אל-פראדיה

אל-פראדיה היה כפר ערבי דרומית-מערבית לצפת. תושבי הכפר ברחו בפברואר 1949, וסמוך לו נבנה קיבוץ פרוד.

אל-פראדיה היה ממוקם במורדות הדרומיים של הר זבוד בגובה ממוצע של 375 מטרים (1,230 רגל) מעל פני הים. כביש צפת-נצרת (כביש 866) עבר בצפונו. שטחו הכולל היה 19,747 דונם, מתוכם 25 דונם שטחים בנויים ו-5,365 דונם לעיבוד חקלאי.

שמו דומה ל"פרוד", בהתבסס על שם היישוב היהודי הקדום פרוד שהיה קיים במקום זה בתקופת התלמוד^[1], ובימי הביניים^[2]. משמעות השם^[2] מצביעה ככל הנראה על מיקומו הגאוגרפי – מפריד בין הגליל העליון לגליל התחתון ובין הגליל המזרחי לגליל המערבי.

היסטוריה

העת העתיקה

במקום התקיימה הקהילה היהודית ב"פרוד" במאה ה-2 לספירה, שמוזכרת בתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"א כמקום מגוריו של בר קפרא. מסורת יהודית מציבה את אתר קבורתו של נחום איש גמזו על הכביש הראשי בדרך לאל-פראדיה.

ימי הביניים

תחת הח'ליפות העבאסית, אל-פראדיה היה חלק מג'ונד אל-אורדון. בשנת 985 לספירה, הגאוגרף הערבי מוקדסי מתאר אותו ככפר גדול בין עכו לטבריה, עם מסגד לדרשות יום השישי.

בעידן העות'מאני

אל-פראדיה סופח באימפריה העות'מאנית בשנת 1517, לאחר שנשלטה על ידי הצלבנים, האיובים והממלוכים. לפי רישום המס של 1596, הכפר היה חלק מנפת ג'ירה, חלק מסנג'ק צפת (אנ'). הכפר כלל 40 משקי בית ו-3 רווקים, 237 מוסלמים. תושבי הכפר שילמו מיסים על חיטה, שעורה, זיתים, פירות, כוורות, עיזים ומרעה.

במפה מפלישת נפוליאון ב-1799 שצוירה על ידי פייר ז'קוטין מופיע המקום, שנקרא בשם "פארוד". בשנת 1875 ציין ויקטור גרן את המעיין, עין פראדיה. הוא מצא בכפר כ-150 תושבים מוסלמים.

בשנת 1881, מפת הקרן לחקר ארץ ישראל תיארה את הכפר כבנוי מאבן ועם תושבים מגדלי זיתים ותאנים. האוכלוסייה עדיין הוערכה ב-150 תושבים.

מפקד אוכלוסין משנת 1887 הראה שאל-פראדיה היו כ-455 תושבים מוסלמים.

עידן המנדט הבריטי

לאחר שהבריטים כבשו את ארץ ישראל בשנת 1917, אל-פראדיה הפכה לחלק מהמנדט הבריטי בשנת 1922. היה לה מגזר חקלאי משגשג, שנודע בזכות חווה ששטחה 300 דונם. החווה הוקמה במטרה לשפר את מגוון התפוחים, המשמשים, השקדים, התאנים, הענבים, האגסים ולפיתוח זני זרעים חדשים. היה בו ארבורטום שבו גידלו וחולקו 2,000 צמחים לפלאחים מקומיים, והחווה סיפקה שירותי ייעוץ כדי ללמד חקלאים ממחוזות עכו וצפת כיצד לגדל עופות וכוורות. מלבד החווה היו בסביבת אל-פראדיה כמה טחנות רוח מונעות במים.

במפקד האוכלוסין בארץ ישראל (1922), היו בכפר 362 תושבים מוסלמים. מספרם עלה ל-465 במפקד האוכלוסין בארץ ישראל (1931).

הבריטים בנו בכפר תחנת משטרה מבוצרת.

במפקד 1945 היו בכפר 670 מוסלמים, ו-19,747 דונם של אדמה. מתוכם 1,182 דונם מטעים ואדמות השקיה, 4,137 לדגנים, ו-25 דונם היה שטח בנוי.

אחרי 1948

אל-פראדיה נכבשה על ידי חטיבת גולני במבצע חירם ב-30 באוקטובר 1948. היא לא הותקפה ישירות, אך כשהתקדמה החטיבה צפונה מהעיירה הערבית עיילבון בדרום לכיוון סעסע בצפון, הוקפת אל-פראדיה בכוחות ישראליים.

לפני לכידתו, בתחילת מאי, מצאו מקלט בכפר ערבים מעכברה ומאז-זהיריה. מכיוון שלא הותקף, נשארו רבים מתושבי אל-פראדיה בכפר עד פברואר 1949. ב-15 בדצמבר 1948 החליטו שלטונות ישראל לגרש את 261 התושבים הנותרים, אך התוכנית יצאה לפועל בפברואר. כוחות ישראליים פינו את רוב תושבי הכפר לכפרים ערביים אחרים בגליל שבשליטתם או לצפון יהודה ושומרון.

בשנת 1949 נוסד קיבוץ ישראלי בשם פרוד, על שמו העתיק של הכפר, על אדמות הכפר, 300 מטרים (980 רגל) מזרחית למיקומו המדויק, ובשנת 1950 הוקם הכפר שפר צפונית לאל-פראדיה.

ממצאים ארכאולוגיים

בחפירות שנערכו במקום בשנת 1996 נחשפו שובך ומערות קבורה המתוארכות לתקופות הרומית הקדומה-מאוחרת והביזנטית הקדומה. נמצאו קרמיקות מהתקופה הביזנטית. בשנת 2010 נערך סקר באתר על ידי צינמון גלעד והברון הנדריק מטעם רשות העתיקות^[3].