אפאמיה
 | |
| שדרת העמודים באפאמיה | |
| מידות | |
|---|---|
| שטח | 2,600 דונם |
| גובה מעל פני הים | 200 מטר |
| היסטוריה | |
| ננטש | בערך ב-1156 |
| אתר ארכאולוגי | |
| גישה לציבור | חופשית |
| מיקום | |
| מדינה |
 סוריה |
| מיקום | מחוז חמה |
| קואורדינטות | |
אָפָּאמֶיָה (ביוונית: Ἀπάμεια; בערבית: آفاميا, בפ"א רפה) הייתה עיר יוונית ורומית, בצפון סוריה. האתר נמצא על גדת נהר האורונטס, במחוז חמה, כ–90 קילומטר מזרחית ללטקיה וכ-55 קילומטר צפונית-מערבית לעיר חמה.
שרידי העיר כוללים, בין היתר, שדרה באורך של 2 קילומטר, עם עמודים גבוהים ותיאטרון רומי שהכיל מעל 20,000 מקומות ישיבה.
לצד האתר נמצאים שרידי קלעת אל-מודיק (אנ') שנבנתה במאה ה-12 ולצידה נבנה כפר בשם זה.
במקום התגוררו יהודים, והעיר נחשבה לחלק משטח "סוריא", מעמד ביניים הלכתי בין ארץ ישראל ובין חוץ לארץ.
תיאור כללי
העיר אפאמיה משתרעת על שטח של כ-2,600 דונם בתוך החומות. אורך חומת ההגנה שלו 7 ק"מ וככל הנראה התוואי נקבע כבר במאה ה-2 לפני הספירה ועבר מספר שינויים, כמו: עיבוי, הוספת מגדלים, עד סוף המאה ה-6 לספירה.
העיר נבנתה על פי תוכנית של קווים ישרים והיא מחולקת לגושים על ידי שדרת עמודים גדולה מצפון לדרום ורחוב התיאטרון שחוצה אותה ממזרח למערב.[1]
היסטוריה
ימי קדם
ארכאולוגים מצאו עקבות של מגורים אנושיים קדומים, עד לתקופה הפלאוליתית. כאשר היוונים הגיעו למקום, הוא נקרא פָרנָקֵי (אנ').[2][3]
התקופה ההלניסטית
אלכסנדר מוקדון כבש את האזור והקים שם מחנה צבאי[4] שנקרא פֶּלָה (אנ'),[5] או פֶּלָה על האורנטס (אנ').[6] בשנת 300 לפנה"ס סלאוקוס הראשון ניקטור שיפץ את המקום, בנה חומות, קרא ליישוב על שם אשתו הבקטרית אָפּמָה (אנ'),[7] והיישוב קיבל מעמד של פוליס, כחלק מטטרפוליס ("ארבע ערים") סוריה (אנ') שכלל גם את אנטיוכיה, סלאוקיה פייריה ולאודיקיאה (אנ').[8]
העיר הייתה ממוקמת בצומת דרכים אסטרטגית למסחר, ומפאת חשיבותה הציב סלאוקוס במקום כוח צבאי שכלל כ־500 פילים ואורווה להרבעת סוסי מלחמה שבה נמנו 30,000 סוסות ו־300 סוסים.[3]
הגנת העיר נסמכה על ביצוריה וכן על העובדה שהיא הייתה מוקפת בלולאה של נהר האורונטס, שיחד עם האגם והביצות יצרו כעין חצי אי.
התקופה הרומית
בשנת 64 לפני הספירה, המצביא הרומי פומפיוס כבש את כל האזור והרס את מבצר אפאמיה.
בשנת 6 לספירה נערך סקר אוכלוסין של העיר והשטחים השייכים לה ונמנו 117,000 בני אדם אזרחיים. ניתן להעריך שהמספר היה גדול משמעותית, לאור שיטת הספירה שננקטה אז.[9]
בשנת 115 לספירה, החריבה רעידת אדמה את העיר, אך היא נבנתה מחדש.
בשנת 129 הקיסר הרומי אדריאנוס ביקר באפאמיה.[8]
בשנת 180 הושלמה בניית הקארדו - שדרת העמודים באורך 1800 מטר. הדרך הייתה מחופה בפסיפס.
בשנת 218 הלגיון השני פרתיקה הוצב במקום, ושהה שם לסירוגין עד שנת 234.[1]
בשנת 392 נבנה מחדש בית הכנסת[10] שנהרס ברעידת האדמה בשנת 115 ומעל הריסותיו נבנתה כנסייה.[8] [דרושה הבהרה]
התקופה הביזנטית
בשנת 413 אפאמיה הייתה לבישופות ביזנטית ומרכז המונופיסיטים. נטען שבמקום נמצא שריד של הצלב האמיתי, דבר שמשך עולי רגל רבים והוסיף לחשיבות המקום.[8]
בשנת 540 אפאמיה נכבשה ונהרסה על ידי ח'וסרו הראשון, מלך הסאסאנים.[8]
בשנת 613, במהלך המלחמה הביזאנטית-סאסאנית (אנ') העיר נכבשה על ידי שאהרבראז (אנ') ונשארה בידי הסאסאנים עד סוף המלחמה בשנת 628.
בשנים 526 ו-528 פקדו את המקום רעידות אדמה.[8]
בשנת 574 שריד "הצלב האמיתי" הועבר לקונסטנטינופול.
התקופה המוסלמית
בשנת 638, בזמנו של הח'ליפה עומר בן אל-ח'טאב, נכבשה אפאמיה על ידי צבאו של אבו עוביידה בן אל-ג'ראח.[8] המקום שופץ בחלקו ושימש כעמדת תצפית להתראה מפני התקפת אויב. מאז היא ידועה בערבית כאָפָאמְיָה או: פָאמְיָה. גם לאחר הכיבוש המוסלמי, המקום נשאר חשוב כמרכז המונופיזיטי.[8]
בשנת 891 ביקר הגאוגרף הערבי אל-יעקובי באפאמיה, וציין שהיא מורכבת מהריסות של "עיר יוונית עתיקה... הממוקמת על אגם גדול".[8]
בתאריך 19 יולי 998 צרו הביזנטים על אפאמיה, שהוחזקה אז בידי שליט פאטימי ורק תגבורת מצרית הצליחה להביס את הכוח הביזנטי.[11]
בין השנים 1095–1106 העיר נשלטה על ידי ח'לף בן מלאעב אל-שהבי (ער') ולאחר שנרצח היא נכבשה על ידי הצבא הצלבני של טנקרד, נסיך הגליל.[12][13] בשנת 1152 העיר נהרסה ברעידת אדמה, שלאחריה נכבש האזור שוב על ידי המוסלמים שבנו את קלעת אל-מודיק[14] באזור המערבי של אפאמיה. בתוך המצודה נבנה כפר בשם זה, והוא פרוש גם על שטח נרחב, ממערב למצודה.[1]
בשנות ה-20 של המאה ה-13, הגאוגרף הסורי יאקות אל-חמאווי כתב שאפאמיה היא מרכזו של מחוז שהוא חלק מפרובינצית הִימְס (אנ').[8]
בתחילת המאה ה-14 ציין אבו אל-פידאא שאפאמיה היא חלק ממחוז שָאיזָר (אנ').[8]
אין אזכור מאוחר יותר של יישוב בשם אפאמיה.
השרידים
שדרת העמודים
העמודים הגדולים ניצבו לאורך השדרה הראשית של אפאמיאה שאורכה 1,800 מטר שהוצבו מהשער הצפוני אל השער הדרומי והשדרה הייתה ה"קארדו" של העיר. סביב השדרה מבנים חשובים, כמו: המרחצאות, האגורה, מקדש טיכה, הנימפאיום, הרוטונדה, כנסיית האטריום והבזיליקה. השדרה הייתה מרוצפת ברצפת פסיפס לכל אורכה.
מידות
- רוחב השדרה הוא 6.15 מטר.
- כל עמוד הוא בגובה 9 מטר ובקוטר של 90 סנטימטר.
- כל עמוד ניצב על בסיס מרובע שאורכו ורוחבו היה 1.24 מטר וגובהו 47 סנטימטר.[15]
את השדרה חוצים שלושה רחובות שמגיעים לחומה בשני הצדדים.
ב-13 דצמבר 115 לספירה פקדה את המקום רעידת אדמה שהרסה את העיר ובין היתר, את רוב העמודים.[15]
תחת הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון, העיר שוקמה. שוחזרו כמה קטעים של השדרה והריצוף הוחלף לגושים מרובעים של אבן גיר, שכיסו את מערכת הניקוז. בנוסף, הוקם פורטיקו מונומנטלי בן ארבעה עמודים בגובה 9 מ' עם כותרות בגובה מטר.[15]
התיאטרון הרומי
התיאטרון בסגנון ההלניסטי, נחפר ונבנה בתקופת האימפריה הסלאוקית בצד המערבי של העיר, בתוך גבעה תלולה המשקיפה על עמק נהר האורונטס. התיאטרון הורחב ושופץ בתקופה הרומית אך ברעידת האדמה בשנת 115 נגרם נזק חמור למבנה. הוא נבנה מחדש זמן קצר לאחר מכן, תחת חסותם של טראיאנוס ואדריאנוס ובהמשך הוא הורחב במחצית הראשונה של המאה השלישית לספירה.
קוטרו של התיאטרון הוא 139 מ'. זה התיאטרון הגדול ביותר בסוריה.
עד היום נחשף רק חלק קטן מהאתר, אך ברור שזהו אחד מהתיאטראות הגדולים ששרדו מתקופת האימפריה הרומית. ניתן להעריך כי היו בו מעל 20,000 מושבים. התיאטרון הידוע היחיד שגדול בהרבה היה תיאטרון פומפיוס ברומא, שקבור מתחת לעיר המודרנית.
מערכת המים באפאמיה
בנוסף על תפקיד הייעודי של המבנה העצום בגודלו, התיאטרון שימש לאיסוף מים שניקוו באגן ניקוז גדול שנבנה בשטח הנמוך, מתחת לאזור התזמורת ומתחת לבמה. המים היו חלק מפוגארה נרחבת בכל רחבי העיר.[8] על פי חישובים שנעשו על ידי חוקים בני זמננו, מתקני המים באפאמיה יכלו לספק את הצרכים של אוכלוסייה גדולה: בין 90,000 ל-220,000 איש.[16]
חלק ניכר מהאבנים במהנה התיאטרון שימשו, מאוחר יותר לבניית קלעת אל-מודיק הסמוכה.
פסיפס ציד
בשנת 1935 נחשף הפסיפס הגדול, ששטחו 120 מ"ר, בחדר הקבלה של מבנה שהיה ארמונו של המושל הרומי של פרובינקיה סוריה. הפסיפס מתוארך לשנים 415–420 והוא נחשב בין הטובים ביותר בין פסיפסים בגודל ומסוג זה.[17]
הפסיפס הועבר למוזיאון האמנות וההיסטוריה (צר') בבריסל, אך לרוע המזל, חלקו הגדול נהרס בשנת 1946, בשריפה שפרצה במוזיאון ובשל גודלו, לא ניתן היה להסירו בזמן. המוצג היום הוא ברובו שחזור מדויק, שנעשה על פי צילומים שנותרו.[17]
יהודים באפאמיה
לפי יוסף בן מתתיהו, באפאמיה הייתה בימיו (המאה ה-1) האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לארץ ישראל וכי תושביה היהודים היו מוגנים במהלך המרד היהודי נגד הרומאים בשנים 66–73 לספירה.[18][19][20]
השתמר פסיפס שהיה בבית כנסת עם כתובת יוונית יהודית מהמאה הרביעית לספירה. הכתובת מעידה כי בית הכנסת נבנה בשנת 392, ביוזמת קבוצת תורמים אמידים ששילמו עבור פסיפסי הרצפה שהיו בו. תרומתם מוזכרת במפורש בכתובות (ביוונית) המציינות את מספר המטרים הרבועים ששילמו עבורם.
בתחילת המאה החמישית, באימפריה הרומית המזרחית, הוגבלו מאוד זכויות האזרח של היהודים ונאסר עליהם להגיע למשרות ציבוריות אזרחיות וצבאיות. בית הכנסת נסגר ובשנת 415 לערך נבנתה מעליו כנסייה, דבר שהגן על פסיפסי הרצפה שלו. כל העיטורים הינם גאומטריים ללא מוטיבים דתיים, למעט חנוכיה קטנה.[21]
בתרגום התורה המיוחס ליונתן מוזכרת העיר אפאמיה במקום השם "שְׁפָם", כנקודת ציון בשרטוט גבולות ההבטחה: ”והתאויתם לָכֶ֖ם לִגְב֣וּל קֵ֑דְמָה מֵחֲצַ֥ר עֵינָ֖ן שְׁפָֽמָה׃ וְיָרַ֨ד הַגְּבֻ֧ל מִשְּׁפָ֛ם הָרִבְלָ֖ה מִקֶּ֣דֶם לָעָ֑יִן וְיָרַ֣ד הַגְּב֔וּל וּמָחָ֛ה עַל־כּ֥תֶף יָם־כִּנֶּ֖רֶת קֵֽדְמָה” (ספר במדבר, פרק ל"ד, פסוקים י'-י"א). מכאן שאפאמיה נכללת בגבולות ארץ ישראל.
במשנה נזכר יהודי בן העיר, אריסטון, שהביא את ביכוריו לבית המקדש. המשנה מספרת שהוחלט לקבל את ביכוריו, משום שאפאמיה נחשבת כחלק מ"סוריא" ההלכתית: ”אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו, מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרור של ירושלים” (משנה, מסכת חלה, פרק ד', משנה י"א).
החפירות והממצאים
האתר, זוהה כעיר העתיקה של אפאמיה באמצע המאה ה-19 והחפירה הראשונה בוצעה בשנת 1928, ביוזמתו של פרנץ קומון (צר'), ששכנע את ממשלת בלגיה לחקור את העיר. במהלך השנים הבאות התקיימו במקום שבע עונות חפירה ארכאולוגית, עד מלחמת העולם השנייה ולאחריה היו עוד שתי עונות קצרות בשנת 1947 וב-1953.[1]
לבקשת הדירקטוריון הכללי לעתיקות ומוזיאונים של סוריה, חידשה בלגיה את החפירות בשנת 1965 והקימה באתר את המרכז הבלגי לארכאולוגיה ומחקר שפעל בהנחיית האקדמיה המלכותית של בלגיה וכעת נקרא "המשלחת הארכאולוגית הבלגית באפאמיה, בסוריה". החפירות והמחקר נמשכו עד למלחמת האזרחים בסוריה.[1]
האוסף המשמעותי ביותר של שרידים וחפצים מהאתר, מחוץ לסוריה, נמצא במוזיאון האמנות וההיסטוריה בבריסל. דו"חות החפירות והממצאים פורסמו במספר ספרים.[22]
מלחמת האזרחים בסוריה
במלחמת האזרחים בסוריה, האתר נפגע ונבזז הן ציידי אוצרות.[23][24] באפריל 2017 פורסמו תצלומי לוויין החושפים מאות בורות ברחבי האתר, שנחפרו על ידי ציידי אוצרות.[25] אחד הממצאים החשובים שנבזזו הוא קטע מפסיפס צבעוני מלבני, בגודל של 19 מ"ר, שהיה באולם גדול מאוד של בית מגורים של אדם אמיד וחשוב במקום. הפסיפס כולל סצנות שונות המסודרות בשלושה אזורים, זה מעל זה (הערכה על פי צילומים):
- ייסוד המחנה - פֶּלָה על האורנטס,
- ייסוד היישוב אפאמיה,
- הקמה של ביצורי העיר סביב מבני ציבור מונומנטליים ואיור של אנשים שמחים.[6]
במאי 2019 המקום נכבש מחדש על ידי צבא סוריה, לאחר שהוחזק על ידי המורדים במהלך מלחמת האזרחים בסוריה.[26]
אישים מאפאמיה
- פוסידוניוס מאפמיה 135 לפנה"ס לערך – 51 לפנה"ס) היה פילוסוף סטואי, פוליטיקאי, אסטרונום, גאוגרף, היסטוריון ומורה יווני, שנחשב לאיש האשכולות הגדול של דורו.
- נומניוס מאפאמיה - פילוסוף יווני שחי באפאמיה ופרח במחצית השנייה של המאה ה-2 לספירה. הוא היה פילוסוף נאופיתגוראני ומבשר הנאופלאטוניזם.
- יאמְבְּליכוס - פילוסוף סורי שהיה פילוסוף נאופלאטוני וכתב את הביוגרפיה של פיתגורס.
קלעת אל-מודיק
בשנת 1152 נהרסה אפאמיה ברעידת אדמה ולאחריה חזרו המוסלמים וכבשו את כל האזור מהצלבנים. בהמשך בנו את המצודה בצד המערבי של האתר, על תל גבוה המוקף במישורים נמוכים ורחבים מארבעת צדדיו. המישורים היו (ועודם) פוריים ומהווים מקור מחיה לאלפי תושבים והמצודה הקנתה תצפית, שליטה והגנה מול כל אויב שקרב.
בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בתל נמצא שמדובר בתל מלאכותי, בעיקר מתקופת הברונזה.[27]
אטימולוגיה
המצודה נקראה: קלעת אל-מודיק (قلعة المضيق). קלעה היא מצודה ומודיק פירושו מֵצַר. על פי הסברה מקור השם נובע מהיותה משקיפה על המצר שבינה לבין רכס ההרים שממערב לה.
מבנה
המצודה מוקפת בחומה מצולעת גבוהה עם מגדלים מרובעים, וסביבה היה חפיר שניתן היה למלאו מים מנהר האורונטס, בעת מתקפה צפויה.
המגדל המזרחי, הפונה לשרידי העיר אפאמיה (מול התיאטרון), נבנה על הנקודה הגבוהה ביותר בתל וככל הנראה הוא היה מרכיב חשוב במערכת ההגנה. מידותיו כ-13 מ' על 17 מ' והוא השתמר לגובה של 12 מ'.
על השער הראשי מופיע שמו של המלך אל-נאצר יוסף (אנ'), שהיה נכדו של המלך אל-זאהר ע'אזי (אנ') והשנה ההיג'רית 654, כלומר 1256–1257 לספה"נ.
שיוך מנהלי
לאורך השנים התיישבו תושבים בין חומות המצודה ובהמשך גם מסביב. שם הכפר משמר את שם המצודה, קלעת אל-מודיק.
הכפר נמצא במחוז חמה, נפת א-סקילביה (אנ').
קישורים חיצוניים
- אתר החפירות באפאמיה (בצרפתית)
- על אודות הממצאים, באתר של Université libre de Bruxelles (באנגלית)
- סרטון על האתר (בערבית)
- סרטון על האתר (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Apamea, livius, 2018
- ^ A. S. HOLLIS, APAMEA-ON-THE-ORONTES, Zeitschrift für Papyrologie und Epigraphik 102, 1994, עמ' 153–166
- ^ 3.0 3.1 Neolithic and Classical Qalat Mudiq and Apamea in North West Syria, ancientneareast.tripod.com
- ^ G.L. Grassugli, Morlacchi Ed., Héros fondateurs et identités communautaires dans l’Antiquité entre mythe, rite et politique, 2018, עמ' 12
- ^ Natasha Sheldon, Apamea: A Greco-Roman City in Syria, History and Archaeology Online, 2022-03-26
- ^ 6.0 6.1 Marek Titien Olszewski, Houmam Saad, Popular Archeology - Wanted: A Remarkable Piece of History, Popular Archeology
- ^ ערים נוספות במרחב הסלווקי נקראו בשם זה.
- ^ 8.00 8.01 8.02 8.03 8.04 8.05 8.06 8.07 8.08 8.09 8.10 8.11 Apamea - Livius, www.livius.org
- ^ David Kennedy, Gerasa and the Decapolis, Bloomsbury, 2013, עמ' 111
- ^ Apamea, gedsh
- ^ Bury, J. B. ; Paul Dalen, The Cambridge Medieval History volumes 1-5, Plantagenet Publishing, 2008
- ^ עמנואל סיון, פליטים מסוריה וא"י בתקופת מסעי הצלב, בתוך: הצלבנים בממלכתם. עורך: ב"ז קדר: יד בן צבי, 1987, עמ' 84
- ^ Aziz Ali Dad, Crusaders and the Construction of Assassins Myth. Vol 14 No. 4, אוקטובר-דצמבר 2019, עמ' 2
- ^ Natasha Sheldon, Apamea: A Greco-Roman City in Syria, History and Archaeology Online, 2022-03-26 (באנגלית בריטית)
- ^ 15.0 15.1 15.2 KAUSHIK PATOWARY, The Great Colonnade at Apamea, www.amusingplanet.com, 14 יולי 2020
- ^ Benoıˆt Haut a, Didier Viviers b, Analysis of the water supply system of the city of Apamea..., 13 יוני 2006
- ^ 17.0 17.1 Mosaics and works of art from Apamea in Syria in the Brussels Museum of History & Art, www.romeartlover.it
- ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר שני, פרק 18, פסקה ה, סעיף 479.
- ^ Ancient City of Apamea, Syria, מצוטט ב: diarna
- ^ Naomi E. Pasachoff, Robert J. Littman, A Concise History of the Jewish People, Rowman & Littlefield, 2005, עמ' 68
- ^ זאב וילנאי, אפאמיה, אריאל, אנציקלופדיה לידיעת א"י, 1976, עמ' 267
- ^ Fouilles d'Apamée - Les Éditions de l'Académie royale de Belgique, academie-editions.be (בצרפתית)
- ^ بالصور: أضرار تطال موقع أفاميا الأثري - اكتشف سورية, www.discover-syria.com, 30 ינואר 2014
- ^ عبد الكريم: استمرار أعمال تخريب وسرقة الآثار في موقع أفاميا الأثري من قبل الإرهابيين - اكتشف سورية, www.discover-syria.com, 23 באוקטובר 2015
- ^ Zen Adra, Shocking satellite images show illicit archeological excavation in Syria, AMN, 19/04/2017
- ^ רוייטרס, Government forces capture strategic town northwest Syria, alarabiya, 9 מאי 2019
- ^ Mathilde Gelin, Jean-Claude Bessac, Marwan Al Heib, Benjamin Michaudel, Stéphanie Zugmeyer, Qalaat el Moudiq, citadelle d’Apamée de l’Oronte Résultats des travaux de 2004, HAL, 2004, עמ' 14
אפאמיה39639830Q617550