אמיר פנואלי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אמיר פנואלי
אמיר פנואלי, 18 בינואר 2005
אמיר פנואלי, 18 בינואר 2005
לידה 22 באפריל 1941
פטירה 2 בנובמבר 2009 (בגיל 68)
ענף מדעי מדעי המחשב
מקום מגורים ישראל
פרסים והוקרה חתן פרס ישראל ופרס טיורינג.
תרומות עיקריות
הכנסת לוגיקת זמן (לוגיקה טמפורלית) לתחום מדעי המחשב

אמיר פנואלי (22 באפריל 1941 - 2 בנובמבר 2009) היה מדען ישראלי, פרופסור מן המניין בתחומי המתמטיקה ומדעי המחשב, חתן פרס ישראל ופרס טיורינג.

קורות חייו

פנואלי נולד במושב נהלל, בנו של ש"י פנואלי, שהיה מורה, ולימים מייסד החוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. ב-1945 עבר עם משפחתו לחולון. למד בתיכון "קוגל" בחולון וב"תיכון חדש" בתל אביב.

סיים תואר ראשון במתמטיקה בטכניון בהצטיינות יתרה, לאחר מכן עשה דוקטורט במכון ויצמן למדע בהנחייתו של פרופ' חיים לייב פקריס. נושא התזה שלו, שאותה הגיש בשנת 1967, הוא "גיאות ושפל באגנים פשוטים". במהלך פוסט-דוקטורט באוניברסיטת סטנפורד ובמרכז המחקר של IBM ביורקטאון הייטס החליט להשקיע את מאמציו במדעי המחשב. בשנת 1969 חזר למכון ויצמן ונמנה עם סגל החוקרים בו. בשנת 1973 עבר לאוניברסיטת תל אביב, והקים בה את החוג למדעי המחשב. בשנת 1980 חזר למכון ויצמן, שם עסק במחקר פעיל, הוראה והנחיית סטודנטים עד גיל פרישה.

בשנת 1996 קיבל את פרס טיורינג, על מאמרו משנת 1977, "The Temporal Logic of Programs", שבו הציג את לוגיקת הזמן (לוגיקה טמפורלית) לתחום מדעי המחשב. השיטות התאורטיות שפיתח מאפשרות הוכחת טענות המתייחסות לממד הזמן, ובכך מאפשרות לאמת תוכנה המפקחת על אירועים בדידים ורציפים כאחד.

החל משנת 1999 החזיק משרה באוניברסיטת ניו יורק בארצות הברית, בפקולטה למדעי המחשב, בנוסף לפעילותו במכון ויצמן למדע.

בשנת 2000 הוענק לו פרס ישראל, בשנת 2001 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

בנוסף לפעילותו האקדמית, פעל פנואלי כיזם בתחום ההיי-טק. בשנת 1971 נמנה עם מייסדי חברת "מיני מערכות", שסיפקה שירותי פיתוח תוכנה לחברת "סאיטקס" ולגופים נוספים, בהם המרכז לטכנולוגיה חינוכית והתעשייה האווירית. במסגרת זו היה מעורב בפיתוח מערכות זמן אמת, מערכות הפעלה ומהדרים.

בשנת 1982 נמנה, ביחד עם עמיתו במכון ויצמן דוד הראל, עם מייסדי חברת "אדקאד". פיתוח התוכנה Statemate בחברה זו זיכה את פנואלי, יחד עם שבעה מעמיתיו, בפרס ACM למערכת תוכנה לשנת 2007. בשנה זו נבחר לעמית ACM.

נפטר בניו יורק ב-2 בנובמבר 2009. בעקבות פטירתו הוקדש לו עמוד השער של גיליון ינואר 2010 של הירחון CACM,‏ כתב העת המרכזי של ה-ACM.[1]

פנואלי היה נשוי לאריאלה ולזוג שלושה ילדים.

ספרים שכתב או ערך

  • B. Banieqbal, H. Barringer, and A. Pnueli, editors. Temporal Logic in Specification, volume 398 of Lecture Notes in Computer Science. Springer-Verlag, 1987.
  • Z. Manna and A. Pnueli. The Temporal Logic of Reactive and Concurrent Systems: Specification. Springer-Verlag, New York, 1991.
  • Z. Manna and A. Pnueli. Temporal Verification of Reactive Systems: Safety. Springer-Verlag, New York, 1995.
  • A. Pnueli and H. Lin, editors. Logic and Software Engineering. World Scientific, Singapore, 1996.

לקריאה נוספת

  • Leah Hoffmann, "Amir Pnueli: Ahead of His Time", CACM, January 2010.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמיר פנואלי בוויקישיתוף


זוכי פרס טיורינג
1966–1980 אלן פרליס (1966) • מוריס וינסנט וילקס (1967) • ריצ'רד המינג (1968) • מרווין מינסקי (1969) • ג'יימס וילקנסון (1970) • ג'ון מקארתי (1971) • אדסחר דייקסטרה (1972) • צ'ארלס באקמן (1973) • דונלד קנות' (1974) • אלן ניוול והרברט סיימון (1975) • מיכאל רבין ודנה סקוט (1976) • ג'ון באקוס (1977) • רוברט פלויד (1978) • קנת אייברסון (1979) • טוני הור (1980)
1981–2000 אדגר קוד (1981) • סטיבן קוק (1982) • קן תומפסון ודניס ריצ'י (1983) • ניקלאוס וירת (1984) • ריצ'רד קארפ (1985) • ג'ון הופקרופט ורוברט טרג'אן (1986) • ג'ון קוק (1987) • איוואן סדארלנד (1989) • וילאם קאהן (1990) • פרננדו קורבטו (1991) • רובין מילנר (1992) • באטלר לאמפסון (1993) • יוריס הארטמאניס וריצ'רד סטרנס (1994) • אדוארד פייגנבאום וראג' רדי (1995) • מנואל בלום (1996) • אמיר פנואלי • דאגלס אנגלברט (1997) • ג'ים גריי (1998) • פרד ברוקס (1999) • אנדרו יאו (2000)
2001–2020 אולה יוהאן דאל וקריסטין נייגארד (2001) • רונלד ריבסט, לאונרד אדלמן ועדי שמיר (2002) • אלן קיי (2003) • וינט סרף ובוב קאהן (2004) • פטר נאור (2005) • פרנסס אלן (2006) • אדמונד קלארק, אלן אמרסון וג'וסף סיפאקיס (2007) • ברברה ליסקוב (2008) • צ'ארלס פ. ת'אקר (2009) • לסלי וליאנט (2010) • יהודה פרל (2011) • שפי גולדווסר וסילביו מיקאלי (2012) • לזלי למפורט (2013) • מייקל סטונברייקר (2014) • ויטפילד דיפי ומרטין הלמן (2015) • טים ברנרס-לי (2016) • ג'ון הנסי ודייוויד פטרסון (2017) יהושע בנג'יו, ג'פרי הינטון ויאן לקון (2018) • אדווין קטמול ופט הנרהן (2019) • אל אהו וג'פרי אולמן (2020)
2021 ואילך ג'ק דונגארה (2021)


הערות שוליים

  1. ^ Chris Kasch, Communications of the ACM Magazine
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אמיר_פנואלי&oldid=1803895"