אבן הטוען
אבן הטוען (או אבן הטועים) הייתה במה גבוהה בירושלים ששימשה לאיתור אבדות על ידי בעליהן. מקום האבן היווה מעין מרכז מתווך בין המוצאים ובין בעלי האבדות בתקופת בית המקדש השני. הנוהג המקובל היה להגיע לאבן הטוען ולהכריז בזמן שלושת הרגלים על האבדה שנמצאה, כאשר עולי רגל רבים מגיעים לירושלים, כדי לאפשר למאבדים זמן סביר לאיתור אבדותיהם[1].
ממנהג זה נלמד שאין צורך לחפש אחרי בעל האבדה אלא מספיק לקבוע כתובת מרכזית למידע בנושא האבדות ובעליהן יפנו אליה לחיפוש[2].
מקור השם
על פי האקדמיה ללשון העברית מקור השם בשורש טע"ה במובן שכחה או אבדה. (בערבית, איבד: ضيّع צַ׳יַّע). על פי זה, אבן הטועים נקראת על שם המאבדים ששכחו את מקומה של אבדתם[3].
דעה אחרת סוברת כי טוען (מלעיל) לקוחה מן השורש טע"נ במשמע של תביעת בעלות[4]. לפי הסבר זה, המאבדים הגיעו לאבן הטוען על מנת לטעון בעלות על רכוש אבוד ולקבלו בחזרה לרשותם.
אבן הטוען במקורות חז"ל
אבן הטוען נזכרת בספרות חז"ל בשני מקורות בלבד. שני המקורות שונים באופיים ובזמן חיבורם והאבן מכונה בכל אחד מן המקורות בשם שונה, אך נראה[5] ששניהם מתייחסים לאותה אבן:
- בהלכות השבת אבדה בתלמוד הבבלי, בתוך דיון על חובתו של המוצא להכריז על האבדה ועל הנוהג שהיה מקובל בימי בית המקדש השני, מובאת הברייתא הבאה:
תנו רבנן: אבן טוען היתה בירושלים, כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם; זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה
על פי מקור זה, הייתה אבן הטוען מוקד מתווך בין המאבדים והמוצאים, שמטרתה לאפשר את קיום החובה המוטלת על המוצא להכריז על האבדה.
- בדבריו של חוני המעגל המובאים בסיפור במסכת תענית:
אמר להם: 'צאו וראו, אם נמחֵת אבן הטועים'
במקור זה מוזכרת אבן הטוען כמקום ידוע ומוכר. על פי המסופר אומר חוני לשומעיו, שלא יבקש על הפסקת הגשמים עד שלא תתכסה האבן במים[6]. יש מפרשים את אמירתו בדרך גוזמה, שכל עוד לא התמוססה האבן במים לא יתפלל, מפני שאין מתפללים על הפסקת הטובה[7]. כך מפרש גם התלמוד הירושלמי את אמירתו של חוני, כהמחשה לכך שאי אפשר להתפלל לעצור את הגשמים, כמו אבן הטוען שאינה יכולה להימחות מן העולם: ”כשם שאי אפשר לאבן הזאת להימחות מן העולם, כך אי אפשר להתפלל על הגשמים שילכו להם”[8].
מיקום גאוגרפי
חוקר המשנה בן-ציון סגל סבור[9], שממקורות חז"ל ניתן ללמוד, שהייתה אבן הטוען בירושלים, במקום גבוה שלא מוצף בקלות על ידי הגשמים. מיקום גבוה תואם גם את ייעודה של אבן הטוען כבמה להכרזה פומבית על אבדות.
ניתן לשער, שמקומה היה בראש העופל, דרומית-מזרחית להר הבית, במקום ממנו נשקפו עיר דוד - בדרום, ונחל קדרון והר הזיתים - במזרח.
אולם דברי רמב"ם במשנה תורה משקפים דעה אחרת, על פיה הייתה אבן הטוען מחוץ לירושלים ׁׁׁ(העתיקה):
ואבן גבוהה הייתה חוץ לירושלים, שעליה היו מכריזין.
בחפירות ארכאולוגיות שנעשו בעיר דוד נחשף מבנה ייחודי בעל גרם מדרגות בעל צורת פרמידה, אשר נבנה מאבני גזית גדולות אשר לטענת הארכאולוגים ייתכן ושימש כ'אבן הטוען' התלמודית. מיקומה של האבן הוא על ציר העלייה לירושלים המוביל מנקבת השילוח להר הבית, שנקרא "דרך העולים"[10].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- האם התגלתה אבן הטוען באתר 'עיר דוד'
- אבן הטוען/ רפי זברגר באתר הדף היומי
- טעה ותעה באתר האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים
- ^ י"מ גוטמן, כרך א, האנציקלופדיה העברית, ספרית פועלים
- ^ הרב מיכאל ויגודה, השבת אבדה, עמ' 47, בתוך סדרת חוק לישראל, הוצאת משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, ירושלים תשנ"ב
- ^ טעה ותעה, באתר האקדמיה ללשון עברית, 20/07/2017
- ^ "ונקראת אבן טוען פירוש שטוענין עליה עניין האבדות" - רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול, עשה עד.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ח עמוד ב'
- ^ רש"י, מסכת בבא מציעא, דף כ"ח עמוד ב', ד"ה צאו וראו
- ^ ריטב"א בבא מציעא דף כח עמוד ב, המאירי תענית כב עמוד ב, רא"ה תענית יט עמוד א
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ג', הלכה ט'
- ^ ב"צ סגל, הגיאוגרפיה במשנה, המכון לחקר המשנה, 1979
- ^ האם התגלתה אבן הטוען, באתר עיר דוד הקדומה
