אנה, קיסרית רוסיה
| לידה |
17 בפברואר 1693 מוסקבה, רוסיה הצארית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
28 באוקטובר 1740 (בגיל 47) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית  | ||||||
| שם מלא | אנה איואנובנה רומנובה | ||||||
| מדינה | האימפריה הרוסית | ||||||
| מקום קבורה | מבצר פטרופבלובסקיה, סנקט פטרבורג | ||||||
| בן זוג | פרידריך וילהלם, דוכס קורלנד | ||||||
| שושלת בית רומנוב | |||||||
| |||||||
| |||||||
אנה, קיסרית רוסיה (ברוסית: Анна Иоанновна; 17 בפברואר 1693 - 28 באוקטובר 1740) הייתה קיסרית האימפריה הרוסית בשנים 1730-1740. אנה הייתה בתו של איוואן החמישי. הוזמנה להיות קיסרית על ידי המועצה הסודית העליונה תוך שקיבלה על עצמה מגבלות קשות. אולם תוך זמן קצר פיזרה את המועצה וביטלה את כל ההגבלות שהוטלו עליה.
השנים הראשונות
עד לגיל 15 התגוררה אנה עם אימה בכפר ליד מוסקבה. באפריל 1708 הם עברו לסנקט פטרבורג. בשנת 1710 בהתאם לרצונו של פיוטר הגדול לחזק את השפעתו באזור הבלטי הוחלט לחתן אותה עם דוכס קורלנד שהיה קרוב משפחה של מלך פרוסיה. החתונה התקיימה ב-31 באוקטובר 1710. בתחילת 1711 הזוג הצעיר עזב את סנקט פטרבורג, אך הדוכס הצעיר נפטר בדרך חזרה לדוכסות. בהתאם לדרישת פיוטר הגדול, אנה התגוררה בילגבה שהייתה בירת הדוכסות. השליטה המעשית בדוכסות הייתה בידי השגריר הרוסי.
בשנת 1726 אנה התכוונה להתחתן עם נסיך מסקסוניה אך בלחצו של אלכסנדר מנשיקוב החתונה בוטלה. בתקופה זו היא הכירה את ארנסט בירון שהיה בקשר אישי קרוב איתה לכל חייה.
הגעה לשלטון
מיד לאחר פטירת פיוטר השני, המועצה הסודית העליונה החלה בדיונים על בחירת הקיסר החדש. הבחירה הייתה קשה כי פיוטר נפטר בגיל 14 ללא שהקים משפחה ולא היו גברים בין צאצאי בית רומנוב הזכאים לתבוע את הכתר. לפיכך, נלקחו בחשבון מספר מועמדות: יליזבטה בת של פיוטר הגדול, יבדוקיה לופוחינה אשתו הראשונה של פיוטר הגדול, נסיכת דולגורוקי שהייתה כלתו של הקיסר ואף דוכס מגולשטיניה שהיה נשוי לאנה בתו של פיוטר הגדול. בהתאם לצוואה של יקטרינה הראשונה יליזבטה הייתה צריכה להיות היורשת, אך נציגי המועצה פחדו ממנה בהיותה צעירה ובלתי צפויה. בהתאם להצעת הנסיך גוליצין החלו לבדוק גם צאצאים של איוואן החמישי. חברי המועצה פסלו את בתו הבכורה, יקטרינה, ולקראת בוקר החליטו להעביר את השלטון לידי הבת הצעירה אנה שמזה 19 שנים התגוררה בדוכסות קורלנד וסמיגליה ולכן לא היו לה תומכים חזקים ברוסיה עצמה והייתה לכאורה מתאימה לכל חברי המועצה. הם חשבו שיוכלו לשלוט בה ובקלות להגביל אותה בסמכויותיה כקיסרית. המועצה העבירה לאנה את התנאים לקבלת השלטון. בהתאם לתנאים, השלטון המעשי היה בידי המועצה ותואר הקיסרית היה רק לצורכי ייצוג.
ב-8 בפברואר 1730 אנה חתמה על כתב התחייבות עם התנאים שהכתיבה המועצה. ב-26 בפברואר 1730 התקיים במוסקבה טקס השבעה. אומנם בחצר נמשך המאבק בין חברי המועצה שדגלו בהגבלת שלטון הקיסר לבין רוב האצולה הרוסית שהתנגדו למהלך זה. ב-7 במרץ אנה קיבלה עצומה חתומה על ידי אצילים רבים ובה בקשה לשקול מחדש את הסכמתה להגבלת סמכויות הקיסר. לאחר מספר שעות היא קיבלה עצומה נוספת בה הצעה חד-משמעית לבטל את כתב התחייבות שהיא חתמה עליו. לאחר התלבטויות החליטה אנה לבטל את כתב התחייבות על הגבלת סמכויותיה. ב-12 במרץ 1730 התקיים טקס הכתרה נוסף ופורסם צו על פיזור המועצה הסודית העליונה.
תקופת השלטון
הקיסרית עצמה לא התעניינה בענייני המדינה. האנשים החזקים היו ארנסט בירון, אנדריי אוסטרמן בנושאי חוץ, כריסטופור מיניך בענייני צבא והקנצלר גברייל גולובקין. במקום המועצה הסודית העליונה הוקם קבינט שתחילה אנה הקפידה לבוא לישיבות שלו. לקראת שנת 1732 היא הפסיקה לבוא לישיבות. האנשים הקרובים לאנה היו ברובם גרמנים, הדבר הציק לאצולה ממוצא רוסית.
אנה שיקמה את המשטרה החשאית בה השתמשה להטיל אימה על מתנגדיה בעילית השלטת. היא התעמרה באצולה הרוסית הוותיקה, מנעה מהם משרות בכירות ונתנה אותם לגרמנים. אצילים שהתנגדו למדיניות העדפה זאת כגון השר ארתמי פטרוביץ' ואלינסקי הוצאו להורג. לא ברור מה היה תרומתו של ארנסט בירון בהתוויית מדיניות זו, אך בחברה הרוסית במהלך המאה ה-19 הוא נחשב ליוזם מדיניות הגרמניזציה של השלטון.
במדיניות החוץ החלה אנה במספר צעדים שהשפיעו עמוקות על דרכה הדיפלומטית של רוסיה בעתיד:
- רוסיה נלחמה בעת מלחמת הירושה הפולנית לצד קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" על מנת להעלות לכס המלכות הפולני את אוגוסט השלישי ולא את סטניסלאב לשצ'ינסקי, צעד חשוב להגברת השפעתה של רוסיה על האיחוד הפולני-ליטאי.
- בשנת 1736 יצאה רוסיה למלחמה באימפריה העות'מאנית אך בעקבות שלום נפרד שכרת קרל נאלצה רוסיה להפסיק את מסע המלחמה ולסגת מכל השטחים שכבשה פרט לאזוב. המלחמה מסמלת את תחילת שאיפתה של רוסיה לכבוש שטחים מן האימפריה העות'מאנית על מנת למצוא נמל מוצא למימי הים התיכון, את שאיפותיה אלו של הצארינה אנה ימשיכו רבים ממנהיגי רוסיה הבאים, הבולטת בהם היא יקטרינה הגדולה.
- בתקופתה של אנה החלה גם התפשטותה של רוסיה לאזורי אסיה המרכזית וחלק מקזחסטן סופח לאימפריה.
סיום השלטון
כבר בשנת 1732 אנה הודיע שהיורש יהיה בן של אחותה יקטרינה. בכך קיוותה אנה לקבע את צאצאיו של איוואן החמישי, אביה, כצארים ולא את צאצאי דודה פיוטר הגדול. יקטרינה הייתה נשואה לדוכס ממקלנבורג אך עוד בשנת 1719 חזרה לרוסיה עם בתה הקטנה - אנה לאופולדובנה. אנה מאוד התקרבה לאחיינית שלה, במיוחד לאחר שאימה נפטרה בשנת 1733. בשנת 1739 אנה לאופולדובנה התחתנה עם דוכס מבראונשוויג ובאוגוסט 1740 נולד להם בן - איוואן.
ב-16 באוקטובר 1740, במהלך ארוחת הצהריים עם ארנסט בירון הקיסרית לא הרגישה טוב. הרופאים אבחנו בעיות בכליות והחלו התייעצויות בין הפקידות הגבוהה. מכיוון שנושא יורש העצר היה ברור, היה צורך להחליט רק על עוצר עד שהוא יגיע לבגרות. סוכם שתפקיד יועבר לארנסט בירון.
ב-27 באוקטובר הקיסרית חתמה על מסמכים לפיהם איוואן יהיה יורש העצר ובירון יהיה העוצר. למחרת היא נפטרה והוטמנה במבצר פטרופבלובסקיה.
קישורים חיצוניים
- כתב התחייבות של אנה בעת הגעתה לשלטון
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
| הקודם: פיוטר השני |
צארים רוסיים | הבא: איוואן השישי |
27280056אנה, קיסרית רוסיה