אבודה ממנו ומכל אדם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אבודה ממנו ומכל אדם
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק ג'
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא, דף כ"ז עמוד א', מסכת בבא מציעא, דף כ"ב עמוד ב'
משנה תורה הלכות גזילה ואבידה, פרק י"א, הלכה י'
שולחן ערוך חושן משפט, סימן רנ"ט, סעיף ז'
ספרי מניין המצוות ספר מצוות גדול עשין ע"ד

בהלכה, אֲבוּדָה מִמֶּנּוּ וּמִכָּל אָדָם הוא כלל בהלכות השבת אבדה, שלפיו אין חיוב להשיב אבדה במקרה שהיא נמצאה במקום שבו אין אפשרות סבירה להצילה משם, וזאת ללא תלות בקיומם של סימנים.

מקור וטעם

מקור ההלכה במקרא, לפי דרשת חז"ל:

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: מניין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת? שנאמר: "כן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה"[1], מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם. יצאה זו שאבודה ממנו ואבודה מכל אדם.

המפרשים חלוקים בטעם דין זה:

  1. יש אומרים שהוא דין ייאוש, כיוון שאבודה ממנו ומכל אדם הרי מתייאש ממנה[2].
  2. דין הפקר[3].
  3. דין נפרד: התורה התירה חפץ שאבוד ממנו ומכל אדם[4].
  4. אפשרות נוספת כוללת "שני דינים" בדין זה: גם יאוש, וגם פטור ממצוות השבת אבידה [5].

מבין האחרונים, רבי שמואל רוזובסקי דן בשאלה: האם הדין "אבודה ממנו ומכל אדם" הוא סימן או סיבה; כלומר, האם העובדה שהאבדה אבודה מכל אדם בעולם היא המתרת אותה, או שמא צריך שהאבדה תהיה אבודה רק מהמאבד, אלא שכל עוד לא אבודה מכל אדם הרי היא עדיין לא אבודה לגמרי מהמאבד שכן אדם אחר יכול להחזירה לו.[6]

הכלל בשימוש באינטרנט

הרב דוב ליאור מתיר הורדת קבצים מכל סוג מהאינטרנט, בסוברו כי התכנים באינטרנט הם כמו אבדה ששטפה נהר, שהיא נחשבת כהפקר וברור שבעליה התייאש ממנה; אך ההיתר נוגע לשימוש אישי בלבד, ולא לשימוש מסחרי.[7] החולקים על הרב ליאור טוענים כי במקרה של הורדת קבצים כל אדם יכול להציל את האבדה, על ידי כך שלא יוריד את אותם קבצים.[דרוש מקור] בנוסף, בעל היצירה לא התייאש מאנשים שיקנו אותה באופן חוקי. חלק מהחולקים, וביניהם הרב יעקב אריאל, מגדירים הורדת קבצים כגזל ולא כאבדה.[8]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0