אסון המכביה
 | |
| תאריך | 4 באוגוסט 1999 |
|---|---|
| מיקום | פארק הירקון |
| גורם | ליקויים בבנייה |
| הרוגים | 4 |
| פצועים | 69 |
אסון המכביה הוא תאונה בה התמוטט גשר מעל נחל הירקון בעת טקס הפתיחה של המכביה החמש עשרה, ב-14 ביולי 1997. באסון נהרגו ארבעה ספורטאים ו-69 נפצעו.
תיאור האירוע
בסביבות השעה שמונה בערב, התמוטט גשר ארעי שהוקם כדי לאפשר את מעבר משלחות המכביה לאצטדיון רמת גן. בשל קריסת הגשר נפלו למי נהר הירקון המזוהמים רוב חברי המשלחת האוסטרלית, בה היו 373 ספורטאים וחלק מחברי המשלחת האוסטרית, שמנתה 51 ספורטאים. תוצאות האירוע: ארבעה מחברי המשלחת האוסטרלית קיפחו את חייהם, 69 ספורטאים נוספים נפצעו בדרגות שונות של פציעה. עקב מכת הגשר במים, חומרים רעילים מתחתית הירקון עלו מעלה, והפגיעה בבריאותם של מי ששהו במים הייתה חמורה מכפי שהייתה אלמלא הזיהום בירקון. גם המחלצים שנכנסו למים על מנת לחלץ את הספורטאים נפגעו.
בעוד הספורטאים נמשים מן המים המשיך להתנהל טקס הפתיחה, במתכונת מקוצרת.
נפגעים
גרגורי סמול מת לפני הגעתו לבית החולים באותו יום, ככל הנראה מותו נגרם מחבלה עקב הנפילה עצמה. באותו היום מתה גם ייטי בנט מחנק. ב-26 ביולי 1997 12 יום לאחר מכן, מתה אליזבת סוויקי מזיהום. ב-10 באוגוסט 1997 מת וורן זינס מזיהום בדרכי הנשימה, ובנתיחה שלאחר המוות התגלה שהפטריה Pseudallescheria boydii, גרמה לזיהום בגופו.
מבין הפצועים התפרסמה האוסטרלית סאשה אלתרמן, שעברה למעלה משלושים ניתוחים.
חקירה ומשפט
בית המשפט קבע כי אסון המכביה קרה בגלל מחדל חמור שנגרם, בין היתר, על ידי הגורמים הבאים: המזמין יורם אייל שלא הסתייע בליווי הנדסי כשמסר את ההזמנה, קבע לוח זמנים קצר מדי, והכשיר את המעבר על הגשר ללא אישור מהנדס; הקבלנים יהושע בן עזרא וברוך קרגולה שפעלו ללא סיווג מתאים להקמת גשרים לפי חוק רישום קבלנים, ללא מנהל עבודה מוסמך, ללא יומן עבודה, והגדילו את מפתח הגשר ללא אישור מהנדס; המהנדס מיכה בר-אילן שתכנן את הגשר עבור קבלן שלא מוסמך להקים גשרים ולא ביצע פיקוח עליון או ביקורת על ביצוע העבודה; ואדם מישורי בעל חברת האירועים שתיווך בין הנהלת המכביה לקבלנים, הזמין את העבודה ללא העברת מידע על היקף השימוש בגשר, ביצע חלק מהעבודה ללא תיאום עם הקבלנים ובניגוד לתקן, ובחר את הקבלנים אף שלא היו מוסמכים על פי חוק לבצע את העבודה.[1] חמישה אנשים הורשעו בגרימת מוות וחבלה ברשלנות. ארבעה מהם נשלחו לתקופות מאסר של חמישה עד 21 חודשים והחמישי נידון לשישה חודשי עבודות שירות[2]. ערעור שהגישו על פסק הדין, נדחה[3].
לאחר האסון
האירוע הטראגי גרם למתח בין מדינת ישראל ליהדות אוסטרליה, שטענה שישראל מתמהמהת לפצות אותם כחוק.
האסון גרם לכך שנעשו מאמצים גדולים לנקות את נחל הירקון מהמזהמים שהיו בו שנים רבות. כמו כן, האסון, יחד עם אסון אולמי ורסאי , היה אחד הגורמים להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט ורדימוס זיילר, בחודש יולי 2001.
שנים רבות הייתה באזור האסון פינת זיכרון בלתי רשמית ובה מכתבי הזדהות עם הנספים, נרות נשמה וקישוטים שונים. בשנת 2005 הקימו עיריית תל אביב-יפו ועירית רמת גן גשר גדול ואיתן במקום, הנקרא "גשר המכביה ה-15" ופינת הזיכרון הוחלפה בלוח הנצחה עשוי שיש.
לאחר האסון המכביה התרחשה כרגיל.
קישורים חיצוניים
- משה כהן, דו"ח חקירת קריסת הגשר במכביה: "שום גורם לא ראה עצמו אחראי מלא", 24 ביולי 1997, גלובס
- דין וחשבון ועדת החקירה הפרלמנטרית לעניין לקחי אסון גשר המכביה באתר הכנסת
אסון המכביה, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט, 4 בינואר 2010
היום לפני: מאירוע ספורט ענק לקטסטרופה בלתי נתפסת - 23 שנים לאסון המכבייה, כתבה בערוץ "כאן חדשות", באתר יוטיוב, 14 ביולי 2020
הערות שוליים
- ^ מדינת ישראל נ' מיכה בר-אילן, בית משפט השלום בתל אביב-יפו, 17 אפריל, 2000, הכרעת-דין, סעיפים 20, 21, 22, 23, 24
- ^ קלרי הררי, עונשי מאסר למורשעי אסון המכביה, באתר ynet, 5 ביוני 2000
- ^ ביהמ"ש דחה ערעור מורשעי אסון המכביה, באתר ynet, 11 באוקטובר 2001
אסון המכביה38265074Q12061428