יהודה שוחט
 | |
| לידה |
22 בפברואר 1980 (גיל: 44) ה' באייר ה'תש"ם עפרה |
|---|---|
| כינוי | ברי כצנלסון |
| עיסוק | עיתונאי וכותב, עורך ראשי ליברל, עורך וכותב ספרים |
| מעסיק | ליברל |
| קישורים חיצוניים | |
| טוויטר | yudash |
| https://theliberal.co.il/ | |
יהודה שוחט (נולד ב-22 בפברואר 1980) הוא עיתונאי, עורך ספרותי, וסופר צללים. העורך הראשי של מגזין ליברל, ומרצה בקריה האקדמית אונו.
ביוגרפיה
יהודה שוחט נולד ב-1980 בהתנחלות עפרה למיכאל ושרה, אשר עלו מברית המועצות והשתייכו לחסידות חב״ד. כאשר היה כבן 8 התגרשו הוריו, אמו נישאה בשנית לישראל אדלסון ואביו נישא בשלישית, ויש לו 16 אחים ואחיות ביולוגיים וחורגים.[1]
במהלך שנות ילדותו עבר בין שבעה בתי ספר ו-28 דירות מגורים שונות, עד שסיים בבית הספר התיכון הימלפרב בירושלים, ללא תעודת בגרות.[2] לאחר שיצא בשאלה המשיך לשנת שירות במכינה קדם צבאית נחשון והתגייס לגלי צה"ל כעורך מוזיקלי בגלגלצ וכמפיק במחלקת המבצעים המיוחדים. בין השאר זכה בפרס מפקד גל״צ על התוכנית ״לחיות את עצמם – אמנים מלחינים ומבצעים שירי נופלים״, שהפכה בשנים הבאות ל״עוד מעט נהפוך לשיר״.
כבר במהלך התיכון ובהמשך במהלך שירותו, החל לעבוד כעיתונאי ספורט ותרבות במקומונים הירושלמיים כל העיר של רשת שוקן וכל הזמן של מעריב. לאחר השחרור עבד כתחקירן בתוכניות טלוויזיה שונות עד שהחל ב-2004 לעבוד כעורך במדור הספורט של מעריב, ככתב הטניס של העיתון, ככתב וכעורך תרבות וכעורך בעמודי החדשות.
ב-2008 עבר לידיעות אחרונות, שם שימש כעורך עמודים בחדשות, כרכז כתבים, כסגן עורך המגזין היומי 24 שעות וכמנהל מחלקת התחקירים של העיתון ושל ynet. הוביל קו של תחקירים חברתיים, בעיקר בנושאי אלימות גוף, בריאות, רווחה, חינוך ודת ומדינה.
כתב והוציא לפועל מאות כתבות, מאמרים ותחקירים. כעורך יזם את פרויקט ההנצחה ״יצירת חיי״[1], במסגרתו אמנים מתחומים שונים נפגשים עם משפחות שכולות ומייצרים יצירה להנצחת הנופלים; ויזם קורס מעשי להכשרת עיתונאים ערבים לעיתונות המיינסטרים בעברית. ייסד את מדור השירה של ידיעות אחרונות "שיר ביום", בו פרסם מדי שבוע שירים של משוררי מקור לצד תרגומים, בעריכת אלעד זרט. באוגוסט 2019 יצא לחופשה על מנת לכתוב נאומים לבני גנץ בקמפיין הבחירות של כחול לבן לכנסת ובשל כך פוטר מהעיתון[2]. למשך שנתיים המשיך לכתוב נאומים לקמפיין ולגנץ כשר הביטחון, ולאישים ציבוריים נוספים, ועבד עם השר במשרד הביטחון דאז מיכאל ביטון. בספטמבר 2021 החל לערוך את המגזין ליברל שנוסד על ידי לאוניד נבזלין, והחליף את העורך הקבוע והמייסד רותם דנון.
חיים אישיים
גרוש, אב לשניים, מתגורר במודיעין-מכבים-רעות. חבר עמותה בהפועל ירושלים (כדורגל).
קריירה אקדמית
בוגר תואר ראשון בחינוך וחברה ותואר שני ביהדות בקריה האקדמית אונו, ובוגר תוכנית העמיתים וחבר רשת בארגון מעוז.
החל משנת 2019 מרצה חוץ בחוגים לחינוך וחברה, ניהול ומדעי ההתנהגות בקריה האקדמית אונו[3]. מלמד סדנאות כתיבה, בין השאר במסגרת עמותת יוצאים לשינוי ובמכון מנדל למנהיגות.
ספרים
בשנת 2018 כתב יחד עם חילי טרופר שאותו הכיר מתקופת מכינת ״נחשון״ את הספר ״מרד של תקווה״ (הוצאת ״ידיעות ספרים״), ובמקביל שימש כסופר צללים ליותר מ20 ספרים וכעורך, בעיקר עבור ״ידיעות ספרים״.
ספרים שערך
- ״הקרב על השירות״ מאת איתי בן חורין (2015) בהוצאת ״כנרת זמורה-ביתן דביר״
- "המתנה״ מאת שניאור זלמן כהן (2015) בהוצאת ״כנרת זמורה-ביתן דביר״
- ״זהבי – סיפורו של ווינר״ מאת אורן יוסיפוביץ (2017)
- ״ריח הגויאבות״ מאת אלי אלעזרא (2017)
- ״הילד ענק האבא חיידק״ מאת יעקב בוזגלו (2017)
- ״סיפורים מן החיים״ מאת טיבי רוזנפלד (2017) בהוצאה עצמית
- ״תאיר – המסע של אילנה ראדה״ מאת שרון רופא-אופיר (2018)
- ״הדרך החילונית״ מאת רם פרומן (2019)
- ״מגובה הלב – הקרב שאחרי הקרב״ מאת רועי בן-טולילה (2019)
- ״שמיים פתוחים״ (יחד עם מיכל פאר) מאת רונה רמון (2019)
- ״מעגלים – סיפורו של שלומי אביטן״ מאת אסף וייס (2019)
- "הדרך להצלחה״ מאת עידו חג׳ג׳ (2020)
- ״מנהיגים מדברים ז׳בוטינסקי״ מאת נריה מאיר (2020)
- ״עדכון גרסה״ מאת רועי פולקמן (2021)
- ״דמו הותר – רצח רבין: עדות מבפנים״ מאת חזי כאלו (2021)
- ״מוליכים להצלחה״ מאת דדי פרלמוטר (2021)
- ״מרוץ חיי״ מאת אבי מויאל (2021)
- ״גיבורים בעל כורחם״ מאת חי בר-אל (2021)
- ״אמזונה״ מאת ורד בוסקילה (2021) בהוצאה עצמית
קישורים חיצוניים
יהודה שוחט, ברשת החברתית פייסבוק
יהודה שוחט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
יהודה שוחט, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים
32962522יהודה שוחט