אמריקאים ממוצא היספני ולטיני
| אוכלוסייה | |
|---|---|
|
62,080,044 (2020) 18.7% מכל אוכלוסיית ארצות הברית[1] | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
| קליפורניה, טקסס, אזור המטרופולין של ניו יורק/ניו ג'רזי, אזור המטרופולין של וושינגטון הבירה, אזורי מטרו בצפון מזרח ארצות הברית, פלורידה, דרום מערב ארצות הברית, וערי תעשייה במערב התיכון | |
| שפות | |
| ספרדית, פורטוגזית, אנגלית | |
| דת | |
| 43% קתולים, 30% לא דתיים, 15% אוונגליזם, 6% פרוטסטנטים שאינם אוונגלים, 4% אחרים[2] |
היספנים ולטינים אמריקאים (באנגלית: Hispanic and Latino Americans) הם אמריקאים ממוצא ספרדי ו/או מאמריקה הלטינית.[3][4][5][6] הנתונים הדמוגרפיים הללו כוללים את כל האמריקאים המזדהים כהיספנים או לטינים ללא קשר למוצאם. נכון לשנת 2020, הלשכה למפקד האוכלוסין האמריקנית העריכה שבארצות הברית עצמה (לא כולל הטריטוריות של ארצות הברית) חיו קרוב ל-62 מיליון תושבים היספנים ולטיניים.[1]
אנשים המזדהים כהיספנים או לטינים עשויים בפועל להיות מכל גזע, מכיוון שבדומה למה שהתרחש במהלך הקולוניזציה של אמריקה הצפונית ואחרי הקמתה של ארצות הברית, האוכלוסיות במדינות אמריקה הלטינית הייתה מורכבת מצאצאי המתיישבים האירופים הלבנים (במקרה הזה פורטוגזים וספרדים), העמים הילידים ביבשת אמריקה, צאצאי עבדים אפריקאים, מהגרים שהגיעו מאירופה, מהמזרח התיכון וממזרח אסיה לאחר שארצות הברית הכריזה על עצמאותה, וכמו גם צאצאים של זיווגים בין הקבוצות האתניות השונות.[7][8][9][10] לחלק גדול מהאוכלוסייה ההיספנית ומהאוכלוסיי הלטינית מורשת תרבותית ולשונית משותפת, ובמיוחד בולט השימוש בשפה הספרדית ובשפה הפורטוגזית. רוב האוכלוסייה ההיספנית והלטינית בארצות הברית הם ממוצא מקסיקני, פורטו ריקני, קובני, ספרדי, סלוודורי, דומיניקני, גואטמלי, קולומביאני, ומוונצואלה. המוצא הדומיננטי של אוכלוסייה זו משתנה מאזור לאזור ברחבי ארצות הברית.[8][11][12][13]
היספנים רב-גזעיים (מסטיסים) ממוצא ילידי וממוצא ספרדי הן מהקבוצות האתניות הוותיקות ביותר (אחרי האינדיאנים) שמאכלסים חלק גדול מהאזור שבו נמצאת כיום ארצות הברית.[14][15][16][17] ספרד התיישבה באזורים בהם נמצאים בימינו החוף המערבי של ארצות הברית, דרום-מערב ארצות הברית, ומדינת פלורידה. ספרד שלטה באותה העת בשטחים בהם נמצאים בימינו המדינות קליפורניה, טקסס, ניו מקסיקו, נבדה, יוטה, אריזונה ופלורידה, אשר כולן היוו חלק ממלכות המשנה של ספרד החדשה. מאוחר יותר, השטח העצום הזה הפך לחלק ממקסיקו לאחר שזו הכריזה על עצמאותה מספרד ב-1821 ונשאר בשליטת מקסיקו עד סוף מלחמת ארצות הברית–מקסיקו ב-1848 כאשר הוא עבר לשליטת ארצות הברית.
טרמינולוגיה
המונחים "היספני" ו"לטינו" מתייחסים למוצא אתני. בסוף שנות ה-70 החל להיעשות בארצות הברית שימוש במונח "היספני" בכדי להתייחס לאנשים שמקורם במדינות דוברות ספרדית. לפי ההגדרה של לשכת מפקד האוכלוסין האמריקאית מדובר במוצא אתני, ולא בהשתייכות לגזע מסוים, ומשום כך האוכלוסייה המשתייכת לקבוצה זו עשויה להשתייך לכל הגזעים. אוכלוסייה היספנית ולטינית בארצות הברית עשויה לעיתים רבות לחלוק מאפיינים משותפים בשפתם, בתרבותם, בהיסטוריה שלהם ובמורשת שלהם. על פי מוסד הסמיתסוניאן המונח "לטינו" כולל עמים עם שורשים פורטוגזיים, ואוכלוסייה ממדינות אמריקה הלטינית. לשכת מפקד האוכלוסין האמריקאית משתמשת כיום במונחים היספניים ולטיניים לסירוגין.
היסטוריה
המאות ה-16 וה-17
מגלי ארצות ספרדים היו מהמתיישבים האירופאיים הראשונים באזור בו נמצאת בימינו ארצות הברית. המשלחת האירופאית הראשונה באזור בו נמצאת כיום ארצות הברית הונהגה על ידי חואן פונסה דה ליאון, והיא הגיעה לאזור במהלך 1513 לאורך אותו דה ליאון כינה "לה פלורידה". בשלושת העשורים הבאים הספרדים הפכו לאירופים הראשונים שהגיעו להרי האפלצ'ים, נהר המיסיסיפי, הגרנד קניון והמישורים הגדולים. ספינות ספרדיות הפליגו לאורך החוף המזרחי, ושטו לאורך מהחוף המערבי. בשנת 1540 ערך מגלה ארצות הספרדי ארננדו דה סוטו הוביל את המסע האירופי הראשון לשטח עליו משתרעת כיום ארצות הברית, והיה האירופי הראשון שראה את נהר המיסיסיפי.
כמו כן, בשנת 1540, פרנסיסקו וסקס דה קורונדו הוביל אלפיים ספרדים וילידים מקסיקני מעבר למיקום בן נמצא כיום הגבול בין אריזונה למקסיקו והגיע עימם עד למרכז קנזס, בקרבת המיקום של הנקודה המרכזית בארצות הברית של ימינו. מגלי ארצות ספרדים נוספים שחקרו את האזור שבו נמצאת בימינו ארצות הברית כוללים בין היתר את: אלונסו אלוורס דה פינדה, לוקאס ואסקז דה איילון, פאנפילו דה נרוואז, סבסטיאן ויזקאינו, גאספר דה פורטולה, פדרו מננדס דה אווילס, אלבר נוניז דה ונגנה, טרייאן לוניז דה ואנה, טרייאן לוניז דה ואן, חואן דה אונאטה, ומגלי ארצות לא ספרדים שעבדו בשירות הכתר הספרדי, כמו חואן רודריגס קבריו. בשנת 1565 הספרדים הקימו את ההתיישבות האירופית הקבועה הראשונה באזור בו נמצאת ארצות הברית של ימינו - בסיינט אוגוסטין שפלורידה. מיסיונרים ספרדים ייסדו בהמשך גם התיישבויות במיקומים בהם נמצאים בימינו סנטה פה, ניו מקסיקו, אל פאסו, סן אנטוניו, טוסון, אלבקרקי, סן דייגו, לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו.
המאות ה-18 וה-19
בשנת 1783, בתום מלחמת העצמאות של ארצות הברית (סכסוך שבו ספרד סייעה ונלחמה לצד כוחות המורדים), ספרד טענה בעלות על כחצי מהשטחים שנמצאים בתחומה של ארצות הברית של ימינו. בין 1819 ל-1848 ארצות הברית (באמצעות הסכמים, רכישה, דיפלומטיה ומלחמת ארצות הברית–מקסיקו) הגדילה את שטחה בערך בשליש על חשבון ספרד ומקסיקני, ורכשה את שלוש המדינות אשר בימינו הם המדינות המאוכלסות ביותר של ארצות הברית - קליפורניה, טקסס ופלורידה. באזורים אותם ארצות הברית רכשה הייתה כבר נמצאת אוכלוסייה ילידית היספנית גדולה, ובעקבות הרכישה עברו אליהם גם מהגרים היספנים רבים ממקסיקו, ממרכז אמריקה, מהקריביים ומאמריקה הדרומית. זו הייתה ההתחלה של שינוי דמוגרפי שילך ויתעצם באופן מהותי בעתיד.
המאות ה-20 וה-21
במהלך המאה ה-20 והמאה ה-21 ההגירה ההיספאנית לארצות הברית עלתה באופן ניכר בעקבות שינויים שבוצעו בחוק ההגירה בשנת 1965. במהלך מלחמות העולם האוכלוסייה ההיספנית בארצות הברית סייעו לייצב את הכלכלה האמריקנית מנפילה במסגרת הפריחה התעשייתית במערב התיכון במדינות כמו מישיגן, אוהיו, אינדיאנה, אילינוי, איווה, ויסקונסין ומינסוטה. בעוד שאמריקאים רבים נאלצו להילחם ולכן לא יכלו לקחת חלק בתעשייה במהלך אותה התקופה, רבים מקרב האוכלוסייה ההיספנית מלאו את מקום בתעשייה במהלך אותה התקופה.
על מנת להכיר בתרומות בהווה ובעבר של האוכלוסייה ההיספנית בארצות הברית, ב-17 בספטמבר 1968 הנשיא לינדון ג'ונסון קבע באישור הקונגרס האמריקני שבוע באמצע ספטמבר שיהיה מעתה ואילך שבוע המורשת ההיספאנית הלאומי. בשנת 1988, הנשיא רונלד רייגן האריך את האירוע לחודש שלם.(אנ') בשנת 2004 האוכלוסייה ההיספנית בארצות הברית הפכה לקבוצת המיעוט הגדולה ביותר בארצות הברית.
דמוגרפיה
נכון לשנת 2020 האוכלוסייה ההיספנית היוותה בסביבות 19 עד 20 אחוזים מכלל אוכלוסיית ארצות הברית, שהם בין 62 עד 65 מיליון אנשים. שיעור הגידול של האוכלוסייה ההיספנית במהלך התקופה שבין ה-1 באפריל 2000 עד 1 ביולי 2007 היה 28.7% - בערך פי ארבעה מקצב הגידול הכולל של כלל אוכלוסיית ארצות הברית (ב-7.2%). בהתבסס על מפקד האוכלוסין של 2010, ההיספנים נחשבו באותה העת קבוצת המיעוט הגדולה ביותר ב-191 מתוך 366 אזורי המטרופולין של ארצות הברית. האוכלוסייה ההיספאנית בארצות הברית צפויה לפי ההערכות לכלול 132.8 מיליון אנשים בשנת 2050, שהם יהיו כ-30.2% מהצפי של כלל אוכלוסיית ארצות הברית באותה השנה.
אזורי מטרופולין סטטיסטיים בארצות הברית עם למעלה ממיליון היספנים (2014) [18]
| # | אזור מטרופולין | אוכלוסייה היספנית | אחוז האוכלוסייה ההיספנית |
|---|---|---|---|
| 1 | לוס אנג'לס רבתי | 5,979,000 | 45.1% |
| 2 | המטרופולין של ניו יורק | 4,780,000 | 23.9% |
| 3 | מטרופולין מיאמי | 2,554,000 | 43.3% |
| 4 | המטרופולין של יוסטון | 2,335,000 | 36.4% |
| 5 | מטרופולין ריברסייד-סן ברנרדינו-אונטריו | 2,197,000 | 49.4% |
| 6 | המטרופולין של שיקגו | 2,070,000 | 21.8% |
| 7 | מטרופולין דאלאס-פורט וורת'-ארלינגטון | 1,943,000 | 28.4% |
| 8 | המטרופולין של פיניקס | 1,347,000 | 30.1% |
| 9 | המטרופולין של סן אנטוניו | 1,259,000 | 55.7% |
| 10 | המטרופולין של סן דייגו | 1,084,000 | 33.3% |
| 11 | אזור מפרץ סן פרנסיסקו | 1,008,000 | 21.9% |
מדינות וטריטוריות עם השיעור הגבוה ביותר של היספנים (נכון ל־2021) [19]
| # | מדינה/טריטוריה | אוכלוסייה היספנית | אחוז האוכלוסייה ההיספנית |
|---|---|---|---|
| 1 | פוארטו ריקו | 3,249,043 | 99% |
| 2 | ניו מקסיקו | 1,059,236 | 50% |
| 3 | טקסס | 11,857,387 | 40% |
| 4 | קליפורניה | 15,754,608 | 40% |
| 5 | אריזונה | 2,351,124 | 32% |
| 6 | נבדה | 940,759 | 29% |
| 7 | פלורידה | 5,830,915 | 26% |
| 8 | קולורדו | 1,293,214 | 22% |
| 9 | ניו ג'רזי | 1,991,635 | 21% |
| 10 | ניו יורק | 3,864,337 | 19% |
| 11 | אילינוי | 2,277,330 | 18% |
| 12 | איי הבתולה של ארצות הברית | 18,514 | 17.4% |
מדינת מוצא
| מדינת מוצא | כמות התושבים | % |
|---|---|---|
| מקסיקו | 36,986,661 | 61.89% |
| פוארטו ריקו | 9,033,381 | 15.12% |
| קובה | 2,363,532 | 3.95% |
| סלוודור | 2,306,774 | 3.86% |
| הרפובליקה הדומיניקנית | 2,082,857 | 3.49% |
| קולומביה | 2,023,341 | 3.38% |
| גואטמלה | 1,524,743 | 2.55% |
| הונדורס | 963,930 | 1.61% |
| אקוודור | 717,995 | 1.20% |
| פרו | 684,345 | 1.15% |
| ונצואלה | 484,445 | 0.81% |
| ניקרגואה | 434,000 | 0.73% |
| ארגנטינה | 286,346 | 0.48% |
| פנמה | 206,219 | 0.35% |
| צ'ילה | 172,062 | 0.29% |
| קוסטה ריקה | 154,784 | 0.26% |
| בוליביה | 116,646 | 0.20% |
| אורוגוואי | 60,013 | 0.10% |
| פרגוואי | 25,022 | 0.04% |
| כל היתר | 2,000,000 | 3.3% |
| סה"כ | 62,000,000 | 100.0 |
גזע ומוצא אתני
המוצא של האוכלוסייה ההיספנית בארצות הברית הוא מגזעים רבים וקבוצות אתניות מגוונות ומשום כך היספנים יכולים להיות מכל גזע או להיות מתערובת של גזעים. לרוב הם ממוצא אינדיאני, אירופאי או אפריקאי.
במפקד האוכלוסין של ארצות הברית שהתקיים בשנת 2020 כ־20.3% מהאוכלוסייה ההיספנית בארצות הברית הגדירו עצמם כ"לבנים" מבחינת גזע - שינוי מהותי בהשוואה למפקד האוכלוסין של ארצות הברית ב-2010 בו 53.0% מהאוכלוסייה ההיספנית הגדירו עצמם כ"לבנים" מבחינת גזע.
למעלה מ-42% מהאוכלוסייה ההיספנית בארצות הברית נוטים להגדיר את עצם כ"גזע אחר". מכל האמריקאים שסימנו את התיבה "גזע אחר", 97 אחוז מהם היו היספנים.
כמעט שליש מאלו שהגדירו את עצמם כמתשייכים ל"שני גזעים או יותר" היו היספנים.
מרבית ההיספנים השחורים בארצות הברית הם במקור מהאיים הקאריביים, כולל מהגרים מקובה, הרפובליקה הדומיניקנית, פנמה ופוארטו-ריקו.
כלכלה
בשנת 2017, מפקד האוכלוסין האמריקאי דיווח שההכנסה החציונית במשק הבית של האוכלוסייה ההיספנית בארצות הברית הייתה 50,486 דולרים.
לפי מפקד האוכלוסין האמריקני בשנת 2017 שיעור העוני של האוכלוסייה ההיספנית עמד על 18.3%. באותה העת בסביבות 10.8 מיליון אנשים מקבוצת אוכלוסייה זו חיו בעוני. לשם השוואה, שיעורי העוני הממוצע בשנת 2017 עבור האוכלוסייה הלבנה בארצות הברית שאינה היספנית היה באותה העת 8.7 אחוז, שיעור העוני הממוצע בשנת 2017 של האוכלוסייה האסייתי היה 10 אחוזים ושיעור העוני הממוצע של האוכלוסייה האפרו-אמריקאית היה 21.2 אחוזים.
תרבות
המגוון הגאוגרפי, הפוליטי, החברתי, הכלכלי והגזעי של האוכלוסייה ההיספנית מהווה גורם מכריע על כך שישנו שוני רב בין ההיספנים השונים בהתאם למורשת המשפחתית שלהם ו/או המוצא הלאומי שלהם. פעמים רבות ישנם קווי דמיון תרבותיים בין היספנים ממדינות שכנות מאשר בין היספנים ממדינות מרוחקות יותר. ישנם עדיין מספר מאפיינים שנוטים להיות משותפים לרוב האוכלוסייה ההיספנית בארצות הברית.
ספרדית
השפה הספרדית מהווה חלק חשוב מהתרבות ההיספאנית בארצות הברית. סקר של מרכז המחקר פיו משנת 2013 הראה כי 95% מהאוכלוסייה ההיספנית המבוגרת סבורה ש"חשוב שדורות העתיד של ההיספנים ידברו ספרדית". בקרב אנשים שהם דור שני למהגרים היספניים כ-80% מדברים ספרדית שוטפת, ובקרב אנשים שהם דור שלישי למהגרים היספניים כ-40% מדברים ספרדית שוטפת. ספרדית היא כיום השפה הפופולרית ביותר הנלמדת בארצות הברית.
כיום כ־90% מכלל האוכלוסייה ההיספנית בארצות הברית הם דוברי אנגלית, ולפחות 78% מהאוכלוסייה ההיספנית בארצות הברית דוברים ספרדית באופן שוטף.
דת
על פי מחקר של מרכז המחקר פיו שנערך בשנת 2019 רוב האוכלוסייה ההיספנית בארצות הברית הם נוצרים (72%), ומתוכם 47% הם קתולים, 24% הם פרוטסטנטים, 1% הם מורמונים, פחות מ-1% הם נוצרים אורתודוקסים.
ההשתייכות לזרם הקתולי גבוהה בהרבה בקרב מהגרים היספנים מהדור הראשון מאשר בקרב צאצאים למהגרים היספנים מהדור השני והשלישי, אשר לרוב בוחרים להיות פרוטסטנטים או לא דתיים.
האוכלוסייה ההיספנית מהווה חלק ניכר (כמעט 40%) מהקתולים בארצות הברית.
מטבח
האוכל של האוכלוסייה ההיספנית, ובמיוחד המטבח המקסיקני, השפיע באופן ניכר על המטבח האמריקאי והרגלי האכילה של האמריקאים. עם השנים טורטיות וסלסה הפכו להיות נפוצות לא פחות מלחמניות המבורגר וקטשופ. צ'יפס טורטייה הפך אף להיות פופולרי יותר במשך השנים מחטיף תפוחי אדמה.
בנוסף לכך המהגרים הקובנים תרמו לעליית הפופולריות של המטבח הקובני במיאמי ובעקבות כך קורטאדיטוס, פסטליטוס דה גואייבה ואמפנדס הם חטיפים נפוצים במיאמי.
גילויי עוינות כלפי האוכלוסייה ההיספנית
במדינות בעולם בהן רוב האוכלוסייה הם צאצאי מהגרים, כמו בארצות הברית, לעיתים רבות רבים מהמקומיים מתנגדים להגירה ולעיתים רבות הדבר בא לידי ביטוי בנייטיביזם, גזענות, חוסר סובלנות דתית ושנאת זרים. לאורך ההיסטוריה של ארצות הברית הייתה קיימת בדרגות שונות ובזמנים שונים עוינות כלפי האוכלוסייה ההיספנית, והיא הייתה מבוססת במידה רבה על מוצא אתני, גזע, תרבות, על שנאה לקתולים, שנאת זרים, על התנאים הכלכליים והחברתיים באמריקה הספרדית, ועל ההתנגדות לשימוש בשפה הספרדית. בשנת 2006 מגזין "טיים" דיווח כי מספר קבוצות השנאה בארצות הברית גדל ב-33% מאז שנת 2000, בעיקר כתוצאה מעוינות כלפי מהגרים בלתי חוקיים ועוינות כלפי אוכלוסייה ממוצא מקסיקני. לפי הנתונים הסטטיסטיים של הבולשת הפדרלית (FBI), מספר פשעי השנאה כלפי האוכלוסייה ההיספנית בארצות הברית גדל ב-35% מאז 2003. בקליפורניה, המדינה עם האוכלוסייה ההיספאנית הגדולה ביותר, מספר פשעי השנאה שבוצעו נגד היספנים כמעט הוכפל.
בשנת 2009, ה-FBI דיווח כי 4,622 מתוך 6,604 פשעי השנאה שתועדו בארצות הברית היו נגד האוכלוסייה ההיספנית, והם מהווים כ-70.3% מכלל פשעי השנאה המתועדים.
אפליה
כ-31% מההיספנים בארצות הברית דיווחו שחוו באופן אישי מקרים של אפליה, בעוד ש-82% מההיספנים בארצות הברית מאמינים כי לאפליה יש תפקיד מכריע בשאלה אם תהיה להם הצלחה או לא בארצות הברית. החקיקה הנוכחית בנושא מדיניות הגירה ממלאת גם תפקיד מכריע ביצירת סביבה עוינת ומפלה עבור מהגרים היספנים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Racial and Ethnic Diversity in the United States: 2010 Census and 2020 Census". U.S. Census Bureau. 12 באוגוסט 2021. נבדק ב-12 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Krogstad, Jens M.; Alvarado, Joshua & Mohamed, Besheer (13 באפריל 2023). "Among U.S. Latinos, Catholicism Continues to Decline But Is Still the Largest Faith". Pew Research Center. נבדק ב-14 באוגוסט 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Krogstad, Jens M.; Passel, Jeffrey S.; Lopez, Mark H. (23 בספטמבר 2021). "Who is Hispanic?". Pew Research Center. Washington, D.C. ארכיון מ-29 בספטמבר 2021. נבדק ב-1 באוקטובר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Fraga, Luis & Garcia, John A. (2010). Latino Lives in America: Making It Home. Temple University Press. p. 145. ISBN 978-1-4399-0050-5.
- ^ Fisher, Nancy L. (1996). Cultural and Ethnic Diversity: A Guide for Genetics Professionals. Johns Hopkins University Press. p. 19. ISBN 978-0-8018-5346-3.
- ^ Holden, Robert H. & Villars, Rina (2012). Contemporary Latin America: 1970 to the Present. John Wiley & Sons. p. 18. ISBN 978-1-118-27487-3.
- ^ Office of Management and Budget. "Revisions to the Standards for the Classification of Federal Data on Race and Ethnicity. Federal Register Notice October 30, 1997". White House Archives. ארכיון מ-21 בינואר 2017. נבדק ב-2012-06-01 – via National Archives.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 8.0 8.1 Grieco, Elizabeth M. & Cassidy, Rachel C. "Overview of Race and Hispanic Origin: 2000" (PDF). U.S. Census Bureau. נבדק ב-2008-04-27.
- ^ "B03001. Hispanic or Latino origin by specific origin". 2009 American Community Survey 1-Year Estimates. U.S. Census Bureau. נבדק ב-2010-10-17.
- ^ "CIA World Factbook – Field Listing: Ethnic groups". אורכב מ-המקור ב-13 ביוני 2007. נבדק ב-2010-11-18.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "T4-2007. Hispanic or Latino By Race". 2007 Population Estimates. U.S. Census Bureau.
- ^ "B03002. Hispanic or Latino origin by race". 2007 American Community Survey 1-Year Estimates. U.S. Census Bureau.
- ^ Maciel, David (26 בפברואר 2000). The Contested Homeland: A Chicano History of New Mexico. UNM Press. ISBN 978-0-826321992 – via Google Books.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Oldest U.S. City". Infoplease.com. נבדק ב-2008-11-21.
- ^ The Encyclopedia Americana. Encyclopedia Americana Corp. 1919. p. 151.
- ^ "Chronology of Mexican American History". University of Houston. אורכב מ-המקור ב-2012-01-21. נבדק ב-2008-06-11.
- ^ "Cuartocentennial of Colonization of New Mexico". New Mexico State University. אורכב מ-המקור ב-2011-11-15. נבדק ב-2008-06-11.
- ^ "Hispanic Population and Origin in Select U.S. Metropolitan Areas, 2014". Pew Research Center: Hispanic Trends. 6 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Selection Population Profiles – Hispanic or Latino (of any race)". U.S. Census Bureau. נבדק ב-5 ביולי 2022.
{{cite web}}: (עזרה)
37857377אמריקאים ממוצא היספני ולטיני