אנדרה היידו

אנדרה היידו

חברים
פטירה	ירושלים, ישראל

אנדרה הַיידוּ (בהונגרית: Hajdu Andre;‏ 5 במרץ 1932 - 1 באוגוסט 2016, כ״ו בתמוז ה׳תשע״ו) היה מלחין ואתנומוזיקולוג ישראלי, פרופסור באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ישראל למוזיקה (1997).

ביוגרפיה

אנדרה (מרדכי) היידו נולד בבודפשט בירת הונגריה בשנת 1932. אביו, משה, ניהל סניף של חנות גדולה, ואמו, שרה, הייתה נגנית פסנתר ובעלת סטודיו לצילום. הוריו נפרדו ב-1940 והתגרשו ב-1945, אך המשיכו לעבוד יחד בחנותו של האב. אנדרה העביר את ילדותו בבודפשט ושרד עם אמו את ימי השמדת יהודי הונגריה. בשנת 1956, לאחר המרד ההונגרי, היגר עם אמו לפריז. בתחילת שנות השישים שהה בתוניס ולימד מוזיקה במקומות שונים. לאחר שובו לפריז, החל להתקרב לדת וחזר בתשובה.

בשנת 1966 עלה לישראל והתיישב בירושלים. בשנת 1969 נישא לרות ונולדו לו שישה בנים.

היידו נפטר בגיל 84 בתאריך כ"ו בתמוז ה'תשע"ו ונקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים.

קריירה מוזיקלית

היידו החל ללמוד פסנתר בגיל 12, ומעט אחרי שלמד לנגן החל לכתוב מוזיקה בעצמו. בגיל 14 כתב אופרה בשם "ליאנדרה". לאחר מלחמת העולם השנייה למד באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט לצד ג׳רג׳ קורטג וג'רג' ליגטי. מוריו היו סרוונסקי וסבו (הלחנה) וסגדי (פסנתר). בהדרכתו של זולטאן קודאי, שהיה מרצה בכיר באקדמיה, עסק באתנומוזיקולוגיה, ובילה זמן רב בקרב הצוענים ואף למד את שפתם. מגיל 18 עבד בליווי מקהלות ולהקות ריקודים ובתזמור. בשנת 1955, בהיותו בן 23, זכה בפרס ראשון על יצירתו "קנטטה צוענית".

למרות ההצלחה בהונגריה, בשנת 1956 עבר היידו לפריז, שם למד ב"קונסרבטואר הלאומי של פריז" אצל דריוס מיו ואוליבייה מסייאן. עם חבריו לספסל הלימודים נמנו המלחינים ויליאם בולקום ופול מפנו (Paul_Méfano) והמחזאי סמואל בקט.

בשנים 1960–1961 שהה בתוניס, שם לימד פסנתר, קומפוזיציה ותולדות המוזיקה בקונסרבטוריון ועסק במוזיקולוגיה.

בשנת 1967 החל ללמד קומפוזיציה באקדמיה למוזיקה בתל אביב ובשנת 1970 הקים באוניברסיטת בר-אילן את המחלקה למוזיקולוגיה ועמד בראשה. בשנת 1978 התמנה לפרופסור באוניברסיטה זו. בתחילת שנות התשעים ייסד את המגמה למוזיקה בבית הספר התיכון למדעים ולאמנויות בירושלים. בהמשך פרש כפרופסור אמריטוס.

בשנת 1997 הוענק לו פרס ישראל למוזיקה יחד עם אבל ארליך ובן-ציון אורגד.

אנסמבל האומן ח״י

אנדרה היידו ותלמידיו (מימין לשמאל) נורי יעקבי, מתי קובלר, יונתן ניב ויאיר הראל

ב-2001 הקים יחד עם קבוצה מתלמידיו מהתיכון למדעים ולאמנויות את אנסמבל האומן ח"י שנפגש בסטודיו ברחוב האומן 18 בירושלים. במשך פעילותו העלה האנסמבל מספר מופעים יוצאי דופן בהשראת ניגוני חב"ד וטקסטים מהמשנה ומהמקורות. בין הפקות האנסמבל: "קולמוס הנפש" (פסטיבל ישראל 2004), "מגדל הפורח באוויר" (פסטיבל ישראל 2006), "רזא דשבת" ועוד.

פעילות פדגוגית

בין תלמידיו של היידו: גדעון לבינסון, יוני רכטר, גיל שוחט, אורית וולף, אוריין שוקרון, אבי ברמן, שם טוב לוי, מתי קובלר, אוריאל הרמן, אהוד אטון, נורי יעקובי, יונתן ניב, איתן קירש, מתן פורת, דניאל שליט, יונתן רזאל, אהרן רזאל, נטע אלוני, יאיר הראל, אוריאל זוהר, רונן שפירא, משה שלגי.

היידו היה ממקימי מגמת המוזיקה בתיכון הישראלי למדעים ולאמנויות בירושלים, ועם כמה מתלמידיו בתיכון הקים את ההרכב המוזיקלי "האומן ח"י.

חייו ויצירתו של היידו תועדו בשני סרטים אודותיו. הראשון הוא סרט תעודה מאת דני אור-סתיו ונתן ליפשיץ, שנעשה במסגרת סדרת "צלילים כחול־לבן" שתיעדה מלחינים ישראלים אחדים וכן סרט ביוגרפי מקיף אודותיו בשם "הקוביה ההונגרית" בבימויו של גלעד ענבר ובהפקתו של ערוץ 8.

יצירתו

אחדות מיצירותיו המוזיקליות:

• "פלסמות" (1957) ששה קטעים לפסנתר.
• "פלזמה ב'" (1969) לעשרה כלים.
• "סיפורים על ילדים שובבים" (1976).
• "סרנדות ביישניות" (1979).
• "על האור ועל העומק" (1984).
• "חליל ותוף".
• ארבעה שירים ספרדיים מאת אלברטו חמזי בעיבוד לפסנתר בארבע ידיים (2004)

ברבות מיצירותיו מופיעים נושאים הקשורים ליהדות, ובהן:

• "משחק הפסחא" (1970).
• "המגדל הפורח באוויר" (1971-73) להרכבים שונים - קול ופסנתר, מקהלת ילדים חד-קולית ומקהלה א קאפלה.
• "56 קטעי משנה" (73-1972).
• "תרועת מלך" (1974).
• "נביאי האמת והשקר" (1977).
• "תהילים" (1982).
• "סיפורי יונה" (87-1986).
• "חלומות באיספמיה" (92-1991) קנטטה לגירוש יהודי ספרד.
• "קהלת" (1994).
• "לידתו של ניגון" (1998).
• ביצה שנולדה ביום טוב

יצירות אחרות שלו הן בעלות מגמה חינוכית, לשם פיתוח היצירתיות המוזיקלית, ובהן: "שביל החלב", "אומנות הפסנתר", "ספר האתגרים", "רגליים שמחות", "קונצ'רטו ל-10 פסנתרנים קטנים".

היידו פרסם מאמרים על שירת הצוענים, על מוזיקת הכליזמרים ועל הניגון החסידי.

לקריאה נוספת

• יהודה כהן, נעימי זמירות ישראל, הוצאת עם עובד, 1993.
• מירה זכאי ואנדרה היידו, לאן שוחים דגי הסלמון - דיאלוג, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999. הוצאה מחודשת ומורחבת דלתות נפתחות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר").

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של אנדרה היידו
• רשימת הפרסומים של אנדרה היידו, בקטלוג הספרייה הלאומית
• אנדרה היידו, באתר "הבמה"
• זאב רב-נוף, אנדרה היידו: אמונה, שלווה ושאיפות, דבר, 11 בפברואר 1975
• נעם בן זאב, אני עוזר להרוס מה שעשיתי, באתר הארץ, 28 במאי 2007
• עפרה לקס, ‏אנדרה היידו, באתר בשבע - ערוץ 7, 26 במאי 2011
• רחלי ריף, המוזיקה יוצרת את המלחין, מוסף שבת של מקור ראשון, 17 באוגוסט 2012
• הפרופסור ש'נדלק' מניגוני חב"ד / אנדרה היידו ע"ה אתר שטורעם, כ"ו תמוז תשע"ו
• אנדרה היידו באתר ניגון (באנגלית)
• עמית נאור, המלחין שהצליח לעצבן את הנשיא שז"ר, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, אוקטובר 2019

קטעי וידאו

• אנדרה היידו, ‏המוסיקה כצוהר פנימי למימד רוחני פנימי, באתר "ערוץ מאיר", ט"ו תמוז ה'תשס"ט

• אינטרמצו עם אריק : משניות ויין - אנדה היידו, באתר יוטיוב
• קולמוס הנפש - אנדרה היידו וחברי אנסמבל האומן ח״י באינטרמצו, תוכניתו של אריה ורדי
• הקוביה ההונגרית, מסע עם אנדרה היידו לצפייה באתר ynet

עם מותו

• חגי חיטרון, מת אנדרה היידו, חתן פרס ישראל למוזיקה, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2016
• יהודה שוחט, פרידה מאנדרה היידו, המוזיקאי שלימד אותי לחלום, באתר ynet, 1 באוגוסט 2016
• עודד זהבי, פרידה מאנדרה היידו (אורכב 06.08.2016 בארכיון Wayback Machine), מגזין אופוס, 2 באוגוסט 2016
• רפאל לוי, הלך לעולמו חתן פרס ישראל אנדרה היידו, באתר ערוץ 7, 1 באוגוסט 2016
• ברוך ברנר, אמן ההתגלות, מקור ראשון, מוסף "שבת", 8 באוגוסט 2016

• אנדרה היידו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אנדרה היידו, באתר בית לזמר העברי

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31973373אנדרה היידו