אינגה טופט

הספינה אינגה טופט לאחר שובה לנמל חיפה ממקום מעצרה בפורט סעיד

אינגה טופט (בדנית: Inge Toft) הייתה אוניית משא דנית שנחכרה על ידי חברת הספנות דיזנגוף, בתקופה שלאחר מלחמת סיני, לשם הובלת סחורות ומטענים לנמל חיפה דרך תעלת סואץ. הספינה נעצרה על ידי שלטונות מצרים ומטענה הוחרם.

הרקע

בשנת 1957, עם השלמת נסיגת צה"ל מסיני ועזה, שנכבשו על ידי ישראל במלחמת סיני, נותר לממשלת ישראל לראות אם יישמר חופש השיט במצרי טיראן. ישראל החליטה להעביר במְצרים מטענים על גבי ספינות זרות שאינן נושאות דגל ישראל. הראשונה הייתה בריגיטה טופט שנחכרה על ידי חברת צים. הספינה השתייכה לחברת הספנות הדנית "יוטלנד" שבבעלותו של הדני יאנס טופט, שהעניק לה את שמה של בת אחותו אינגה טופט. הספינה השנייה ה"אינגה טופט" נשאה את שמה של בת משפחה אחרת.

ה"בריגיטה טופט" נחכרה על ידי חברת צים ועברה לראשונה את מצרי טיראן בדרכה לאילת, בחודש מרץ 1957 וביולי אותה שנה עברה את תעלת סואץ בדרכה לחיפה אך העיתונאי הישראלי רפי נלסון, שהיה על סיפונה, נעצר על ידי המצרים.

הפלגת הספינה ומעצרה

ה"אינגה טופט", שנחכרה על ידי חברת הספנות דיזנגוף, הפליגה מחיפה ב-18 במאי 1959, כשעליה 5500 טון אשלג ומלט ליפן. העיתונות הישראלית ליוותה את הפלגתה בהביעה את ההשערה כי היא משמשת הפלגת מבחן שנועדה לראות את תגובת שלטונות מצרים להמשך מעבר ספינות וסחורות מישראל בתעלת סואץ. ב-21 במאי נעצרה הספינה על ידי שלטונות מצרים בפורט סעיד. בתחילה הובעה הסברה כי הספינה נעצרה לבדיקה שגרתית בלבד וכי יינתן לה להמשיך בדרכה, אולם ב-30 במאי 1959 הודיעו המצרים רשמית כי החליטו להחרים את מטענה הישראלי של הספינה. נמסר כי הספינה תורשה להמשיך בדרכה לאחר הורדת המטען, אולם שמה צורף לרשימה השחורה של החרם הערבי והיא לא תוכל בעתיד לעגון בנמלי מצרים. ישראל החלה בצעדים דיפלומטיים בנוגע להחרמת המטען ונציג ישראל באו"ם יוסף תקוע פנה בעניין זה למזכיר הכללי של האו"ם דאג המרשלד שהחל להנהל מגעים בעניין אך לא העביר את הנושא לבית הדין הבינלאומי בהאג.

רב החובל של הספינה ארהארד ויליאם שולץ סירב, על פי הוראה מדנמרק, לאפשר למצרים לפרוק את מטענה ועמד בסירובו עד כי בראשית חודש יוני נודע כי שלטונות מצרים עומדים להפסיק את מתן השירותים לספינה, לרבות אספקת מים, מזון ודלק, בניסיון לאלץ את רב החובל של הספינה להסכים לפריקת מטענה.

בשלב זה של המשבר נקטה ישראל במדיניות של דיפלומטיה שקטה, מכיוון שהייתה מעונינת במעבר ספינות בתעלת סואץ ולא בניצחון של יוקרה. ממלא מקום שגריר ישרא"ל באו"ם יוסף תקוע נפגש עם מזכיר האו"ם דאג המרשלד והציר בשגרירות ישראל בוושינגטון יעקב הרצוג נפגש עם הממונה על ענייני המזרח התיכון במחלקת המדינה. מזכיר האו"ם התנגד לכינוס מועצת הביטחון לשם דיון בנושא והעדיף להמשיך במאמצים הדיפלומטיים. גם מחלקת המדינה נקטה בגישה זו.

ב-4 ביוני עלו שוטרי משטרת פורט סעיד על הספינה וכל מה שמצא מזכיר האו"ם להציע לישראל היה לפנות לבית הדין הבינלאומי בהאג, מאחר שלדבריו הבעיה היא משפטית הנובעת מהתנגשות שבין הסכם שביתת הנשק לבין בעלותה של מצרים על התעלה ופתיחתה מחדש לאחר מבצע מוסקטר.

לקראת אמצע חודש יוני הגיעו ידיעות כי בכוונת שלטונות מצרים להפסיק מתן שירותים לספינה הכוללים אספקת מים, דלק ומזון וזאת במטרה לאלץ את הקברניט לחזור בו מסירובו לפרוק את מטענה של הספינה.

ישראל ניהלה מאבק דיפלומטי מתמיד בעניין מעצר הספינה עד אשר באמצע חודש יוני הודיע מזכיר האו"ם דאג המרשלד כי הוא עומד לבקר בקהיר "כדי לישב את ההדורים" כלשונו, אך לא יבקר בישראל עצמה. ממשלת ישראל הודיעה כי תשקול את צעדיה בהתאם לתוצאות שיחותיו של מזכיר האו"ם. המרשלד הגיע לקהיר ב-30 ביוני ולמחרת נפגש עם שר החוץ המצרי ועם נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר. תוכן השיחות לא פורסם אך הניו יורק טיימס מסר כי המרשלד הציע למצרים להעביר את עניין הספינה לבית הדין הבינלאומי בהאג. המרשלד עזב את מצרים מבלי שעניין הספינה הוסדר.

לאחר שיחות המרשלד הגבירו המצרים את לחצם ופקידים מצריים מסרו כי החלו הכנות לפרוק את מטענה של הספינה ואף איימו בהחרמת הספינה עצמה. האיומים לא מומשו וחל קפאון במגעים בקשר לספינה. רק לאחר חודש, באמצע אוגוסט, חידש המרשלד את המגעים עם ישראל בעניין הספינה ונפגש עם יוסף תקוע. בסוף אוגוסט יצא מזכיר האו"ם למסע למדינות דרום אמריקה מבלי להודיע לישראל על תוצאות מאמציו והדבר התפרש ככישלון המאמצים.

בראשית ספטמבר חידש יוסף תקוע את שיחותיו עם נציגי המדינות חברות מועצת הביטחון ונמסר כי ישראל שוקלת להביא את עניין מעצר הספינה לדיון במועצה. במסיבת עיתונאים שערך מזכיר האו"ם בריו דה ז'ניירו ב-2 בספטמבר הוא מסר כי קיימת מחלוקת בין האו"ם למצרים בעניין חופש השיט לספינות ישראל אך הודה כי לא הגיעו לפתרון. המגעים המדיניים נמשכו ללא הכרעה. באמצע חודש נובמבר הודיע שר החוץ המצרי כי הנושא נמצא בבירור בין ממשלות מצרים ודנמרק, שהן "המדינות הנוגעות בדבר". השיחות לא נשאו פרי ובאמצע נובמבר הודיע דובר משרד החוץ המצרי כי הספינה לא תורשה להפליג בטרם תפרוק את מטענה. משרד החוץ הדני הודיע בסוף החודש כי למשרד לא ידוע דבר על משא ומתן מצרי - דני על שחרור הספינה.

בראשית דצמבר התחדשו המגעים והפעם היו הצדדים לשיחות האו"ם, ממשלת דנמרק, ממשלת מצרים ומנהל הבנק העולמי. הצעת הפתרון דיברה על כך שהספינה תחזור לדנמרק ומטענה יועבר בספינה אחרת לציילון והבנק העולמי מצידו יעניק מלווה למצרים. גם הניסיון לרצות את המצרים בכסף לא צלח וב-7 בדצמבר הודיע משרד החוץ המצרי כי דבר לא השתנה בעניין מעמדה של הספינה והכחיש כי היא עומדת להשתחרר ולחזור לחיפה. משרד החוץ הישראלי הודיע במקביל כי אין בכונת ישראל להחזיר את הספינה לחיפה.

באמצע דצמבר הודיע משרד החוץ הדני על חידוש השיחות עם מצרים. השיחות שחודשו התנהלו בין שרי החוץ של מצרים, אך דובר משרד החוץ הדני הודיע כי אין בדעת הדנים להיכנע לתנאים שהציבה מצרים.

בעוד השיחות מתנהלות עצרו המצרים ב-17 בדצמבר בפורט סעיד ספינה נוספת שנשאה מטען ישראלי. הייתה זו הספינה היוונית אסטיפליה שנשאה מטען מלט מישראל לג'יבוטי ודרשו מקברניטה לפרוק את המטען, והוא סירב. הדבר אך החמיר את המשבר בעניין אינגה טופט. (ספינה זו תשוחרר רק באפריל 1960 לאחר החרמת מטענה).

ב-22 בדצמבר העניק הבנק העולמי למצרים את המלווה שביקשה, עבור רשות תעלת סואץ. גם התשלום למצרים לא הועיל והאינגה טופט לא שוחררה.

חלף חודש נוסף ובאמצע ינואר 1960 ביקר מזכיר האו"ם דאג המרשלד במצרים אך ביקורו הסתיים בכישלון מוחלט ומצרים לא חזרה בה מעמדתה כי תשחרר את שתי הספינות רק לאחר פריקת מטענן.

פריקת המטען ושחרור הספינה

מצבה הפיזי של הספינה, שבפברואר 1960 הייתה עצורה כבר קרוב לתשעה חודשים בפורט סעיד הלך והורע. לאחר שביקורו של מזכיר האו"ם לא העלה תוצאות, נואשו בעלי הספינה הדניים מכל סיכוי לשחרר את מטענה וב-3 בפברואר 1960 הודיעו לקברניטה כי הם מסכימים לפרוק את מטענה הישראלי. בתנאי שהספינה תורשה להפליג לאחר מכן. ב-4 בפברואר החלה פריקת המטען. שלטונות מצרים מצידם הודיעו כי הספינה תורשה להפליג לדרכה לאחר פריקת המטען. לאחר שפריקת נמטען הסתיימה הפליגה הספינה מנמל פורט סעיד צפונה אל הים התיכון בכיוון חיפה, ושלטונות מצרים הודיעו כי המטען הוחרם "לטובת תושבי פלשתינה".

לקראת הגעת הספינה לנמל חיפה שלחה שרת החוץ גולדה מאיר לקברניט שולץ את המברק הבא:

ברצוני להביע לך ולצוות אינגה טופט את הוקרתי לגילוי אומץ הלב והעמידה האיתנה בתנאים הקשים של שהייתכם הממושכת בפורט סעיד. לפי מייטב המסורת של יורדי הים הדניים הגנתם בעמידתכם האמיצה על חופש השיט בימים ותרמתם תרומה חשובה לתמיכת עיקרון חיוני זה. מיטב איחולי לך ולאנשי ספינתך הדגולה.

ב-17 בפברואר הגיעה הספינה לנמל חיפה. בהגיעה לנמל לאחר תשעה חודשי מעצר נתקבלה הספינה בקבלת פנים נרגשת ולסיקור נרחב על ידי נציגי העיתונות ורשתות הטלוויזיה העולמיות.

לאחר מעשה

עם שיחרורה של האינגה טופט נשארה עדיין עצורה במצרים הספינה אסטיפליה ואף היא שוחררה, חודשיים לאחר שחרור האינגה טופט, לאחר שמטענה הוחרם. המצרים ריככו עמדתם לגבי חופש השיט של ספינות ומטענים ישראליים בתעלת סואץ רק כעבור חמש עשרה שנים, בשנת 1975 לאחר חתימת הסכם הביניים בין ישראל למצרים ואיפשרו מעבר מטענים לישראל בספינות לא ישראליות. לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים ב-1979 ניתן למדינת ישראל חופש מעבר מלא בתעלת סואץ, לא רק לספנות האזרחית, אלא גם לספינות חיל הים הישראלי. בשנת 2009 עברה בתעלה גם צוללת ישראלית.

ראו גם

• אמנת קושטא
• פרשת הספינה בת גלים

לקריאה נוספת

• שמואל שיחור 1958-1961 יומן אירועי שלוש השנים. הוצאת הארץ, 1961. עמ' 77-78.
• מרדכי נאור לקסיקון ישראל, 60 שנה למדינה. משרד הביטחון-ההוצאה לאור, 2008. בעמ' 22.
• Solomon Yahuda, The Inge Toft Controversy. The American Journal of Internatinal Law 1960;54:398-402
• The Inge Toft. United Arab Republic Prize Court. September 10, 1960

קישורים חיצוניים

• קברניט "אינגה טופט" מתאר פרשת מעצרה, דבר, 18 בפברואר 1960, המשך
• רב-החובל שולץ מספר, דבר, 19 בפברואר 1960, המשך

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25191131אינגה טופט