אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
עיינו גם בפורטל
פורטל עולם הספר מציג את מכלול הערכים והנושאים הקשורים לעולם הספר וההוצאה לאור והתפתחותה מהעת העתיקה ועד ימינו, מונחים מרכזיים, מושגים, מאמרים נבחרים, תמונות, קישורים שימושיים ועוד.
מכונת דפוס
דפוס הוא טכנולוגיה שמטרתה יצירת מספר עותקים זהים של חומר ויזואלי מאותו מקור.
רבים סבורים שהראשונים שעסקו בהדפסה היו הסינים. הסינים השתמשו בצבעים על בסיס שמן אשר נמרחו על אבן חלקה, שעליה ציירו את המקור בדמות ראי. שיטה זו ידועה בשם ליתוגרפיה. על פי ספרי ההיסטוריה, תהליך הדפוס הומצא על ידי בי שנג (Bì Shēng) בשנת 1040. המצאת הדפוס המודרני שייכת ליוהאן גוטנברג, באמצע המאה ה-15.[1]
סימנים לדפוס קדום אף יותר נמצאו בדיסקית פייסטוס שנוצרה כ-2000 שנה לפנה"ס.
יוהאן גוטנברגמכבש דפוס מהמאה ה-19. מכבש זה דומה במבנהו למכבש ששימש את גוטנברג, אך עשוי ברזל.כתבי עת מודפסים
אחת מאבני הדרך החשובות ביותר בעולם הדפוס הייתה מהפכת הדפוס של יוהאן גוטנברג בגרמניה בסביבות אמצע המאה ה-15. תרומתו של יוהאן גוטנברג הייתה למעשה שכלול השיטה הקיימת, שכלול זה הפך את עולם הדפוס לפשוט, זול ויעיל יותר. הרעיון של גוטנברג היה להפריד כל אות לגוף בודד ולצרפן יחדיו לבניית שורות של טקסט וכך לעמד את העמוד השלם (סְדָר). עד להמצאה זו הכינו את לוחות ההדפסה של העמוד השלם, מיחידה אחת (מעץ או מאבן) למעשה לוחות ההדפסה היו חד פעמיים ונחצבו או גולפו על ידי רבי אמנים\פסלים, בגמר ההדפסה לא ניתן היה לעשות שימוש חוזר בלוח ההדפסה. גוטנברג שכלל גם בתחום זה, מכיוון שהיה צורף, כלומר בעל ידע ביציקה והטבעה, יצר את האותיות ממסג מתכות מתאים. הספר הראשון שהודפס בשיטה זו של גוטנברג היה התנ"ך. המצאתו של גוטנברג הוזילה את עלויות החומרים (בגלל מחזור החומרים) ודרשה כוח עבודה פחות מיומן (בגלל היציקה). תרומתו של גוטנברג לעולם הייתה הפיכתה של המילה הכתובה למוצר זמין וזול יחסית, עובדה זו גרמה להפצה של המילה בכל שכבות האוכלוסייה. לכן יש המחשיבים את המצאתו של גוטנברג כהמצאה החשובה באלף הקודם.
טכניקות דפוס
ככלל רוב שיטות ההדפסה הישנות, בעיקר מתחום ההדפסה הישירה - משמשות כיום רק בתחום האומנות.
אפשר לחלק את הדפוס לשתי שיטות הדפסה עיקריות: הדפסה ישירה בו מכינים את הכיתוב והציור לדפוס, והדפסה עקיפה בו משכפלים דפוס קודם.
הדפסה ישירה
הדפסה ישירה היא הדפסה בו יש להכין את הכיתוב והציור מראש ובמיוחד לצורך ההדפסה.
הדפס עץ - היא שיטת הדפסה וציור שבה תמונה נחרטת לתוך משטח עץ, כאשר החלקים המודפסים נשארים בגובה המשטח בעוד החלקים שאינם מודפסים מוסרים, בדרך כלל בעזרת אזמל או מפסלת.
הדפס אבן (ליתוגרפיה) - באמצעות צריבת משטח אבן גיר מלוטש במלחים המתחברים לדמות שנצבעה בתחליב שומני. שכבה שמנונית נוספת נמרחת ונאחזת בשאר המשטח. כל השומנים מוסרים בטרפנטין מיוחד, והצבע השמנוני הסופי נאחז במלח. לאחר מספר דחיסות של הנייר על הלוח במכבש, הנקבוביות "נטענות" כלומר מתמלאות בצבע וזו מועברת אל הנייר. מקור השיטה בסין העתיקה. יש טוענים שזו שיטת ההדפסה הראשונה שהומצאה. הליתוגרפיה הומצאה (אולי שוב) בשנת 1796 על ידי אַלְוַאִיס זֶנֶפֶלְדֶר בבוהמיה. בעבר השתמשו בטכניקה זו להדפסת כיתוב, אך כיום היא משמשת להדפסת יצירות אמנות, על גבי נייר או על גבי חומר מתאים אחר, במספר עותקים מוגבל. יתרונה הוא האיכות הגבוהה והמחיר הנמוך.
דפוס משי - בו הדמות הרצויה מותווית על רשת, על ידי אטימת חלק מהרשת, כאשר החלק שצריך להידפס, או "לקבל דיו" הרשת נשארת פתוחה. ההתוויה יכולה להיעשות בתהליך צילומי, אוב כמו בדפוס אמנותי, באופן דומה לציור. את הרשת מצמידים למשטח אותו מדפיסים, ובהתזה או "ניגוב" בעזרת מגב גומי דוחפים את הדיו דרך הרשת. להדפסה צבעונית מכינים מספר רשתות, רשת עבור כל צבע בתהליך. בעבר הרשת הייתה עשויה סיבי משי, וכך נשאר שם הטכנולוגיה, הגם שכיום בדרך כלל משתמשים ברשת סיבים סינתטיים. שיטה זו, המעבירה צבע רב למוצר המודפס, משמשת כיום להדפסה על מוצרים סופגים שנדרש לצביעתם צבע רב מהרגיל, כמו קרטון ומוצרי טקסטיל, לצד דפוס משי אמנותי, בו נהוג למספר את ההדפסים ולחתום עליהם.
דפוס בֶּלֶט (דפוס תבליט) - שיטת הדפוס התעשייתית הראשונה, שהומצאה על ידי גוטנברג. הייתה בשימוש שנים רבות עד אשר הוחלפה על ידי טכנולוגיות מתקדמות ומודרניות יותר. הלוח מסודר בסידור ידני או מכני, בפעולה המכונה (סְדַר). בכתב ראי, עליו נמשח הדיו. ההדפסה נעשית בעזרת מכבש או תוף ללחיצת הנייר ללוח המשוח בדיו.
פלקסוגרפיה (פלקסו) [סוג של הדפסה ישירה בדפוס בֶּלֶט]. הדפסה בגלופת גומי, בדומה לחותמת משרדית, בלחץ ידני על גבי החומר המודפס. שיטה זו טובה להדפסות עדינות בהן החומר עליו מדפיסים לא יכול לעמוד בלחץ, מתאימה להדפסת שאין להדפיסם בדרך אחרת בגלל עדינות החומרים המודפסים. המושג פלקסוגרפיה נגזר מתכונת גמישות גלופת הגומי.
דפוס שקע (דפוס תחריט) - שימש לשכפולים של מקור [שיטת דפוס אבן (ליתוגרפיה) מפותח]. חורטים את הדמות הרצויה על מצע רך יחסית. מחדירים צבע לחריצים, מצמידים את הדף למשטח ההדפסה מוצמד בלחץ מכבש או גלגילה. כיום שיטה זו משמשת לאומנות.
דפוס צילינדר [סוג של הדפסה הישירה בדפוס שקע המשמש במכונות שכפול]. חורטים את הדמות על גבי גליל (צילינדר) עשוי מתכת רכה יחסית המשמש כלוח. בעבר הרחוק חרטו את הדמות במסמרי פלדה, ומאוחר יותר השתמשו באמבט חומצות ליצירת הדמות, בדומה להדפס אבן. כיום צורבים את הדמות בלייזר. רמת ההפרדה (הרזולוציה) נקבעת על ידי גודל הנקבים ועומקם כפי שהופקו על ידי עוצמת אור הלייזר וכיוונו. שיטה זו עובדת על עקרונות הפרוצס. בשיטה זו משתמשים להדפסה של מיליוני עותקים (לדוגמה העיתון נשיונל ג'יאוגרפיק). שיטה זו נחשבת לאיכותית מכולן.
טמפוגרפיה (מכונה גם "הדפסת טמפון" או "הדפסת כרית") (Pad Printing) (אנ') - שיטה להדפסה על חפצים תלת ממדיים כגון עטים, צנצנות, שפופרות וכדורים, המבוססת על חותמת סיליקון דמוית כרית, הנחרטת בלייזר, נטבלת בדיו ומעבירה את הדמות אל החפץ עליו מדפיסים.
הדפסה עקיפה היא הדפסה שאין מכינים בה את הכיתוב והמצויר ישירות, אלא מתוך הדפסה קודמת. עם השנים פותחו כמה דרכים להדפסה כזו:
פלונג ולצידו עותק סטראוטיפי שנוצר בעזרתועותק סטראוטיפי כרוך על גליל, לשימוש בדפוס רוטציונידפוס סטריאוטיפי ("הַטְפָּסָה" לפי מילון מונחי הדפוס של האקדמיה[2]). משמשת בדפוס בלט. במקום להדפיס ממסגרת הדפוס (Forme (printing)) המוכנה והמעומדת, מכינים ממנה יציקה שניונית, על ידי יצירת עותק בו "מוטבעים" פני הדף, בדרך כלל מעיסת נייר או מחומר דומה. העותק, שמכונה "פלונג" (Flong) משמש ליציקת עותק שניוני ממתכת, ועותק זה משמש להדפסה. טמפרטורת ההתכה של נתך העופרת שמשמש בדפוס הבלט נמוכה דיה, הרבה מתחת טמפרטורת ההצתה של הנייר או החומרים האחרים בהם משתמשים. הפלונג גמיש, וניתן ליצור בעזרתו עותק שניוני גלילי, לשימוש בדפוס רוטציוני. לשיטה מספר יתרונות: כאמור, היא מאפשרת דפוס רוטציוני, והיא מאפשרת הכנת מספר כלשהו של עותקים, להדפסה במספר מכונות דפוס במקביל של אותו מקור. כמו כן, העותקים השנייוניים דקים וקלים בהרבה ממסגרת הדפוס המקורית, וזולים ממנה בהרבה - עלותם מוגבלת למתכת מהם הם עשויים, לעומת המקור, היקר בהרבה. שימוש בסטראוטיפ מאפשר לפרק את המסגרת ולמחזר את רכיביה הרבה לפני שעבודת הדפוס עצמה הסתיימה, ומאפשר בכך לבתי הדפוס להקטין את המלאים. יתרון נוסף טמון באפשרות לשמור את העותקים הללו לשימוש חוזר, למשל לצורך הוצאה נוספת של ספר, בלי צורך לסדרו מחדש, מה שלא מעשי ללא סטראוטיפ[3]. השם בשימוש באנגלית וגרמנית, "סטראוטיפ", מקביל לשם בצרפתית "קלישאה" (Cliché (imprimerie)).
דפוס אופסט (Offset) (שטח) נקרא גם דפוס צילום- שיטה שבה מועתקת דמות המקור אל הלוח. הלוח עשוי מנייר עבה או סגסוגת אלומיניום ומצופה באמולסיה, כדי לקבל את הדמות הנדרשת לוח עובר תהליך פיתוח (בדומה לתהליך הפיתוח בצילום) הלוח ועליו הדמות מוצמד אל תוף גלילי. עקרון העברת הצבע מתבסס על דחיית מים ושמן, הלוח מקבל מים בכמות קטנה, הצבע הוא צבע על בסיס שמן שנדבק לחלקים היבשים (כלומר לדמות האמולסיה), משם הוא עובר ל"שמיכה" (בלנקט) העשויה גומי או חומר אחר, ממנה היא מודפסת לנייר (על מנת שלא לשחוק את הלוח). שיטה זו נמצאת בשימוש לעבודות הדפסה גדולות, בסדר גודל של 1,000-1,000,000 עותקים. זו השיטה הנפוצה ביותר כיום ומדפיסים בה עיתונים, ספרים, שבועונים, עלונים וכדומה.
הדפסה דיגיטלית - לקראת סוף המאה ה-20 התפתחו שיטות הדפסה דיגיטליות ממוחשבות, והפכו לצורת העבודה הסטנדרטית בדפוס. בשיטה זו כל פעולות העיצוב, סדר ועימוד מתבצעות על המחשב, שמייצר "מסמך" בצורה ידועה, בדרך כלל PDF. מסמך זה נדפס ישירות במדפסת המחשב, או מועבר למכונות שמייצרות ממנו לוחות מתאימים להדפסת אופסט. ישנם סוגים רבים של מדפסות מחשב. לשימוש משרדי וביתי נפוצות בעיקר מדפסות לייזר (שחור לבן או צבעוניות), ומדפסות הזרקת דיו. חברת אינדיגו הישראלית (שנקנתה בהמשך על ידי היולט פקארד), פיתחה תהליך אותו כינתה "אופסט דיגיטלי". בתהליך זה משתמשים במנגנון דומה לזה של מדפסת לייזר, אך הטונר של זו (גרגרי אבקה מוצקים) מוחלף בדיו נוזלי מיוחד. המשך התהליך דומה לדפוס האופסט - הדיו מועבר לשמיכה, ממנה הוא מודפס על נייר. מכונות אלו משמשת בבתי דפוס בעיקר לעבודות הדפסה בכמויות קטנות, שלא מצדיקות את תהליך הכנת הלוחות שנחוץ לאופסט, והיא מאפשרת גם "mail merge", כלומר הדפסת סדרה ארוכה, בה העותקים השונים נבדלים זה מזה בחלק מהפרטים, כמו למשל שם הנמען ליצירת תכתובת "אישית", ועם זאת צבעונית באיכות דומה לאיכות הדפסת אופסט.
^ההיסטוריה של דפוס סטריאוטיפי(באנגלית) ג'ורג' אדולף קובלר, 1927, הוצאת הנשר הברוקליני, ברוקלין, ארצות הברית (הקישור הוא לכרטסת ספריית הקונגרס בוושינגטון הבירה, ארצות הברית)
ערך מורחב – מהפכת הדפוס
.jpg)
ערך מילוני בוויקימילון: גלופה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דפוס
דפוס והדפסה, דף שער בספרייה הלאומית
