אלו מציאות
| מסכת | בבא מציעא |
|---|---|
| סדר | נזיקין |
| נושא עיקרי | השבת אבידה |
| מספר הפרק במסכת | 2 |
| מספר משניות | 13 |
| דפים בתלמוד בבלי | דף כ"א עמוד א' - דף ל"ג עמוד ב' |
| מספר דפים בתלמוד בבלי | 13 |
אלו מציאות הוא הפרק השני במסכת בבא מציעא העוסק בעיקר בדיני השבת אבדה. בפרק 13 משניות, ובגמרא הוא כולל כ-13 דפים, וממוקם בין הדפים כא עמוד א'- לג עמוד ב'.
נושאי הפרק
ייאוש שלא מדעת
ערך מורחב – ייאוש שלא מדעת
הסוגייה עוסקת באבדה ללא סימן שנמצאה קודם שידע מכך בעליה, וברור שמיד שידע מכך המאבד יתייאש מאבידתו. נחלקו האמוראים בגמרא האם נחשב לייאוש גם קודם שידע המאבד. דעת אביי שלא נחשב ייאוש, ודעת רבא שנחשב ייאוש. בגמרא מובאים מספר מקרים בהם סביר להניח שהמאבד ידע מאבידתו, כגון מעות שדרך האדם למשמש בכיסו בכל שעה, חפצים יקרי ערך או דברים כבדים, במקרים אלו האבידה מותרת למוצאה. להלכה נפסק, שייאוש שלא מדעת אינו נחשב לייאוש. וזוהי אחת ממחלוקות יע"ל קג"ם שבהם נפסקה הלכה כאביי[1].
סימן העשוי לידרס
חפץ המסומן בסימן שלא יחזיק מעמד, משום שהסימן ישחק או יאבד מחמת דריסת אנשים על החפץ וכדומה. נחלקו האמוראים האם המוצא חפץ עם סימן העשוי לידרס חייב בהשבת אבדה. שיטת רבה שסימן זה אינו נחשב סימן, משום שהבעלים התייאש כי סבר שעד שימצא החפץ, ידרס הסימן. שיטת רבא שנחשב לסימן[2]. להלכה פוסק הרמב"ם שסימן זה מחייב בהשבה[3].
השבת אבידה בסימנים נוספים
חפץ ללא סימן בגופו הנמצא במקום מסוים, האם נחשב המקום לסימן, ויתחייב המוצא בהשבת אבדה או שרק סימן בגוף החפץ מחייב בהשבה. כמו כן דנה הגמרא לגבי סימן מניין כגון כמות הפירות שהיו בכלי, וכן אם נמצאה האבידה בצורה מסוימת כגון מטבעות שנמצאו זו על גב זו, האם נחשבים לסימנים המחייבים בהשבה.[4]
אבידה במקום רבים וזוטו של ים
שיטת רבי שמעון בן אלעזר שאבדה הנמצאת במקום שהרבים מצויים שם הרי היא של מוצאה. דנה הגמרא האם ההיתר האמור מדבר במקום שמצויים רוב נכרים או גם ברוב ישראל. וכן האם חכמים מסכימים לדבריו, ואם כן האם רק ברוב נכרים או גם ברוב ישראל. כמו כן הגמרא פוסקת שאבידה שנמצאה בנהר או בזוטו של ים הרי היא של מוצאה, ואף אם המאבד טוען שלא התייאש[5].
סימנים דאורייתא או דרבנן
הגמרא דנה האם חיוב השבת אבדה עם סימן הוא מדאורייתא כלומר שסימן נחשב להוכחה גם מהתורה או רק מדרבנן. השלכות הנידון היא האם מועיל סימן גם לדאורייתא כגון השבת גט עם סימן או לענין התרת עגונה על פי סימן. מסקנת הגמרא היא שסימנים דאורייתא מהכתוב "עד דרוש אחיך אותו"[6].
מהי אבדה
הגמרא עוסקת לאורך כמה דפים בגדרי אבדה, להלן מספר נידונים: גוזלות הנמצאים מאחורי הגדר[7], מציאת מעות בכותל ישן או חדש[7], אבדה הנמצאת בחנות או בתוך סחורה שקנה[8], בהמה הרועה לבדה בדרך או שרצה בשדות[9]. כמו כן הגמרה מביאה מספר מקרים בהם למרות שהחפץ הנמצא מוגדר כאבדה, אינו חייב להשיב כגון אדם חשוב שאין זה מכבודו, או כהן הרואה אבדה בבית הקברות[9], [10].
חיובי שומר אבדה
המוצא אבדה חייב מהתורה להשיבה לבעליה, וכל זמן שהאבדה ברשותו מחויב לטפל בה ולשומרה. אם מצא בהמה מאכילה משכר מעשיה. ובטרחה זו מחויב לזמן מוגבל בהתאם לגודל הטרחה, כך שזמן החיוב נע בין שלשה ימים לשנים עשר חודש לפי סוג האבדה[11]. כמו כן מחוייב לשמור על האבדה שלא תתעפש, לכן מצא בגד צריך לנערו אחת לחודש, וכן ספרים חייב לפותחם בין פעם בחודש לפעם בשנה[12].
פריקה וטעינה
- ערך מורחב – פריקה וטעינה
הרואה בהמה רובצת ומשאה עליה חייב מדאורייתא לפרוק את משאה ולהקימה, כמו כן יש חיוב לטעון את הבהמה במשאה. חיוב זה מוטל על האדם כשהבעלים נמצאים עמו ועוזרים לו. הסוגיה דנה האם חיובים אלה הם רק כשמקבל תשלום על עזרתו, או גם בחינם מוטל עליו לפרוק ולטעון. וכן האם דיני פריקה וטעינה שווים בענין זה[13]. להלכה נפסק שבפריקה חייב בחינם, ובטעינה רשאי ליטול שכר[14].
מסורת תחילת הלימוד
נהוג ברוב קהילות ישראל להתחיל עם הילד פרק אלו מציאות, משום הנושאים הקרובים אל מושגי הילד, וכן משום שעל ידי לימוד דיני השבת אבידה מתרחק הילד מלקחת דבר שאינו שלו. היה מנהג בקהילות גליציה להתחיל עם הילד בפרק זה במשנה י"א כדי שהילד ישמע "ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא" ורק אחר כך עברו לתחילת פרק אלו מציאות[15].
סוגיות נוספות
- אבדתו ואבידת רבו - הגמרא דנה בסדרי העדיפויות להשבת אבדה, ולענין פריקה וטעינה ופדיון שבויים[16].
- זמן ההכרזה על אבידה - נחלקו התנאים עד מתי חייב להכריז המוצא; האם מספיק שידעו שכיניו או שמוטל עליו להכריז בעלייתו לרגל למשך שלושה רגלים[17].
- צער בעלי חיים - בגמרא מובא שענין זה הוא מדאורייתא, ומקורו הוא מצוות פריקה[18].
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"א עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ב עמוד ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות גזילה ואבידה, פרק ט"ו, הלכה ח'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ה עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ד עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ז עמוד א'
- ^ 7.0 7.1 תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ה עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ו עמוד ב'
- ^ 9.0 9.1 תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל' עמוד ב'
- ^ מסכת בבא מציעא, דף ל"ב עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ח עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ט עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"א עמוד א'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י"ג, הלכה ז'
- ^ חינוך ילדים, מאת הרב חיים שלום שוורץ, עמ' לג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"ג עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ח עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"ב עמוד ב'