אינדיו (קליפורניה)
 | |
| חנות, גן תנכי ומטע התמרים "שילדס" באינדיו | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
| מדינה |
 קליפורניה |
| מחוז |
 ריברסייד |
| תאריך ייסוד | 1873 |
| שטח | 75.6 קמ"ר |
| גובה | -4 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 1,000 נפש לקמ"ר (2010) |
| קואורדינטות | 33°43′14″N 116°12′56″W / 33.720556°N 116.215556°W |
| אזור זמן | UTC -8 |
| http://indio.org/ | |
אינדיו (באנגלית: Indio) היא עיר במחוז ריברסייד, במדינת קליפורניה השוכנת בעמק קואצ'לה שהוא חלק ממדבר קולורדו בדרום קליפורניה. היא שוכנת כ-37 קילומטרים מזרחית לפאלם ספרינגס, 124 קילומטרים מזרחית לריברסייד, כ-204 קילומטרים ממזרח ללוס אנג'לס ו-158 קילומטרים צפונית למקסיקלי במדינת באחה קליפורניה במקסיקו. מקור השם בספרדית ופירושו אינדיאני.
האוכלוסייה הייתה 76,036 תושבים במפקד 2010, 55% גידול מ-49,116 התושבים שנמנו במפקד בשנת 2000. העיר הייתה מכונה "הציר המרכזי של העמק", כינוי שהיה סיסמת לשכת המסחר של העיר בשנות ה-70 של המאה ה-20. כיום כינויה הוא "עיר הפסטיבלים" ("City of Festivals") בשל האירועים התרבותיים הרבים הנערכים בעיר.
היסטוריה
סלילת מסילת הברזל מזרחה מלוס אנג'לס החלה ב-1873. הרכבות החלו לפעול עד קולטון (Colton) ב-16 ביולי 1875 ולאינדיו (אז אינדיאן ולס (Indian Wells) – "בארות אינדיאנים") ב-29 במאי 1876. סלילת מסילת הברזל נמשכה מזרחה והגיעה לגדה המערבית של נהר הקולורדו מול יומה באריזונה ב-23 במאי 1877. היה עיכוב בקבלת האישור הצבאי להניח את הפסים לרוחב שמורת האינדיאנים של יומה, ובספטמבר של אותה שנה הושלם הגשר שאפשר לרכבת להגיע עד יומה. מסילת הברזל של חברת הרכבות סאותרן פסיפיק (Southern Pacific) הייתה אמורה להתחבר למסילות של חברת טקסס ופסיפיק (Texas & Pacific), אחת מכמה חברות רכבות שביקשו או שקיבלו אישור מהממשל הפדרלי לבנות קווי רכבת ממקומות שונים בארצות הברית מערבה אל חוף האוקיינוס השקט. אבל קצה קו המסילה של טקסס ופסיפיק היה אז תקוע הרחק בטקסס, ולכן חברת הרכבות דרום הפסיפיק המשיכה את סלילת הקו מזרחה.
העיר אינדיו קמה בשל הצורך של חברת הרכבות בנקודת מילוי מים למנועי הקיטור באמצע הדרך בין לוס אנג'לס ליומה. בתחילה היה היישוב קרוי אינדיאן ולס, אבל מכיוון שמקומות רבים אחרים כבר היו קרויים כך נבחר השם אינדיו, הגרסה בספרדית למילה "אינדיאני".[1] לאחר שהרכבת הגיעה לאינדיו היישוב החל להתפתח. הבניין הקבוע הראשון היה המחסנים של חברת הרכבות דרום הפסיפיק והמלון. החברה ניסתה לארגן לעובדיה תנאי חיים נוחים ככל האפשר במטרה לשמור שלא יעזבו אזור שכל כך קשה היה לחיות בו בתקופה היא. המבנה היה במרכז החיים החברתיים במדבר עם חדר אוכל מהודר וריקודים בלילות שישי.
אף שאינדיו הוקמה כיישוב שהתבסס על הרכבת, תוך זמן קצר החלה להתפתח חקלאות. בצלים, כותנה, ענבים, פרי הדר ותמרים שגשגו באקלים הצחיח תודות לתושייה של החקלאים להמציא דרכים מגוונות להשיג מים. תחילה באמצעות בארות ארטזיות ומאוחר יותר באמצעות שלוחה מהתעלה הכול-אמריקנית. עם זאת, עודף מים היה גם הוא לעיתים בעיה מרכזית עבור אינדיו והעיר הוצפה כמה פעמים עד שהוכנו תעלות לקליטת מי גשמי הסופות ברחבי עמק קואצ'לה.[2]
אנשי עסקים ונשים מצאו שמקום זה, אזור הספר של ארצות הברית הקונטיננטלית,[א] אידיאלי על מנת להתחיל חיים מחדש. ד"ר הארי סמיילי (Harry Smiley) ואשתו נל נמנו עם התושבים הראשונים ונשארו באינדיו לאחר שמכוניתם התקלקלה בדרך ללוס אנג'לס. הם הפכו לזוג שהשפיע על האזור. א. ג. טינגמן (A.G. Tingman) נמנה עם בעלי החנויות הראשונים ושימש כמנהל הדואר הראשון באינדיו, אבל היה ידוע לשמצה כמי שניצל את הכורים בדרכם להרים, ומכר להם מוצרים במחירים מופקעים. שנים אחר-כך התבלטה ד"ר ג'וּן רוברטסון מקקרול (June Robertson McCarroll) בפעילות של נדבנות כמו גם רופאה מצליחה באינדיו. היא הייתה אחראית, יחד עם מועדון נשות אינדיו, להפעלת לחץ על קליפורניה לשרטט פסים לבנים במורד הרחובות לאחר שכמעט נפגעה מכלי רכב חולפים פעמים רבות מדי. אבל, אף שמייסדים המוקדמים נחשבים כחלוצים, הם אמצו את אורח החיים של חבריהם שחיו באזורים כמו לוס אנג'לס. אינדיו התאימה עצמה לכל המגמות כפי שהובאו על ידי הרכבת.
בתחילת המאה ה-20 הייתה אינדיו הרבה יותר מעיירת רכבות ההולכת ודוהה. בתי ספר נבנו, בית החולים לה קסיטה (La Casita hospital) סיפק שירותים רפואיים, והמשפחות השתרשו במקום. בהגיע 1920 כבר התגוררו במקום בין 1,000 ל-2,000 תושבי קבע, כאשר מספרם גדל מ-2,500 ועד 5,000 במהלך חודשי החורף. בהמשך המאה ה-20 העיר התפרסמה כעיירת בריאות לקשישים ולאלו הסובלים ממחלות בדרכי הנשימה.
באינדיו הוקמה תחנת המחקר של מחלקת החקלאות של ארצות הברית בתחום התמרים, מקום שבו התבצע המחקר הראשון במעלה על הפרי שעתיד להיות חלק מרכזי בתרבות של אינדיו. התחנה הוקמה ב-1907 וסייעה לחוואים המקומיים להבין טוב יותר מוצר חקלאי ייחודי זה ולהפיכת עמק קואצ'לה כמוביל ביבול התמרים בארצות הברית. עובדה זו יצרה קשרים עם המזרח התיכון שהובילו להענקת גוון מזרח תיכוני ליריד המחוזי.[2]
קואצ'לה ותרמל (Thermal) הפכו במהרה לערים גדולות מאינדיו, אבל אינדיו נותרה "הציר המרכזי של העמק" כפי שכונתה. לאחר שתרמל עלתה באש וההידרדרות של קואצ'לה, אינדיו צמחה שוב. בהגיע 1930 הייתה אינדיו אזור משגשג והוכרזה רשמית כעיר. ב-6 בספטמבר 1930 קיבל פרד קולר (Fred Kohler), בעל חנות, את רישוי העסקים העירוני הראשון באינדיו.
במלחמת העולם השנייה הסתייעה הכלכלה של אינדיו בביקורי חיילים ממחנה אימוני המדבר של ג'ורג' פטון בצ'יריאקו סאמט (Chiriaco Summit) השוכנת כ-50 קילומטרים ממזרח לאינדיו.[3] עם זאת, אינדיו חוותה הידרדרות נוספת כשהאוכלוסייה של העמק החלה לעקור מערבה לערים חדשות כמו פאלם דזרט. במאה ה-21 התהפכה המגמה והחלק המזרחי של העמק שב להיות המרכז של עמק קואצ'לה.
העיר סבלה משיעור אבטלה גבוה למדי (במקרים מסוימים מעל 20 אחוז) בשלהי המאה ה-20 ובמיתון שהחל ב-2008. שיעור האבטלה ב-2006 היה מתחת ל-5% לאחר שהכלכלה המקומית התאוששה לאחר השגשוג במכירת בתים, כאשר תושבים אמידים יותר עברו לעיר. קצב גידול האוכלוסייה המהיר הגביר את הצורך העכשווי של העיר במקורות תעסוקה.
גאוגרפיה
אינדיו שוכנת ב-33°43′12″N 116°13′55″W / 33.72000°N 116.23194°W. על פי לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית שטח העיר הוא 75.6 קילומטרים רבועים, מהם 99.97% אדמה ו-0.03% מהם מים.
כ-5 קילומטרים צפונית ומזרחית לאינדיו עובר העתק סן אנדראס, גבול ראשי בין שני לוחות טקטוניים: הלוח הצפון-אמריקאי והלוח הפסיפי.
באינדיו שוכנים משרדי המנהל של מזרח מחוז ריברסייד. מ-1955 ועד ל-1992 התגוררו בפאלם ספרינגס יותר תושבים מאשר באינדיו. ב-1992 דיווחה לשכת מפקד האוכלוסין שמספר התושבים באינדיו גדול מאשר בפאלם ספרינגס ועובדה זו נשארה כך מאז. הגובה הרשמי של אינדיו הוא מתחת לפני הים. בניין העירייה שוכן בגובה 4 מטרים מתחת לפני הים, כאשר המחצית המזרחית של עמק קואצ'לה צונחת עד 50 מטרים מתחת לפני הים (חוף ימת סלטון נמצא במרחק 24 קילומטרים דרומית לאינדיו).
אקלים
האקלים של עמק קואצ'לה מושפע מהגאוגרפיה סביבו. רכסי הרים גבוהים משלושה צדדים גורמים למזג-אוויר ייחודי חם כל השנה, כשהחורפים הם בין החמימים ביותר מערבית להרי הרוקי. האקלים של אינדיו הוא של קיץ חם/חורף חמים קוד BWh בשיטת קפן. הטמפרטורה השנתית הממוצעת הגבוהה היא 31.9°C, הטמפרטורה השנתית הממוצעת הנמוכה היא 16.7°C, אבל טמפרטורות בקיץ מעל 42°C נפוצות ולעיתים עולות על 49°C, בעוד שהטמפרטורות הנמוכות בלילה נשארות מעל 28°C לעיתים קרובות. החורפים חמימים כשהטמפרטורות הגבוהות ביום הן לעיתים קרובות בין 20°C ל-30°C. ממוצע המשקעים בשנה הן מתחת ל-100 מילימטרים בשנה, כשלפחות יש 348 ימים בשנה של שמש. הטמפרטורה החמה ביותר שנרשמה בעיר הייתה 52°C ב-6 ביולי 1905. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 24.3°C.
| אקלים באינדיו | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 22.2 | 24.1 | 27.4 | 30.8 | 35.4 | 39.5 | 41.8 | 41.4 | 38.9 | 33.3 | 26.4 | 21.7 | 31.9 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 7 | 8.9 | 12.7 | 15.9 | 19.8 | 23.4 | 26.8 | 26.8 | 23.3 | 17.6 | 11 | 6.8 | 16.7 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 14.2 | 16.3 | 10.9 | 1.3 | 1.8 | 0.3 | 1 | 13.7 | 1 | 6.6 | 4.6 | 15.7 | 87.4 |
| מקור: 1981-2010 MONTHLY NORMALS for Indio, CA | |||||||||||||
דמוגרפיה
על פי מפקד האוכלוסין של 2010 התגוררו בעיר 76,036 תושבים,[4] צפיפות אוכלוסייה של 1,005.8 תושבים לקילומטר רבוע. ההרכב הגזעי של האוכלוסייה היה 46,735 (61.5%) לבנים (מתוכם 63% היספאנים), 22,394 (29.5%) שזהותם הגזעית אינה ידועה, 1,805 (2.4%) אפרו-אמריקאים ו-741 (1.0%) אמריקאים ילידים.
חלוקת הגילאים הייתה 22,879 תושבים (30.1%) מתחת לגיל 18, 7,247 תושבים (9.5%) בין 18 ל-24, 20,705 תושבים (27.2%) בין 25 ל-44, 15,793 תושבים (20.8%) בין 45 ל-64, ו-9,412 תושבים (12.4%) בגיל 65 ומעלה. הגיל החציוני היה 32.2 שנים. על כל 100 נקבות היו 97.3 זכרים. מגיל 18 ומעלה היחס הוא 100 נשים ל-94.5 גברים.
בין השנים 2009 ל-2013 הייתה ההכנסה השנתית החציונית של משק בית באינדיו 50,068 דולרים, כש-21.9% מהאוכלוסייה חיו מתחת לקו העוני הפדרלי.[5]
מובלעת היספאנית
נכון ל-2015 68% מהאוכלוסייה היא ממוצא היספאני, אם כי יש גם הערכות שהאחוז גבוה יותר ומגיע ל-75%. במפקד של 1930 דיווחו כ-60% מהתושבים שהם ממוצא ספרדי או מקסיקני, שיעור זה ירד ל-30% בשנות ה-70 של המאה ה-20 ומאז החל לעלות שוב ובמפקד של 1990 דיווחו 58% מהתושבים על מוצא היספאני.
הנוכחות של אמריקאים ממוצא מקסיקני באינדיו החלה לפני למעלה ממאה שנים מאז שעובדי מסילת הברזל (Traqueros בספרדית) שהועסקו על ידי חברת הרכבות סאותרן פסיפיק התיישבו באינדיו ב-1910. הצורך בעובדים בחקלאות, בבנייה, באתרי הגולף ובעבודות הבית באזור פאלם ספרינגס היה גורם ראשי במשיכת המהגרים ממקסיקו לאינדיו.
האזור העיקרי בו התיישבה האוכלוסייה ההיספאנית באינדיו באמצע המאה ה-20 היה העיר העתיקה. מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 הפכה האוכלוסייה ההיספאנית לרוב באזור הצפוני, המזרחי ואחר כך הדרומי ובחלקים הישנים של האזור המערבי. הפרדה לאזורי מגורים לאוכלוסיות שונות הייתה נפוצה פעם באינדיו, אבל היספאנים חיים כיום בכל חלקי העיר.
הגידול באוכלוסייה
בין השנים 1984 ל-2008 הוכפלה האוכלוסייה באינדיו כמה פעמים. אינדיו צריכה להתמודד עם גידול חסר תקדים בהיותה אזור מועדף לאלפי דיירים חדשים מדי שנה. על פי ההערכה נוספות לעיר 25 יחידות דיור מדי יום.
מנהיגי העיר ותושבים מקומיים מרחיבים את השירותים הציבוריים בעיר, כולל פעילויות נופש, מרכזי מסחר ומתחמי תעשייה.
במפקד של 2010 נמנו בעיר כ-76,000 תושבים, וב-2014 הוערכה האוכלוסייה ב-85,633 תושבים,[6] אבל מספרים אלו אינם לוקחים בחשבון את התושבים העונתיים המגיעים לעיר בחורף בשל אקלימה הנוח. ההערכה היא שבאינדיו שוהים קרוב ל-100,000 תושבים סביב תחילת השנה האזרחית.
כלכלה
שני ענפים תורמים בעיקר לכלכלה המקומית, חקלאות הפעילה כל השנה ותיירות הפעילה בעיקר בין אוקטובר למאי. מעסיקים עיקריים כוללים את מנהלת מחוז ריברסייד, בתי הספר, בית החולים, עיריית אינדיו וחברות תעשייה קלה, מלט ומסחר.
חקלאות
אינדיו הייתה אחד מאזורי החקלאות החשובים ביותר בדרום קליפורניה, ופעם הייתה אחראית למרבית יבול התמרים בארצות הברית. עם זאת, עם הגידול שחל בעיר חלק גדול ממטעי התמרים פינה מקום לבנייני מגורים ולאתרי נופש. מטעי התמרים מוגבלים כיום לדרום ודרום-מזרח אינדיו. אפילו הדקלים באתר היריד ופסטיבל התמרים השנתי (Riverside County Fair and national Date Festival) נכרתו.
תיירים עדיין יכולים לבקר בגני התמרים שילדס (Shields Date Gardens), מגדל תמרים שמחזיק באינדיו חנות גדולה וגן תנכ"י לאורך הכביש המדינתי 111. כמו כן יש מטעי הדרים ושדות ירקות סביב גבולות העיר, אבל הפיתוח המהיר של חלקות מגורים חדשות ומסלולי הגולף ב"איסט ואלי" ("East Valley") בשנות ה-90 של המאה ה-20 ובעשור הראשון של המאה ה-21 באו על חשבון שטחי החקלאות.
הימורים
שני בתי הימורים השייכים ומופעלים על ידי אמריקאים ילידים בשמורות בסמוך לאינדיו הם "Fantasy Springs Resort Casino", בית מלון וקזינו השייכים לקבוצת קבזון של האינדיאנים של המיסיון (Cabazon Band of Mission Indians), שבט המוכר על ידי הממשל הפדרלי,[7] ו-"Spotlight 29 Casino", קזינו השייך לקבוצת 29 עצי הדקל של האינדיאנים של המיסיון (Twenty-Nine Palms Band of Mission Indians) אף הוא שבט המוכר על ידי הממשל הפדרלי.
תרבות ואמנות
אירועים שנתיים
.jpg)
בשל המספר הרב של הפסטיבלים והאירועים המיוחדים הנערכים מדי שנה באינדיו החליטה לשכת המסחר שהכינוי הרשמי של אינדיו יהיה "עיר הפסטיבלים" ("The City of Festivals"). אתר הירידים של המחוז/פסטיבל התמרים (Date Festival/County Fairgrounds) הוא מתקן המארח אירועים שונים במהלך השנה כדוגמת מופעי מוזיקה, תחרויות monster truck (טנדרים בעלי גלגלי ענק), תחרויות רודיאו או אירועים מיוחדים.
שני פסטיבלים שנתיים עיקריים הם פסטיבל התמר הלאומי (Riverside County Fair and National Date Festival) ופסטיבל הטמלה הבינלאומי של אינדיו (Indio International Tamale Festival). פסטיבל התמר נערך בכל פברואר באתר היריד השוכן בלב אינדיו על כביש מדינתי 111. מאז 1947 חוגג פסטיבל זה את יבול התמרים של עמק קואצ'לה. פסטיבל טמלה נערך בכל דצמבר ברחובות של העיר העתיקה של אינדיו ואוחז בשיא גינס כפסטיבל הטמלה הגדול ביותר בעולם (120,000 מבקרים בין 2 ל-3 בדצמבר 2000) ואחז פעם בשיא העולמי לטמלה הגדולה ביותר בקוטר 30 סנטימטרים ואורך 12 מטרים, אבל שיא זה נשבר מאז.
ב-1993 ארגן פאול טולט (Paul Tollett), נשיא גולדנוויס (Goldenvoice) קונצרט של להקת הרוק פרל ג'אם במועדון הפולו של אינדיו (Empire Polo Club) ושש שנים אחר-כך נולד פסטיבל המוזיקה והאמנות של עמק קואצ'לה (Coachella Valley Music and Arts Festival), המתנהל מאז במועדון הפולו של אינדיו. מאז 2001 הפך הפסטיבל לאירוע שנתי שבמסגרתו הופיעו אמנים ידועים כולל: פרינס, פול מקרטני, לאונרד כהן, קניה וסט, רדיוהד, ד"ר דרה, סנופ דוג, פיקסיז, הקיור, הווייט סטרייפס, ג'יי זי, טול, ביסטי בויז, רד הוט צ'ילי פפרז, ג'יינז אדיקשן, רוג'ר ווטרס ואחרים. ב-2007 וב-2010 הרחיבו המארגנים את הפסטיבל לשלושה ימים. הפסטיבל מושך אליו קהל גדול, ומגזין המוזיקה "רולינג סטון" שיבח אותו כ"יופי שופע... שגרם למדבר להיראות רחוק מאוד".
במאי 2007 החלה גולדנוויס לערוך פסטיבל בן יומיים של מוזיקת קאנטרי שנערך בסוף השבוע לאחר פסטיבל קואצ'לה. ביו האמנים שהשתתפו: ג'ורג' סטרייט, קני צ'זני, האיגלס, שוגרלנד, טיילור סוויפט, קארי אנדרווד וקיד רוק.
פסטיבלים שנתיים נוספים שנערכים באינדיו: פסטיבל האמנות של דרום מערב (Southwest Arts Festival), פסטיבל הפולקלור של האינדיאנים מקבוצת קבזון (Cabazon Indian National Pow Wow), תצוגת כלבים (Palm Springs Kennel Club's Annual Dog Show and Rhythm), פסטיבל היין והבירה (Wine and Brews Festival) במועדון הפולו, פסטיבל המורשת (Heritage Festival) במוזיאון ההיסטוריה של עמק קואצ'לה ותצוגת קראוונים (Annual Western Region RV Rally) באתר הירידים.
חינוך
באינדיו יש שתי נפות של חינוך ציבורי: Desert Sands Unified School District, ובפינה הדרום-מזרחית של העיר Coachella Valley Unified School District. במסגרתן פועלים קרוב ל-20 בתי ספר יסודיים, 8 חטיבות ביניים ו-8 תיכונים. בנוסף פועלים בעיר עוד שישה בתי ספר פרטיים. בקרבה לעיר פועל קולג' קהילתי (College of the Desert). כמו כן מוקם בעיר בית ספר למשפטים (California Desert Trial Academy School of Law).
תשתית
תחבורה
שדה תעופה קטן (Bermuda Dunes Airport מציין FAA: UDD) פועל בגבול הצפון-מערבי של אינדיו לאורך כביש בין-מדינתי 10. מסלול בן 1,500 מטרים משרת מטוסים פרטיים קטנים, מטוסי מטען ומטוסי סילון קטנים. שדה תעופה נוסף (Jacqueline Cochran Regional Airport), שוכן בתרמל (אנ') במרחק קצר מדרום לאינדיו ונועד למטוסי מטען המטיסים תוצרת חקלאית. תוצרת חקלאית נשלחת גם דרך הכביש המדינתי 86S המהיר של קליפורניה המכונה "כביש מהיר נפטא" (בהתייחס להסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה בראשי תיבות NFTA) לתעבורה בינלאומית. שדה התעופה הקרוב ביותר שבו יש שירות נוסעים מסחרי סדיר הוא שדה התעופה הבינלאומי פאלם ספרינגס (Palm Springs International Airport), כ-30 קילומטרים מאינדיו.
שני כבישים חשובים משרתים את אינדיו, כביש בין-מדינתי 10 וכביש מדינתי 111 של קליפורניה המחבר בין כביש בין-מדינתי 10 לגבול עם מקסיקו. שירותי האוטובוסים של קווי גרייהאונד ואמטרק פועלים בתחנה במרכז אינדיו, שבה אוטובוסים עוצרים בתדירות גבוהה בדרכם לדרום קליפורניה, אריזונה והגבול עם מקסיקו. חברת אוטובוסים מקומית (SunLine Transit Agency) מפעילה קווים ליעדים בעיר ובעמק קואצ'לה.
שירותי בריאות
בית חולים על שם ג'ון קנדי (John F. Kennedy Memorial Hospital) הוא בית חולים כללי באינדיו, אחד משלושה בתי חולים בעמק קואצ'לה. בית החולים נוסד במקומו הנוכחי ב-1983 על אדמה שנתרמה על ידי אחד מהמייסדים ד"ר ריינלדו קארון (Reynaldo J. Carreon).[8] מחלקת היולדות בבית החולים שהורחבה ב-2005 היא אחת העמוסות במדינת קליפורניה.
פארקים ונופש
בעיר אינדיו יש 18 פארקים ציבוריים (כולם מופעלים על ידי עיריית אינדיו),[9] פארק שהעיר מפעילה בסמוך למסלול הגולף העירוני, מרכז נופש קהילתי, מרכז חדש לקשיש השוכן בקרבה למרכז נוער השוכן מול התיכון של אינדיו ושמורת חיות-בר "דזרט פארק" (Desert Park).
קישורים חיצוניים
ביאורים
הערות שוליים
- ^ Gannett, Henry (1905). The Origin of Certain Place Names in the United States. Govt. Print. Off. p. 165.
- ^ 2.0 2.1 Indio, by Pat Laflin
- ^ General Patton Memorial Museum (2013). "General Patton and the Desert Training Center". אורכב מ-המקור ב-2015-02-04. נבדק ב-2016-07-02.
- ^ "2010 Census Interactive Population Search: CA - Indio city". U.S. Census Bureau.
- ^ QuickFacts Indio city, California
- ^ "Annual Estimates of the Resident Population for Incorporated Places: April 1, 2010 to July 1, 2014". אורכב מ-המקור ב-2015-05-23. נבדק ב-2016-07-02.
- ^ Fantasy Springs Resort: Press Room
- ^ Carreon Foundation
- ^ Parks
30730719אינדיו (קליפורניה)