אניסאקיס
 אניסאקיס
| |
|---|---|
תולעת אניסאקיס
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | תולעים נימיות |
| מחלקה: | Secernentea |
| סדרה: | Ascaridida |
| משפחה: | Anisakidae |
| סוג: | אניסאקיס |
אניסאקיס (Anisakis) הן סוג של תולעים מהמערכה של נמטודות טפיליות הנטפלים לדגים ויונקים ימיים. לעיתים אנשים האוכלים דגים הנגועים בהן, מייצרים אימונוגלובולין E, דבר העשוי לגרום למחלת האניסאקיזיס, שהיא תגובה אלרגית של הגוף שעלולה להביא להתקף אנפילקטי.
מחזור חיים
למיני האניסאקיס יש מחזור חיים מורכב אשר עובר דרך מספר מארחים במהלך חייהם. הביצים בוקעות במי-ים, והזחלים נאכלים על ידי סרטנים, בדרך כלל מסדרת הקרילאים. הסרטנים הנגועים בזחלים נאכלים לאחר מכן על ידי דגים או דיונונים, והזחלים חודרים לדופן הבטן ולתרדמה של ציסטה מיקרוביאלית (Microbial cyst), בדרך כלל בחלק החיצוני של איברי הקרביים, אך לעיתים בשריר או מתחת לעור. מחזור החיים מושלם כאשר הדגים הנגועים נאכלים על ידי יונקים ימיים ובעלי חיים אחרים כגון: לוויתנים, כלבי ים, אריות ים, דולפינים, עופות ימיים וכרישים. זחלי האניסאקיס גדלים במעיים של אותו בעל חיים, שם הם אוכלים, מזדווגים ומטילים את ביציהם לתוך מי הים שבצואת בעל החיים. מאחר שמבחינה תפקודית המעיים של היונקים הימיים דומים למעיים של בני האדם, מינים של האניסאקיס מסוגלים להיכנס ולזהם גם את מעיהם של בני אדם האוכלים דגים לא מבושלים.
השלכות בריאותיות
אניסאקיס מהווים סיכון לבריאות האדם על ידי יצירה של זיהום האניאסקיאזיס במעיים מאכילת דגים לא מבושלים, וכן באמצעות תגובות אלרגיות לכימיקלים שנותרו על ידי תולעים בבשר דגים.
אניאסקיאזיס
אניאסקיאזיס היא זיהום טפילי שמתרחש במערכת העיכול ונגרם על ידי צריכה של מאכלי ים גולמיים או לא מעובדים המכילים זחלים של נמטודות האניסאקיס. המקרה המתועד הראשון של הידבקות באניאסקיאזיס הוא בהולנד על ידי ואן תיאל (Van Thiel), שתיאר את נוכחותה של נמטודה ימית בחולה הסובל מכאב בטן חריפה. לעיתים קרובות מדווח על אניאסקיאזיס באזורים שבהם צורכים דגים לא מבושלים, מעובדים חלקית או מלוחים. האזורים בעלי השכיחות הכי גבוהה של אניאסקיאזיס הם: סקנדינביה (מאכילת כבד בקלה), יפן (מאכילת סשימי), הולנד (מאכילת מטיאס), ספרד (מאכילת אנשובי) ולאורך החוף המערבי של דרום אמריקה (מאכילת סביצ'ה). אניאסקיאזיס הוכרה לראשונה בשנות השישים. במהלך שנות ה -70 דווח על כ -10 מקרים בשנה. התדירות כנראה הרבה יותר גבוהה, בשל הכנת מנות דגים גולמיים ביתיים. ביפן, יותר מ -1,000 מקרים מדווחים מדי שנה. פיתוח כלי אבחון טובים יותר ומודעות רבה יותר הובילה לדיווח תכוף יותר של אניאסקיאזיס.
כמה שעות לאחר הבליעה, הזחל מנסה לעבור את דופני המעיים, אך מכיוון שהוא אינו יכול לחדור אותם, הוא נתקע בתוכם ומת. נוכחותו של הזחל מעוררת תגובה חיסונית; תאי החיסון מקיפים את הזחלים, ויוצרים מבנה דמוי כדור שעלול לחסום את מערכת העיכול, דבר הגורם לכאבי בטן קשים, תת-תזונה והקאות. אם הזחלים עוברים למעי הדק או למעי הגס, תגובה גראנולומטית חדה של דלקת ושט אאוזינופילית עשויה להתרחש כשבוע עד שבועיים לאחר ההדבקה, דבר הגורם לתסמינים המחקים את מחלת קרוהן.
אבחון יכול להיעשות על ידי בדיקה גסטרוסקופית, שבמהלכו ניתן לראות את הזחלית ולהוציאם, או על ידי בדיקה היסטופתולוגית של רקמות שהוסרו בביופסיה או במהלך הניתוח. העלאת מודעות הצרכנים והמפיקים בנוגע לקיומן של תולעי האניסאקיס בדגים, היא אסטרטגיה קריטית ויעילה למניעת המחלה. ניתן למנוע בקלות את הימצאותם של תולעי האניסאקיס על ידי בישול הדגים בטמפרטורות גבוהות מ 60° צלזיוס או הקפאה. מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) ממליץ שכל הרכיכות והדגים המיועדים לצריכת בצורתם הגולמית יהיו קפואים ל 35°- צלזיוס או פחות למשך 15 שעות, או שיהיו קפואים באופן קבוע ל 20°- צלזיוס או פחות למשך שבעה ימים. המלחה או השריה בתחמיץ לא בהכרח יהרגו את הזחלים, כפי שקרה באיטליה שבה שני שלישים מהמקרים יוחסו לאכילת דגי אנשובי שהושרו בחומץ או לימונים. הסיכון להידבק באניאסקיאזיס גדול יותר באכילת דגים שניצודו בטבע מאשר דגים שגודלו בידי אדם. מדינות רבות דורשות שכל סוגי הדגים בעלי הסיכון הפוטנציאלי שמיועדים לצריכה במצב גולמי יוקפאו כדי להרוג את הזחלים. דרישה זו בהולנד ביטלה כמעט לחלוטין את מקרי ההידבקות באניאסקיאזיס במדינה.
תגובות אלרגיות
גם כאשר הדגים מבושלים היטב, זחלי האניסאקיס מהווים סיכון בריאותי לבני האדם. זחלי האניסאקיס משחררים מספר ביו-כימיקלים לתוך הרקמות הסובבות אותם כאשר הם חודרים לדגים. הם גם לעיתים קרובות יוצרים בטעות חור, בתוך הבשר של דגים. דבר העלול לגרום לתופעות אלרגיות חריפות, כגון סרפדת ואנאפילקסיס, שעשויות להתרחש עם או בלי תסמינים במערכת העיכול. תגובות אלרגיות כגון אסתמה ודלקת הלחמית, נצפו במהלך זיהום שהתרחש עקב צריכת דגים לא מבושלים. רגישות יתר מתבטאת בעלייה מהירה ברמות של האימונוגלובולין E בימים הראשונים שלאחר צריכת הדגים נגועים.
טיפול
עבור הזחלים, בני האדם הם מארח האחרון. זחלים של אניסאקיס אינם יכולים לשרוד בבני אדם, ובסופו של דבר הם מתים. במקרים מסוימים, הזיהום נפתר כבר על ידי טיפול בסימפטומים. במקרים אחרים, עם זאת, הזיהום עלול להוביל לחסימה קטנה במעיים, אשר עשויה לדרוש ניתוח, אף על פי שטיפול עם אלבנדזול (תרופה לטיפול במספר טפילים) דווח כמוצלח. עלולים להיות מקרים שיצריכו ניתוח.
בהלכה
סביב הימצאות תולעי האניסאקיס בדגים רבים כמו בקלה צעיר, הרינג, הליבוט, זהבנון, התעורר פולמוס הלכתי נרחב האם ישנו איסור הלכתי לאכול דגים אלו ללא פיקוח המוודא שלילת הופעתן של התולעים בקרבי הדגים, מחשש לאיסור אכילת שרצים. יש המצדדים לאסור מחשש לאיסור זה, ויש המצדדים להתיר מסיבות שונות, בהן: קושי רב בזיהוי התולעת, הפוטר מחובת החיפוש אחריה במקרה של מיעוט המצוי. התפתחות התולעת בתוך קרבי הדג, דבר שעל פי ההלכה אינו יוצר איסור על התולעת.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מנגד, דעת המחמירים שהתולעת מתפתחת בשלב הראשוני מחוץ לקרבי הדג, ושם חל עליה איסור שאינו פוקע עם המשך התפתחותה במעי הדג.
30329010אניסאקיס