אלפרד נוסיג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אלפרד נוֹסיג (בכתיב לועזי: Alfred Nossig;‏ 1864 – 22 בפברואר 1943 (י"ז באדר א' תש"ג)), היה מראשוני התנועה הציונית, הוגה דעות סוציאליסטי, סופר, פסל ומוזיקאי. נרצח על ידי חברי ארגון אי"ל בגטו ורשה בגלל שיתוף פעולה עם הגרמנים.

ביוגרפיה

עד שנות השואה

נוסיג היה ברוך כשרונות.[1] הוא למד באוניברסיטאות לבוב, וינה וציריך וקבל תואר דוקטור במשפטים, ברפואה ובפילוסופיה.

סוציאליסט ודוברם של יהודי פולין

נוסיג היה ממקימי "המקדש" או בשמו הרשמי "בית הכנסת היהודי המתקדם", בלבוב, בירת גליציה. היה זה בית הכנסת הראשון של היהודים ה"פרוגרסיבים" בגליציה, והוא נוסד בשנים בהן פולין הייתה למדינה עצמאית, והנאמנות היהודית נדרשה לעבור מווינה בירת הממלכה האוסטרית, לוורשה בירתה כעת של פולין. ב-1882, בגיל 18, היה ממייסדי אגודת אחים (נהגה ביידיש: 'אגודוס אכים', ובפולנית: Przymierze Braci) ארגון להנחלת השפה והתרבות הפולנית ליהודי פולין, ולחקר תולדותיהם, והיה גם העורך וממייסדי העיתון של תנועה זו, Ojczyzna - 'מולדתנו' עוד ב-1881. לדו-ירחון זה היה נספח עברי בשם: 'המזכיר אהבה לארץ מולדתו', וסמלו היה הנשר הפולני עם מגן דוד על חזהו.[2]

בטקס במקדש בלבוב, בהשתתפות קהל מעורב של יהודים ונוצרים, שנערך ב-21 בינואר 1882 הושר שיר בפולנית פרי עטו של נוסיג, "האל - אתה יהודה..." Boże coś Judę, בהשראת השיר הלאומי הפולני "האל - אתה פולין", לכבוד יום העצמאות הפולנית והמרד - עשרים שנה קודם. השיר הפך לחלק מרכזי מן התפילה בכל בתי הכנסת 'המתקדמים' בפולין ובגליציה, ודבריו בדבר הצורך בשילוב של חופש ליהודים, שיתוף פעולה נוצרי-יהודי ונאמנות לאומית פולנית, היו למצע של התנועה היהודית הפרוגרסיבית.[2]

נראה שב-1882 כבר נחשב סוציאליסט ידוע התומך בעבודה עברית, כפי שעולה ממכתב שכתב נחום עלייניקוב ראש קבוצת קייב מראשוני המהגרים לארצות הברית מתנועת עם עולם, על מסעם מברודי דרך לבוב לברלין. תנועת עם עולם הוקמה במטרה להקים חבורה חקלאית יהודית משותפת בארצות הברית.[3]

שנים לאחר מכן, בספרו "על סוציאליזם" כתב נוסיג כי אף על פי שהוא מתנגד חריפות לתפיסה הבולשביקית הקומוניסטית הקיצונית, ליהודים ברוסיה, למשל החיילים בצבא המזוהים לחלוטין עם המשטר, לא הייתה ברירה אלא לאחוז בעמדות קיצוניות אלו בגלל מעמדם בחברה ברוסיה, ולא מפאת עצם היותם יהודים. הברירה שעמדה בפניהם הייתה בין האפשרות לרעוב למוות, לצאת לגלות או לאמץ את השיטה החדשה, אף שזו הייתה בניגוד מוחלט לדרכם ולדתם היהודית. לעומת זאת סבר שמנהיגים יהודים סוציאליסטים הם השומרים על הרוח היהודית ופועלים על פיה.[4] לפי החוקר אנדרה גריץ, עמדה זו נתפסה כתפיסה אוהדת כלפי היהודים ברוסיה ובאשר הם, בדומה למכתבו של הרמב"ם ליהודי תימן.[4] בשנים אלו הפך למזוהה כדוברם של יהודי פולין הנאמנים לאומה הפולנית ולשלטונם העצמאי.[5]

בשנת 1901 כתב את ספרו "חידוש הסוציאליזם" Revision des Socializmus, ובו הביע את דעתו החיובית על שיטה זו, בניגוד לקפיטליזם מצד אחד ולקומוניזם מן הצד השני.

”סוציאליזם ודת משה אינן שיטות סותרות.
את מטרתן המשותפת ניתן לממש באותן הדרכים.
היהדות היא סוציאליזם חופשי מאגדות אוטופיות ומהטרור הקומוניסטי, וחופשי מהסגפנות הנוצרית.” (שילוב היהודים, ספרו של נוסיג מ-1922, עמוד 72)

עם התגברות האנטישמיות בפולין נטש את דעותיו לגבי שיתוף הפועלה הפולני-יהודי ונטה יותר לכיוון של פתרון יהודי בשטח משלהם. בשנת 1885 עזב את אגודת אחים ועבר להיות אחד הדוברים המרכזיים של התנועה היהודית הלאומית 'מקרא קודש'. בתקופה זו הייתה אי יציבות פוליטית בולטת ומעבר צעירים ממחנה אחד לאחר. עד 1888, שנה שבה נחלק ארגון 'מקרא קודש' בין הנוטים למסורת - וארגונם החדש 'ציון', לבין הנותרים בארגון והנוטים יותר לתרבות הכללית (הפולנית, במקרה זה), היה נוסיג נציגה המובהק של הנוטים לתרבות הכלל.[6]

חובבי ציון ציונות ועליונות יהודית

ב-1887 פרסם מאמר בפולנית, שהיה החיבור הציוני הראשון בשפה זו. הוא הציע לייסד מדינה יהודית בארץ ישראל ובמדינות הסמוכות בניסיון לפתרון הבעיה היהודית כפתרון מדיני בנפרד מהתרבות והמסורת היהודיים.[7]

בשנת 1894 היה ציר לאספה של חובבי ציון בפריס. הוא צידד בציונות המדינית,[8] התקרב להרצל והשתתף בקונגרסים הציונים הראשונים. בחודש מרץ 1903 נשלח כחבר במשלחת הציונית לאל עריש לבדוק התיישבות יהודים במקום לפי תוכנית אל עריש.

עד מהרה הסתכסך עם הרצל והיה בין ראשי הפרקציה הדמוקרטית שהייתה אופוזיציה להרצל ותומכיו.[9] נוסיג טען שהציונות המדינית היא אחיזת עיניים כי יקח זמן רב מאוד למימושו ובינתיים יש להשקיע מאמצים בחינוך העם.[10] בהמשך התגייס למען הציונית המעשית,[11] התנגד לתוכנית אוגנדה ודרש התיישבות אך ורק בארץ ישראל.[12] כן עמד בראש אגודת ספרות יהודית.[13] בקונגרס הציוני השישי הועמד לדין משמעתי של התנועה הציונית יחד עם דוד טריץ בשל פעילותו בעד ההתיישבות בארץ ישראל באופן שהתנגד להחלטות הקונגרס, ונגד תוכנית אוגנדה. הד"ר חיים ויצמן היה בין השופטים.[14]

בשנת 1903 נוסיג הוציא את ספרו 'הסתברות יהודית' (Jüdische Statistik) ובו נתונים על יהודי העולם בתקופתו ותיאורם, על פי מקומם, משלח ידם וכדומה.

בשנת 1905 הוא הוציא לאור ספר בשם 'היהודים והיותם הנבחרים מבחינת מדעי החיים' ובו דן על 'החכמה היהודית', ו'המוסר היהודי' כתוצאה מכללי הדת היהודית הקובעים את השתייכותם של ילדי היהודים לפי מוצאם מאם ולא מאב. לטענתו, שיטה זו הביאה לקליטת יהודים מאומות שונות ו'גזעים' שונים, דבר שהגדיל את הגיוון ואיפשר התפתחות טובה, או 'עליונה' יותר.[15]

תערוכת האמנות בברלין

בשנת 1907 ארגן נוסיג בברלין תערוכה של אמנים יהודים מן העולם ומארץ ישראל. הייתה זו הפעם הראשונה שאמנים יהודים הוצגו יחדיו בפני הציבור הלא יהודי. תערוכה זו הייתה הראשונה שאיפשרה לבוריס שץ להפעיל את מרכז האמנות שהקים בירושלים שנה קודם, ושנקרא בהמשך 'בצלאל'. הייתה זו גם הזדמנות לאמנים יהודים מהעולם כולו להביע את הזדהותם עם הגורל היהודי. הוצגו ציורים של כשישים ציירים וביניהם קאמי פיסארו מצרפת, יוזף ישראלס מהולנד, איזידור קאופמן מאוסטריה, מאוריצי גוטליב מגליציה, ושמואל הירצנברג פולין. האמן היהודי היחיד מבין אלו שנוסיג פנה אליהם שסירב להציג בתערוכה זו, היה מאקס ליברמן.[16]

טבח העם הארמני

בשנת 1909 הגיע לאיסטנבול במטרה לקדם התיישבות יהודית בממלכה העות'מאנית.[17] פעילותו של נוסיג הייתה למורת רוחם של פעילי ההסתדרות הציונית, מפני שעל מנת לקדם את ההתיישבות בממלכה העות'מאנית טען שאין להתיישבות כל קשר לרצון להקים מדינה יהודית.[18] נוסיג המשיך בקשרים עם השלטון הטורקי במהלך מלחמת העולם הראשונה, גם לאחר כיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים.[19]

הנרי מורגנטאו (האב) בספרו 'סודות הבוספורוס' (1918), מספר כי בעת שהיה שגריר ארצות הברית בטורקיה לאחר המצור על ואן ב-1915 - אחד האירועים האפלים במסגרת שואת הארמנים, נוסיג, כנציג גרמניה והאימפריה האוסטרו-הונגרית שהייתה בעלת בריתה של האימפריה העות'מאנית, ניסע לשכנע אותו להשתיק את הפרשה תוך איומים. מורגנטאו טען שנוסיג היה באותה עת במקום לצורך פעילות אנטי ציונית, בבירור שערך גילה שפעולתו של נוסיג הייתה פרי מזימה של השגרירות הגרמנית המקומית. ממדי הטבח בארמנים פורסמו בניו יורק טיימס לראשונה רק כשבעה חודשים מאוחר יותר, בדצמבר 1915.[20][21]

”'מר שגריר,' הוא אמר, 'שנינו הרי יהודים ורציתי לדבר אתך כיהודי אל יהודי. אני מקווה שלא תיפגע מעצה קלה שאציג לך. אתה הרי פעיל ביותר בעניינם של הארמנים ואני חושש שאינך מבין כמה הדבר הוא למורת רוחם של השלטונות כאן ומשום כך הופך אותך לבלתי רצוי בעיניהם. למעשה עלי להזהיר אותך שהשלטונות הגרמניים לא יפעלו לטובת הארמנים, ואתה רק מקלקל את ההזדמנויות והתועלת שהיית עשוי להפיק, ואף מסכן את המשך העסקתך, שעלולה להסתיים בחרפה.'
'האם אתה יועץ לי כי טובתי חשובה בעיניך?' - שאלתי.
'בהחלט -' הוא ענה, 'כולנו היהודים גאים מאוד במעמדך, ולא רוצים לראות אותו מסתיים באסון.'
'אם כך,' אמרתי, 'חזור לשגרירות הגרמנית ואמור לוואנגנהיים שביקשתי שיודיע על החזרתי והסרת מעמדי כשגריר. אם עלי לקדש שם שמים, אינני יכול להעלות על דעתי עילה טובה יותר אשר לשמה עלי לעלות לקרבן. למעשה אקדם זאת בברכה, שכן אין כבוד גדול מזה, מהסרתי ממעמד שגריר, רק בגלל שאני, יהודי, הפעלתי את כל כוחי להצלת חייהם של מאות ואלפי נוצרים.'
ד"ר נוסיג יצא בבהילות מן החדר ולא ראיתיו יותר.” (סודות הבוספורוס, עמוד 249)

לאחר מלחמת העולם הראשונה

ב-1922 נוסיג הוציא בווינה ספר בגרמנית בשם 'שילוב היהודים', ובו קרא להקמת מדינה יהודית בעלת אופי חברתי בארץ ישראל. הספר מאדיר את ערכי הסוציאליזם, וקובע שמקורם ביהדות (וכלשונו: בתורת משה), ובה בעת מדבר על הצורך בהתחדשות וחידוש החיים בארץ ישראל (פלשתינה - כלשונו) ומשמעותם של דברי הנביאים בנושא זה, לימיו.[22]

נוסיג התיישב בברלין וביטא את כישרונותיו בספרות (חיבר שירים ומחזות, בהם "מלך ציון", "אברבנאל", מסות וביקורות ספרות), במוזיקה (חיבר מונוגרפיה על איגנצי יאן פדרבסקי) ובפיסול.

במלחמת העולם השנייה וסופו כבוגד

בתחילת מלחמת העולם השנייה מונה נוסיג על ידי הגרמנים בורשה להכין תוכניות להגירת היהודים מפולין הכבושה.[23]

על ראש היודנראט בגטו, אדם צ'רניאקוב הוטל לקלוט את נוסיג כאחראי לתרבות ואמנות בגטו ולשלם את משכורתו. צ'רניאקוב חשד כבר בתחילה שנוסיג הוא סוכן של הגסטפו. ביומנו הוא כינה את נוסיג "בעל אלף התעלולים" (Tausendkunstler), וכן רשם עליו שהוא מטורף, ושדיווחיו לגרמנים לא רצויים.[24] על דלת דירתו שבמתחם היודנרט בגיטו היה שלט עליו רשום שהוא מוגן בידי הגסטפו.[7][24] היה חשד שנוסיג גויס על ידי הגסטפו עוד כשחי בברלין ושהוכנס ליודנראט על פי דרישת האס אס.[25] ייתכן שפעולותיו נבעו מעמדותיו על סתגלנות יהודית ועל עליונות גזעית שהרבה לדבר עליהם בספריו.

במהלך שהייתו בגטו אולץ לצייר את דיוקנה של אשת אחד משוטרי הס.ס. וולדמר שון. לאחר שהלה היה מרוצה מכך, אולץ לצייר את נשותיהם של השוטרים האחרים. לדברי הצייר סטפן קריקל, חיי נוסיג נצלו בזכות ציורים אלו.[26]

נוסיג היה נפגש לעיתים קרובות ובאופן קבוע עם קרל-גיאורג ברנדט, קצין גסטפו אכזרי במיוחד, במפקדת הגסטפו שמחוץ לגיטו.[20][27][28][29][30][31][32][33]

ב-18 בינואר 1943 (י"ב בשבט תש"ג), לאחר ארבעה ימי אקציה בגיטו, היה נוסיג היהודי היחיד שהותר לו ללכת באופן חפשי ברחוב ולצאת את השערים. הדבר עורר חשד כבד שהוא מוסר לגרמנים פרטים על היהודים בגטו, וארגון אי"ל החל לעקוב אחריו.[20]

לאחר שהוברר כי נוסיג יוצא באופן קבוע את הגיטו אל מפקדת הגסטפו, ושהוא חי עם אשה לא יהודיה בשם פליציה, הוא נידון למות שלא בפניו.[34] הוחלט ללכוד אותו בביתו ולהרגו אם לא יספק הסבר סביר להתנהגותו. ב-22 בפברואר 1943 (י"ז באדר א' תש"ג), שלושה מחברי הארגון היהודי הלוחם לכדו את נוסיג בביתו, בעוד 'אנטק' (יצחק צוקרמן), ממפקדי אי"ל, עומד בסמוך ולא נכנס למקום, על מנת שתתאפשר החלטה להשאירו בחיים מבלי שנוסיג יזהה את מפקד אי"ל. נוסיג בן ה-79 כרע על ברכיו וביקש רחמים, וכשאיימו על חייו, קרא: "ברנדט ינקום את דמי!", דבר שהכריע את החלטתם להורגו במקום.[20]

מסמך שהיה בכיסו ניתן ל'אנטק' שקרא בו ודיווח עליו. המסמך, שנועד לגרמנים, היה דו"ח על הסיבות לכישלון הגירוש ב-18 בינואר, שלדעתו נבע מן האלימות המרובה והמוחצנת שנקטו הגרמנים. במסמך הציע לגרמנים להסתיר את התנהגותם האלימה כדי שלא לעורר את התנגדות המחתרת. לוחמי אי"ל הבחינו בארכיון מסמכים בדירתו, אך מאוחר יותר כאשר ניסו להגיע אליו התברר שהגרמנים הקדימו אותם והחרימו את כל המסמכים. לדעת אנטק הדו"ח היה חלק ממכלול דוחות לגבי הלך הרוח ודעת היהודים, בעיקר לגבי השמועות על הרצח ההמוני המתבצע במחנות הריכוז, ולגבי דרכים להעברת היהודים באופן מסודר למחנות הריכוז ללא התנגדות.[20]

בנוסף, כפי הנראה הייתה בכיסו גם תעודה המודיעה שהוא משתף פעולה עם הגסטפו.[27]

בהודעה שפרסם הארגון היהודי הלוחם ברחבי הגטו, ונמצא אחר המלחמה בארכיון עונג שבת, נכתב כי "נוסיג, סוכן הגסטפו שנורה ב-22 בפברואר, היה מספק לגרמנים ידיעות על בונקרים של יהודים בעליות גג ובמרתפים".[35]

לאחר השואה, בבירור שערך אנטק לגבי נוסיג, נודע לו להפתעתו שמשפחתו טוענת שמת מיתה טבעית בסוף המלחמה, ולא נהרג בידי אי"ל כלל. אנטק העיד באופן פומבי שהוא האחראי למותו, והיה מוכן לעמוד על כך למשפט.[20]

ביומנו של בר וארם נרשמה תגובתו של קצין הס.ס. קרל-גאורג ברנדט עם היוודע דבר מותו של נוסיג בידי אי"ל:[27]

”כשהגיע לידיעתו שנוסיג נורה, ברנדט לפי השמועה אמר: Ja, die Lumpen haben solch einen alten Mann nicht verschont - אם כן המנוולים לא חסו על אדם זקן שכמותו. איזו צביעות היו דברים אלו מפיו של ברנדט, מפלצת בצורת אדם, אשר על מצפונו היו מאות ואלפי יהודים משני המינים ומכל הגילאים! אם ברנדט היה נוכח, פירוש הדבר היה שמתקיימת חקירה במשרדו של מנדה... של פולנים שניסו להבריח סחורות... הסיבה לכך שהיו מעט יהודים נחקרים בבפלשטהל הייתה כי לרוב... היו יורים בהם במקום.” (זכרונות שוטר יהודי בגיטו (דב וארם))

השפעתו והצגתו בתרבות

ציור נוסיג בידי אמיל פוקס

בשנת 1899 הצייר אמיל פוקס צייר את נוסיג. הציור נותר בידי משפחת המלחין הפולני יאן פוברבסקי.

פסלו "היהודי הנודד" נחשב לאחד המייצגים הראשונים ל"יהדות השרירים" החדשה של אנשי תנועת הציונות באותה עת. הפסל מתכתב עם פסל 'משה' של מיכלאנג'לו, ועם ציורי ופסלי 'היהודי הנודד' - ומחליף בהם את החולשה בעוצמת שרירים. בינואר 1901 הפסל צולם לספר הגרמני Ost und West - 'מזרח ומערב' הנמצא כיום בספריית מוזיאון ישראל, וכך מראהו שרד.[36] מאוחר יותר אותה שנה הפסל הוצג בקונגרס הציוני החמישי באופן בולט, והביע למעשה את התנגדותם של הציונים לאופן בו צוייר ופוסל היהודי עד כה ככחוש ומעוות, על פי תפישתם של אמנים אנטישמיים כווגנר.[37]

בשנת 1971 נכתב מאמר על חיי נוסיג בלבוב, לפני מלחמת העולם השנייה. כותרתו "מהתבוללות לציונות בלבוב: המקרה של אלפרד נוסיג", ובו נוסיג מתואר כאחד ממובילי הדרך לשינוי התפיסה ולאימוץ הציונות בידי חלקים נרחבים מיהודי גליציה ומזרח גרמניה.[38]

בשנת 2004 בארצות הברית הופקה הצגה על נוסיג.[39] בהצגה נוסיג נהרג שוב ושוב במהלך שנים רבות, מיום מותו האמיתי ועד ימינו. גם אשתו פליציה מוצאת להורג באופן דומה. נוסיג מוצג כאדם מוכשר אך בסוף ימיו אפרורי, קשיש נודניק וחסר חשיבות, פליט, ולמעשה קרבן הנאצים בעצמו, שלא הובן כראוי ונרצח על לא עוול בכפו.[39]

באתרי מרשתת אנטישמיים, רעיונות הגזע של נוסיג, כפי שבאו לידי ביטוי בספרו 'על היהודים והיותם הנבחרים' מוצגים כמקור לגזענות היהודית הציונית (בעוד זו הגרמנית מוכחשת).[40]

”המאבק להישרדות, שבעצמה אף היא צו של היותם נבחרים, הובילה לרבייה בוררת, אשר אין כמעט דומה לה בתולדות האנושות. במאבק על קיום העם המתעוות עד היסוד מכח מאכלת האש והחרב, תחת מכבש הלחצים הכלכליים והמוסריים הכבדים ביותר, ותוך נטישתו החוזרת והנשנית - רק אותם יחידים אשר היו החזקים ביותר מבחינה שכלית ורוחנית ובעלי הגוף הבריא הם היחידים ששרדו והתרבו. היו הם אלו אשר במידה הרבה ביותר לא היוו סכנה לעם היהודי ואשר היה להם את מירב כשרון ההסתגלות או אמנות ההתאמה. וכך, עד עצם היום הזה, האומה היהודית ידועה כמוכשרת ביותר להסתגלות והתאמה.” (מתוך 'על היהודים והיותם נבחרים' של נוסיג, במאמר בעיתון האנטישמי המקוון של ארגון 'המורשת הלבנה')

הארמנים, כאמור, ראו בנוסיג נציג הציונים, וטענו שאלו שיתפו פעולה עם הטורקים במטרה להשתיק את רצח עמם.

בשנת 2013 נוסיג צוייר עם המשוררת שרה רבינוביץ - אשר אולצה לרשום שירי הלל לכבוד הגרמנים ונהרגה כמשתפת פעולה בידי יהודים. הצייר סטפן קריקל פרסם גם תיאור קצר לגבי השניים ובו סיפר על הציורים שנוסיג אולץ לצייר בעת היותו בגיטו אשר בזכותם, לדברי קריקל, חיי נוסיג נצלו.[26]

אמנות

ספריו בתחום המדיני

  • 1887 - לפתרון הבעיה היהודית (הספר הציוני הראשון בפולנית) - Proba rozwiazania kwestji zydowskiej
  • 1887 - נתונים לחישובי הסתברות בדבר היהודים - Materialien zur Statistik des jüdischen Stammes
  • 1894 - הבריאות החברתית של היהודים - Sozialhygiene der Juden
  • 1900 - חידוש הסוציאליזם - Revision des Sozialismus
  • 1902 - שאלת החקלאות החדשה - Die moderne Agrarfrage
  • 1902 - מדיניות החופש העולמי - Politik des Weltfriedens
  • 1903 - נתונים על היהודים - Jüdische Statistik
  • 1904 - תוכנית ההתיישבות היהודית - Das jüdische Kolonisationsprogramm
  • 1905 - התפתחות הציונות - Die Entwicklung des Zionismus
  • 1907 - מדיניות יהודית מפוקחת - Jüdische Realpolitik
  • 1907 - מדיניות האדמה היהודית Jüdische Landpolitik
  • 1921 - יהדות משולבת Integrales Judentum
  • 1921 - בולשביזם ויהדות Bolschewismus und Juden
  • 1928 - ציונות ויהדות Zionismus und Judenheit

ספרות יפה

  • 1885 - זוועת המחשבה (פולנית) - Tragödie des Gedankens
  • 1887 - מלך ציון - Der König von Zion
  • 1889 - אהבה אלוקית - Göttliche Liebe
  • 1907 - אברבנאל - Abarbanell

פיסול

  • 1905 - היהודי הנודד - Der ewige Jude
  • המכבי - Der Makkabäer
  • נורדאו - Nordau
  • שלמה המלך - König Salomo

לקריאה נוספת

  • המשטר האוסטרו-הונגרי והציונות 1897-1918, ישעיה פרידמן. מאמר מתוך מחקרים חברתיים ביהדות 27, כרך 3–4 עמודים 147–167 וכן 236–249 (יולי אוקטובר 1965)
  • מהתבוללות לציונות בלבוב: מקרהו של אלפרד נוסיג, עזרא מנדלסון, מאמר מתוך מחקרים סלבונים (?) ומזרח אירופיים 49 (1971) עמודים 521–534
  • וילהלם פלדמן ואלפרד נוסיג: התבוללות וציונות בלבוב, עזרא מנדלסון, מאמר בגל-עד כרך 2 (1975) עמודים 89–112
  • הערכה מחדש לגבי אלפרד נוסיג, שמואל אלמוג, מחקרים בציונות 7 (אביב תשמ"ג), עמודים 1–29 (1983)
  • גיבורים ונואשים - 60 שנה למרד גטו ורשה, הוצאת "בית לוחמי הגיטאות", 2003.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלפרד נוסיג בוויקישיתוף

ספריו הסרוקים

מהדורות סרוקות של ספרי אלפרד נוסיג בגרמנית:

הערות שוליים

  1. ^ חשבון השנה במחנה הציונים האשכנזיים, הצפירה, 21 בספטמבר 1900
  2. ^ 2.0 2.1 בתי כנסת מתקדמים בפולין כמרכז לימוד נאמנות לאומית מיכאל גאלאס, פרופ' לתולדות פולין בקרקוב (אנגלית, אתר אוניברסיטת רוצ'סטר) על פי מאמר שלו בפולנית: Synagoga Tempel i środowisko krakowskich Żydów postępowych
  3. ^ תנועת עם עולם, אברהם מנס - מתוך היסטוריה יהודית אמריקאית מאת ג'פרי גורוק, עמוד 121. הסיפור מצוטט מתוך ספר על תולדות מפעל החומרים גייגי. ייתכן שכוונת עלייניקוב הייתה שנוסיג היה סוציאליסט מפורסם מן העיר לבוב, בעת כתיבת מכתב זה שנים לאחר מכן. עורך הספר אברהם מנס תוהה על המכתב ומעיר שספק אם נוסיג היה סוציאליסט כלל. אך מדבריו בהערה נראה שמנס מנסה להתנער מנוסיג, לאור מה שהתפרסם על סופו.
  4. ^ 4.0 4.1 אגדת הקומוניזם היהודי אנדרה גריץ (אנגלית, אתר ספרי גוגל)
  5. ^ האמנות להיות יהודי עורכים ברברה קירשנבלט-גימבלט ויונתן קרפ, עמוד 171
  6. ^ לאומיות בגלות וזהות יהודית בגליציה ההבסבורגית יהושע שאנס, עמוד 58 (אנגלית, אתר ספרי גוגל)
  7. ^ 7.0 7.1 על אלפרד נוסיג (אנגלית, אתר משימת חקר השואה)
  8. ^ שר האלף אלברט גאלדסמיד, הצפירה, 27 בדצמבר 1899
  9. ^ מכתבים מבזל, הזמן, 8 בספטמבר 1903
  10. ^ באזל, הזמן, 28 באוגוסט 1903
  11. ^ מכתבים מאשכנז, הצפירה, 23 בנובמבר 1903
    חדשות בישראל, השקפה, 9 בדצמבר 1904
  12. ^ פרייבורג, הזמן, 25 ביולי 1905
  13. ^ חדשות בישראל, השקפה, 10 במרץ 1905
  14. ^ כתבי ומכתבי חיים ויצמן: אוגוסט 1989 - יולי 1931 עמוד 50, והערה 20 שם (אתר ספרי גוגל)
  15. ^ Die Auserwähltheit der Juden im Lichte der Biologie, Alfred Nossig, 1905
  16. ^ תרבויות של היהודים, היסטוריה חדשה דוד ביאלה (אנגלית, אתר ספרי גוגל)
  17. ^ בעולם היהודים בקושטא, הצבי, 5 בנובמבר 1909
    מכתבים מפולניה, הצבי, 9 בינואר 1910
  18. ^ יום הרביעי ישיבת לפני הצהרים, הצבי, 11 בינואר 1910
    איק"א, המצפה, 11 בפברואר 1910
  19. ^ באוריו של הוזיר הגדול, הצפירה, 10 בינואר 1918
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 20.4 20.5 שבע השנים ההן, יצחק (אנטק) צוקרמן, עמודים 268–271. (קיימת מהדורה מקוונת של הספר בתרגומו האנגלי באתר ספרי גוגל)
  21. ^ סודות הבוספורוס הנרי מורגנטאו האב, 1918 עמודים 249–250 (אנגלית, באתר ארגון 'הארכיון') ואותו הספר במהדורת תמליל באותו האתר
  22. ^ Integrales Judentum : vom integralen Programm der jüdischen Bewegung ; der Wiederaufbau Palästinas ; Sozialismus u. Mosaismus
  23. ^ אלפרד נוסיג - ראש משרד ההגירה בשטח הכיבוש הנאצי, המשקיף, 19 במרץ 1940
  24. ^ 24.0 24.1 מתוך יומן גיטו ורשה מצוטט במאמר המעתיק מקורות שונים לגבי נוסיג (אתר דעת)
  25. ^ גיטו ורשה: מורה דרך לנספים עמוד 828, ברברה אנגלקינג, הוצאת דפוס מכללת ייל (אנגלית, 2009, אתר ספרי גוגל)
  26. ^ 26.0 26.1 דמותם של אלפרדו נוסיג ושרה רבינוביץ ציור של סטפן קריקל (אתר התמונות 'פליקר')
  27. ^ 27.0 27.1 27.2 זכרונותיו של בר (דב) וארם - שוטר יהודי בגיטו ורשה (אנגלית, אתר משימת חקר השואה). את הזכרונות רשם לאחר בריחתו מן הגיטו, וסמוך למותו בעיר ורשה זמן קצר לאחר מכן. וארם מתאר את אכזריותו של ברנדט, ואת הביטוי המצמרר שלו עם היוודע דבר מותו של נוסיג.
  28. ^ תמונת האחראי על ההגליות מגיטו ורשה, קרל-גיאורג ברנדט (אתר יד ושם)
  29. ^ פרטים אודות קרל גאורג ברנדט בספר מקראה על השואה
  30. ^ על משטרת ורשה וקציני הגסטפו (אנגלית, אתר משימת חקר השואה)
  31. ^ על גיטו ורשה - מאמר ובו פרטים אודות תפקידו המרכזי של ברנדט בקשר עם היודנראט ובגירושים מן הגיטו (אנגלית, אתר משימת חקר השואה)
  32. ^ על תמונת הילד היהודי ממרד גיטו ורשה - במאמר זה עולים פרטים אגביים אודות מסעות האימה והרצח שנהג ברנדט לערוך בגיטו (אנגלית, אתר משימת חקר השואה
  33. ^ תמונת קרל-גיאורג ברנדט בעת חיסול גיטו ורשה (אתר משימת חקר השואה)
  34. ^ דו״ח יצחק (אנטק) צוקרמן על הארגון היהודי הלוחם, נכתב בורשה, במרץ 1943, ונשלח ללונדון במאי 1944, מלונדון ניישטט, חורבן ומרד של יהודי ורשה, הוצאת ההסתדרות הכללית, תל אביב 1947, עמודים 78–91. הובא בספר שלוש שורות בהיסטוריה ספר לימוד ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, עמוד 53
  35. ^ על אלפרד נוסיג (באתר יד ושם)
  36. ^ דמויות יהודיות: אמנות וחברה במזרח אירופה ריצ'רד כהן, מוצג 115 בעמוד 228 (אנגלית, אתר ספרי גוגל)
  37. ^ על יהדות השרירים פרזנר, 2007 (אנגלית, אתר יהדות השרירים)
  38. ^ מהתבוללות לציונות בלבוב: מקרהו של אלפרד נוסיג
  39. ^ 39.0 39.1 עתיקות נוסיג (אנגלית, אתר 'בן הכפר')
  40. ^ על תפיסות גזעניות אצל יהודים המאמר כולל ציטוט מתוך ספרו של נוסיג 'על היהודים והיותם נבחרים מבחינת מדעי החיים'. (אנגלית, The Occidental Observer, האתר האנטישמי 'המורשת הלבנה')
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26932065אלפרד נוסיג

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אלפרד_נוסיג&oldid=967559"