"פראיים" וחסרי מוסר. במערבונים מאוחרים יותר נעשה שינוי בהצגת המתיישבים הלבנים ואנשי החוק כמסמלי המוסר והצדק. "מערבוני ספגטי", למשל, תיארו בדרך-כלל את איש המערב הפרוע כ"מפסידן", כפושע קטן.

מלחית האשלגנית

אחד מסימני ההיכר הידועים ביותר של המערב הפרוע, הוא שיח קוצני עגול, עף ומתגלגל ברוח, על רקע שממה (השיח המתגלגל ברוח נהפך לסימן ידוע לשממה וצחיחות). ישנן שתי טעויות בנוגע לזה: 1. השיח הוא מלחית האשלגנית והוא הגיע לארצות הברית מרוסיה רק בסוף המאה ה-19, אחרי תקופת האנרכייה שאפיינה את המערב הפרוע. 2. המקום הראשון שאליו המלחית הגיעה הוא דרום דקוטה, ומאז, הוא התפשט בכל רחבי ארצות הברית עד שהיום הוא נפוץ בכל הארץ למעט שתי מדינות בלבד: פלורידה ואלסקה. על כן, השיח הזה כלל לא ייחודי למערב הפרוע.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המערב הישן של אמריקה בוויקישיתוף

• לואיס דוידסון, היהודי הנודד במערב הפרוע - על מעורבותם של יהודים בתנועת הבהלה לזהב, מגזין להיסטוריה סגולה
• ד"ר איתמר ברנר, הנערה היהודייה שהציתה קרב אקדוחנים - על פרשה בלתי מוכרת במערב הפרוע, מגזין להיסטוריה סגולה
• אוסף תמונות מהמערב הפרוע בשנים 1892-1887 שצילם John C.H. Grabill

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25920742המערב הישן של אמריקה