אז'ני דה מונטיז'ו
| לידה |
גרנדה, ממלכת ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
מדריד, ממלכת ספרד  |
| בן זוג | נפוליאון השלישי |
אז'ני דה מונטיז'ו, בשמה המלא - דוניה מריה אאוחניה איגנסיה אוגוסטינה דה פאלאפוקס פורטוקאררו דה גוסמן וקירפטריק קולסברן, מרקיזה ד'ארדאלס, מרקיזה דה מויה, רוזנת טבה ורוזנת דה מונטיחו (בספרדית: María Eugenia de Guzman Palafox Portocarrero y Kirkpatrick de Closeburn, marquise d’Ardales, marquise de Moya, comtesse de Teba, comtesse de Montijo; 5 במאי 1826 - 11 ביולי 1920) ידועה כאז'ני דה מונטיז'ו (בצרפתית: Eugénie de Montijo) וכקיסרית אז'ני (l'impératrice Eugénie) הייתה רעייתו של נפוליאון השלישי שהכתיר אותה לקיסרית לצידו ובעלת סמכויות של עוצרת בהיעדרו.
תולדות חייה
עד נישואיה לנפוליאון השלישי
אנז'י נולדה בגרנדה למשפחה קתולית אדוקה. אביה היה דון סיפריאנו דה פלפוקס פורטוקררו, רוזן טבה ומונטיחו ואמה הייתה חצי-ספרדיה וחצי-סקוטית, מריה-מנואלה קירפטריק. מגיל צעיר נשלחה ללמוד בפריז במנזר הלב ה"קדוש" (Sacré Cœur).
את נפוליאון השלישי פגשה אנז'י כשהייתה בת 23, בעת קבלת פנים שנערכה עבורו כנשיא הרפובליקה השנייה בארמון האליזה. נפוליאון התרשם ממנה ומצניעותה הנוצרית. ארבע שנים לאחר מכן, ב-22 בינואר 1853, הכריז נפוליאון השלישי, לאחר הכתרתו כקיסר, על אירוסיו לאז'ני. הזוג נישא שבוע לאחר מכן. אז'ני הייתה אז בת 26, ונפוליאון מבוגר ממנה בתשע עשרה שנים. העם הצרפתי נרתע ממלכה נוכריה, שהזכירה לו את נישואי לואי ה-16 למרי אנטואנט האוסטרית.
כקיסרית
ב-16 במרץ 1856 נולד לזוג בנם היחיד, יורש העצר (הנסיך הקיסרי, Le Prince Impérial) נפוליאון אז'ן לואי. ב-1859 יצא נפוליאון השלישי להלחם במסגרת מלחמת העצמאות האיטלקית השנייה והותיר את הקיסרית בפריז עם סמכויות מלאות למשול כעוצרת. ב-1860 ביקרו בני הזוג באלג'יריה[1]. ב-1865 יצא הקיסר לבדו לאלג'יר והותיר שוב את ניהול המדינה בידיה של הקיסרית.
השפעתה של אז'ני על הקיסר בתחום מדיניות החוץ של צרפת הלכה וגדלה. אז'ני ניצלה השפעה זו בכמה הזדמנויות כדי ליזום יציאה של כוחות צבא צרפתיים לעימותים ולמלחמות מול כוחות זרים, אף אם אותם כוחות לא היוו כלל איום על צרפת ואף לא היו קרובים לשטחה. אז'ני, שהכירה את ההערכה העמוקה שחשו רבים בעם הצרפתי לנפולאון בונפרטה הודות לתעוזתו הצבאית, האמינה כי ניצחון צבאי צרפתי יבסס את שלטונה של שושלת נפולאון ובראשם בנה הצעיר.
כקתולית אדוקה הטיפה להגנת האפיפיור ומדינת האפיפיור על ידי כוחות צרפת מפני כוחות איטליה החופשית בראשות גריבלדי. זאת בניגוד לדעתו ונטייתו של נפוליאון השלישי, שהיה נכון לפנות את כוחותיו ממדינת האפיפיור ולחתור להסכם בין המדינה האיטלקית לאפיפיור, תוך שהוא מציב את צרפת כמתווך נייטרלי בין הצדדים. תמיכתה הגלויה והבוטה של הקיסרית באפיפיור סיכלה את נסיונותיו של הקיסר במשך שנים[2].
ב-1858 הגיעו אל הקיסרית ידיעות על רדיפת המיסיון בוייטנאם. אז'ני תבעה שילוח משלחת צבאית לאזור על מנת להגן על האינטרס הקתולי, דבר שהוביל בסופו של דבר לכיבוש הודו-סין על ידי צרפת. באופן דומה השפיעו מיסיונרים ממקסיקו, שנרדפו על ידי משטרו של בניטו חוארס על תוכניתם של בני הזוג ליצור ספירה של השפעה צרפתית באזורי דרום ארצות הברית ומקסיקו. בשנת 1863 נשלח כוח סיוע צרפתי גדול לאמריקה והציב על כס המלוכה במקסיקו את הנסיך הקתולי מקסימיליאן מבית הבסבורג מתוך שאיפה שהדבר ישפר את יחסי צרפת עם אוסטריה (וימנע ברית אוסטרית-פרוסית), וגם ייצור את ספירת ההשפעה הנדרשת, כאשר בית המלוכה המקסיקני ייתמך בכידונים צרפתיים. בנוסף נטו השניים להאמין כי הדרום ינצח במלחמת האזרחים האמריקנית, ויכיר במשטר החדש במקסיקו. אולם כל התקוות נגוזו. הצפון ניצח והמקסיקנים בראשותו של חוארס סירבו להכיר בשלטון הזר, ניהלו כנגדו לוחמה זעירה ממעוזיהם שמחוץ לערים ובסופו של דבר הוציאו את הקיסר מקסימיליאן להורג[2].
כאשר שמעה על דיכוי נוצרים בלבנון, יצאה להוועד בקונסטנטינופול עם אמו של הסולטאן אבדילאזיז והשיגה עבור מילט הנוצרים בלבנון שלטון עצמי על ענייניהם. בתוך כך התרחבה מוטת השליטה הצרפתית באזור.
מלחמת פרוסיה-צרפת
כאשר המיליטנטים בפרוסיה, ובראשם הקנצלר ביסמרק, החלו לחתור למלחמה נגד צרפת, היה נפוליאון השלישי חולה, שרוי בדיכאון ומודע לליקויים בכשירות הצבא ולכן רצה להימנע מעימות צבאי מול פרוסיה. אז'ני, לעומתו, נתלתה בדיווחיו של שר הביטחון בממשלתו של נפולאון השלישי (דיווחים שיתגלו מאוחר יותר כמנותקי כל קשר עם המציאות) כאילו הצבא ערוך היטב ומוכן לכל מלחמה ודחפה ליציאה למלחמה בפרוסיה. אז'ני האמינה כי ניצחון במלחמה שכזו, במיוחד הודות לכך שפרוסיה הייתה מדינה פרוטסטנטית בניגוד לצרפת הקתולית, יחזק ויקבע את שלטונו של בנה, שהתעתד להחליף את אביו שהיה מבוגר, חולה והססן. כאשר הגיעה לצרפת השמועה כאילו מלך פרוסיה עלב ופגע קשות בכבודו של שגריר צרפת בפרוסיה (שמועה שקרית שנוצרה והופצה בכוונה תחילה על ידי ביסמרק, שביקש לייצר פרובוקציה שתגרור את צרפת למלחמה בפרוסיה) ראתה בכך ז'אני הזדמנות להשיג את אותו ניצחון צבאי גדול שביקשה ודחקה בבעלה להכריז מלחמה[3].
כאשר יצא נפוליאון יחד עם צבאו להערכות במץ, שלח לרעייתו מברק גלוי ובו הביע, עוד טרם הקרבות, את הלך-רוחו המדוכדך ואת חוסר אמונו ביכולתו של צבא צרפת לנצח. חברתה הטובה ביותר של הקיסרית הייתה אשת השגריר האוסטרי בפריז, פאולינה פון מטרניך. ביומניה חשפה פון מטרניך שהקיסרית לא הסתירה ממנה דבר. בפרט הראתה הקיסרית לחברתה את מברקו של הקיסר[4]. למרות שככול הנראה הבטיחה פון מטרניך לשמור בסוד את הנאמר במברק, הרי שתוכנו הגיע לידי השלטון בווינה. העובדה כי הרושם העולה מהמברק הוא שאפילו נפולאון השלישי עצמו איננו מאמין במלחמה זו או ביכולתו של צבאו לנצחה סיפקה לפרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה את האמתלה והצידוק שלא להחלץ לעזרתה של צרפת ושלא לקחת חלק במלחמה זו נגד פרוסיה[5]. פון מטרניך אף ציינה ביומנה שהקיסרית העדיפה שבעלה ימות מות-גיבורים בשדה הקרב, מאחר שמותו יאפשר את עליית בנם המשותף לשלטון ויאפשר לה להמשיך ולשלוט כעוצרת. בסופו-של-דבר, פרצה המלחמה בין צרפת לפרוסיה וכפי שחשש נפולאון השלישי נחלה צרפת הפסד מוחץ. נפוליאון השלישי נלקח בשבי והכוחות הפרוסיים כבשו את פריז. בסיועה של פון מטרניך הוברחה אז'ני מן הבירה הצרפתית לצ'יזלהרסט שבבריטניה, שם חבר אליה בנה, שמולט מוקדם יותר על ידי אביו לבלגיה כאשר נוכח כי הוא עומד להפסיד בקרב מול פרוסיה ואף ליפול בשבי. פון מטרניך אף שלחה לאז'ני את תכשיטיה בדואר דיפלומטי[6].
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה הצטרף הקיסר נפוליאון השלישי אל אשתו ובנו באנגליה והם חיו בקנט. ב-1873 נפטר נפוליאון השלישי ובנם הוכתר על ידי המלוכנים הצרפתים (ה"בונפרטיסטים") כקיסר נפוליאון הרביעי. כשמלאו לו 18 נשלח הנסיך להכשרה צבאית באקדמיה הצבאית המלכותית בווליץ' והצטרף לרגימנט הארטילריה המלכותי בדרגת לוטננט (כמו נפוליאון הראשון, ששירת בחיל התותחנים). באותה עת נפוצו שמועות על אירוסיו הקרבים לביאטריס, נסיכת הממלכה המאוחדת, בתה של המלכה ויקטוריה וידידת המשפחה. אולם, בראשית 1879 הצטרף, למרות מחאותיהן של אז'ני והמלכה ויקטוריה, לכוחות הבריטים שלחמו במלחמת אנגליה-זולו באפריקה, כמשקיף במטה מפקד הכוחות. ב-1 ביוני, ולמרות הגדרתו כבלתי-קרבי, הוביל הנסיך הנלהב על דעת עצמו התקפה נגד אנשי הזולו ונהרג. מותו הכה באבל כבד את אז'ני ויחד עמה את הבונפרטיסטים ואף את המלכה ויקטוריה שראה באפשרות הזיווג בין בתה לנסיך פתח של תקווה לאירופה.
בריאותה של אז'ני התדרדרה והיא עברה להתגורר בבית אוסבורן שבאי וייט, כאורחת בית המלוכה הבריטי, בבורנמות', בפארנבורו שבהמפשייר ולבסוף בוילה שנבנתה עבורה בדרום צרפת, ליד ניס. ב-1881 ייסדה בפארנבורו את כנסיית סנט מייקל, כאשר בקריפטה שלה הקימה מאוזולאום לבעלה ובנה.
ב-1887 נבחרה אז'ני לסנדקית של בתה של הנסיכה ביאטריס, ויקטוריה אאוחניה פון באטנברג, שנישאה מאוחר יותר לאלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד.
היא נפטרה בשנת 1920, בגיל 94, בעת ביקור במדריד ונקברה בכנסיית סנט מייקל הקתולית בפארנבורו.
הנצחתה
האסטרואיד 45 Eugenia (אנ'), שהתגלה ב-1857, נקרא על שמה[7]. את האסטרואיד מקיף אסטרואיד-לוויין (שהתגלה ב-1999) ונקרא "הנסיך הקטן", של שם בנה, הנסיך נפוליאון הרביעי[8].
לקריאה נוספת
- Loliée, Frédéric, The life of an empress (Eugénie de Montijo), London 1908 full text
- פאולינה פון מטרניך, My years in Paris, London 1922 full text
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אתר הארמון בו התאכסנו
- ^ 2.0 2.1 life of an empress] Loliée, Frédéric, פרק שביעי
- ^ מיכאל הרסגור, אהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים: החלטות בתנאי משבר, הוצאת דביר, 2010, עמ' 71
- ^ יומני פאולינה פון מטרניך, עמוד 192
- ^ מיכאל הרסגור, "שעה היסטורית 151-"איך להפסיד בגדול, מהר ואת הכל-על סופו של נאפוליון השלישי"
- ^ יומני פאולינה פון מטרניך, עמוד 199
- ^ מידע על האסטרואיד
- ^ אסטרואידים מיוחדים במערכת השמש
26960573אז'ני דה מונטיז'ו